אתגר שבועי סי-פורים • אתגר שבועי 86

מנהל ai · 26/2/26

בימים האחרונים אירעה תקלה במערכת העלאת הקבצים באתר, ובעקבותיה מספר אתגרי AI שתוכננו לשבוע זה לא יצאו לפועל כמתוכנן.

נכון לעכשיו עדיין קיימת בעיה בצירוף קבצים להודעות. אנו מקווים שהנושא ייפתר בקרוב. אך היות ויש חשש שהתקלה תימשך גם בשעות הערב, נצא להפוגה קצרה מרצף אתגרי התמונות, ובמקומם נקיים פעילות פורימית במתכונת מעט שונה.

הפעם נתמקד ביצירות טקסט מקוריות שנוצרו בעזרת AI: שירים וסיפורים קצרים, מוקפדים ואיכותיים. לא גיבובי מילים, אלא יצירות עם מחשבה, מבנה ותוכן. על הטקסט להיות עד כ 1,500 תווים, בנגיעות פורימיות.

ניתן להגיש עד שלוש יצירות לכל משתמש, כל יצירה בהודעה נפרדת.

אם יתאפשר, ניתן ואף מומלץ לצרף תמונת אווירה מתאימה, קובץ וידאו או קטע אודיו התומך ביצירה, בהתאם לתוכן.

האתגר יהיה פעיל החל מהערב בשעה 22:00
ועד מוצאי פורים דמוקפין (רביעי בלילה).

סי-פורים שמח!

ChatGPT Image Feb 26, 2026, 07_01_05 PM (1).png

לב נשבר · 26/2/26

המדריך לשורד בבני ברק

הבוקר של פורים בבני ברק נפתח במתח ליטאי אופייני.
ר' חיים, ליטאי אדוק מהזן הקלאסי, בדק בפעם העשירית את כיוון האוזן לכיוון בעל הקורא.
הוא היה חייב לוודא ששמע כל 'דגש' וכל 'שווא נע' במגילה, תוך שהוא מחשב בראשו האם ה'עיר' של "העיר שושן צהלה ושמחה" הייתה במלעיל או במלרע.

לידו, חבר מה'פלג', סידר את העניבה בלוחמנות והפטיר שהשמחה האמיתית היא לעמוד איתן מול גזרות – גם אם מדובר בגזירת "אוזן המן בלי מילוי שוקולד השחר"

חסיד גור עובר בצעדה נחושה, ה'ספודיק' יציב כמו מגדל פיקוח, מגיב ל"לחיים" ב"נו, נו" קצר וממהר לטיש כשהוא שומר על מרחק של שלושה טפחים מההמולה.

בינתיים, במטבח, האווירה רתחה כמו שמן עמוק של סופגניות (בטעות מהחג הקודם).
ה'רעבעצין' שקועה במבצע לוגיסטי שתואם מראש עם המוסד: הרכבת משלוח המנות ל'שוויגער'.
זה לא סתם משלוח; זו הצהרת כוונות פוליטית.

היין חייב להיות יוקרתי יותר מזה של הגיסות,
השוקולד בלגי עם תעודת זהות,
והעיטוף – מלאכת מחשבת של צלופן מרשרש וסרטים שדורשים דוקטורט בקשירה.

השוויגער עצמה כבר ישבה בכורסה, מוכנה עם זכוכית מגדלת לבחון את ה'נחת' מהנכדים –
הכהן הגדול הקטן, שהתחפושת שלו מגרדת לו, בגלל הבד הסינתטי ונראה יותר כמו "כהן עצבני".
והמלכה אסתר, שאיבדה נצנץ ופרצה בבכי תמרורים.

במרכז הצומת, בחורי הישיבה הפכו ללהקת פלמנקו מאולתרת.
הם חסמו את התנועה בריקוד סוער, כשהם מנפנפים בקופות צדקה לעבר נהגים מופתעים.
"עזור לישיבה!" הם צעקו בקול צרוד,
כשהם מנסים לשכנע נהג מונית עיראקי שפורים זה הזמן הכי טוב למעשרות, ושמונית זה בעצם סוג של חמורו של משיח.

בשוק, הריחות היו חגיגה של עדות.
הפרסי שמר על המטבעות בכיס בזהירות כה רבה, עד שחשבו שהוא מחופש לכספת.
העיראקי והכורדי ניהלו ויכוח סוער האם הסמבוסק צריך להיות פריך או רך,
בעוד המרוקאי בלב רחב פתח שולחן שגרם לכל מי שעבר שם להרגיש כמו בן מלך (או לפחות כמו מישהו שאכל יותר מדי מטבוחה).

התימני סלסל בקולו פיוט עתיק ב'ח' ו'ע' גרוניות כל כך,
חסיד סאטמר הקנאי, שעצר לרגע מלמלמל נגד הציונים, הנהן בראשו באישור –
"לפחות זה לא נשמע כמו המנון המדינה," הוא חשב לעצמו בסיפוק.

בפינה חשוכה של בית הכנסת ישב חסיד ברסלב, שקוע כולו בכיסופים.
עיניו היו עצומות, והוא דמיין את עצמו בשדות של אומן, הרחק מההמולה.

אבל השקט לא נמשך זמן רב – רכב ה"נ-נחים" הגיע עם רמקולים בעוצמה של המראה לירח.
הכל התערבב יחד: הדקדוקים הליטאיים, הקנאות, העוקצנות הפולנית של גור והחום הספרדי.
כולם נשאבו למערבולת של "ונהפוך הוא", שבה אפילו הליטאי הכי קשוח מצא את עצמו נותן כתף לחב"דניק, ורוקד כאילו אין מחר – או לפחות כאילו אין 'פסח' ונקיונות באופק.

טוב עין · 27/2/26

הקרעפלאך של נוחעם!
מאת נוחעם שמחה רבינוביץ!
לשיחה עם נוחעם (Dמות GEM שיצרתי בג'ימני מזמן: https://gemini.google.com/gem/a8592d81280d/d5025b4cf23d467e

א גוטן פורים קהילת 'פרוג' הנכבדה! מקליד לכם את השורות הללו מהטלפון הכשר רשת 'אורנג'' שלי. (הבן מבית שמש עדיין טוען שהחליפו את השם, אבל אני יהודי של פעם, אצלי מסורת זו מסורת). אני יושב פה, לוגם פפסי מקס קפוא (ואל תעיזו להגיד לי 'זירו', עד ביאת המשיח זה מקס!), ומנסה להירגע עם סיגריית 'נקסט'. הרופא בקופה כבר צרח עלי "נוחעם, אם לא תפסיק יהיה אוי ואבוי!", אבל אמרתי לו שהעשן עוזר לחטא את הריאות מהאבק של גאולה.

היום אני רוצה לשתף אתכם בדרמה שהולכת אצלנו במטבח לקראת סעודת פורים. אצל משפחת רבינוביץ, ההכנות לסעודה זה כמו קבינט ביטחוני, ואני כידוע פרשן כלכלי-מדיני מהשורה הראשונה, למרות שטוייבא שלי מסרבת להכיר בזה. טוייבא (שתחיה, השדכנית מס' 1 שמסוגלת לשדך עיוור לחרשת ולשכנע אותם שזו 'השגחה פרטית') רצתה להכין את ה'קרעפלאך' המפורסמים שלה. המתכון הסודי לקרעפלאך של משפחת הופמן (אבא שלה הרי היה המתופף של מאה שערים, כנראה מרוב שתופף על הסירים יצא להם מתכון).

אבל מה? היא מבקשת ממני ללכת לקצביה ולקנות שני קילו בשר טחון טרי!

אמרתי לה: "טוייבא, יקירתי! את לא מבינה בכלכלה גלובלית! בדיוק שמעתי בקווי הנייעס שהחות'ים חסמו את הספינות של הבקר, האינפלציה משתוללת, והציונים מעלים את יוקר המחיה! אי אפשר לקנות שני קילו בשר טחון! זה יעלה לנו כמו חצי כרטיס טיסה לסיבוב השנורר שלי בוויליאמסבורג!".

היא מסתכלת עלי עם המערוך מונף באוויר. שאלתי אותה בדרכי נועם: "למה שלא נשתמש במתכון הסודי שלי לקרעפלאך חסכוני?".תשמעו טוב רבותי, זה סטארט-אפ: לוקחים חתיכת קוגעל תפוחי אדמה משבת שעברה, טוחנים את זה עם חצי בצל, מוסיפים שתי נקניקיות עוף מפוררות שמצאתי בטעות במקפיא מאזור חנוכה, וקצת אבקת מרק עוף. עוטפים הכל בבצק עבה – ומי ירגיש?! הרי קרעפלאך זה סך הכל קונספט! העיקר שיש בצק משולש שצף במרק!

גוואלד! איזה צעקות היא דפקה!"נוחעם!" היא צורחת, "אנחנו מארחים את המחותנים מבית שמש! מה אתה חושב, שהם יאכלו קרעפלאך בניחוח נקניקיית חנוכה ממוחזרת?! אתה גם ככה מסריח מסיגריות וזיעה, אתה לא מתקלח בקיץ, אז עכשיו אתה רוצה שגם האוכל יסריח מקמצנות?!".אמרתי לה: "עפרא לפומא! (עפר לפיך), שקר וכזב! אין לי שום ריח! אולי רק קצת ניחוח של קדושה מעורבב עם טבק! ואם המחותנים יאכלו את הבצק שלי ויקבלו חסימת מעיים, אני פשוט אתקשר למוישה מהחברה קדישא של ה'פרושים', אגיד לו שיבוא לקחת מידות לתכריכים כבר עכשיו.

בסוף היא שוב איימה להזמין אותי לשיחת נזיפה אצל הראש כולל ב'מדרש טוביה', אז נכנעתי והבאתי לה בשר. אבל בסעודת פורים, כולם יאכלו את הקרעפלאך היקרים, ואני? אני אלך לעשות סיבוב. שמעתי שיש איזה שטיבל שעושים סעודת פורים עם קישקע חם ישר מהסיר. אני אכנס, אשלוף מהמעיל עיתון 'המבשר' של השכן ואעשה את עצמי קורא, אקח צלחת מפוצצת ואעלם אל האופק.

א פרייליכן פורים! ואל תתחילו עם השטויות של "בינה מלאכותית". אני יהודי בשר ודם, וכשאני רוצה לייצר תמונה של קרעפלאך, אני פשוט דופק חזק על ה'מאשין' שלי בבית, לוחץ על כמה כפתורים ויוצאת תמונה יפה!

אסתר אייזנבאך · 27/2/26

לכבוד מר חמינאי, לרגל ימי המשתה והשמחה,
החלטנו לשגר אליך צרור "איחולים" כהלכה:

בגזרת המנהיגות והשררה:
שבכל נאום לאומה, ברגע הכי רציני,
המיקרופון יצפצף צפצוף צורמני וטורדני.
שהפרומפטר ייתקע או ירוץ מהר מדי,
עד שתגמגם מול המצלמות: "אוי, נו, די!".

שבכל ישיבה רמת דרג, מול יועץ ושר,
הכיסא שלך יחרוק בכל תזוזה, ישר.
ושבכל חתימה על מסמך הרות גורל,
העט יתפוצץ והדיו יימרח – איזה מזל!

ובגזרת היומיום והשגרה:
שבכל בוקר כשתקום, עם אור ראשון,
תדרוך יחף על פינה חדה בדרך לסלון.
שהזרת ברגל תפגוש כל רהיט,
ושהגרביים יחליקו למטה בצורה כרונית.

שהתה שלך תמיד יהיה רותח או קפוא,
אך לעולם לא בטמפרטורה שבה אותו שתו.
שהביסקוויט יישבר ויצנח ישר לכוס,
ושתמיד תרגיש שאתה מפספס את האוטובוס.

שבקיץ המזגן יתקע על "חימום" לוהט,
ובחורף רק רוח קרה עליך תשרטט.
שבכל שטיפת ידיים, ללא יוצא מן הכלל,
השרוול יירטב לך עד המרפק – וזה יציק, חבל!

לסיכום:
שתהיה לך "הצלחה" בכל מזימה,
להפוך אותה במו ידיך – למין בדיחה עגומה.
שכל תוכנית גדולה תסתיים בפיהוק,
ושתמיד תישאר המנהיג... של הבלבול והשיהוק.

מדינת ישראל מאחלת לך שכל תוכניותיך יתהפכו עליך לטובה,
ושתזכה לראות איך הכל נהפך לבדיחה אחת גדולה וחשובה!

החריף · 27/2/26

זמן: י"ד אדר, שעה 02:15 בלילה.
מיקום: עזרת נשים (הפכה למחסן לוגיסטי של חטיפים).
אם הייתם שואלים אותי בתחילת שבט, הייתי אומר שפורים זה חג של שמחה. עכשיו, כשאני מנסה לקלף מדבקה של "פורים שמח" מהסטנדר של המרא דאתרא, אני מבין שפורים זה בעיקר מבחן סיבולת לב-ריאה.
זה התחיל בערב, ב"קריאת המגילה". בפורום של הגבאים הבטחנו: "השנה מתקתקים". בפועל? חבורה של דרדקים עם רעשנים אלקטרוניים (מי המציא את זה? איפה היראת שמיים?) החליטו שכל פעם שמוזכר "המן", הם פותחים מופע פירוטכניקה. הבעל-קורא עצר ב"ויזתא" וחיכה שהעשן יתפזר. הרגשתי כמו בהופעה של חנן בן ארי, רק עם פחות כריזמה ויותר ריח של קפצונים.
ואז הגיע שלב המשלוחי מנות. ה"נהפוך הוא" האמיתי.
שלחת לשכן מגש יוקרתי עם בקבוק יין "בזלת" ושוקולד בלגי? מזל טוב, קיבלת חזרה צלחת חד-פעמית עם אוזן המן שראתה ימים יפים יותר ושקית "ביסלי" בטעם גריל שפג תוקפה בערך בפורים דאשתקד.
אבל השיא? ה"פורים רב".
הבחור הכי שקט בישיבה, זה שבדרך כלל לא מוציא מילה בשיעור כללי, עלה על הבמה. פתאום הוא נהיה "חכם שלום". חצי שעה הוא הסביר למה הגבאי (אני!) הוא בעצם גלגול של חרבונה, ולמה תקציב המזגנים הלך בכלל על הציפורניים של הסוס של מרדכי. כולם צחקו. גם אני צחקתי. כי בפורים, האמת היא כמו היין – היא יוצאת החוצה, ואין לך ברירה אלא לחייך ולמזוג עוד כוסית.
עכשיו שקט. העיר ישנה. מחר בבוקר כולם יחזרו להיות רציניים, "לומדימ'ס", עם חליפה וסבר פנים חמור. אבל בלב, כולנו נשמור את הרסיס הקטן הזה של הטירוף. כי

בסוף מתחת לכל התחפושות, אנחנו רק רוצים שהמלך יגיד לנו: "מה שאלתך ונתן לך".

איש בין אנשים · 2/3/26

סיפור קצר: "שליחות בין המספרים"

ביום של תחפושות וריצה ברחובות,
קיבל יואל שליחות פשוטה: להביא חבילה לבית מספר 18.
הוא הגיע ל־81.

הדלת נפתחה. זקן חייכן עמד שם.
“לא חיכיתי לחבילה,” אמר, “אבל אולי חיכיתי לך.”

יואל בדק שוב את הפתק. טעות ברורה.
ובכל זאת, נכנס לרגע. הבית היה שקט מדי ליום כזה.
הם שתו מיץ ענבים, ודיברו על שמחה שאינה תלויה ברעש.

כשיצא, השמש נראתה לו אחרת.
בבית מספר 18 קיבלו את החבילה בשמחה גדולה –
אך יואל ידע שהשליחות האמיתית
הגיעה דווקא ל־81.

באותו ערב הבין:
יש טעויות שנשלחות בכוונה מלמעלה,
כדי ללמד אותנו שהעולם אינו רק מה שכתוב על הפתק.

הוראה · 2/3/26

אומרים שחמינאי החליט להקים רשת אינטרנט פנימית באיראן שחסומה לכל העולם.שאלו אותו: "אדוני המנהיג, למה לבודד את העם?"הוא ענה: "זה לא בידוד, זו פשוט הדרך היחידה לוודא שאף אחד לא יעשה לי 'Unfollow' בטעות."

חמינאי מגיע לביקור במעבדת טילים סודית ורואה מדען שמנסה להפעיל מחשב ישן.חמינאי שואל: "למה המחשב הזה כל כך איטי? הוא משנות השמונים?"המדען עונה: "לא אדוני, הוא פשוט מנסה להוריד את קובץ ההוראות של ה'צנטריפוגה' ונתקע בגלל הצנזורה שהטלת על ה-Wi-Fi."

איראני אחד ניגש לחלפן כספים בטהרן ושואל: "כמה ריאל אני מקבל תמורת דולר אחד?"החלפן עונה: "אתה רוצה את התשובה של הבוקר, או שאתה מוכן לחכות חמש דקות שהערך ירד עוד קצת?"

חמינאי מכנס ישיבת חירום עם יועציו הבכירים."אני רוצה לדעת מה העם חושב עליי באמת," הוא פוקד. "צאו לרחובות ותחזרו עם תשובות."אחרי שעה חוזר אחד היועצים, מזיע כולו."נו?" שואל חמינאי, "מה הם אומרים?""אדוני המנהיג," עונה היועץ, "כולם אמרו שהם עומדים מאחוריך ב-100%!"חמינאי מחייך בסיפוק: "באמת? ואיפה הם עכשיו?"היועץ בולע רוק: "הם עדיין שם, מחכים שתתקדם קצת כדי שהם יוכלו לעמוד מאחורי משהו אחר."

מדען איראני רץ בבהלה למשרדו של חמינאי: "אדוני! הצלחנו להעשיר אורניום ל-90%!"חמינאי קופץ משמחה: "מצוין! עכשיו נוכל להראות לעולם את העוצמה שלנו!"המדען מהסס: "יש רק בעיה אחת קטנה...""מה היא?""אין לנו מספיק חשמל במעבדה כדי להפעיל את המנורה שתאיר את הצנטריפוגה בזמן שהעיתונאים מגיעים."

חמינאי מתקשר למפקד משמרות המהפכה: "שמעתי שישראל שלחה סוכנים חשאיים לכל פינה בטהרן. איך לא תפסתם אף אחד?"המפקד עונה: "אדוני, זה בלתי אפשרי! בדקנו את כל מי שלבש חליפה ודיבר עברית."חמינאי נאנח: "טיפש! הסוכנים שלהם לא לובשים חליפות, הם אלה שמתקנים את המזגנים בלשכה שלי – היחידים שעובדים כאן כמו שצריך!"

הוראה · 2/3/26

חמינאי מחליט לשלוח שר בכיר לאו"ם כדי לשפר את התדמית של איראן.השר חוזר אחרי שבוע, מותש לגמרי.חמינאי שואל: "נו, הצלחת לשכנע אותם שאנחנו רודפי שלום?"השר עונה: "אדוני המנהיג, זה היה קשה מאוד. בכל פעם שאמרתי 'שלום', המתרגם האוטומטי שלהם השתעל וביקש כוס מים."

המדען הראשי של סוכנות החלל האיראנית נכנס ללשכתו של חמינאי בגאווה: "אדוני! הלוויין החדש שלנו שלח תמונה ראשונה מהחלל!"חמינאי מסתכל על התמונה ורואה רק חושך מוחלט."מה זה?" הוא שואל בכעס, "למה הכל שחור?"המדען מגמגם: "אה... זה פשוט הוכחה ליעילות של מערכת הצנזורה שלנו. היא חוסמת אפילו את השמש כדי שלא תראה דברים שהיא לא אמורה לראות."

חמינאי מתעורר בבהלה באמצע הלילה וקורא ליועץ שלו."חלמתי חלום נורא!" הוא צועק. "חלמתי שהאיראנים מצאו נפט בתוך הבית שלי!"היועץ מרגיע אותו: "אבל אדוני, זה חלום מצוין! נהיה עשירים יותר!"חמינאי מניד בראשו: "אתה לא מבין... אם יש שם נפט, האמריקאים יבואו 'להביא דמוקרטיה' לסלון שלי תוך חמש דקות."

חמינאי עורך סיור ביחידת המל"טים החדשה שלו. המפקד מציג לו כטב"ם ענק ומפואר.
"זה יכול להגיע עד אירופה?" שואל חמינאי בגאווה.
"בוודאי, אדוני המנהיג," עונה המפקד, "אבל יש בעיה טכנית קטנה – הוא עובד על אפליקציה שדורשת אישור מחנות האפליקציות של גוגל, והם חסמו לנו את הגישה בגלל הסנקציות."
חמינאי נאנח: "נו טוב, אז נשלח אותו בדואר רשום, אולי זה יגיע מהר יותר."

חמינאי מחליט להתחפש לאזרח פשוט ולצאת לשוק כדי לשמוע מה העם באמת חושב. הוא ניגש לדוכן ירקות ושואל: "תגיד לי, מה דעתך על המנהיג העליון חמינאי?"
הירקן מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה, לוקח את חמינאי לפינה חשוכה מאחורי המחסן ולוחש לו באוזן:
"האמת? אני דווקא מחבב אותו, אבל אל תספר לאף אחד, אני לא רוצה שיחשבו שאני משוגע!"

שר הכלכלה נכנס בבהלה ללשכתו של חמינאי: "אדוני! הריאל האיראני הגיע לשפל חסר תקדים! הוא שווה פחות מנייר טואלט!"
חמינאי חושב רגע ואומר: "מצוין! זו הזדמנות פז. תדפיסו על כל שטר את הנאומים שלי. ככה לפחות נדע שאנשים באמת ישתמשו בהם למשהו מועיל."

חמינאי מכנס את ועדת הבחירות ושואל בקוצר רוח: "נו, יש כבר תוצאות מהקלפיות?"ראש הוועדה מגמגם: "אדוני המנהיג, יש לי חדשות טובות וחדשות רעות. מה לשמוע קודם?""הטובות," פוסק חמינאי."הטובות הן שנבחרת ברוב של 99% מהקולות!""ומצוין," מחייך חמינאי, "ומה הרעות?""הרעות הן שספרנו רק חמישה קולות, וארבעה מהם נכתבו בעיפרון שאפשר למחוק..."

מורה בבית ספר בטהרן שואל תלמיד: "מי המציא את האינטרנט?"התלמיד עונה מיד: "המנהיג העליון חמינאי, אדוני!"המורה מחייך בסיפוק: "יפה מאוד. ומי המציא את החשמל?"התלמיד חושב רגע ועונה: "גם המנהיג העליון חמינאי!""נכון מאוד," אומר המורה, "ועכשיו תגיד לי – למה אין לנו לא אינטרנט ולא חשמל בבית?"התלמיד לוחש: "כי המנהיג העליון חמינאי החליט שאנחנו צריכים ללמוד להסתדר עם מה שיש, כדי שלא נתמכר למותרות של המערב!"

חמינאי יושב בלשכתו ומקשיב לחדשות מהעולם. הקריין אומר: "האיחוד האירופי שוקל להטיל סנקציות נוספות על ייצוא השטיחים מאיראן."חמינאי קורא ליועצו ואומר: "מה הבעיה שלהם? אם הם לא רוצים את השטיחים שלנו, פשוט תגיד להם שאנחנו נהפוך אותם ל'שטיחים מעופפים' ונשלח אותם אליהם ישירות עם ראש נפץ. נראה אם אז הם יתלוננו על איכות האריגה!"

CHERRY# · 4/3/26

פורים.

הבית מלא רעש.

חוגלת היא אסתר המלכה, אלישמע מרדכי עם זקן שנופל כל שלוש דקות, אליצפן חייל עם חרב פלסטיק, ושילה הקטן מחליט שהרעשן הוא כלי נשק לכל דבר.

אפרת עומדת במטבח עם משלוחי המנות ומנסה לעשות סדר בתוך כל הבלגן.

ואז הטלפון שלי רוטט.

הודעה מאלי.

“אתה בא?”

אני כותב לו:
“פורים.”

הוא עונה מיד:
“בדיוק בגלל זה.”

עשרים דקות אחר כך אנחנו עומדים באמצע רחוב מלא תחפושות.

אני מסתכל עליו.

“אלי,” אני אומר, “למה אתה מחופש?”

הוא מסתכל עליי כאילו השאלה טיפשית.
“לסוכן חשאי.”

אני בוהה בו.

חליפה שחורה.
משקפי שמש.
בלילה.

“אלי,” אני אומר לו, “אתה נראה כמו מאבטח בקניון.”

הוא מושך בכתפיים.

“לפחות אני לא התחפשתי לאבא שמנסה לברוח מקריאת המגילה.”

שלוש דקות אחר כך המשימה נגמרת.

אנחנו חוזרים לרחוב המלא ילדים שצועקים “המן!” ומסובבים רעשנים.

אלי מסתכל עליהם ואומר:
“אתה יודע מה יפה בפורים?”

“מה.”

“שכולם מחופשים.”

חשבתי רגע ואז אמרתי לו:

“כן.

רק שאצלך…
אין הבדל גדול בין התחפושת למקור.”

מתי התקיפה? · 4/3/26

המבצע החסוי של משפחת לוי

ברוך לוי החליט שהשנה הוא לא קונה סלסלאות מוכנות. "השנה," הוא הכריז בפני אשתו והילדים, "אנחנו הולכים על קונספט. 'פורים בשלג'."

הוא קנה עשרות קופסאות של אבקת סוכר, מרשמלו לבן, וקצפיות (נשיקות) לבנות. כל משלוח נראה כמו ערימת שלג מפוארת. בבוקר פורים, ברוך לבש את תחפושת הדוב הקוטב שלו (שחם בה בצורה לא הגיונית) ויצא לחלק את המשלוחים.

התחנה הראשונה הייתה אצל השכן, מר זילברשטיין, אדם רציני וקפדן. ברוך דפק על הדלת, וכשזילברשטיין פתח, ברוך שאג "פורים שמח!" ונתן לו חיבוק דב אימתני. מרוב התלהבות, הקופסה הלבנה נפתחה, וכל אבקת הסוכר התעופפה היישר אל תוך החליפה השחורה והחגיגית של השכן.

מר זילברשטיין עמד שם, נראה כמו איש שלג שחטף עיטוש. ברוך, מבוהל, ניסה לנקות אותו עם כפות הדוב הפרוותיות שלו, מה שרק הפך את הכל לעיסה לבנה ודביקה על הצמר האיטלקי.

בסוף, מר זילברשטיין השתכר ורקד והעיר שושן צהלה ושמחה

פרוגבוט

פרסומת

אתגר שבועי סי-פורים • אתגר שבועי 86

מנהל פורום ai

משתמש מקצוען

המדריך לשורד בבני ברק​

מהמשתמשים המובילים!

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

סיפור קצר: "שליחות בין המספרים"​

משתמש חדש

​

​

​

​

​

משתמש חדש

​

​

​

​

​

משתמש מקצוען

משתמש חדש

המבצע החסוי של משפחת לוי​

פרוגבוט

תוכן שיווקי

חידונים​

מאמרים​

תמונות​

​

ועוד׳​

​

האתר אינו פתוח בנטפרי עדיין, אז נשמח אם מישהו יוכל לשלוח לבדיקה!​

​

לשליחת מאמרים : שלחו אימייל מסודר אל <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי> ​

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

המדריך לשורד בבני ברק

סיפור קצר: "שליחות בין המספרים"

המבצע החסוי של משפחת לוי

חידונים

מאמרים

תמונות

ועוד׳

האתר אינו פתוח בנטפרי עדיין, אז נשמח אם מישהו יוכל לשלוח לבדיקה!

לשליחת מאמרים : שלחו אימייל מסודר אל <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>