התייעצות מענה בנושא יחסי אבות\אמהות ילדים

  • הוסף לסימניות
  • #41
אני גם חושב שלא יעזור לומר רשע מרושע, שהרי האבא שהגיש אותו להיות שליח ציבור בטוח שהוא עושה את הדבר הכי נכון בשביל לטפל בבעיה של הבן שלו. וגם אם אין תוצאות זה לאט לאט.... הרי כתבו כאן שאנשים דואגים לאגו שלהם, הרי הבן הרגיש נורא שהוא נתקע בתפילה, בוודאי גם האבא הרגיש מזה נורא, והוא במחשבה עקומה ויתר על האגו שלו והתבייש, בשביל שחשב שזה יעזור ויפתור את הבעיה, ייתכן גם שפנה לאיזה "מומחה" שנתן לו את העצה הזו, ואם יאמרו לו רשע מרושע או אפילו מי שחושב שהוא רשע לא יוכל לייעץ לו. כי הוא באמת לא רשע אלא צריך הכוונה שבאה ממקום של עזרה ולא שיפוטיות.
אולי המילה רשע מרושע היתה חריפה, אבל בסוף אני לא מדבר אליו ישירות, אלא רוצה לעורר מודעות ושאנשים יבינו שהם צריכים להיזהר במעשיהם מאוד גם אם כוונתם טובה, אתם יודעים אומרים שהדרך לגיהנם רצופה כוונות טובות
הוא לא רשע הוא מטומטם...
לדעתי כל רשע הוא מטומטם, אבל לדעתי הוא שכשהמטומטם פוגע באחרים והורס את חייהם הוא הופך להיות רשע גם
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
אתה באמת חושב שהורה שמתנהג כמו ההורים מהסיפורים הנ"ל ייקח את הדברים לתשומת ליבו?
למה? מה הסיבה שהוא יחשוב שהוא באמת רשע מרושע?? בגלל שאותו אדון החליט כך.
לא נראה לי שהוא מתנהג כך מתוך רשעות או מידות רעות אלא מתוך חוסר הבנה וידע איך נכון לנהוג עם הדור של היום
ורק ע"י שאנשי חינוך ורבנים יורו/ידריכו איך נכון לנהוג עם הדור של היום ויפיצו את זה בכל מקום אפשרי כולל ערבי הורים מטעם תלמודי תורה/ישיבות וכו' שיבואו שם אנשי חינוך מוכרים וידועים ויסבירו ברחל בתך הקטנה איך נכון לנהוג היום ואיך אסור לנהוג היום אולי יתהצע שינוי כלשהו
נעזוב שנייה את ההורה מהסיפור השני המטרה שלי היא ללמוד מטעויות של אחרים, ולא להפוך אותם לשעיר לעזאזל. המטרה היא שכל הורה יסתכל על עצמו ויראה וואו אם מישהו אחר הגיע לדבר כזה, אני רוצה גם לא לטעות בטעויות כאלו במיקרו

אבל ראשית כל אני רוצה להקדים הקדמה- בכל נושא בעולם שבאים לדון בו, יש לדון בחשיבות שלו, והנושא שאנחנו דנים בו למעשה המניעים של ההורות של בני האדם, הוא נושא חשוב מעין כמוהו, של דיני נפשות וכו', אבל דווקא בגלל החשיבות שלו, יש פה מלכוד,

מה המלכוד? נושא הביקורת והאשמה, בגלל שזה נושא כל כך קריטי וחשוב, הביקורת העצמית שמתעוררת בו היא ביקורת שגורמת לנו ההורים להרגיש נורא, הרי זה כל כך מהותי, בעצם זה נראה כמו אכזריות, ואני בגלל שאני עם כל הבעיות שלי אני בעצם בלי משים לב פוגע בילד שלי. אני מבין שזה התחושה ויש הורים שיגידו לעצמם שבגלל זה עדיף להם לא להתעסק עם זה ולהחליט פשוט להתמקד ביום יום ולא להכנס לנושא כל כך מהותי שיכול לכאוב כל כך

אבל זה הפוך על הפוך דווקא בגלל שהנושא הזה כל כך חשוב הגישה אליו צריכה להיות נכונה, אם הורה בא להלקות את עצמו ולחשוב שעל ידי שהוא ירד על עצמו הוא ישתפר זה יגרום את ההיפך הגמור, כי ביקורת עצמית שהופכת לאשמה והלקאה עצמית רדיפה עצמית וכו', גורמת לסבל נפשי בל יתואר לנפש ופגיעה לנפש של העוסק בה.

ולכן אדם כשהוא בא לעסוק בנושא כל כך חשוב הוא צריך שיהיה לו את המיינדסט הנכון כלפי הנושא- הנושא חשוב נכון? אז אני צריך לבדוק שיש לי את הכלים הנכונים בשביל לדון בו ולהתעסק בו, כי אם לא? אני לא יצליח ואם אני לא יצליח אז אנחנו יודעים את ההשלכות.
מה המיינדסט הנכון? קודם כל להבין שאסור לי לקחת את כל נושא ההורות באופן אישי, בגלל שהוא כל כך חשוב ודבר כל כך מהותי בהגדרה שלנו כיהודים ובני אדם, דווקא בגלל זה אסור לקחת את כל זה באופן אישי

אם אני יקח את זה באופן אישי, מה שיקרה שפשוט אני לא "ישרוד" את הצורך לבקר את המציאות ואני יבחר באפשרות הכי נוחה כדי לברוח מזה- השקר, להגיד שהכל בסדר והכל טוב, ואני רק יתמקד במה שחיובי וטוב, ואז למעשה יש גם צד אפל שלא מטופל בכלל בתוכי והוא משפיע מאוד על הילדים.

דווקא לראות את הנושא באופן אישי, ולהגיד שאם אני לא אבא מושלם וכדו' אמא מושלמת אז אני אדם לא טוב אני פוגע בילדים שלי זה דבר אסור שהכי הרבה יפגע בילדים שלי, כי זה בדיוק יוצר את האפקט ההפוך- אם אני לוקח אישית את הכשלונות ואני "משליך" את זה על האישיות שלי, כל פגיעה עשיתי בילדים שלי, כל בעיה שיש לילדים ולהבין וואי תראה מה עשית, זה הנזק הכי גדול שאני יכול לעשות לילד, בעצם אני פוגע באבא שלו, ואם אני יפגע באבא או באמא שלו, ככל הנראה יהיה לו אבא ואמא לא מתפקדים.
אז צריך להסתכל על הדברים בפרופורציה- תורה לא ניתנה למלאכי השרת וכן לא הורות, פרקציוניזם הוא הנזק התודעתי הכי גדול שאני יכול לעשות לעשות לילד שלי- מה כן? אין מושלם- יש מגמת השתפרות מתמדת, זאת אומרת שיש ביקורת בונה.

זאת אומרת הורה שיגש לנושא בגישה נכונה, ולא יקח אישית את הטעויות שלו, זה הברכה הכי טובה לילדים שלו, כי אז הוא יכול בעצם לעשות שינוי אמיתי, בקיצור מציאת אשמים זה לא הרעיון, וזה לא בית משפט פה, אלא זה עניין שמטרתו להסביר להורים איך להשתפר הרעיון הוא יצירת תודעת ביקורת עצמית להורה, שהוא ידע לשקף איך הוא מרגיש כלפי הילד שלו.

ככל שנושא יותר חשוב- ככה חשובה הביקורת בו שתעשה באופן הנכון
ותשאלו איך אז אני יסתכל על הטעויות שלי בתור הורה?
זה בדיוק הנקודה, בסוף אדם יש לו 120 שנה לעבוד על עצמו ולתקן מה שהוא יכול, הדורות הקודמים כל אחד עבר מה שעבר ועשה מה שעשה, מה שאני כיום הוא הפרויקט האישי שלי שבא לפיתחי ואני צריך לעשות את המקסימום שהוא יהיה מוצלח, אין כאן אף אחד אשם, אבל כן צריך ללמוד מטעויות ולהשתפר!!

בסוף אנחנו עם שעבר גלות לא פשוטה כל אחד מה שההורים שלו עברו, צריך להבין שהחיים ומה שעם ישראל עבר השפיעו מאוד, ויש המון השפעות חינוכיות מהעניין- לדוגמא אני נכד לניצולים מפולין שברחו לרוסיה לסיביר, סבא אלום קרב שבקושי היה מדבר אתם חושבים שזה לא השפיע על החינוך? בוודאי שכן, האם אני אשם בחסרונות שלי בתור הורה? לא. ואין כאן אשמים, צריך להסתכל על הכל בהסתכלות של אמונה, לא באים לתלות אף אחד על עץ גבוה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
דברים נכונים!!
בתמצות:
יש לחלק את עניין יחסי הורה-ילד ל2 חלקים
1. ההבנה והמודעות של ההורה שהדרך בה הוא נוהג אינה נכונה והוא צריך לבצע שינוי
2. שהשינוי שהוא אמור לבצע זה בעצם טיפול בעצמו ובטראומות העבר ע"מ שהיחס והגישה שלו כלפי ילדיו יהיו טובים ונכונים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
אעלה כאן שאלה שנשאלתי בטלפון שלכאורה נראית מאוד מצויה

איזה אמא התייעצה איתי בטלפון על נושא חינוך למה הילדה שלה למרות כל העונשים שאני נותנת לה ואפילו שאני לכאורה קשה איתה היא עדיין מתחצפת אלי (ילדה בת 5) אני מנסה לעשות הכל לכאורה לפי הספר והילדה חצופה.

שאלתי אותה מה בדיוק היא עושה כשהיא מתחצפת, היא אמרה לי שהיא אומרת לה שלא מדברים ככה לאמא, וכששאלתי אותה אם היא בסופו של עניין נותנת לה מה שהיא רוצה, היא אמרה לי שכן.

שאלתי אותה למה את נותנת לה מה שהיא רוצה הרי היא התחצפה. מדוע את מספקת לה את המניע לחוצפה? אז היא אמרה לי שהיא מפחדת לפגוע בה היא מפחדת שהיא תבכה וכו', ואין לה כח לזה

זה דוגמא מוחשית לכך שהורה שאין לו עבודה עצמית על הפנימיות שלו אלא הוא רק מנסה לעשות דברים שהוא שמע לא מצליח באמת ליצור דמות חינוכית חזקה בבית (שזה בסוף דבר מבורך, אבל צריך לעשות תהליך עד הסוף)-

אמא שמרגישה כלפי הילדה שלה שהיא מפחדת לפגוע בה היא בעצם עסוקה בריצוי של הילדה שלה והילדה גובה דמי פרוטקשין בתשלום הבקשות שלה- מקור חולשה עצום וקבוע שהילדה מרגישה היטב, בפועל הילדה יודעת שהאמא בעצם מפחדת ממנה היא מפחדת מהצעקות שלה, מהמניפולציות שלה, ובפועל הילדה יודעת שהיא תקבל מה שהיא רוצה אז למה שהיא תפסיק להיות חצופה? הרי יש לה כאן מקור של שפע בלתי נדלה בלי הגבלה ובלי גבול שרק צריך לעשות "הצגה" לקבל מה שרוצים לא שווה?

האם האמא צריכה לצפות מילדה בת 5 שתהיה בעלת עבודת המידות שהיא תגיד לעצמה וואי זה לא יפה לסובב את אמא על האצבע שלי, אולי באמת אני לא יעשה את זה ה' לא מסכים.

ילד בסוף הוא בוחן את האפשרויות שיש לו ומנצל אותם, אם ההורה הופך להיות אופציה אז למה לא?

שאלתי את האמא הזו למה את כל כך מפחדת מהילדה? נגיד והיא תבכה אז מה יקרה? והתשובה היתה שהיא מרגישה עם זה נורא, אבל מה כל כך נורא? התשובה שלה היתה שהיא מרגישה שהיא אמא לא טובה שהיא רעה

שימו לב איך כאשר התכונה הנפשית של ההורה לא בנויה נכון, זה לא משנה כמה הדרכות הוא יעבור בסוף מה שיקבע לו בפועל זה מה שיש לו בנפש, היא מבינה היטב שהיא לא אמורה לרצות את הילדה שלה, אבל עדיין היא מרגישה שהיא חייבת לעשות את זה

מה הפתרון? עלינו להוציא מהראש שהילדים שלנו הם יגדירו אותנו בתור הורים, הילד שלנו גם אם הוא יתן עלינו ביקורת הוא לא יגדיר אותנו בתור בני אדם ולא בתור הורים!! אסור בחיים שהורה יצפה לפידבק חיובי מהילדים שלו או יפחד מהביקורת שלהם, ילד לא יכול לתת ציון להורים שלו!! וגם אם הילד יבכה בכי היסטרי ולכאורה "יצטער מאוד" אסור להורה לקחת את זה אישית ולהגדיר את זה בתור "כשלון שלו" שהוא לא בסדר שזה בעצם סוג של ציפייה סמויה של קבלת פידבק "התנהגותי של הילד" (ויש לזה גם צד גם כשהילד שמח שהרי אם הוא יהיה שמח אז אני אבא טוב\אמא טובה)
המסר הוא כזה- אף פעם לא לתת למצב הרגשי של הילד שלנו לקבוע לנו את הערך שלנו בתור בני אדם.

כששאלתי אותה הם גם היא כשהיא היתה ילדה היא היתה מצליחה "לסחוט את אמא" היא אמרה לי שכן, וזה דבר מאוד מעניין- שימו לב, היא תפסה את אמא שלה בתור משהו סחיט, דהיינו שבעצם הסטאז' האישי שהיא קיבלה בחיים שלה על האמהות (דרך האמא שלה) לימד אותה שאמא צריכה לרצות ילדים, ולכן כשהיא היום אמא... אז היא גם מרגישה צורך לרצות את ילדיה שלה!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

חידון הדופליקטים
העליתי חידון קצר לחובבי הדופליקטים ומי שיכול שיעלה עוד וילא בוא נראה אתכם
@יונה ספיר בוא נראה אותך מצליחה גם
נספח לדיונים - אשכול איראן ועדכונים ביטחוניים.

האשכול נפתח כדי לשמור על אשכולות החדשות המרכזיים נקיים ותכליתיים.
הוא ישמש כמרחב היחיד לדיון על הידיעות הביטחוניות המתפרסמות בפורום.

קראו את הכללים היטב. הם מחייבים, והאכיפה תהיה בנוסח משמרות המהפכה.

מטרת האשכול?
- הרחבות ופרשנות: הבאת רקע נוסף לידיעה, או ניתוח ענייני ומנומק של המצב.
- שאלות ובירורים: בקשת הבהרה על דיווח שעלה באשכול המרכזי.
- מידע משלים: עדכונים שחשובים להבנת התמונה אך אינם "חדשות מתפרצות".


מה לא ייכנס לכאן? עילה לחסימה מיידית

- גלישה לנושאים אחרים: האשכול ממוקד ביטחונית בלבד. פוליטיקה, עניינים אזרחיים או כל נושא שאינו קשור ישירות למלחמה/איראן - יימחקו.

- "ניהול המלחמה": אין מקום ל"הצעות למטכ"ל, פרשנויות בשקל או תרחישי אימים חסרי ביסוס.

- התכתבויות אישיות בין ניקים ("פינג-פונג"), או שרשורים שנמרחים על עמודים שלמים ללא ערך מוסף.

כדי לאפשר שיח איכותי, אנחנו נוקטים במדיניות אפס סובלנות.
* חסימה לצמיתות: משתמש שיעבור על הכללים, ייחסם מהאשכול באופן מיידי.
* אין חנינות: אין טעם לפנות במערכת הדיווח או בהודעות פרטיות לבקשת שחרור. הפיתרון היחיד לשחרור מחסימה - הוא פשוט לא להיחסם מלכתחילה.
האחריות היא שלכם. שמרו על שיח ענייני.
הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???
מוישי נראה כמו הילד הכי תמים שתפגשו: חולצה מגוהצת, כיפה שחורה שיושבת בול, וחיוך של "ילד טוב ירושלים". אבל מאחורי המראה המטעה הזה מסתתר מוח שמזהה פרצות בלוגיקה של מבוגרים עוד לפני שהם סיימו לדבר...
קצת הכרות...
הרקע: יום שישי אחר הצהריים. מוישי נכנס לבית הכנסת השכונתי, לבוש בחולצה לבנה מעומלנת, הכיפה השחורה הקטנה מונחת בדיוק במרכז הראש. הוא ניגש למקרר השתייה. הגבאי הוותיק, רבי חזקאל, איש רציני עם משקפיים על קצה האף, עוצר אותו.
רבי חזקאל: "מוישי! לאט לך. אתה יודע שהשתייה פה היא רק למי שלומד או עוזר לנקות לפני שבת?"
מוישי (עוצר, מחייך את החיוך שלו ולא מתבלבל לשנייה): "שלום עליכם, רבי חזקאל. בדיוק על זה רציתי לדבר איתך. אתה הרי גבאי ותיק, אתה יודע שזמנים השתנו, נכון?"
רבי חזקאל (מרים גבה): "מה הקשר לזמנים שהשתנו? עבודה זו עבודה, ושתייה זו שתייה."
מוישי (בטון בוגר ומחושב): "נכון מאוד. אבל פעם, כשאבא שלי ברוך היה בגיל שלי, היית צריך להזיז ספסלים כדי להרגיש שאתה עוזר. היום, בעידן הדיגיטלי, העזרה הכי גדולה היא 'יחסי ציבור'. אם אני אשתה פה כוס טרופית קרה ואצא החוצה עם פרצוף מרוצה, כל הילדים בשכונה ירצו לבוא ללמוד דווקא בבית הכנסת שלך. אני בעצם עושה לך פה שירות שיווקי בחינם!"
רבי חזקאל (נשאר פעור פה לרגע, מנסה להבין אם הילד הרגע עבד עליו או שהוא באמת גאון): "שירות שיווקי? בשביל טרופית אחת?"
מוישי (לוקח את השתייה, קורץ ומניח יד על הכתף של הגבאי): "בדיוק, רבי חזקאל. אל תסתכל על הכוס, תסתכל על הפוטנציאל. שבת שלום!"
מוישי יוצא מהדלת בצעד קליל, משאיר את הגבאי לעמוד שם ולמלמל לעצמו: "הילד הזה... הוא עוד יהיה ...774555.jpg
  • תודה
Reactions: net131 //
5 תגובות

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

שלום וברכה,

יש רגעים שבהם אתה - בן להורים שהחליטו להפריד דרכם - מרגיש שאתה היחיד בעולם שמבין מה עובר עליך. שהעולם שלך התחלק לשניים, ואתה עומד קרוע באמצע, מנסה לא לאכזב אף אחד, ובעיקר מנסה למצוא את המקום שלך מחדש. אם המילים האלה מוכרות לך, האשכול הזה נכתב בשבילך (האשכול נכתב בלשון זכר אבל מיועד עבור כולם). ויש לי גם
מדריך מיוחד וחינמי שכתבתי במיוחד עבורך

התחושה הזו לובשת פנים רבות. לפעמים היא מרגישה כמו הסיפור של ישי (שם בדוי), הבחור שתמיד מתפקד, ה"אבא קטן" שדואג לכולם ומגשר בין ההורים. כולם מחמיאים לו על הבגרות שלו, אבל עמוק בפנים הוא מרגיש שהילדות שלו נגמרה מוקדם מדי, שהוא נאלץ לדכא את הצרכים הרגשיים שלו כדי לתמוך באחרים.

לפעמים היא מרגישה כמו הסיפור של שלמה, שכבר בונה את ביתו, אבל מוצא את עצמו קופא באמצע ויכוח עם אשתו. פתאום, הוא לא שומע אותה, אלא את הקולות מהבית הישן, את המילים והכעס של הוריו מהדהדים לו בראש. הפחד לחזור על אותן טעויות משתק אותו, והוא תוהה – האם אני נידון לשחזר את העבר?

ואולי היא מרגישה כמו הסיפור של אהרן (שם בדוי), אברך בן 40, שהכל נראה בסדר מבחוץ, אבל הוא סובל מלילות ללא שינה ופחדים שצצים משום מקום. רק אחרי 20 שנה של כאב עמום, כשהוא מגיע לקצה, הוא מגלה שהכל התחיל שם, ביום ההוא שהבית התפרק.

את כל הסיפורים האלה, ועוד רבים, אני מכיר מקרוב. כמי שעבר את המסע הזה בעצמי, אני יודע שלמרבה הצער, אין כמעט כתובת לאותם בנים/ות שמתמודדים בשקט. אבל הדבר החשוב ביותר שלמדתי, והבטחתי לעצמי להעביר הלאה, הוא שהסיפור לא חייב להסתיים בכאב. אפשר להתמודד אחרת, וניתן להפוך את האתגר הזה למנוף של צמיחה והתפתחות.

בדיוק בשביל זה, מתוך תחושת חובה וזכות, נכתב המדריך הייחודי "לנווט בין הגלים" וסדרת המיילים הנלווית. הם מרכזים באופן מסודר את ההבנה באתגרים ומעניקים כלים מעשיים להתמודדות.

image (59).jpg


"לנווט בין הגלים"

במדריך ובסדרת המיילים שתקבלו, ניגע בין היתר בנושאים כמו:
  • התמודדות עם רגשות מורכבים: כלים לזהות ולהתמודד עם כעס, עצב, בלבול, תסכול ופחדים שצפים בעקבות המצב.​
  • שחרור מאשמה ובושה: הבנה עמוקה מדוע הגירושין אינם באשמתכם, וכלים מעשיים להתמודדות עם תחושת הבושה מול הסביבה והחברים.​
  • כיבוד הורים במציאות מורכבת: איך לנווט את מצוות כיבוד הורים כשיש קונפליקט, ואיך להציב גבולות בריאים בלי לפגוע.​
  • "מודל הקברניט": כלי עוצמתי להבנת האופן שבו המוח שלנו מגיב לאירועים, ואיך ניתן לשנות את התגובות האוטומטיות שלנו כדי להגיע לרוגע ושלווה.​
  • בניית ביטחון עצמי וזהות אישית: איך לחזק את תחושת הערך העצמי שלא תלויה בסיפור המשפחתי, וכיצד לגבש זהות אישית יציבה וחזקה.​
  • הפחד מנישואין ושידוכים: התמודדות עם החשש לשחזר את סיפור ההורים, וכלים לבניית האמונה ביכולת שלכם להקים בית יציב ומאושר.​
  • כלים לחיזוק הזוגיות: איך לזהות את "הקלטות הישנות" שמתנגנות בראש בזמן קונפליקט, ואיך לכתוב סיפור זוגי חדש ובריא.​

לקבלת המדריך המלא וסדרת המיילים בדיסקרטיות מוחלטת,

ניתן להירשם בקישור הבא.

אני רוצה את המדריך

המדריך והתכנים הנלווים ישלחו אליך באופן אישי ומכבד, ישירות לתיבת המייל. אף אחד לא צריך לדעת. זהו צעד של צמיחה, שאתה עושה עבור עצמך.

משה דהן - כמי שמכיר את האתגרים של בנים להורים גרושים מקרוב, וכיום מלווה בנים להורים גרושים בקליניקה שלי, אני מנהל קהילה תומכת לבנים ובנות (בנפרד) ודיסקרטית שמהווה בית חם ומקור של ידע וחיזוק. המטרה שלי היא לתת את המענה המקצועי והרגיש, שכל כך חסר בשביל לצמוח חזק מבפנים.

שינה בשבת בצהריים – תענוג? תלוי מי ער בינתיים…


אין כמו שבת. השולחן מסודר, החמין סיים לעבוד קשה, והספה קוראת בשקט:
“בוא… רק עשרים דקות.”
ואז זה קורה. אבא נרדם, אמא “רק עוצמת עיניים”, ובבית שורר שקט מחשיד.
שקט שלפני ה… חברים.


כי בזמן שההורים מטיילים להם בארץ החלומות, הילדים מטיילים – בארץ האפשרויות.


בהתחלה זה תמים:
“יורדים רגע למטה.”
אחר כך: “רק עד הפינה.”
ובהמשך: “לא תאמין עם מי פגשנו.”


וככה, בלי כוונה רעה ובלי דרמה, שבת אחת מנומנמת יכולה להפוך לשער כניסה להרגלים, חברויות והשפעות שלא בדיוק היו עוברים ועדת הורים ערניים.


לא מדובר חלילה על שינה – מנוחה זה דבר קדוש.
הבעיה מתחילה כשאין אף מבוגר על ההגה.
כי ילדים, כידוע, הם כמו מים – אם אין תעלה מסודרת, הם יזרמו לאן שנוח להם.


ראיתי יותר מדי סיפורים שהתחילו במשפט:
“מה כבר יכול לקרות בשעה אחת של שינה?”
והמשיכו בשנים של “איך לא שמנו לב קודם”.


שבת היא זמן של ביחד, של קשר, של נוכחות.
לא חייבים משחק קופסה או שיחה עמוקה – לפעמים עצם זה שמישהו ער, זמין, רואה ושומע, עושה את כל ההבדל.


אז כן, שינה בשבת בצהריים היא תענוג.
אבל ילדים שמרגישים שיש עליהם עין, לב ואחריות –
זה תענוג גדול יותר.


ושבת שלום – ערה ומבורכת 🙂
---------
אודה את המאמר כתב לי הבינה.
אבל קחו את הרעיון.
אני כותב מניסיון ומדם.
על הורים שאת כל החינוך של הילדים שלהם איבדו בשבת בצהריים כי רצו קצת שקט ולישון.
אין מה לעשות צריך קצת לעבוד ולקום ולשמור.
עדיף להורים בגיל צעיר לשמור על הילדים ולא בהמשך לבכות ולהתעסק בכל החורבנות שוקרים בזמנים האלה.
שימו לב על כל חברות התהילים שכנים וכו'.
ויש גם דברים שבצניעות בעניין הזה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  4  פעמים
למעלה