מידע שימושי גרין - משחה לצלקות

חייבת לכתוב:

גרין לא מתאים לכל המקרים!
אצלינו במקרה של אחרי אשפוז המשחה של גרין החמירה מאד את המצב
וגרר אשפוז נוסף וניתוח!

אז תיזהרו! קודם כל להישמע להוראת הרופאים ואז אחרי הטיפול הרפואי בבית אפשר להתחיל גרין.
ושמעתי עוד מקרים כאלה ממש דומים.

יש איזשהו הבנה שעדיף גרין ממה שהבית חולים אומרים, וזו טעות קריטית!!
קודם להקשיב לבית חולים ואחרי הכללל אפשר להתחיל להוריד צלקות עם גרין.
בהצלחה!
שלום,

א.אין חולק, ואני כותב את זה גם בשם גברת גרין, שאסור להפסיק שום טיפול בבית חולים ללא חוות דעת רופא מוסמך.
ב. המשחה לצלקות נועדה רק לאחר שהעור סגור הרמטי, וכל הצורך הוא טיפול בצלקת בלבד! - מה שקצת קשה לי להבין איך משחה כזאת גורמת לניתוח וכו', [אך זה לא העניין העיקרי כרגע] מה שבטוח תבדקי איך השתמשתם, למה השתמשתם, ועם משחות של מי השתמשתם.

בהצלחה
 
חייבת לכתוב:

גרין לא מתאים לכל המקרים!
אצלינו במקרה של אחרי אשפוז המשחה של גרין החמירה מאד את המצב
וגרר אשפוז נוסף וניתוח!

אז תיזהרו! קודם כל להישמע להוראת הרופאים ואז אחרי הטיפול הרפואי בבית אפשר להתחיל גרין.
ושמעתי עוד מקרים כאלה ממש דומים.

יש איזשהו הבנה שעדיף גרין ממה שהבית חולים אומרים, וזו טעות קריטית!!
קודם להקשיב לבית חולים ואחרי הכללל אפשר להתחיל להוריד צלקות עם גרין.
בהצלחה!
לא מסיכמה עם זה,
מישהי שאני מכירה נכוותה משאווה כוויה רצינית ובבית חולים צעקו עליה שהיא השתמשה בזה יעני בלי רשות
וזה הוריד לה את כל הצלקת בלי לראות זכר
הרופאים לא ממליצים את זה בכוונה
ולי אישית זה הוריד צלקת פסיכית שהייתה לי על כל הפנים ממליצה ממש על משחה זו
מכירה אותה בעיקר לצלקות של כוויות
 
אנחנו היינו השבוע במיון עם ילד שפתח את המצח והבית חולים עצמו נתנו הוראות להעלמת הצלקת את המשחה של גרין.
גרין נתנו את המשחה של הכויות למרוח על הצלקת ואחרי שהפצע יתייבש לשים את המשחה של הצלקות.
 
יש מישהו שמוכר באיזור חיפה?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

חויה מזעזעת שלי משדה התעופה בשארם א שייח לפני שבוע וחצי
זה היה בטיסה חזור מאירופה
לא רציתי לטוס לבד, לכן נצמדתי לאברך. טסנו מאמסטרדם, דרך טורקיה, לשארם א שייח
בטורקיה היה מפחיד לכשעצמו, היה לפנינו שורה של שייחים עם כיפות, ורק את האברך שבא אחריהם הכריחו להוריד את הכיפה.
אבל עיקר הסיוט היה במצריים, בשארם א שייח
אנשי האבטחה התעללו מאוד באברך
משכו לו את החליפה
העיפו לו את הכיפה והכובע ולא הרשו לו לכסות את הראש עם היד
גררו אותו פיזית לחנות של כובעים
ולאורך כל הסיוט הם צרחו עליו באנגלית שבורה " אמרו לכם לא לבוא עם סממנים יהודיים"
האברך ניסה לומר להם שהוא אחראי לעצמו אבל שום דבר לא עזר לו
היה קשה לראות, בשלב מסוים פשוט לא הסתכלתי לכיוונו מרוב שהיה לי מזעזע
הגענו לשלב של לקחת מזוודות
ניגשים 2 ערבים צעירים ומתחילים להערים את המזוודות שלנו על עגלה
ניסיתי להתנגד והורדתי את המזוודות שלי מהעגלה, אמרתי לו שאני יכולה לבד לקחת את המזוודות

והוא צרח "סקיוריטי" ובעצבים החזיר את המזוודות לעגלה
לא העזתי לצייץ כבר כי חשבתי שזה חלק מהאבטחה
בשלב הזה עיכבו אותי יחד עם האברך
ואז עשיתי את שטות חיי
ואמרתי שהוא לא בעלי

ואז הסיוט התעצם
מחוץ לשדה התעופה בדואים ערבים נהגי מוניות מקיפים אותך מכל עבר, מנסים לצוד כל איש שיוצא משם למונית שלהם

נס שניגש אלי נהג שהזמנו מראש היה לו את התמונה שלי בטלפון
ואז איש האבטחה עם המזוודות נעמד מולי, לא נותן לי להמשיך ללכת
גיב מי דה מוני !! תביאי לי את הכסף !!
ולהפתעתי נהג המונית שהזמנו וביררנו עליו מראש, הצטרף אליו ופשוט דרש ממני לשלם לסחטן
שתי בדואים מאיימים, הוצאתי 50 שח והבאתי לסחטן, ולא עזר !
את צריכה לתת לפחות 200 ! אחרת הם לא זזים ממני
ובכל הסיוט הזה, אין לשום פלפון שלי קליטה באזור סיני!

הנס שלי היה שניגש בחור שנסע עם טנדר מאורגן עם עוד בחורים, ואמר לי בואי איתנו
ברגע שהנהג קלט שהוא מאבד אותי
הוא שינה פרצוף
קילל את סוחב המזוודות הסחטן
הכניס מהר את המזוודות שלי למונית שלו
פתח לי את הדלת של המונית, חייב אותי להיכנס מייד
ונסע משם במהירות
נסעתי שעתיים וחצי בחרדה עצומה
לבד עם תינוק ועם בדואי מפחיד
הוא אומנם התנהג בנעימות, אבל כבר לא סמכתי עליו
בדקתי כל הדרך שאנחנו נוסעים בדרך הנכונה

לכל אורך הדרך יש כ 8 מחסומים שערבים עוצרים את המונית, מציצים פנימה והנהג אומר להם משהו ונוסעים הלאה
עד שהגענו למעבר גבול גם שם הצד המצרי פחות נעים כשיש רק ערבים מסביבך
ב"ה עכשיו אני בבית
לא ממליצה על הסיוט לאף אחד!!

אחרי נסעו משפחה ואמרו לאישה להוריד את התכשיטים בבידוק הבטחוני
והיא לא קיבלה אותם בחזרה

שמעתי גם מכלי לא ראשון אבל משפחה שאני מכירה שטסו לשם- הנשים עם פאות
ועשו להם בעיות מפחידות עם הכיסוי ראש בבידוק הבטחוני בשארם.

מקווה שעזרתי למי שמתכנן לחזור דרך שם או לטוס דרך שם.

קצת כדי לאזן: אח שלי נסע שם מיד עם תחילה המלחמה, היה עם לבוש חרדי מלא ואשתו עם פאה ולא עשו לו כלום..
זה כנראה תלוי על מי נופלים
שכנה שלי, שהיא גם חברה קרובה. אישה חמה, מצחיקה, סופר-אכפתית מהילדים שלה. יש לה כמה בנות, כולן מתוקות, והיא תמיד עטופה בהן – חיבוקים, צחוקים, הקשבה. ממש מרגישים את החום שלה.

אבל אצל הבן הבכור שלה, בן 8 או 9 זה אחרת.
מתוך המפגשים בגינה, והשיחות, והתצפית מהצד – הלב שלי קצת מתכווץ. כי הוא קצת שונה מהן ובהתאם לזה גם היחס שלה כלפיו.
הוא מאוד תלותי בה, שואל אותה המון שאלות, כמעט לא משחק עם ילדים אחרים, תמיד יושב לידה, כמעט נצמד, די פחדן ולפעמים חסר טאקט. וכל פעם כשהוא מדבר איתה – היא מגיבה בקוצר רוח, בגלגול עיניים, לפעמים גם מתעצבנת מול האמהות האחרות ("הנה, עוד פעם עם השאלות הנודניקיות שלו" או "ראיתן עכשיו? יואו אין לי כח..").
אני אף פעם לא רואה חיבוק, ליטוף, או רגע של רוך ביניהם, כמו עם הבנות.

ויש בי תחושת בטן כזו – שאולי יש לילד הזה קושי כלשהו, רגשי או התפתחותי (אולי הוא אפילו על הרצף), ואולי גם לה קשה עם זה, והיא לא יודעת לזהות למה ומה. יכול להיות גם שאני טועה..

אני מתלבטת כבר הרבה זמן , אבל היום אחרי מקרה נוסף חריג שממש כאב לי לראות עוד יותר– איך אפשר לפתוח את זה מולה? האם בכלל נכון להגיד משהו?
ואם כן – איך עושים את זה בלי לבייש, בלי לפגוע, בלי לגרום לה לנתק איתי קשר?
אני באמת באה מהמקום הכי אוהב שיש – גם כלפיו, וגם כלפיה כאמא. אני יודעת שהיא אמא מדהימה – ואני מרגישה שדווקא בגלל זה, חבל לי לראות את הפער הזה ביניהם.

אשמח לשמוע מה אתם אומרים- האם ואיך לגשת? או שעדיף לא לגעת?..
כל כך הרבה אנשים פנו אליי, בפרטי ובאשכולים, לגבי עין חמד.
שמעתם שאני נוסעת וחיפשתם מידע מה המצב שם, ואם רלוונטי לצילומים.
מבינה אתכם! גם אני ניסתי לדלות כמה שיותר ידע לפני שהגעתי לשם...
לכן אני פותחת פה אשכול, בואו ננסה להיות טובים אחד לשני ❤️
אם הייתם בעין חמד בזמן האחרון\תהיו, שתפו אותנו במצב שם, מתי כדאי להגיע,
מה הימים העמוסים\פחות, ואם יש לכם תמונות מצב משם - אז בכלל טוב!

בינתיים, כותבת לכם פה כל מידע שיש לי לגבי מה שהיה שם לפני כשבועיים כשהייתי שם:

אז... פעם ראשונה שהייתי בעין חמד. הגעתי לצלם חלאקה.
קודם כל זה מקום פשוט מ--דה-י-םםםם!!!
מצטלם יפה מכל הזוויות. ומסתבר גם כמעט בכל העונות.
יש שם עכשיו קצת דשא ירוק יפה, ועצים ברקע.
לתשומת ליבכם שכשהייתי היו מים זורמים = לא היה אפשר לצלם שם מרוב מים.
נאלצתי לוותר על הסט שלהם. היה מבאס מאד מאד מאד.
כמובן אפשר לצלם על הגשר שמעל, אבל לא מצטלם ככ יפה כמו המים עצמם.
ושוב, מזכירה שזה היה לפני כשבועיים, עכשיו לא יודעת מה יש\אין שם..
לכן כל מה שאתם יודעים - תכתבו פה למטה!

יש שלכת, לא המון. אבל קיצור ירוק מהמם.
ויש גם מבצר כזה שמתאים לסט יהודי יפה.

כשהגעתי הייתי עם עוד 2\3 צלמים. הגעתי ממש ביום ריק כי חשבו שבאותו יום יהיה גשום
בגדול באמת היה בוץ קצת על האבנים שם למשל, וזה היה באסה
שימו לב לא להושיב ילדים על המדרגות שיש עליהם בוץ!! עשיתי את הטעות הזאת וזה היה נורא :sne:
יש כמה גרמי מדרגות, חפשו את ההכי נקיות (וכמובן הכי מתאימות לתאורה) ועם הכי הרבה עלים\שפשוט
תאספו מהרצפה ותפזרו על המדרגות.

הכניסה זולה מאד, אם אני זוכרת נכון עלה 10 לילד ו20 למבוגר (צריך להזמין מקום מראש).
ב16 הם סוגרים לגמרי מה שאומר שעד עשרה ל (מקסימום) צריך כבר להגיע לרכב חזרה.
אני הגעתי ב14 עד 16, ולא הספקתי ממש כמעט כלום, לצערי הרבבב
ממש הספקתי רק 2 סטים מ2 זוויות. זהו. והיה לי עוד 6 סטים בערך שוויתרתי עליהם.
בקיצור לחשב שיהיה מספיק זמן, ולקחת בחשבון פקקים כמובן!
לי היה ממש חבל, זה מקום פשוט מהמםם ומגוון והתבאסתי ממש שלא הספקתי כלום. אם יש לכם 4 סטים - קחו 4 שעות. וכו'..

זהו, בגדול - כל עוד לא קיץ: לא לוותר על המקום הזה!!! מקום מדהים בעיני.
(לא הייתי שם בקיץ. כל עוד ירוק - מהמם שםםם)
למי שיש עוד שאלות מוזמנים לכתוב פה.
וכמובן שתפו אותנו בתובנות !
מהי אמונה ואיך היא בונה או הורסת חיים

רוב בני האדם חיים חיים קטנים הרבה יותר מהאפשרויות האמיתיות שלהם. לא בגלל שהם עצלנים. לא כי חסר להם רצון. אלא בגלל דבר אחד עמוק ושקט: הם לא באמת מאמינים שהם מסוגלים ליותר. הם אולי חושבים שכן, לפעמים אפילו חולמים על זה, אבל עמוק בפנים – כשהם יושבים עם עצמם – הם מרגישים שזה לא שייך להם.

"זה בשביל אנשים אחרים", הם אומרים לעצמם. "הם בנויים לזה. אני... פשוט סוג אחר".

והאמונה הזאת – לא תמיד נאמרת בקול. לפעמים היא רק תחושת בטן עמומה, חוט מחשבה שנשזר מבלי לשים לב. וזה מה שהופך אותה למסוכנת כל כך. כי היא לא נשמעת כמו אמונה. היא נשמעת כמו עובדה. כשאדם אומר לעצמו שוב ושוב: "אני לא מהחרוצים", "אני לא טיפוס של שיטות", "אני כזה – אני מפוזר", "אני פשוט לא מצליח להתמיד"... הוא כבר לא חושב שהוא מפרש את עצמו – הוא בטוח שהוא מתאר את עצמו.

וזה ההבדל בין מחשבה לאמונה: מחשבה אתה יכול לשקול. אמונה – אתה כבר לא שואל עליה שאלות. היא הפכה למשקפיים דרכן אתה רואה את כל החיים. וזה מה שמסוכן בה. כי אם המשקפיים כהים – כל המציאות שלך תיראה חשוכה.

אמונה, במובנה הפסיכולוגי, היא בסך הכול פירוש שחוזר על עצמו כל כך הרבה פעמים – עד שנראה לנו שהוא אמת. אבל זה לא אומר שהוא באמת כזה. זה רק אומר שלא עצרנו לרגע לשאול: "מי בכלל קבע שזה נכון?"

תחשוב על זה:

כמה פעמים ראית בחור בישיבה שאומר על עצמו שהוא "לא מהרציניים", רק כי מישהו פעם אמר לו את זה, או כי הוא לא קלט שיעור אחד טוב, או כי הוא השווה את עצמו למישהו אחר, ובמקום ללמוד מזה – הוא התחיל להתכווץ. ומאז? כל פעם שקשה לו, הוא שומע בתוכו קול פנימי שאומר: "נו, ברור. אני לא מהרציניים ".

וזהו. האמונה נסגרה. הסיפור נגמר. הגורל נחתם – לא על־ידי הקב"ה, אלא על־ידי ההגדרה שהאדם הדביק לעצמו.וכל עוד אתה מאמין שזה מי שאתה – אין לך שום סיבה להשתנות. למה שתשקיע, למה שתילחם, למה שתנסה דרך אחרת – אם אתה בטוח מראש שזה לא אתה?

והבעיה הכי גדולה – שזה מרגיש אמיתי. ((אבל אל תתפתה ליפול למקום שהרבה נופלים כששומעים את המשפטים האלה, לדחף לחפש אשמים, מי הוא זה שאמר לו. למי שמעדיף להסביר את המצב שלו דרך מה שאחרים עשו לו – לא חסר על מה לדבר. זה פשוט. זה נוח. אבל זה לא מקדם לשום מקום.
המטרה של המאמר הזה היא לא לחפש אשמים. אנחנו כאן בשביל מי שבוחר לא להיות קורבן. הקונטרס הזה נכתב בשביל מי שמבין שיותר חשוב מ"מי אשם" זה "מה עושים עכשיו". הוא נכתב בשבילך – אם אתה מהאנשים שלא מוכנים יותר להרגיש קורבן של הנסיבות. אם אתה מאלה ששואלים: מה אני יכול לעשות עכשיו כדי לחולל שינוי?, בלי לחפש תירוצים.
שמי שרוצה לזוז קדימה – לא מחכה שיתנצלו בפניו, אלא מתחיל לעבוד. שינוי מתחיל ברגע שאנחנו מפסיקים לאשים אחרים, ולוקחים אחריות – ומתחייבים לשנות).

האמונה לא באה כמו שקר גלוי. היא מתגנבת כמו אמת שקטה, עטופה בניסיון חיים, עטופה באכזבות, עטופה בחוויות של כישלון. אז אתה קונה אותה. ואז אתה בונה עליה. ואז אתה חי איתה. ואז אתה מתיישב לתמיד במקום שאף פעם לא נועדת אליו.

אבל תעצור רגע. מי אמר לך שאתה באמת לא מהמסוגלים?, מי אמר שאין לך כוח רצון?, מי אמר שאתה כזה?

אתה באמת נולדת כזה – או שפשוט חזרת על זה כל כך הרבה פעמים, שזה כבר הפך למנגינה קבועה בתוך הראש? אדם שיש לו אמונה מעצימה – בונה את עצמו עליה . אדם שיש לו אמונה מגבילה – קובר את עצמו חי.

וזה לא משנה אם אתה מדבר על סדר לימוד, על התמדה, על תיקון מידה מסוימת, על גמילה מהתמכרות, על שינוי סדר יום, או על פתיחה של פרויקט חדש.

הדבר שיקבע האם תצא לדרך בכלל – זו לא היכולת שלך האמיתית. זו האמונה שלך על היכולת שלך.

ההבדל בין כישלון זמני לבין ויתור קבוע – הוא תמיד האמונה. אדם שנכשל ואומר לעצמו "נפלתי" – יקום. אבל מי שאומר לעצמו "אני כזה" – יישאר.

אנשים מדמיינים שהם צריכים ביטחון עצמי, או דחיפה חיצונית, או עוד זמן. אבל מה שהם באמת צריכים – זה לשבור את האמונות שבתוך הראש. לשים עליהן זרקור, לזהות אותן, לאתגר אותן, ולשאול: "מי קבע שזה נכון? מתי החלטתי את זה? ולמה אני ממשיך להאמין בזה, אם זה לא מקדם אותי לשום מקום?"

השלב הראשון בשינוי – הוא לא עשייה. השלב הראשון הוא לעצור, להסתכל לעצמך בעיניים, ולומר: "אני לא חייב להאמין לכל דבר שאני מספר לעצמי". כשתבין את זה – תוכל להתחיל ליצור חיים אחרים. ולא משנה כמה זמן האמנת אחרת – זה לעולם לא מאוחר מדי לשבור את התקרה.




  • תודה
Reactions: CynicalExplorer1 //
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  10  פעמים
למעלה