הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #121
עם לקרוא את כל התגובות של השרשור הכואב הזה:
א. מי שטוען שמקרים כאלה כמעט לא קיימים - או שהוא גבר ופשוט לא שם לב, או שהוא לא נוסע כמעט באוטובוסים. אני נוסעת הרבה ורואה סיפורים כאלה ודומים דבר יום ביומו.
הנהגים היום נוסעים בצורה פרועה ממש, האוטובוסים החשמליים שאין לי מושג איך עברו בדיקת תקן בסיסית ואיך הם בכלל בחוק, כל בלימה קטנה מטלטלת את כל האוטובוס, אני עולה עם עגלה, צריכה להחזיק ב2 ידיים כדי לא ליפול + להחזיק את העגלה שמתהפכת לי עם כל סיבוב + לנסות גם לשלם מיד כי המבקרים לא יודעים רחמים
אני מנסה להתמקם ולהיכנס למקום שמיועד לעגלות, כדי לעמוד יציב, וכדי לא להפריע לאנשים שמנסים לעבור (תדמיינו בנוסף לכל זה, כל רגע אנשים מזיזים אותי בשביל לעבור תוכ"ד הנסיעה המשוגעת) אבל יושבים שם אנשים במושבים המתקפלים שמיועדים לשימוש לאנשים עם עגלות, ואני צריכה לעמוד באמצע שום מקום, בלי מקום להחזיק אפילו.
ב. חינוך, חינוך ועוד חינוך!
אמא שלי חינכה אותנו שלכל אישה נשואה קמים.
לא יודעת איך אף אחד לא ציין את זה פה, אולי באמת כי אין לזה סוף, אבל דווקא השלב שלא נראה כלפי חוץ יכול להיות הרבה הרבה יותר קשה, בחילות והקאות נוראיות, אני חונכתי שלכל אישה נשואה קמים, לא משנה מה רואים או לא.
ג. סיפור אמיתי ללא כל גוזמא:
הייתי על אוטובוס די עמוס, קרובה ממש ללידה בצורה ניכרת לעין מאוד
ישב בחור צעיר ולידו הכובע
ובספסל ממול עוד בחור
זה לא נעים לי בכלל (במחילה מכל אלה שאמרו שהנשים יפסיקו להתבייש ויקחו את העניינים לידיים - עמ"י ביישנים ולא לכל אחת זה מתאים!) אבל ביקשתי מהבחור שיעבור לספסל ממול כדי שאוכל לשבת.
הבחור - בלי בושה - אומר שחבר שלו יושב כאן, עוד רגע הוא מגיע (החבר עלה מקדימה לשלם, והוא עלה מאחורה לתפוס מקום, אז הוא צועק לו מול הפרצוף שלי שיבוא כבר)
אני בקושי מתנדנדת על מקומי בקושי מצליחה לשמור על שיווי משקל תוכ"ד הנסיעה הפרועה של הנהג
לא ידעתי איך להתמודד עם חוצפה שכזאת
עם דמעות בעיניים (והוא ראה את זה!) אמרתי לו, אם אתה לא תעבור עכשיו לספסל השני אני אאלץ לשבת לידך.
בכיתי. ממש.
אגב, זה בכלל לא קשור למצב ולסטטוס שלי. המצב שבו אישה נשואה מבקשת מבחור צעיר לעבור מקום והוא מעיז ככה להתחצף אליה - הזוי ממש.
א. מי שטוען שמקרים כאלה כמעט לא קיימים - או שהוא גבר ופשוט לא שם לב, או שהוא לא נוסע כמעט באוטובוסים. אני נוסעת הרבה ורואה סיפורים כאלה ודומים דבר יום ביומו.
הנהגים היום נוסעים בצורה פרועה ממש, האוטובוסים החשמליים שאין לי מושג איך עברו בדיקת תקן בסיסית ואיך הם בכלל בחוק, כל בלימה קטנה מטלטלת את כל האוטובוס, אני עולה עם עגלה, צריכה להחזיק ב2 ידיים כדי לא ליפול + להחזיק את העגלה שמתהפכת לי עם כל סיבוב + לנסות גם לשלם מיד כי המבקרים לא יודעים רחמים
אני מנסה להתמקם ולהיכנס למקום שמיועד לעגלות, כדי לעמוד יציב, וכדי לא להפריע לאנשים שמנסים לעבור (תדמיינו בנוסף לכל זה, כל רגע אנשים מזיזים אותי בשביל לעבור תוכ"ד הנסיעה המשוגעת) אבל יושבים שם אנשים במושבים המתקפלים שמיועדים לשימוש לאנשים עם עגלות, ואני צריכה לעמוד באמצע שום מקום, בלי מקום להחזיק אפילו.
ב. חינוך, חינוך ועוד חינוך!
אמא שלי חינכה אותנו שלכל אישה נשואה קמים.
לא יודעת איך אף אחד לא ציין את זה פה, אולי באמת כי אין לזה סוף, אבל דווקא השלב שלא נראה כלפי חוץ יכול להיות הרבה הרבה יותר קשה, בחילות והקאות נוראיות, אני חונכתי שלכל אישה נשואה קמים, לא משנה מה רואים או לא.
ג. סיפור אמיתי ללא כל גוזמא:
הייתי על אוטובוס די עמוס, קרובה ממש ללידה בצורה ניכרת לעין מאוד
ישב בחור צעיר ולידו הכובע
ובספסל ממול עוד בחור
זה לא נעים לי בכלל (במחילה מכל אלה שאמרו שהנשים יפסיקו להתבייש ויקחו את העניינים לידיים - עמ"י ביישנים ולא לכל אחת זה מתאים!) אבל ביקשתי מהבחור שיעבור לספסל ממול כדי שאוכל לשבת.
הבחור - בלי בושה - אומר שחבר שלו יושב כאן, עוד רגע הוא מגיע (החבר עלה מקדימה לשלם, והוא עלה מאחורה לתפוס מקום, אז הוא צועק לו מול הפרצוף שלי שיבוא כבר)
אני בקושי מתנדנדת על מקומי בקושי מצליחה לשמור על שיווי משקל תוכ"ד הנסיעה הפרועה של הנהג
לא ידעתי איך להתמודד עם חוצפה שכזאת
עם דמעות בעיניים (והוא ראה את זה!) אמרתי לו, אם אתה לא תעבור עכשיו לספסל השני אני אאלץ לשבת לידך.
בכיתי. ממש.
אגב, זה בכלל לא קשור למצב ולסטטוס שלי. המצב שבו אישה נשואה מבקשת מבחור צעיר לעבור מקום והוא מעיז ככה להתחצף אליה - הזוי ממש.
Reactions: יהונתן שירום, בחור בוגר, וואווווווווווווווווו ועוד 38 משתמשים41 //