מידע שימושי מספרים אצלכם בגנון/מעון פרשת שבוע?

  • הוסף לסימניות
  • #41
נכון ללפני מס' שנים לא מדו אצלנו בהוראת הפיקוח (בית יעקב), אין הורה שזה לא הפריע לו, כולם ללא יוצא מן הכלל קבלו על זה.
לעומת זאת במעון של רשת אחרת בשכונה היו מדליקים משניות במנגינה - אחיין שלי ידע משניות בעה"פ עוד לפני גיל 3!
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
אצלינו גיל שנתיים מספרים ומדהים לשמוע איך הוא מספר וחווה את זה יפה
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
לא חושבת שאני מנסה להצדיק, להיפך, מנסה להבין איך זה מתבצע בפועל.
פתוחה לשמוע רעיונות חדשים ולראות אם הם ישימים בגני:)
אני לא גננת, יכולה לכתוב לך מה הבן שלי עשה השבוע :)
למדו את השם של הפרשה... ובתוכן למדו-
מכת ארבה- הם ראו שיש ארבה בצבע ירוק (הצבע שלמדו לפני שבועיים) ויש ארבה בצבע חום
קפצו בגן כמו ארבה, עפו כמו ארבה, ו'אכלו' את כל האוכל של מצרים.
מכת חושך- הם הסתובבו בגן עם 'משקפים שחורים' מבריסטול שחור שהם הדביקו על זה מדבקות שחורות, וכשהגננת כיבתה את האור הם 'קפאו' במקום ולא זזו כמו המצרים שלא יכלו לזוז.
תמונה של מצרים מודפסת על בריסטול שהילדים צבעו בשחור עם צבעי ידיים, ודמויות יהודיות צבועות בצהוב מוצמדות על רצועה שאפשר להזיז אותם כמו 'היהודים שהיה להם אור איפה שהם הלכו'
יציאת מצרים- הכינו מצות (יצא פיתות אבל הם הבינו את הרעיון...) ושמו את המצות ובגדי בובה בשק, ו'יצאו' יחד ממצרים (לפי התמונה נראה שהגננת הכינה שער גדול והילדים יצאו מהר מהר דרך השער) זה אמנם יותר מופשט ורעיוני אבל בד"כ גם כנים שלא מלמדים פרשת שבוע ילמדו על זה בערב פסח כך שכנראה זה לא בעיה של ההבנה אלא חלוקה אחרת של התוכן הלימודי.

פעוט בן שנתיים לא יבין את המכות כמו ילד בן 4 וגם הילד בן 4 יבין את זה אחרת מילד בן 6 וגם הילד בן 6 יבין את זה אחרת ממבוגר אבל זה לא מעוות ויש לזה פחות סיכון עיוות מאשר מה שילד בן 3-4-5 עלול ללמוד.
אישית מתייחסת לזה כבניית חלק מהבסיס של הפרשיות כשבגיל הזה עיקר הבסיס שבונים זה ההתרגשות והחוויה של הפעוטות מהתורה ועד כיתה א'-ב' ממשיכים לבנות את הבסיס שעליו הם ילמדו ויעמיקו בהמשך החיים, והחלק הזה אולי לא קריטי כי באמת הם יכולים ללמוד את זה גם בהמשך אבל בשונה מפירות הדר שגם זה לא קריטי וילמדו את זה שוב בגן 3 וגן 4, פרשת השבוע זה בכל אופן משהו מרכזי בחיים דתיים אז מבינה את מי שאכפת לה, גם אם זה לא הדבר החשוב בגנון/מעון וגם אם זה לא הדבר שמכניס יראת שמים :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
אני לא גננת, יכולה לכתוב לך מה הבן שלי עשה השבוע :)
למדו את השם של הפרשה... ובתוכן למדו-
מכת ארבה- הם ראו שיש ארבה בצבע ירוק (הצבע שלמדו לפני שבועיים) ויש ארבה בצבע חום
קפצו בגן כמו ארבה, עפו כמו ארבה, ו'אכלו' את כל האוכל של מצרים.
מכת חושך- הם הסתובבו בגן עם 'משקפים שחורים' מבריסטול שחור שהם הדביקו על זה מדבקות שחורות, וכשהגננת כיבתה את האור הם 'קפאו' במקום ולא זזו כמו המצרים שלא יכלו לזוז.
תמונה של מצרים מודפסת על בריסטול שהילדים צבעו בשחור עם צבעי ידיים, ודמויות יהודיות צבועות בצהוב מוצמדות על רצועה שאפשר להזיז אותם כמו 'היהודים שהיה להם אור איפה שהם הלכו'
יציאת מצרים- הכינו מצות (יצא פיתות אבל הם הבינו את הרעיון...) ושמו את המצות ובגדי בובה בשק, ו'יצאו' יחד ממצרים (לפי התמונה נראה שהגננת הכינה שער גדול והילדים יצאו מהר מהר דרך השער) זה אמנם יותר מופשט ורעיוני אבל בד"כ גם כנים שלא מלמדים פרשת שבוע ילמדו על זה בערב פסח כך שכנראה זה לא בעיה של ההבנה אלא חלוקה אחרת של התוכן הלימודי.

פעוט בן שנתיים לא יבין את המכות כמו ילד בן 4 וגם הילד בן 4 יבין את זה אחרת מילד בן 6 וגם הילד בן 6 יבין את זה אחרת ממבוגר אבל זה לא מעוות ויש לזה פחות סיכון עיוות מאשר מה שילד בן 3-4-5 עלול ללמוד.
אישית מתייחסת לזה כבניית חלק מהבסיס של הפרשיות כשבגיל הזה עיקר הבסיס שבונים זה ההתרגשות והחוויה של הפעוטות מהתורה ועד כיתה א'-ב' ממשיכים לבנות את הבסיס שעליו הם ילמדו ויעמיקו בהמשך החיים, והחלק הזה אולי לא קריטי כי באמת הם יכולים ללמוד את זה גם בהמשך אבל בשונה מפירות הדר שגם זה לא קריטי וילמדו את זה שוב בגן 3 וגן 4, פרשת השבוע זה בכל אופן משהו מרכזי בחיים דתיים אז מבינה את מי שאכפת לה, גם אם זה לא הדבר החשוב בגנון/מעון וגם אם זה לא הדבר שמכניס יראת שמים :)
מקסים!
אז אני מלמדת את הנושא לקראת פסח ומקדישה לו זמן רב והרבה חזרה.
אשמח לדוגמאות מפרשיות מורכבות יותר, אם יש.

אבל אני חושבת שהבנתי את הרעיון של ההתרגשות והחוויה מעצם לימוד פרשת השבוע.
אחשוב על זה, אוהבת לחדש. תודה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
אז אני מלמדת את הנושא לקראת פסח ומקדישה לו זמן רב והרבה חזרה.
כמו שאמרתי-
בד"כ גם גנים שלא מלמדים פרשת שבוע ילמדו על זה בערב פסח כך שכנראה זה לא בעיה של ההבנה אלא חלוקה אחרת של התוכן הלימודי.

בגדול הרבה מהחומר הלימודי אפשר לסדר לפי פרשות-
בפרשת שמות הם למדו על המושג ארוך-קצר והמחישו את זה בסיפור של משה בתיבה וכו'
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
גם לי חשוב יהדות,
לא חושבת שבזה יהדות נמדדת.

אבל מה שבאמת משמח אותי זה שהגננת המקסימה של הבן שלי מלמדת אותם לוותר, לשמוח, לומר כל מה שה' עושה זה לטובה, להתפלל לה' אבל באמת (נניח מקבל מכה מיד מבקש מה' שישלח לו רפואה שלמה).

יהדות זה הפרטים הקטנים האלה, מה שרואים אצל הגננת, ההתנהגות שלה.

באמת את חושבת שמישהו יצא יותר צדיק אם הוא ידע בגיל שנתיים כבר את עשרת המכות??

והאמת, שהקטן שלי שר וצועק בהתלהבות את השיר הקב"ה אני אוהב אותך, אני אוהב וכו...
זה קצת צורם לי.
הוא לא מבין בגלל מה הוא שר, וזה מילים מפחידות...
עדיף לי שישיר על דינה והקלמנטינה
א. ילדון קטן שעונה אמן הוא בן העולם הבא
הוא לא צריך להבין יותר מדי, מספיק שעונה אמן ומקבל חלק לעוה”ב.
ב. ילד קטן שלא יודע לקרוא מילים שלמות, אבל יודע אותיות-יכול להכריע כשהסופר סת”ם שואל אותו על אות לא ברורה דיה ’איזה אות זו?׳
לא צריך להבין, צריך להרגיל.
והרגל זה רגילות שקונים מגיל צעיר.
אח”כ מחברים את ההבנה השכלית ואת הרגש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
א. ילדון קטן שעונה אמן הוא בן העולם הבא
הוא לא צריך להבין יותר מדי, מספיק שעונה אמן ומקבל חלק לעוה”ב.
ב. ילד קטן שלא יודע לקרוא מילים שלמות, אבל יודע אותיות-יכול להכריע כשהסופר סת”ם שואל אותו על אות לא ברורה דיה ’איזה אות זו?׳
לא צריך להבין, צריך להרגיל.
והרגל זה רגילות שקונים מגיל צעיר.
אח”כ מחברים את ההבנה השכלית ואת הרגש.
זו שאלה מעניינת,
בליל יום כיפור האחרון הייתי בגינה עם הילדים, ישבה לידי שכנה עם כמה זאטוטים, הקטן בן שנתיים ביקש ממתק מהבת שלי ואמא שלו סירבה,
טענה לי שכל שעה שצמים זה מצווה ומרגיל אותם, אז לכל הילדיםםם כולל הזאטוט הן השנתיים היא לא נותנת אוכל בליל יום כיפור (נותנת לאכול טוב לפני)
לי זה היה נשמע הזוי, שאלתי את בעלי, שטעי שהוא לא מכיר שום עניין בכך.

אמן זה קצת שונה, פה דיברו על מה ללמד בריכוז.
ואותיות בכלל בואי נגזים, מדברים פה על גיל שנתיים!! לא הייתי רוצה שילמדו אותו אותיות בגיל הזה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
זו שאלה מעניינת,
בליל יום כיפור האחרון הייתי בגינה עם הילדים, ישבה לידי שכנה עם כמה זאטוטים, הקטן בן שנתיים ביקש ממתק מהבת שלי ואמא שלו סירבה,
טענה לי שכל שעה שצמים זה מצווה ומרגיל אותם, אז לכל הילדיםםם כולל הזאטוט הן השנתיים היא לא נותנת אוכל בליל יום כיפור (נותנת לאכול טוב לפני)
לי זה היה נשמע הזוי, שאלתי את בעלי, שטעי שהוא לא מכיר שום עניין בכך.

אמן זה קצת שונה, פה דיברו על מה ללמד בריכוז.
ואותיות בכלל בואי נגזים, מדברים פה על גיל שנתיים!! לא הייתי רוצה שילמדו אותו אותיות בגיל הזה!
לא דברתי על ללמד אותיות, דברתי על העקרון של מה להחדיר בילדים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
אשמח לשמוע האם וכמה מספרים אצלכם בגילאי שנתיים (לא גיל הבוגרים במעון אלא הביניים)
גם באופן כללי במשך השנה ולא רק בחגים.

אצלינו יש נושא כלשהו כל שבוע. מושקע ביותר...
והופתענו לראות שגם בשבועיים האחרונים שהיו פרשות דומיננטיות לא היה אפילו איזכור לכך
רק פירות הדר...

מענין אותי האם זה קשור למנהלת? לגננת ישירות?
המצב בגנון פרטי יותר טוב?


אם אפשר לשים לב שלא לגלוש לנושאים אחרים שעלולים לנעול את האשכול....
בלתק
כגננת לגיל שנתיים סיפרתי בהחלט. לא תמיד סיפור אלא לפעמים משהו שקשור, למשל פרשת לך לך - דיברנו על הליכה, אבל הזכרנו את הקשר לפרשה.

הגן שלי היה גן חב"ד, שם זה תמיד קיים. בגנים ומעונות אחרים שהכרתי מחוגים אחרים - המצב היה כפי שאת מתארת. חג מתן תורה - לומדים בעיקר על מוצרי חלב... וכן הלאה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
זו שאלה מעניינת,
בליל יום כיפור האחרון הייתי בגינה עם הילדים, ישבה לידי שכנה עם כמה זאטוטים, הקטן בן שנתיים ביקש ממתק מהבת שלי ואמא שלו סירבה,
טענה לי שכל שעה שצמים זה מצווה ומרגיל אותם, אז לכל הילדיםםם כולל הזאטוט הן השנתיים היא לא נותנת אוכל בליל יום כיפור (נותנת לאכול טוב לפני)
לי זה היה נשמע הזוי, שאלתי את בעלי, שטעי שהוא לא מכיר שום עניין בכך.

אמן זה קצת שונה, פה דיברו על מה ללמד בריכוז.
ואותיות בכלל בואי נגזים, מדברים פה על גיל שנתיים!! לא הייתי רוצה שילמדו אותו אותיות בגיל הזה!
ממה שאני יודעת בגיל שנתיים זה ממש אסור לא לתת לילד שמבקש לאכול
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

חידון הדופליקטים
העליתי חידון קצר לחובבי הדופליקטים ומי שיכול שיעלה עוד וילא בוא נראה אתכם
@יונה ספיר בוא נראה אותך מצליחה גם
נספח לדיונים - אשכול איראן ועדכונים ביטחוניים.

האשכול נפתח כדי לשמור על אשכולות החדשות המרכזיים נקיים ותכליתיים.
הוא ישמש כמרחב היחיד לדיון על הידיעות הביטחוניות המתפרסמות בפורום.

קראו את הכללים היטב. הם מחייבים, והאכיפה תהיה בנוסח משמרות המהפכה.

מטרת האשכול?
- הרחבות ופרשנות: הבאת רקע נוסף לידיעה, או ניתוח ענייני ומנומק של המצב.
- שאלות ובירורים: בקשת הבהרה על דיווח שעלה באשכול המרכזי.
- מידע משלים: עדכונים שחשובים להבנת התמונה אך אינם "חדשות מתפרצות".


מה לא ייכנס לכאן? עילה לחסימה מיידית

- גלישה לנושאים אחרים: האשכול ממוקד ביטחונית בלבד. פוליטיקה, עניינים אזרחיים או כל נושא שאינו קשור ישירות למלחמה/איראן - יימחקו.

- "ניהול המלחמה": אין מקום ל"הצעות למטכ"ל, פרשנויות בשקל או תרחישי אימים חסרי ביסוס.

- התכתבויות אישיות בין ניקים ("פינג-פונג"), או שרשורים שנמרחים על עמודים שלמים ללא ערך מוסף.

כדי לאפשר שיח איכותי, אנחנו נוקטים במדיניות אפס סובלנות.
* חסימה לצמיתות: משתמש שיעבור על הכללים, ייחסם מהאשכול באופן מיידי.
* אין חנינות: אין טעם לפנות במערכת הדיווח או בהודעות פרטיות לבקשת שחרור. הפיתרון היחיד לשחרור מחסימה - הוא פשוט לא להיחסם מלכתחילה.
האחריות היא שלכם. שמרו על שיח ענייני.
הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???
מוישי נראה כמו הילד הכי תמים שתפגשו: חולצה מגוהצת, כיפה שחורה שיושבת בול, וחיוך של "ילד טוב ירושלים". אבל מאחורי המראה המטעה הזה מסתתר מוח שמזהה פרצות בלוגיקה של מבוגרים עוד לפני שהם סיימו לדבר...
קצת הכרות...
הרקע: יום שישי אחר הצהריים. מוישי נכנס לבית הכנסת השכונתי, לבוש בחולצה לבנה מעומלנת, הכיפה השחורה הקטנה מונחת בדיוק במרכז הראש. הוא ניגש למקרר השתייה. הגבאי הוותיק, רבי חזקאל, איש רציני עם משקפיים על קצה האף, עוצר אותו.
רבי חזקאל: "מוישי! לאט לך. אתה יודע שהשתייה פה היא רק למי שלומד או עוזר לנקות לפני שבת?"
מוישי (עוצר, מחייך את החיוך שלו ולא מתבלבל לשנייה): "שלום עליכם, רבי חזקאל. בדיוק על זה רציתי לדבר איתך. אתה הרי גבאי ותיק, אתה יודע שזמנים השתנו, נכון?"
רבי חזקאל (מרים גבה): "מה הקשר לזמנים שהשתנו? עבודה זו עבודה, ושתייה זו שתייה."
מוישי (בטון בוגר ומחושב): "נכון מאוד. אבל פעם, כשאבא שלי ברוך היה בגיל שלי, היית צריך להזיז ספסלים כדי להרגיש שאתה עוזר. היום, בעידן הדיגיטלי, העזרה הכי גדולה היא 'יחסי ציבור'. אם אני אשתה פה כוס טרופית קרה ואצא החוצה עם פרצוף מרוצה, כל הילדים בשכונה ירצו לבוא ללמוד דווקא בבית הכנסת שלך. אני בעצם עושה לך פה שירות שיווקי בחינם!"
רבי חזקאל (נשאר פעור פה לרגע, מנסה להבין אם הילד הרגע עבד עליו או שהוא באמת גאון): "שירות שיווקי? בשביל טרופית אחת?"
מוישי (לוקח את השתייה, קורץ ומניח יד על הכתף של הגבאי): "בדיוק, רבי חזקאל. אל תסתכל על הכוס, תסתכל על הפוטנציאל. שבת שלום!"
מוישי יוצא מהדלת בצעד קליל, משאיר את הגבאי לעמוד שם ולמלמל לעצמו: "הילד הזה... הוא עוד יהיה ...774555.jpg
  • תודה
Reactions: net131 //
5 תגובות

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  4  פעמים
למעלה