דרוש מידע איך מצטרפים לחכמת נשים? אני לא מכירה כאן אף אחת

  • הוסף לסימניות
  • #1
הבנתי שכדי להצטרף צריך המלצת ניקים- הכי מובן בעולם!
אבל אני לא מכירה כאן,
יש עוד דרך לאמת את זהותי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
הייתי שמחה גם
הבנתי שזה חסום בנטפרי , אז מי שרלוונטי לה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
שלום לכן,
כמנהלת חכמת נשים, אני מבינה את התסכול.
ורוצה לומר, שבמהלך הזמן, לבסוף, כל אחת מוצאת משהי שמכירה אותה אישית והיא בחכמת.
בסך הכל, הרי גם אתן - כשתכנסנה בע"ה (לאחר עמידה בתנאים)
תשמחנה לדעת שהסביבה שלכן - אכן מתאימה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
שלום לכן,
כמנהלת חכמת נשים, אני מבינה את התסכול.
ורוצה לומר, שבמהלך הזמן, לבסוף, כל אחת מוצאת משהי שמכירה אותה אישית והיא בחכמת.
בסך הכל, הרי גם אתן - כשתכנסנה בע"ה (לאחר עמידה בתנאים)
תשמחנה לדעת שהסביבה שלכן - אכן מתאימה.
מסכימה לחלוטין,
אני בעצם צריכה לחפש מחוץ פרוג נשים שמחוברות
כי כולן כאן עם ניקים וזה אתגר / כמעט לא אפשרי למצוא מישהי מפרוג שמכירה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
יש פה למישהי את הקריטריונים?
ו @English Tech את מחוברת לפורום?
לא מחוברת:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
הבנתי שכדי להצטרף צריך המלצת ניקים- הכי מובן בעולם!
אבל אני לא מכירה כאן,
יש עוד דרך לאמת את זהותי?
אולי תדפקי בדלת של מנהלת הפורום, תדיידדי איתה איכשהו....
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
כמה מחוברות לשם? הרבה.? ממש מעניין..
איך מוציאים מישהי מהעולם שתכיר אותי וגם תדע שאני בפרוג חחח מזכיר לי חיפוש עבודה בהייטק
נראלי שגם צריך להיות בסטטוס נשואה.. לכל המבקשות
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
כמה מחוברות לשם? הרבה.? ממש מעניין..
איך מוציאים מישהי מהעולם שתכיר אותי וגם תדע שאני בפרוג חחח מזכיר לי חיפוש עבודה בהייטק
נראלי שגם צריך להיות בסטטוס נשואה.. לכל המבקשות
בגדול כל מי שעם חגורה אדומה מחוברת
נראה שלא מעט
את יכולה לנסות לשאול נשים בסביבתך (עבודה, משפחה, שכנות), נראה לי יש לזה יותר סיכוי מאשר לשאול בפרוג.
מהשערה בלבד אני מאמינה שנמצאות שם גם נשים שמי שמכירה אותן לא הייתה חולמת.
אומרת מהשערה - כי אני לא נמצאת שם, ולא מכירה מישהי שאני יודעת שהיא שם. סה"כ מכירה קצת את הלך הרוח בציבורנו הנחמד;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אני רוצה להצטרף ועשו עליהמלצה אבל לא חיברואותי
אני עומדת בכל הקריטריונים
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???
מוס תות, אחד הדברים שעושים טוב גם בפה וגם בלב.
מרווה ומוצלח, וכמובן כמובן קל להכנה ומצליח לכולם.
1713530865367.png
מה רואים פה?
שכבה ורודה בהירה
שכבה ורודה כהה יותר
שכבה לבנה
ושוב ורודה
הרעיון הוא לעשות שכבה ולהקפיא , להמשיך בעיסוקי הבית,
לחזור לכוסיות להוסיף שכבה,
ללכת לנוח וקצת פרוג..... ;)
ושוב לחזור לכוסיות לעוד שכבה.
כל שכבה לוקחת כמה דקות, כך שהכוסיות לא דורשות מאמץ או זמן רק לאחוז ראש (בקטנה...)

נתחיל בשכבה הורודה התחתונה:
חבילת תותים
2 ביצים
כוס סוכר

מרסקים את התותים היטב בבלנדר עם החלמונים
במיקסר מקציפים את החלבונים עם סוכר,
אחרי שתפח לקציפה בהירה ויפה
מוסיפים את התותים עם החלמונים.
וכמו שסיכמנו - :) שכבה ראשונה ולמקפיא.

אני מוזגת לכוסות עם שקית זילוף ללא צנטר זה יוצא נהדר.
1713531120068.png

שכבת בתותים הכהה:
בסיר חבילת תותים סוכר ומעט מיץ לימון.
לחמם בסיר ולערבב עד שהתותים מגירים נוזלים,
לקרר ולרסק היטב לנוזל ממש.
(סתם ככה טוב רוטב תות על סלט פרות/ על גלידת וניל/ על בלינצ'עס גבינה וכדו')
לאחר שהשכבה הראשונה התקשתה מעט בעדינות מעט בכל כוסית
ו.... חזרה למקפיא.

שכבה שלישית :
לבנה,
קצפת צימחית מוקצפת עם מעט סוכר וסוכר וניל
לחכות שיתקשה אבל לא מידיי
ולזלף שוב עם שקית זילוף לכוסיות ושוב למקפיא.
אפשר לשחק עם השכבות כרצונך.
ואפשר לעשות רק חלק מן השכבות.
ואפשר גם באינגליש אם אין סבלנות לכוסיות אחד אחד.
1713531375050.png

1713531417949.png
בהצלחה וממש ממש בתאבון!
בשורות טובות.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

סבתא שלי עלתה מפרס, איראן, הם עלו מהעיר כשאן, שמרו על המסורת: חגים וכו'.
היא מאוד אהבה תורה, אהבה דתיים, כמה שיותר צדיקים יותר טוב.
הם עלו מסורתיים, עם הזמן למדו והתחזקו בגלל ילדיהם שחזרו בתשובה.
למרות המרחק, נהגה ללכת בימי זקנתה לבית הכנסת עם הליכון, למרות הדרך שהיתה מלאה בחול.
היא ודודה שלי סיפרו לא פעם בעלבון על מקרה שקרה להן: הן עלו על אוטובוס לקברי צדיקים, ואדם אחד קפץ וצעק: "הם לא משלנו".
הן ירדו מההסעה בבושת פנים.
*
העולם בתקופות ההן היה עולם עם פחות מודעות.
היום יש יותר שיח על שיוויון, אהבת אדם וכו'.
בעבר היו אתגרים שונים, ביניהם אפשרות של אנשים לשלול או לדחות אלו את אלו.
אני זוכרת שכששמעתי את הסיפור הזה, הבנתי שלי זה לא היה קורה.
כי באופי שלי - לא הבנתי למה ללכת למקום בו יש אנשים שונים ממך, מצידי היה להשאר בבית ולא ללכת ללימודים, אני ממש מעדיפה את אזור הנוחות שלי ולא מבינה למה צריך להידחף איפה שיש סיכוי קל שידחו אותך, זו אחת הסיבות שהייתי מתרחקת מחברות, שמא ידחו אותי מתישהו, כי שהבנתי שיש סיבות לדחות אותי.
אני ממש לא מעניינת אף אחד, לפי דעתי, הכוונה שאין בי משהו שעלול לגרום לחברות תחושת ערך שהן בקרבתי, וכדי להיות חלק מחברה, צריך שיהיה לך ערך כלשהו. (זה לא רע או טוב, זו תוצאה).
*
בקיצור, רציתי לכתוב על היציאה לאור (או על כל עשיה אחרת, כמו למצוא עבודה, שידוך וכו')
שכן מחייבת את האדם פעמים לא מעטות לעמוד מול דחיה: שוב ושוב ושוב.
מה עוזר לי כיום להשתדל פה ושם, להפיץ את הכתיבה שלי, למרות הרצון לא להידחף למקומות לא-לי ולא לחוות דחיה?
זה בגלל ההבנה שאני לא העניין כאן, אלא דרישת העולם ורצון ה'.

ביציאה לאור עדיף לנטרל את החשיבה סביב ה'אני', שזו חשיבה שחוששת מדחיה ויכולה להוביל לתחושות לא טובות.
ביציאה לאור האדם מתנתק מעצמו, או אולי מתחבר לעצמו, ופונה לעבר חשיבה אחרת, חשיבה של שליחות.

הערך בחשיבה של שליחות:

האדם היוצא לאור לא חש מחויב, לא חש שהוא צריך משהו, לא רוצה לתת, לא לקחת, לפיכך גם אין פחד מדחיה, כי אם אתה לא מעורב עם ה'אני' שלך
אתה לא חש מעורבות רגשית אלא להיפך, לשיטתך אתה מגשים את שליחותך בעולם.
אתה מתנדב.
ולבוא ליציאה לאור מתוך גישה נדיבה של "אני מתנדב", זה מקסים כי אתה לא חש צורך להתלהב אם אתה מצליח, כי ההצלחה לא שלך, אבל אתה גם מצליח להיות יותר שכלי ופחות אמוציונלי, כי אתה עושה את שליחותך בעולם, ושליחות זו לא צריכה להיות מופלאה ומעוררת השראה, מספיק שתאפשר לעצמך להסכים לעצמך להגשים את עצמך ולהקשיב לרצון הפנימי שסולל את הדרך, תוך הקשבה לתורה.

אז כיום אני לא חוששת מדחיה כי למדתי להביט על זה ממבט שיכלי ולא רגשי: הרגש חושש מדחיה אבל השכל מבין שהכל בסדר, מלכתחילה אף אחד לא אמור לקרוא אותי או לקבל אותי, מספיק שאני מקבלת את עצמי וקוראת את כתיבתי ומאפשרת לעצמי להתבטא פה ושם.

אני לא צריכה שיקבלו אותי או את הרעיונות שלי או את הכתיבה שלי, להיפך, אני צריכה לשמוח ולהודות על מה שכן הצלחתי עד כה, להבין שזה לא מובן מאליו, ולשמוח שיש בעולם אנשים נוספים שמביאים הרבה אמירות עם מסרים טובים.
אנשים לא ממש צריכים אותי כי תוכן כמו שלי יש במקומות רבים (הרב פנגר, שיטת ימימה , פנימיות התורה, ועוד ועוד) ומה שאני כן משתדלת ואשתדל זה בגלל תחושת שליחות שאמורה להיות משותפת, כי כולנו ערבים זה לזה וכל אחד תורם היכן שאפשר: בתפילה למען הכלל, תרומה, חסד, אומנות, כתיבה, הפצה וכו'

*

הדרך הכי טובה להביא את עצמך לידי ביטוי היא לחיות את עצמך, להקשיב לרגשות, למצוקה, למחשבות, להבין שמה שאתה עובר זה משהו יחודי, כי אף אחד לא חושב כמוך ולא מרגיש כמוך, זווית הראיה שלך חשובה עבור העולם.
כי העולם במצב רחוק מיעודו האמיתי, כרגע, וכל אדם שיכול לצאת לאור תורם לעולם דבר מה.
התורה נותנת במה אפילו לבלעם הרשע ונותנת את האמירות של לבן הארמי, דבר שלדעתי מוכיח שגם אם אתה לא מושלם אתה יכול לומר את האמירות שלך וה' יכוון את הכל לטוב.
*
ולגבי האמירה "הם לא משלנו"
אני חושבת שמשם קורץ החרם, אותו חרם חברתי שקורה כמעט בכל מקום: החל מהמשפחה הגרעינית בה פעמים רבות יש אפליות או השונים מוצאים את עצמם קצת מחוץ לתמונה, ועד לחברה כולה.
אין לי פתרון לחרם (מלבד הספרון דובי שיר והכתר האמיתי שנותן כלים להתמודדות עם חרם)
אבל אני חושבת שהחשיבה צריכה להשתנות: במקום לעודד גאוות יחידה שגורמת לחברתיות רעילה , לעודד שוויון, עין טובה, הקשבה.
לפעמים יש פחד שאם נעודד שוויון אז חלילה הציבור יאבד מהיחודיות שלו ויטמע בעולם הכללי.
החשש הזה מוצדק, אי אפשר לעודד שיוויון בלי להבין את הערך היחודי והתרומה האדירה שיש במגזריות, כי בכל מגזר יש ערך בפני עצמו, ואין צורך לבטל את עצמך כדי להגיע לשיוויון, שיוויון לא הופך אותך לשווה, אלא מוציא את החשיבה מחשיבת פילוג לחשיבה אחדותית שמכירה בכך שבורא עולם הוא המנהיג של העולם כולו, ויש בכל דבר בעולם אלוקות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  12  פעמים
למעלה