ביקורת חתונה או קריסה כלכלית- איפה הגבול?

מצב
הנושא נעול.
הבעל אברך והאמא עובדת עם משכורת ממוצעת (כמו רבים מהמגזר הליטאי)? בכל אופן, זה מקרה קצה ולא שגרתי
כן, לחלוטין לחלוטין.
התחילו לפני 18 שנה עם דירה בנווה יעקב עם משכנתא קטנה עליהם, כמו רוב הזוגות באותה תקופה.
 
כן, לחלוטין לחלוטין.
התחילו לפני 18 שנה עם דירה בנווה יעקב עם משכנתא קטנה עליהם, כמו רוב הזוגות באותה תקופה.
מקרה קיצוני ויוצא דופן שאינו מלמד על הכלל.
במיוחד במצב מחירי הדירות הנוכחי.
 
תגידו, למה עדיין לא לוקחים את דרך החסידים שנותנים בין חצי חצי בהוצאות חתונה + שכירות לשנה, לבין מקסימום 150 מכל צד לדירה?
תאמינו לי שיש לא מעט חסידים צעירים בעלי דירות. לא נראה לי פחות מליטאים.
איך? מחיר למשתכן, פריפריה, חוסכים אחרי החתונה לאט לאט.
תאמינו לי שמכל המשפחה שלי- צד אחד ליטאי- כמעט אף אחד לא גר בדירה שלו. וצד אחד חסידי- חוץ מ2-3 כולם מסודרים!
הסיבה העיקרית לכאורה היא כי קשה מאוד בציבור הליטאי לגבש קבוצה ענקית שתתחיל להתנהג אחרת, בשונה מהחסידים שכל קהילה יכולה לשנות התנהגויות בבת אחת אם האדמו"ר הורה כך,
יש גם את הבושה להיות זה ששילמו עלי רק ככה וככה,
גם חוסר אמונה שהשם ישלח כסף לדיור תמיד אם זה יהיה משכנתא או שכירות בדירה מרווחת ונעימה,
וגם חוסר מוטיבציה לעבור לפריפריה, שזה לא מובן כלל למה עשרות אלפי משפחות לא רוצות לעבור לשם כי אין שם את המרכז החרדי ואת המשפחה, אז תעברו כולכם יחד ויהיה לכם שם מרכזים חרדיים ענקיים ותעברו גם כמה אחיות יחד לאותה השכונה ותיהנו מהחיים,
ואדרבה, מי שיש לו פתרונות לדברים האלו או דרכים להנמיך קצת מבעיות אלו תבוא עליו ברכה אם ינסה לעשות משהו,
ובטוח שגדולי ישראל ישמחו לשמוע פתרונות אפשריים.
 
החזון אי''ש אמר בזמנו (שמעתי את זה מתלמידיו)
שאמנם בדורינו אין כבר ניסים גלויים
נשאר רק נס גלוי אחד-שאברכים מחתנים ילדים!
[בכל דבר צריך השתדלות-אבל צריך לזכור שמבחינה יהודית הקשר בין עבודה לפרנסה זה כמו הקשר בין לולב לכפרות]
בהחלט, יש נס גלוי בחיתון ילדים אבל לא על החלק של "מה יגידו"
 
בדרך כלל אלה שרוצים לקחת מישיבה בינונית הם אלה שרוצים גם לגור בפריפריה.
הפריפריה זה רמה אחת מתחת ואין מה לעשות.
כן כן.. מכיר תטיפוסים האלו.. זה גם בדיוק אתם סוג אנשים שאוהבים לאכול סנדויץ מיונז עם שוקו.
 
חייב אדם ללמד את בנו אומנות,
ולא חייב לקנות דירה לבנו,
העצומה שצריך להיבנות שלא קונים דירה, רק שכירות שמשולמים ע"י הזוג
ובמקומן קונים ומלמדים ומלווים אומנות ועסקים בכל תחום אפשרי ל 2 בני הזוג מבעוד מועד ובהקדם האפשרי,
זה הא-ב
ככה חושב..
הצלחה לכולם, רק שמחות
 
חברה ברור שמי שיש לו ויכול ורוצה, לא מדברים עליו, הנושא הוא על הנורמה, נהייה חוב חברתי לתת,
זה לא שווה לתת מי שאין לו, חשבון פשוט, שלם על עצמך, ואם ישלמו עליך, תאילץ לשלם עשר דירות לילדיך..
 
לרב יקותיאל פיש בקו שלו "סוד החשמל"
יש שלוחה מיוחד לעניין הדרישות הכספיות בישיבות
הוא בעצמו חיתן מבלי להתחייב. (התחייב רק על חסכונות שהיו לו באותו זמן)
מי שמעוניין לשמוע : 02-6647979
שלוחה 164
 
נערך לאחרונה ב:
איי אי איזה גלות,
אנשים ישלמו מיליוני שקלים לגור בקופסא דחוסה בבני ברק, העיקר יגורו ליד כולם,
איי אי גלות גלות,
כולם בטוחים שמגיע להם, כולם נותנים, רק אתם לא,
גלות,
אנשים בריאים מקורקעים, שאוהבים את החיים, אדמה, אנשים, גרים בארץ לאורכה ולרחובה, בתנאים נוחים, שמחים ומאושרים, על עצמם הם משלמים, לוקחים אחריות על החיים..
איי אי איזה גאולה.
 
יש מצב שזה לא רק עניין של כסף, למי יש ולמי אין,
זוג שלא מקבלים דירה, ומיד מתחילים להשתכר מכל תחום,
מתחילים חיים עם רגל ימין לדרך ימין של אחריות אישית, וניהול עצמאי, ויציבות עתידית, עם אופציות ליוזמות ופעילות עסקית,
התוצאה, פחות הגבלות במיקומי מגורים, פחות פושטי רגל, יותר עצמאים, יותר תחרות, יותר יציבות,
 
יש מצב שזה לא רק עניין של כסף, למי יש ולמי אין,
זוג שלא מקבלים דירה, ומיד מתחילים להשתכר מכל תחום,
מתחילים חיים עם רגל ימין לדרך ימין של אחריות אישית, וניהול עצמאי, ויציבות עתידית, עם אופציות ליוזמות ופעילות עסקית,
התוצאה, פחות הגבלות במיקומי מגורים, פחות פושטי רגל, יותר עצמאים, יותר תחרות, יותר יציבות,
מדובר פה על אברכים ששקועים בלימוד התורה, פחות יוזמות ופעילות עסקית
 
מדובר פה על אברכים ששקועים בלימוד התורה, פחות יוזמות ופעילות עסקית
פששש,
גם אברך שלומד תורה מחויב לקחת אחריות לכלכל את ילדיו, ואשתו, לדאוג לצורכי הבית..
זה ממש לא עומד כסתירה, אלא להיפך זה התורה בהתגשמותה, כתורת חיים..
לא צריך להפסיק ללמוד בשביל להשקיע כסף, מניסיון אישי..
 
מי שחושב שאי אפשר אחרת שיסתכל על המגזרים האחרים בתוך הציבור החרדי ויראה שאפשר ועוד איך אחרת,
צריכים רק לרצות ואז יש פתאום כמה וכמה פתרונות, כנראה שהציבור מיואש מזה או שפוחדים לעשות שינוי,
אז אני אומר לאלו מבינינו שרוצים שינוי: תמשיכו להציף את הנושא בציבור, תחשבו על פתרונות והציגו אותם לרבנים שלכם, תמשיכו להתווכח עם אנשים ולעודד אחרים, ובעזרת השם תראו תוצאות בשטח!
 
אתה לא יודע למי יש יותר.
על איזה שידוך תברר קודם?
תברר על שניהם.
תגש למי שיש לה יותר צניעות, מידות טובות, יראת שמיים
ולא למי שיש להורים שלה יותר כסף (או אין והם רק מתחייבים בלי כיסוי...)
 
נערך לאחרונה ב:
אתה לא יודע למי יש יותר.
על איזה שידוך תברר קודם?
זה מה שאמרו, תחשבו קודם על המידות טובות והיראת שמים בלי קשר לכלום,
אם תשמעו על שתיהם אותו דבר אז אפשר לשמוע איפה לומד הבחור וכמה נותנים,
לפני זה לא צריכים לזכור מזה בכלל.
 
פששש,
גם אברך שלומד תורה מחויב לקחת אחריות לכלכל את ילדיו, ואשתו, לדאוג לצורכי הבית..
זה ממש לא עומד כסתירה, אלא להיפך זה התורה בהתגשמותה, כתורת חיים..
לא צריך להפסיק ללמוד בשביל להשקיע כסף, מניסיון אישי..
חד משמעית, אבל יש הבדל בין להשקיע ליוזמות ופעילות עסקית
 
בלי לזלזל ח"ו.
אבל על כל סיפור של מחותן על הניסים שגלגלו לפתחו מליונים,
אפשר להביא כמה וכמה סיפורים על מחותנים שמנת חלקם היתה עוגמת נפש רבה ואי עמידה בהתחייבויות,
על כל ההשלכות על שלום הבית שלהם ושל הזוג, וישוב הדעת והרוגע הפנימי שהלכו ללא שוב.
וביודעי ומכירי קאמינא!
ועל כל סיפור של זו"צ שלא קיבלו שקל והצליחו להגיע ל3 דירות בלי משכנתא, יש כמה וכמה סיפורים של כאלו שהתגלגלו כל החיים בשכירות...
אבל החתן ח"ו לא יכול לגור בפריפריה
גם בפריפריה דירות מאוד יקרות. אני מציע ששניהם יגורו בפריפריה (גם החתן וגם השווער), אבל אם הזו"צ לא יקבל עזרה אז גם בפריפריה הוא לא יוכל לגור.
לא סתם גדולי ישראל מתנגדים ליוזמות האלו, כי התוצאה של זה תהיה שלבחורים לא תהיה מוטיבציה ללמוד, ויותר מזה, אם כל אחד אמור לממן לעצמו 1.5 מיליון ש"ח אז כבר מגיל צעיר ידרשו לימודי מקצוע כדי לצאת לעבוד ולממן. כמובן מוסד האברכים יקרוס. במגזרים אחרים ייתכן ואין להם בעיה עם זה כי מבחינתם זה מלכתחילה ששני בני הזוג יעבדו, אבל כאמור גדולי ישראל מהמגזר הליטאי לא חושבים כך.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  12  פעמים
למעלה