הצטרפו אלי להמשך הליכת האקראי בוול סטריט, בפרקים אלו נמשיך במסע אל בועות נוספות. חברות שהונפקו כפטריות אחר הגשם, במטרה לספק לאנשים את מאווים, להיפטר מהכסף שצברו. כיצד אייזיק ניוטון הפסיד את כספו, וכמה אתם הייתם משקיעים בחברה שמפיקה אור שמש ממלפפונים.
למאמר הקודם
"אדם ללא עבר – אין לו עתיד"
בטרם נדון ב"שווי פנימי" של חברה, מוטב יהיה אם נמשיך במסע בין הבועות שאירעו במהלך השנים בשווקים. זאת משתי סיבות עיקריות:
- הקושי האנושי: יש לנו קושי אינהרנטי כבני אנוש להבין שהשוק הוא בועה, מפני שפעמים רבות הנסיקה נובעת מחדשנות טכנולוגית או תעשייתית שמשנה סדרי עולם, ואנו נוטים להאמין שהפעם זה באמת שונה. כך בדיוק חשבו קודמינו.
- הדמיון המדאיג: הפוטנציאל הכלכלי הגלום ברבות מאותן חברות, דומים באופן מחשיד לרבות מההשקעות שמוצגות לנו כיום במטרה אלטרואיסטית טהורה – לאפשר לנו להיפטר מכספינו במהירות וביעילות המרבית.
הן
בורטון מלכיאל בספרו הפנומנאלי "
הליכת אקראי בוול סטריט", והן
רוברט שילר בספרו "השתלהבות אי רציונלית", סוקרים בספרם בועות רבות במהלך השנים החל מ"בועת הפקעות" ב1634-1637, ועד לימינו אנו. אנו נסקור במאמרים הבאים בקצרה את הבועות העיקריות, נבחן אנקדוטות משעשעות, ונתמקד בסוף בועה הגדולה מכל: "בועת האינטרנט".
"הים הדרומי"
ב1711 היה לבריטים הרבה כסף. הרבה מדי. זה היה לאחר תקופה ארוכה של שגשוג, ואנשים חיפשו נואשות היכן להשקיע. "חברת הים הדרומי" סיפקה להם את האפשרות הזו. החברה הוקמה במטרה לשקם את
אמון הציבור בממשלה; היא התחייבה לכסות את חובות הממשלה בסך 10 מיליון לירות שטרלינג, ובתמורה קיבלה מונופול על כל פעילויות הסחר של בריטניה בים הדרומי.
החברה כיסתה את החובות בסך 10 מיליון לירות של הממשלה, בצורה מדהימה, היא המירה את כל אותן אגרות חוב של הממשלה במניות שלה עצמה. מלבד גאונות פיננסית זו, לא היו למנהלי החברה ידע או ניסיון בסחר בדרום אמריקה. אולם פגם מינורי זה, לא היה בו בכדי להעיב על החברה, שהרי ידע מקצועי הוא רק פרט אחד מהידע הדרוש למנהל. השאר זה יחסי ציבור, ובזה היה להם הבנה מעמיקה.
הם שכרו בניין רב רושם בלונדון ועיצבו את כיסאות חדר הישיבות בצורה מעוררת השתאות (אם כי לא נוחה במיוחד). אלא שמלחמה עם ספרד עצרה זמנית את הזדמנויות הסחר. בשנת 1720, שנה לאחר הסכם השלום, הציעו מנהלי החברה לכסות את החוב הלאומי שעמד עתה על 31 מיליון לירות. בתגובה, ערך המניה זינק מ-130 לירות ל-300. החברה מיהרה להנפיק מניות חדשות בתנאי תשלום "מפתים": 60 לירות במעמד הרכישה והשאר ב-8 תשלומים.
כאשר המלך רכש מניות בחברה בשווי 100 אלף לירות, ומחצית מבית הנבחרים היו מושקעים בחברה, לא פלא שהציבור גם הוא לא עמד בפיתוי. המניה זינקה ל1000 לירות למניה.
הפקת אור שמש ממלפפונים
אך בכך לא היה די. מדי כמה ימים צצה יוזמה פיננסית חדשה והונפקה לציבור. החל מהכנת משטחי עץ מנסורת; בניית ספינות נגד פיראטים; התפלת מי הים (לא רעיון גרוע במיוחד בבחינה רטרוספקטיבית) השבחת הסוסים באנגליה; סחר בשיער אנושי(כנ"ל), הפקת כסף מעופרת; והפקת אור שמש ממלפפונים, וכן ייצור גלגל שלא יחדל מלהסתובב.
אך כל זה לא התקרב לאותה דמות אלמונית שיסדה את "החברה להשלמת משימה שתועלת רבה בצידה, אך אל לו לאיש לדעת מהי". 5 שעות מאז ההנפקה 1000 משקיעים השקיעו בחברה. המייסד במהרה נעלם מאנגליה עם "התועלת הרבה" שההנפקה הניבה לו.
כפי ש
מלכיאל מציין, לא כל המשקיעים היו אידיוטים. חלקם פשוט האמינו בתאוריית "הטיפש הגדול יותר" ואותם טיפשים, או שמא חכמים שהאמינו באותה תאוריה בדיוק, נמצאו פעמים רבות כדי לרכוש את אותה מניה במחיר גבוה יותר.
"
אני יכול לצפות את תנועת הגופים בשמיים, אך לא את טירוף ההמונים" (איזייק ניוטון)
במהלך אותה שנה המנהלים נוכחו לדעת כי יש פער בלתי מוסבר בין שווי השוק בבורסה לתשקיף הנכסים, ועשו צעד חכם יחסית, הם מכרו את כל המניות שלהם. אלא שבטעות זה דלף החוצה. כתוצאה, מחיר המניה קרס חזרה ל150 לירות למניה. אחד המפסידים היה אייזיק ניוטון שטען, "אני יכול לצפות את תנועת הגופים בשמיים, אך לא את טירוף ההמונים". מעניין שניוטון הרוויח מאותה מניה בעבר, אולם לאחר שנוכח שהמניה ממשיכה לעלות הוא השקיע שוב, והפסיד כסף רב.
הנה הגרף של הים הדרומי:
הספקולטיבים 1923-1929
החל משנת 1923 הפכה הספקולציה בשוק המניות לתחביב פופולרי. באותה תקופה נהגו פרקטיקות רבות שאינן אפשריות או אסורות כיום. כדי להבין מה הם היו עושים, דרושה היכרות מסוימת עם סוגי הפקודות. ישנן שתי פקודות עיקריות ברכישה או מכירה של מניה (לצורך הדוגמה נתייחס לצד הקונה):
- Limit (לימיט): פירושו "תקנה עד רף מסוים". נניח שראובן נתן פקודת קנייה ב-Limit 25; כל עוד יש מוכר במחיר הנ"ל (או פחות ממנו), הוא ירכוש את המניה. אם אין מוכר כזה, עושה השוק ירשום את הפקודה ב"ספר", וכאשר יופיע מציע במחיר המתאים – עושה השוק יבצע עבורו את הקנייה. ככל שישנן כמה פקודות קנייה ב-Limit על אותו מחיר, הראשון שנתן את הפקודה יהיה הראשון לקנות (שיטת FIFO – "ראשון נכנס, ראשון יוצא").
- Market (מרקט): פירושו "תקנה במחיר השוק הנוכחי". נניח שראובן נותן פקודת קנייה של 1,000 מניות X ב-Market; עושי השוק (כיום זהו אלגוריתם ממוחשב) בודקים מי המוכרים שמציעים את המניה במחיר הכי זול כרגע. נניח ששמעון מוכר 500 מניות ב-Limit של 40 ₪, ולוי מוכר 1,000 מניות ב-Limit של 45 ₪; עושה השוק ירכוש עבור ראובן את 500 המניות של שמעון ב-40 ₪, ואת 500 המניות הנותרות מלוי ב-45 ₪.
אגב, אם יש קונה בפקודת Market ומוכר בפקודת Market, המחיר ייקבע לפי מחיר העסקה האחרונה שבוצעה בשוק (מחירו הנוכחי של המניה).
עתה, נניח שיש לכם כמות מניות גדולה מאוד של חברה X. שערה הנוכחי הוא 40, ואתם רוצים שהמחיר יעלה. אתם פונים בחשאי לאחד מעושי השוק ומגייסים אותו לעזרתכם. עושה השוק מעדכן אתכם על כל פקודות המכירה ב-Limit שקיימות על המניה. נניח שאין הרבה: ישנן 500 מניות למכירה במינימום 41 ₪, ועוד 1,500 מניות במינימום 43 ₪.
בשלב הראשון, אתם רוכשים את כל אותן מניות – פעולה זו נקראת "ניקוי השוק". עכשיו הדרך למעלה פנויה. חבר שלכם נותן פקודת מכירה ב-Limit 45 על כמות של 50,000 מניות, ובו-זמנית אתם נותנים פקודת קנייה ב-Market על אותה כמות, כמובן שהמניות עוברות אליכם. לאחר מספר דקות, אתם מוכרים את אותן מניות בפקודת Limit 48, והחבר "מיודענו" נותן פקודת קנייה ב-Market, והמניות עוברות אליו.
בינתיים, המניות בסך הכל עוברות ידיים מכם לחבר וחזור חלילה – אתם לא מפסידים דבר. אולם במסכים של שאר הסוחרים בשוק, כולם רואים מחזור מכירות גבוה מאוד ועלייה חדה במחיר המניה. מיד מתחיל הטירוף: הביקוש עולה, וכשהמחיר חוצה את רף ה-50 ₪, אתם מתחילים למכור את המניות שלכם לאט-לאט כדי לא להוריד את השער, וגורפים רווח נאה במיוחד.
בועה סוף
ב3 בספטמבר 1929 השוק הגיע לשיא
שלא היה כדוגמתו ב25 שנים הבאות. רוג'ר בבסון יועץ פיננסי, אמר בסעודה שנתית לאנשי פיננסים את המשפט האלמותי הבא: "אני חוזר על הדברים שהשמעתי לפני שנה ולפני שנתיים, התמוטטות השוק בא תבוא במוקדם או במאוחר". ציטוט דבריו הופיע ב"פס הרחב" - מין מסך עם כותרות פיננסיות מתחלפות שהיו בכל סוכנות ברוקרים שמכבדת את עצמה.
בניגוד לשנים קודמות, הפעם השוק הקשיב לנבואתו, והיא הגשימה את עצמה. השוק ק-ר-ס. עד ליום זה
יום שלישי השחור הוא כינוי ל29.10.1929. הבורסה המשיכה לרדת עוד ועוד במהלך ה3 שנים הבאות. הנה גרף שמראה את מניות מרכזיות בתקופה האמורה, כמו למשל GE שעלתה מ50$ ל500$ וקרסה בחזרה ל50$. או תאגיד רדיו שעלה מ10$ ל500$, וקרס ל2.5$, ירידה של 99.5%!:
עוד לא הגענו לבועה הגדולה מכולם: "בועת האינטרנט". על האופוריה של השוק בעידן השקת האינטרנט, ועל טעותו האיומה של מלכיאל במהדורתו ה9 (שתורגמה לעברית, והודפסה ב2002) על חברה שהיא כיום אחת החברות הגדולות בעולם, בפרק הבא
הנושאים החמים
Reactions: T;), מרגלת, ג'יימס ועוד 25 משתמשים28 //