שיתוף - לביקורת בדחן חברותי או רוצח סדרתי

  • הוסף לסימניות
  • #1
בְּלַיְלָה אֶחָד לְיַד שֻׁלְחָן אָרֹךְ וְדֵי גָּדוּשׁ
יָשַׁבְנוּ קְבוּצָה שֶׁל חֲבֵרִים, אֶחָד גָּרוּשׁ
אָכַלְנוּ שָׁתִינוּ, פִּטְפַּטְנוּ עַל הָא וְעַל דָּא
וּפִתְאוֹם נִצְנְצָה לָהּ בְּמֹחִי הֲלָצָה חַדָּה

מִשְׂחַק מִלִּים דּוּ-מַשְׁמָעִי הַחוֹדֵר עָמֹק
שֶׁגּוֹרֵם לְכָל הַנּוֹכְחִים לְהִשָּׁפֵךְ מִצְּחוֹק
וְרַק אֶחָד בִּמְקוֹם לִצְחֹק הִבִּיט בִּנְעָלָיו
זֶהוּ הַגָּרוּשׁ, שֶׁהַבְּדִיחָה הָיְתָה... עָלָיו

נָהִיר לִי שֶׁזֶּה לֹא יָפֶה, אֵין צֹרֶךְ לְצַקְצֵק
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה בֶּנְאָדָם, לֹא חֲתִיכַת בָּצֵק
אַךְ תַּאֲמִינוּ לִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לִדְרֹשׁ
שֶׁבְּכָזֶה מִקְרֶה אַצְלִיחַ אֶת יִצְרִי לִכְבֹּשׁ

זוֹ הָיְתָה הַבְרָקָה שְׁנוּנָה וְכָל כָּךְ בַּמָּקוֹם
שֶׁלַּעֲצֹר אוֹתִי הָיָה בְּגֶדֶר - 'לֹא תַּחְסֹם'
ה' וַדַּאי סָלַח, וְאֶפְשָׁר כְּמוֹ תִּינוֹק לִישֹׁן
דַּחַף לֹא-נִשְׁלָט כָּזֶה, אֵינוֹ נֶחֱשָׁב עָווֹן

אַךְ בַּלַּיְלָה לֹא בֶּאֱמֶת נִרְדַּמְתִּי כְּמוֹ תִּינוֹק
סִיּוּטִים טָרְפוּ אֶת שְׁנָתִי וְאִיְּמוּ אוֹתִי לַחֲנֹק
בַּחֲלוֹמִי נִגְלָה אֵלַי מַלְאָךְ שָׁחֹר וְדֵי מַלְחִיץ
מַחְזִיק סַכִּין וּבוֹדֵק בְּאֶצְבָּעוֹ אֶת הַשְּׁפִּיץ

"רָאִיתָ אֶת הַסַּכִּין הַחֲדָשָׁה שֶׁלִּי, אֲדוֹנִי?"
קָרָא בְּקוֹל מַבְחִיל, הַמַּלְאָךְ הָאַלְמוֹנִי
"הֲשַׂמְתָּ לֵב אֵיךְ שֶׁהִיא שְׁנוּנָה וּמַבְרִיקָה?
"מְעַנְיֵן עַד כַּמָּה הַחֲדִירָה שֶׁלָּהּ עֲמֻקָּה"

הוּא הִבִּיט בִּי, "הוֹ, מָצָאתִי מָקוֹם מַתְאִים
"הַצַּוָּאר הַלָּבָן שֶׁלְּךָ כָּל כָּךְ רַךְ הוּא וְנָעִים
"אֶת חֻדּוֹ שֶׁל הַלַּהַב הֶחָדָשׁ עָלַי לַחֲקֹר
"אֲנִי מֻכְרָח לְנַסּוֹת אֶת צַוָּארְךָ לִדְקֹר"

נִסִּיתִי לְהִמָּלֵט אַךְ רַגְלַי אֵינָן נִשְׁמָעוֹת
אַתֶּם יוֹדְעִים, כָּכָה זֶה תָּמִיד בַּחֲלוֹמוֹת...
צִקְצַקְתִּי בִּלְשׁוֹנִי מִשֶּׁלֹּא הִצְלַחְתִּי לִצְעֹק
אוּלָם הַמַּלְאָךְ הִסָּה אוֹתִי בְּקוֹלוֹ הֶעָמֹק:

"נָהִיר לִי שֶׁזֶּה לֹא יָפֶה, אֵין צֹרֶךְ לְצַקְצֵק
"אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּהוּ צַוָּאר, לֹא חֲתִיכַת בָּצֵק
"אַךְ תַּאֲמִין לִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר מִמֶּנִּי לִדְרֹשׁ
"שֶׁבְּכָזֶה מִקְרֶה אַצְלִיחַ אֶת יִצְרִי לִכְבֹּשׁ

"הֵן כֹּה חַדָּה הִיא הַסַּכִּין כְּמוֹ הֻשְׁחֲזָה הַיּוֹם
"לַעֲצֹר עַכְשָׁו זֶה יִהְיֶה בְּגֶדֶר 'לֹא תַּחְסֹם'
"ה' וַדַּאי יִסְלַח, אִם אֶנְעָצֶנָּה קְצָת בַּגָּרוֹן
"דַּחַף בִּלְתִּי-נִשְׁלָט כָּזֶה, אֵינוֹ נֶחֱשָׁב עָווֹן"

כָּךְ בְּחִיּוּךְ שְׂטָנִי אֵלַי אֶת לַהַב סַכִּינוֹ קֵרַב
הָיָה זֶה רֶגַע שֶׁל אֵימָה שֶׁבְּזִכְרוֹנִי נִצְרַב
אַךְ כַּמּוּבָן מִיָּד כְּשֶׁהַסַּכִּין בְּצַוָּארִי נָגְעָה
הִתְעוֹרַרְתִּי מְבֹעָת בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית זֵעָה

וּמֵאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, בְּכָל פַּעַם שֶׁעָלַי הָרוּחַ נָחָה
בְּמֹחִי מַבְזִיק מִשְׁפָּט שָׁנוּן וְדַעְתִּי קְצָת זָחָה
אֲנִי בּוֹדֵק מִיָּד אִם בְּמִישֶׁהוּ הוּא עָלוּל לִפְגֹּעַ
הַאִם כֻּלּוֹ טוֹב וְנָעִים, אוֹ יֵּשׁ בּוֹ גַּם קְצָת רֹעַ
כִּי מַהֲתַלָּה שֶׁבָּאָה עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל בֶּן אָדָם
לְפִי חָזָ"ל זֶה בְּדִיּוּק כְּמוֹ לִשְׁפֹּךְ לוֹ אֶת הַדָּם

הַיּוֹם אֲנִי מֵבִין שֶׁבְּהֶחְלֵט נִתָּן מִמֶּנִּי לִדְרֹשׁ
גַּם כְּשֶׁהַבְּדִיחָה מֻצְלַחַת - אֶת יִצְרִי לִכְבֹּשׁ
כִּי מִיָּד כְּשֶׁאֹמַר שֶׁדַּחַף לֹא-נִשְׁלָט אֵינוֹ עָווֹן
בְּזִכְרוֹנִי יָצוּף הָרֶגַע בּוֹ הַלַּהַב נָגַע לִי בַּגָּרוֹן

עַל הַגָּרוּשׁ הַיּוֹשֵׁב מוּלִי הֵן לֹא אֶתְנַפֵּל בְּסַכִּין
אֶת זֶה אֲפִלּוּ אִימְפּוּלְסִיבִי כָּמוֹנִי יָכוֹל לְהָבִין
חֲבָל אָמְנָם שֶׁהַבְרָקָתִי הגְּאוֹנִית תֵּלֵךְ לַפַּח
אַךְ עֲדַיִן אֵין זוֹ הַצְדָּקָה לַחְטֹא בְּ'לֹא-תִּרְצַח'

וּכְשֶׁאֶשְׁתֹּק וְאֶחְרֹק שִׁנַּיִם בְּמַאֲמָץ לְהִתְאַפֵּק
אַתְחִיל לָחוּשׁ סִפּוּק אַדִּיר בָּזֶה אֵין שׁוּם סָפֵק
הַגָּרוּשׁ שֶׁנִּשְׁאַר בַּחַיִּים, אוֹתִי בְּאֹשֶׁר יְמַלֵּא
כִּי הַמַּצִּיל נֶפֶשׁ אַחַת כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא

ִ​
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
היו היה אדם אחד,
בלשונו תמיד חד.

שכניו מכריו תפסו מרחק,
אדם בודד אין לו חג.

יום אחד לאדם הבזיק,
הן לשוני, לחכי אדביק.

מחשבה לחוד עשיה לחוד,
בדיחחידה מי יחוד?

עת שכבו על יצועו,
רעיון עלה לו במוחו,

את פרוג אפתח גם אבקש,
עצה אף תובנה ממשתמש.

זוית עינו קלטה ציטוט,
מסר חד ממש פשוט.

למחרת, על קצה לשון,
עמד משפט רב עלצון.

אותו יזרוק על זָר הָלַךְ,
אוח, מיד נזכר הוא במלאך.

איזה פחד אין קצה חוט,
כמה זכות @הווה פשוט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
בַּחֲלוֹמִי נִגְלָה אֵלַי מַלְאָךְ שָׁחֹר וְדֵי מַלְחִיץ
מַחְזִיק סַכִּין וּבוֹדֵק בְּאֶצְבָּעוֹ אֶת הַשְּׁפִּיץ
זה אמור להלחיץ ולהפחיד?
אותי זה ממש הצחיק!
חֲבָל אָמְנָם שֶׁהַבְרָקָתִי הגְּאוֹנִית תֵּלֵךְ לַפַּח
אַךְ עֲדַיִן אֵין זוֹ הַצְדָּקָה לַחְטֹא בְּ'לֹא-תִּרְצַח'
תאמר לו, שיעלה אותה לפרוג כאן הכל זה אנונימי..
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
איזה כתיבה מהפנטת,
והמסר? חודר כמו להב סכין בעל שפיץ שבעליו אפילו לא העלה על דעתו לבחון אותו באצבעו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מצוין ממש.
אולי תספר לנו בשקט מה היתה ההלצה ההיא שעוררה את הכשרון שלך מרבצו
אי אפשר לומר אותה סתם, היופי שלה היה תלוי בהקשר.
או במילים אחרות "כשלא נמצא שם הגרוש - ההלצה לא שווה גרוש"
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
יפה מאוד מאוד.

בא לי בהזדמנות שבאחד הספרים הבאים שלך תשלב שירים כמו אלו באמצע. מגיע להמון הרחב לקרוא גם אותם.
כבר התלוננו לי על הבלגן בספר, סיפורים ארוכים לצד קצרים, מצחיקים ליד מרגשים רציניים מול שטותניקים.
רק זה חסר לי להוסיף גם שירים באמצע...
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
כבר התלוננו לי על הבלגן בספר, סיפורים ארוכים לצד קצרים, מצחיקים ליד מרגשים רציניים מול שטותניקים.
רק זה חסר לי להוסיף גם שירים באמצע...
דווקא הגיוון די טוב. (אגב, בדיוק היום אחד החברים הכריח אותי להביא לו את הספר. מה שיעכב עוד את הביקורת, שבקצב הזה תצא כבר עם הספר הבא...;))
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
דווקא הגיוון די טוב. (אגב, בדיוק היום אחד החברים הכריח אותי להביא לו את הספר. מה שיעכב עוד את הביקורת, שבקצב הזה תצא כבר עם הספר הבא...;))
חבל אני לא חבר שלך 😥
סופסוף הייתי קורא במה מדובר..
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אם זה בגלל הכסף, אתה יכול לנסות בספרייה.
השיירות אצלנו לא מצויות, ואין לי זמן להגיע לאיזור של חנות הספרים בעיירה שלי.

עריכה:
באמת לאחרונה נודע לי על ספריה בשכונה אצלנו, אבדוק שם.
תודה על הרעיון ועל החיסכון 😜
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
בְּלַיְלָה אֶחָד לְיַד שֻׁלְחָן אָרֹךְ וְדֵי גָּדוּשׁ
יָשַׁבְנוּ קְבוּצָה שֶׁל חֲבֵרִים, אֶחָד גָּרוּשׁ
אָכַלְנוּ שָׁתִינוּ, פִּטְפַּטְנוּ עַל הָא וְעַל דָּא
וּפִתְאוֹם נִצְנְצָה לָהּ בְּמֹחִי הֲלָצָה חַדָּה

מִשְׂחַק מִלִּים דּוּ-מַשְׁמָעִי הַחוֹדֵר עָמֹק
שֶׁגּוֹרֵם לְכָל הַנּוֹכְחִים לְהִשָּׁפֵךְ מִצְּחוֹק
וְרַק אֶחָד בִּמְקוֹם לִצְחֹק הִבִּיט בִּנְעָלָיו
זֶהוּ הַגָּרוּשׁ, שֶׁהַבְּדִיחָה הָיְתָה... עָלָיו

נָהִיר לִי שֶׁזֶּה לֹא יָפֶה, אֵין צֹרֶךְ לְצַקְצֵק
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה בֶּנְאָדָם, לֹא חֲתִיכַת בָּצֵק
אַךְ תַּאֲמִינוּ לִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לִדְרֹשׁ
שֶׁבְּכָזֶה מִקְרֶה אַצְלִיחַ אֶת יִצְרִי לִכְבֹּשׁ

זוֹ הָיְתָה הַבְרָקָה שְׁנוּנָה וְכָל כָּךְ בַּמָּקוֹם
שֶׁלַּעֲצֹר אוֹתִי הָיָה בְּגֶדֶר - 'לֹא תַּחְסֹם'
ה' וַדַּאי סָלַח, וְאֶפְשָׁר כְּמוֹ תִּינוֹק לִישֹׁן
דַּחַף לֹא-נִשְׁלָט כָּזֶה, אֵינוֹ נֶחֱשָׁב עָווֹן

אַךְ בַּלַּיְלָה לֹא בֶּאֱמֶת נִרְדַּמְתִּי כְּמוֹ תִּינוֹק
סִיּוּטִים טָרְפוּ אֶת שְׁנָתִי וְאִיְּמוּ אוֹתִי לַחֲנֹק
בַּחֲלוֹמִי נִגְלָה אֵלַי מַלְאָךְ שָׁחֹר וְדֵי מַלְחִיץ
מַחְזִיק סַכִּין וּבוֹדֵק בְּאֶצְבָּעוֹ אֶת הַשְּׁפִּיץ

"רָאִיתָ אֶת הַסַּכִּין הַחֲדָשָׁה שֶׁלִּי, אֲדוֹנִי?"
קָרָא בְּקוֹל מַבְחִיל, הַמַּלְאָךְ הָאַלְמוֹנִי
"הֲשַׂמְתָּ לֵב אֵיךְ שֶׁהִיא שְׁנוּנָה וּמַבְרִיקָה?
"מְעַנְיֵן עַד כַּמָּה הַחֲדִירָה שֶׁלָּהּ עֲמֻקָּה"

הוּא הִבִּיט בִּי, "הוֹ, מָצָאתִי מָקוֹם מַתְאִים
"הַצַּוָּאר הַלָּבָן שֶׁלְּךָ כָּל כָּךְ רַךְ הוּא וְנָעִים
"אֶת חֻדּוֹ שֶׁל הַלַּהַב הֶחָדָשׁ עָלַי לַחֲקֹר
"אֲנִי מֻכְרָח לְנַסּוֹת אֶת צַוָּארְךָ לִדְקֹר"

נִסִּיתִי לְהִמָּלֵט אַךְ רַגְלַי אֵינָן נִשְׁמָעוֹת
אַתֶּם יוֹדְעִים, כָּכָה זֶה תָּמִיד בַּחֲלוֹמוֹת...
צִקְצַקְתִּי בִּלְשׁוֹנִי מִשֶּׁלֹּא הִצְלַחְתִּי לִצְעֹק
אוּלָם הַמַּלְאָךְ הִסָּה אוֹתִי בְּקוֹלוֹ הֶעָמֹק:

"נָהִיר לִי שֶׁזֶּה לֹא יָפֶה, אֵין צֹרֶךְ לְצַקְצֵק
"אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּהוּ צַוָּאר, לֹא חֲתִיכַת בָּצֵק
"אַךְ תַּאֲמִין לִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר מִמֶּנִּי לִדְרֹשׁ
"שֶׁבְּכָזֶה מִקְרֶה אַצְלִיחַ אֶת יִצְרִי לִכְבֹּשׁ

"הֵן כֹּה חַדָּה הִיא הַסַּכִּין כְּמוֹ הֻשְׁחֲזָה הַיּוֹם
"לַעֲצֹר עַכְשָׁו זֶה יִהְיֶה בְּגֶדֶר 'לֹא תַּחְסֹם'
"ה' וַדַּאי יִסְלַח, אִם אֶנְעָצֶנָּה קְצָת בַּגָּרוֹן
"דַּחַף בִּלְתִּי-נִשְׁלָט כָּזֶה, אֵינוֹ נֶחֱשָׁב עָווֹן"

כָּךְ בְּחִיּוּךְ שְׂטָנִי אֵלַי אֶת לַהַב סַכִּינוֹ קֵרַב
הָיָה זֶה רֶגַע שֶׁל אֵימָה שֶׁבְּזִכְרוֹנִי נִצְרַב
אַךְ כַּמּוּבָן מִיָּד כְּשֶׁהַסַּכִּין בְּצַוָּארִי נָגְעָה
הִתְעוֹרַרְתִּי מְבֹעָת בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית זֵעָה

וּמֵאוֹתוֹ הַלַּיְלָה, בְּכָל פַּעַם שֶׁעָלַי הָרוּחַ נָחָה
בְּמֹחִי מַבְזִיק מִשְׁפָּט שָׁנוּן וְדַעְתִּי קְצָת זָחָה
אֲנִי בּוֹדֵק מִיָּד אִם בְּמִישֶׁהוּ הוּא עָלוּל לִפְגֹּעַ
הַאִם כֻּלּוֹ טוֹב וְנָעִים, אוֹ יֵּשׁ בּוֹ גַּם קְצָת רֹעַ
כִּי מַהֲתַלָּה שֶׁבָּאָה עַל חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל בֶּן אָדָם
לְפִי חָזָ"ל זֶה בְּדִיּוּק כְּמוֹ לִשְׁפֹּךְ לוֹ אֶת הַדָּם

הַיּוֹם אֲנִי מֵבִין שֶׁבְּהֶחְלֵט נִתָּן מִמֶּנִּי לִדְרֹשׁ
גַּם כְּשֶׁהַבְּדִיחָה מֻצְלַחַת - אֶת יִצְרִי לִכְבֹּשׁ
כִּי מִיָּד כְּשֶׁאֹמַר שֶׁדַּחַף לֹא-נִשְׁלָט אֵינוֹ עָווֹן
בְּזִכְרוֹנִי יָצוּף הָרֶגַע בּוֹ הַלַּהַב נָגַע לִי בַּגָּרוֹן

עַל הַגָּרוּשׁ הַיּוֹשֵׁב מוּלִי הֵן לֹא אֶתְנַפֵּל בְּסַכִּין
אֶת זֶה אֲפִלּוּ אִימְפּוּלְסִיבִי כָּמוֹנִי יָכוֹל לְהָבִין
חֲבָל אָמְנָם שֶׁהַבְרָקָתִי הגְּאוֹנִית תֵּלֵךְ לַפַּח
אַךְ עֲדַיִן אֵין זוֹ הַצְדָּקָה לַחְטֹא בְּ'לֹא-תִּרְצַח'

וּכְשֶׁאֶשְׁתֹּק וְאֶחְרֹק שִׁנַּיִם בְּמַאֲמָץ לְהִתְאַפֵּק
אַתְחִיל לָחוּשׁ סִפּוּק אַדִּיר בָּזֶה אֵין שׁוּם סָפֵק
הַגָּרוּשׁ שֶׁנִּשְׁאַר בַּחַיִּים, אוֹתִי בְּאֹשֶׁר יְמַלֵּא
כִּי הַמַּצִּיל נֶפֶשׁ אַחַת כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא

ִ​
וווווואו! איזה כתיבה מעולה. מסר עוד יותר מעולה, והחרוזים? פשששש...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת לדבר אליך אבא
אֱלוּל.

תָּיו שִׁין עַיִן טֵית.

🎵🎵🎵

חֲבֵרָה שָׁרָה לִי אֶת זֶה הַיּוֹם בַּטֵּלֵפוֹן

הִזְכִּירָה לִי אֱלוּלִים שֶׁעָבְרוּ... שֶׁל פַּחַד, שֶׁל מֶתַח.

יָמִים שֶׁשָּׂמַחְתִּי לִבְרֹחַ מֵהֶם, לִשְׁכֹּחַ שֶׁהָיוּ בִּכְלָל!

כִּי גַּם כָּכָה שׁוּם דָּבָר לֹא מִתְנַקֶּה אֶצְלִי...!

וְכָל הַהַרְצָאוֹת שֶׁל הַמּוֹרוֹת שֶׁהַלֵּב מִתְכַּבֵּס, יוֹצֵא לָבָן וְנָקִי, וְאֵיזֶה טָהוֹר וּמְרַגֵּשׁ זֶה!!

וַאֲנִי...

בְּמוֹצָאֵי יוֹם כִּפּוּר,

שְׁחֹרָה כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי!

כִּי לֹא בִּקַּשְׁתִּי סְלִיחָה מ...

וְזֶה לֹא שֶׁבְּטָעוּת דָּרַכְתִּי עַל קְצֵה הַזֶּרֶת (עִם עֲקֵב שְׁפִּיץ 12 ס"מ)

וְלֹא שֶׁלֹּא הֶחְזַרְתִּי כֶּסֶף (עוֹדֵף מֵהַמַּתָּנָה שֶׁל הַמּוֹרָה)

וְלֹא שֶׁאָמַרְתִּי שֶׁבָּא לִי קוֹלָה (בָּאוֹטוֹבּוּס, בַּבִּיס הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַפִּיצָה)

זֶה לֹא הָיָה סְתָם!!!

בֶּאֱמֶת הָיִיתִי צְרִיכָה לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה!

וְלֹא הֵעַזְתִּי!

וְנִשְׁאַרְתִּי שְׁחֹרָה! עִם הַמַּחְשָׁבָה הַזֹּאת ש..

אוּלַי הַשָּׁנָה..

חָס וְחָלִילָה אֲנִי...

הַכִּבְשָׂה הָעֲשִׂירִית?!

וְנֶחְנַקְתִּי! עָצַמְתִּי עֵינַיִם הֲכִי חָזָק שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה!!

בָּרַחְתִּי...

לֹא הִתְיַחַסְתִּי אֵלָיו!

לְאַבָּא שֶׁלִּי.

עַד שֶׁהוּא בָּא קָרוֹב קָרוֹב

פָּתַח לִי אֶת הָעֵינַיִם,

הֶרְאָה לִי אֶת הַלֵּב שֶׁלִּי,

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עוֹד הַרְבֵּה מָקוֹם...!



6 פְּעָמִים הִכְנַסְתִּי אוֹתוֹ לַמִּכְבָּסָה

וְהוּא יָצָא בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהָיָה!

שָׁחֹר.




אַבָּא תּוֹדָה עַל שָׁנָה שֶׁשִּׁנְּתָה

הֶרְאֵיתָ לִי שֶׁבֵּין הַכְּתָמִים יֵשׁ הַרְבֵּה...

אוֹר!
שיתוף - לביקורת את יפה, אחות.
הֵיי אָחוֹת,

אֲנִי יוֹדַעַת,
בָּאתִי לָךְ לֹא בַּזְּמַן.
אַתְּ מְאֻבֶּקֶת קְצָת,
וְעָיְפָה.

אֲבָל אַתְּ יוֹדַעַת,
רוֹאִים בַּפָּנִים שֶׁלָּךְ אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁעָבַרְתְּ עַד לְכָאן.
וְהִיא יָפָה הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ.

לֹא,
אַל תַּעֲשִׂי לִי פַּרְצוּף.
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁנָּפַלְתְּ בָּהּ,
אַנְּ'לֹא עִוֶּרֶת.
וְיֵשׁ לָךְ חַבּוּרוֹת, וּמְעַט מַכּוֹת יְבֵשׁוֹת.
זֶה בְּסֵדֶר אָחוֹת,
קְצָת יוֹד
וַחֲבִישָׁה טוֹבָה
וְ⁠
לֹא יִשָּׁאֵר מֵהַנְּפִילוֹת.

אוּלַי כְּתָמִים, זֶה יִשְׁתַּלֵּב לָךְ יָפֶה עִם הַנְּמָשִׁים.

אֲנִי יוֹדַעַת,
עֲדַיִן,
זֶה קָשֶׁה לָךְ שֶׁנָּפַלְתְּ.

וְהַחַיִּים שֶׁלָּךְ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מְזַמְּנִים לָךְ בּוֹרוֹת.

אַתְּ מְאֻכְזֶבֶת מֵעַצְמֵךְ.

זֶה בְּסֵדֶר יָפָה שֶׁלִּי,
זֶה בְּסֵדֶר לְהִתְאַכְזֵב.
רַק
אַל תִּשְׁכְּחִי שֶׁאַתְּ כָּאן
וְאִם אַתְּ כָּאן אָז הַכֹּל בְּסֵדֶר.
שְׁבִי רֶגַע.
קְחִי כּוֹס מַיִם.
תִּנְשְׁמִי קְצָת.

אֲנִי רַק רוֹצָה לִרְאוֹת אוֹתָךְ שְׁנִיָּה,
בָּרוּר.
חַד. וְ-
תִּסְתַּכְּלִי לִי בְּעֵינַיִם שְׁנִיָּה.

לֹא!
רֶגַע!
חַכִּי!
אַל תִּסְתַּכְּלִי קָדִימָה.
זֶה לֹא הַזְּמַן.
אוֹי,
אַתְּ כְּבָר אַחֲרֵי זֶה?
הִסְתַּכַּלְתְּ יָפָה שֶׁלִּי? אוֹי,
רָצִיתִי אוֹתָךְ שְׁנִיָּה אַחַת אִתִּי.
אַתְּ מְיֹאֶשֶׁת,
אֲנִי יוֹדַעַת.
רָאִית כְּבָר מָה שֶׁמְּחַכֶּה לָךְ.

אֲנִי יוֹדַעַת אֵיךְ זֶה,
אַתְּ לֹא יוֹדַעַת מָה יִהְיֶה כְּבָר עִם הַגּוּף הַזֶּה שֶׁמּוֹשֵׁךְ⁠
לְמַטָּה.
אֲנִי רוֹאָה אוֹתָךְ, אֲבָל זֶה בְּסֵדֶר. אַתְּ צוֹדֶקֶת וְ-

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁנָּפַלְתְּ⁠
וְכַנִּרְאֶה תִּפְּלִי עוֹד. וְאוּלַי הַרְבֵּה.
לֹא,
לֹא בָּאתִי לְיָאֵשׁ.
אֲבָל אַתְּ יוֹדַעַת אוֹתָךְ-
אַתְּ חֲזָקָה.
וְאִם תִּפְּלִי,
תָּקוּמִי.

אַתְּ חֲזָקָה.
מְאוֹד.
תִּסְתַּכְּלִי עָלַיִךְ,
אַתְּ כָּאן.
תִּזָּכְרִי שְׁנִיָּה מָה עָבַרְתְּ,
הָיִית מַאֲמִינָה שֶׁתַּחֲזִיקִי כָּכָה מַעֲמָד אַחֲרֵי כָּל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת.
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁ⁠
אֲנִי נִשְׁמַעַת כְּמוֹ כֻּלָּם,
כֻּלָּם מְסַפְּרִים לָךְ תַּ'סִפּוּרִים שֶׁלִּי.

וּכְבָר נִמְאַס לָךְ⁠
וְזֶה בְּסֵדֶר לִבְכּוֹת.
תִּבְכִּי יָפָה. תִּבְכִּי.

כִּי נָכוֹן,
גַּם הַסִּפּוּרִים שֶׁלִּי לֹא סוֹתְרִים שֶׁכְּבָר קָשֶׁה לָךְ,
שֶׁאַתְּ רוֹצָה לִשְׁאֹג אֶת הַ "דַּייייייייי".
תִּצְעֲקִי יָפָה שֶׁלִּי.
תִּשְׁאֲגִי אֶת הַיֵּאוּשׁ,
אֶת הָאַכְזָבָה,
אֶת כְּאֵב הַשְּׂרִיטוֹת שֶׁבָּךְ.
אֶת הַכֹּל.
תּוֹצִיאִי.
לֹא טוֹב לָךְ לִלְעֹס אֶת הַגֹּעַל הָעַצְמִי הַזֶּה כָּל יוֹם.
רַק אַל תִּבְלְעִי אוֹתוֹ,
זֶה יַעֲשֶׂה לָךְ בָּלָגָן בַּבֶּטֶן וְזֶה לֹא בָּרִיא לְעִכּוּל. אָז-
תָּקִיאִי.
הַכֹּל.
בִּשְׁאָגָה.
תִּדְחֲפִי אֶצְבַּע חָזָק
וְתוֹצִיאִי.
זֶה בְּסֵדֶר לָךְ לֹא לֶאֱהֹב חֲלָקִים שֶׁבָּךְ,
רַק אַל תִּבְלְעִי אוֹתָם.

תִּזְכְּרִי!
אַתְּ הַרְבֵּה יוֹתֵר יָפָה מִזֶּה,
צְעִירָה וְיָפָה,
עִם קְצָת קְמָטִים.
תְּנִי חִיּוּךְ כִּי
חַיִּים שְׁלֵמִים לְפָנַיִךְ אָחוֹת,
אַל תַּאֲמִינִי לִשְׁטוּיוֹת, אַל תִּבְלְעִי.

אַתְּ הֲכִי זוֹכֶרֶת אוֹתָךְ-
חֲזָקָה,
יָפָה.
זוֹ אַתְּ.
זוֹ לֹא מִישִׁי אַחֶרֶת.
אַל תִּתְבַּלְבְּלִי.

תִּשְׁטְפִי פָּנִים.
זֶה יָפֶה לָךְ כָּכָה,
זֶה נוֹצֵץ.
יָפֶה גַּם
שֶׁאַתְּ רְגוּעָה.
וְעוֹד יוֹתֵר שֶׁאַתְּ⁠
שׁוֹאֶגֶת.
זֶה יָפֶה לָךְ גַּם
בּוֹכָה.
אַתְּ תָּמִיד יָפָה אָחוֹת.

תָּמִיד יָפָה.

וְ-
קְחִי חִבּוּק.

אוֹהֶבֶת,
אֲחוֹתֵךְ.

--
תמר.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה