אני לא גננת, יכולה לכתוב לך מה הבן שלי עשה השבוע

למדו את השם של הפרשה... ובתוכן למדו-
מכת ארבה- הם ראו שיש ארבה בצבע ירוק (הצבע שלמדו לפני שבועיים) ויש ארבה בצבע חום
קפצו בגן כמו ארבה, עפו כמו ארבה, ו'אכלו' את כל האוכל של מצרים.
מכת חושך- הם הסתובבו בגן עם 'משקפים שחורים' מבריסטול שחור שהם הדביקו על זה מדבקות שחורות, וכשהגננת כיבתה את האור הם 'קפאו' במקום ולא זזו כמו המצרים שלא יכלו לזוז.
תמונה של מצרים מודפסת על בריסטול שהילדים צבעו בשחור עם צבעי ידיים, ודמויות יהודיות צבועות בצהוב מוצמדות על רצועה שאפשר להזיז אותם כמו 'היהודים שהיה להם אור איפה שהם הלכו'
יציאת מצרים- הכינו מצות (יצא פיתות אבל הם הבינו את הרעיון...) ושמו את המצות ובגדי בובה בשק, ו'יצאו' יחד ממצרים (לפי התמונה נראה שהגננת הכינה שער גדול והילדים יצאו מהר מהר דרך השער) זה אמנם יותר מופשט ורעיוני אבל בד"כ גם כנים שלא מלמדים פרשת שבוע ילמדו על זה בערב פסח כך שכנראה זה לא בעיה של ההבנה אלא חלוקה אחרת של התוכן הלימודי.
פעוט בן שנתיים לא יבין את המכות כמו ילד בן 4 וגם הילד בן 4 יבין את זה אחרת מילד בן 6 וגם הילד בן 6 יבין את זה אחרת ממבוגר אבל זה לא מעוות ויש לזה פחות סיכון עיוות מאשר מה שילד בן 3-4-5 עלול ללמוד.
אישית מתייחסת לזה כבניית חלק מהבסיס של הפרשיות כשבגיל הזה עיקר הבסיס שבונים זה ההתרגשות והחוויה של הפעוטות מהתורה ועד כיתה א'-ב' ממשיכים לבנות את הבסיס שעליו הם ילמדו ויעמיקו בהמשך החיים, והחלק הזה אולי לא קריטי כי באמת הם יכולים ללמוד את זה גם בהמשך אבל בשונה מפירות הדר שגם זה לא קריטי וילמדו את זה שוב בגן 3 וגן 4, פרשת השבוע זה בכל אופן משהו מרכזי בחיים דתיים אז מבינה את מי שאכפת לה, גם אם זה לא הדבר החשוב בגנון/מעון וגם אם זה לא הדבר שמכניס יראת שמים