הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #721
75
תשובות ראשונות.
״זה בהחלט מאורע יוצא דופן,״ הגיב אפרים בעוקצנות. ״חלון פתוח... בהחלט לא משהו שרואים כל יום״.
אביגדור הפנה אליו את פניו, נועץ בו מבט מצמית. ״ואתה קורא לעצמך מפקד יחידה?!״ הוא הגיב בבוז. ״אתה לא מבין מה אנחנו רואים פה?! זה החלון, אותו חלון שדרכו – לפי הטענה הרשמית, פרצו גורמים זרים אל הבית. תסתכל עליו, הוא לא סתם פתוח!״
״רגע...״ רכן אפרים קדימה, ורגע לאחר מכן – התפשטה על פניו הבעה מופתעת. ״אני חושב שאני מבין למה אתה מתכוון!״ הוא אמר, מתעורר באחת. ״תגדיל את זה בבקשה...״
אביגדור הגדיל את התמונה, מתמקד בחלקו של הקיר בו היה קבוע החלון. ״זה נראה כאילו הרוח דוחפת את הרשת פנימה,״ הוא הביע את דעתו. ״אם היא הייתה שלימה – היא לא הייתה נעה ממקומה. המשמעות היא, שהרשת הייתה קרועה כבר אז. הדבר המעניין הוא – צורת הקרע. השוליים משורטטים מדי בשביל שניתן יהיה לחשוב שזה קרה לבד...״
״זה לא רק זה,״ המשיך אביגדור, פניו מאירות. ״גם מנגנון הנעילה נראה כאילו הוא פרוץ. קשה אמנם לראות באיכות הזו, אבל אני כמעט בטוח – שהאורך של הבריח קצר מדי. לדעתי, הקרע ברשת מוכיח את ההשערה שלי. אין סיבה לחשוב, שמי שקרע את הרשת – ייכנע מול מנגנון נעילה פשוט כל כך״.
בתגובה לדבריו של אביגדור, תפס אפרים את ראשו, ונראה היה שלעובדות שהציג אביגדור יש משקל כבד בעיניו. אלירן, לעומתו, נראה כמו מי שמתקשה לתפוס את המשמעות האמיתית של התגלית. ״אני עדיין לא מבין,״ הוא אמר בבלבול. ״על מה כל הדרמה?!״
השניים הפנו לעברו אוטומטית את מבטיהם. ״מי פרץ את החלון, וקרע בדרך את הרשת?!״ שאל אביגדור כשעל פניו חיוך מסופק.
אלירן קימט את מצחו. ״הפולשים, אלו שנכנסו לבית״, השיב מיד, ואז – כאילו קלט את המשמעות, התרחבו עיניו. ״רגע, זה לא מסתדר...״ הביע את מחשבותיו בקול. ״הם הרי נכנסו לבית רק אחרי הרצח של עמיקם. כלומר...״ הוא השתתק, על פניו בלבול מוחלט. ״מה קורה פה?!״ תהה.
אביגדור התרומם ממקומו בסערה. ״טעות ראשונה עד לנקודה זו,״ סיכם. ״עד עכשיו היינו בטוחים, שהפריצה אל הבית אירעה רק אחרי מותו של עמיקם, והייתה לה מטרה – להעלים מהדירה חומרים רגישים. כרגע, ברור שגם אם הייתה פריצה אל הבית – לא במסגרתה נעשה הקרע ברשת, וכנראה גם הניסור של המנגנון. מישהו דאג לכך שהגישה אל הבית תהיה חופשית, עוד בזמן שהיה עמיקם בחיים. מי זה היה?! מה היו המטרות שלו?! אלו שאלות טובות, ואני חושב שהתקדמנו צעד אחד נוסף אל המסקנה שלי״.
עוד לפני שהספיקו השניים להרהר במסקנות ובשאלות שהוצגו בפניהם, כבר מיהר אביגדור להמשיך הלאה. הוא רכן קדימה, מקיש על המקלדת, וברגע שלאחר מכן חזר הסרט לנוע באותה מהירות איטית שלפני העצירה.
נראה היה שהאופן בו הוצגו הממצאים לשניים היה מרשים בעיניהם, עד שלראשונה – הם הרשו לאביגדור לפעול כרצונו בלי להפריע לו. האופן בו הם הביטו בו – הוכיח למעלה מכל ספק, שגם הם מבינים שאין להם את היכולת להתערב בעבודתו. הם צפו בו בדממה, והוא – לעומתם, חזר לעמדה הדרוכה שלו, עיניו ממוקדות בריכוז מקסימלי בתמונות שעוברות מול עיניו.
״בום!״ הוא הפתיע אותם פתאום – בלי שום הכנה, ובתנועה מהירה כברק – הקישה אצבעו בפראות על המקלדת. ״תפסתי אותך, פריים חמקמק...״ הוא קרא באושר, ועוד לפני שהספיקו השניים לבחון את התמונה הקפואה – היא כבר גדלה, כשהפעם – בחר אביגדור להתמקד בקטע קטן מרצפת החדר, עליו התנוסס כתם חום אדמדם שצורתו אליפטית.
״מה זה?!״ שאל אביגדור, כשהיה הכתם במרכז התמונה, גדול – אך מטושטש למדי.
השניים רכנו קדימה, מתאמצים להבין את כוונתו של אביגדור. חיווה אפרים את דעתו. ״לפי סימני המריחה בצדדים – זה נראה כמו משהו שנע בין מוצק לנוזל,״ חיווה אפרים את דעתו. ״אני מנחש שאתה חושב שזה כתם דם, וזה באמת מתאים מצד המרקם, אבל אם זה מה שחשבת – אני נאלץ לחלוק עליך. בעיניי, הצורה לא מותירה מקום לספק. זו טביעת נעל, והחומר ממנו היא נטבעה - הוא בסך הכול אדמה״.
אם חשב אפרים שאביגדור ינסה לחלוק על מסקנתו, הרי שהוא טעה בגדול. ״בדיוק!״ קרא אביגדור, נהרה על פניו. ״אני מסכים איתך במאה אחוז. זוהי טביעת נעל, והצורה שלה – למרות שכמובן, אי אפשר לקבוע דבר כזה בוודאות, תואמת לצורת הנעל שנעל עמיקם. עם זאת, נראה שאתה לא ממש מבין את המשמעות. תחשבו רגע, שניכם, מה מספרת לנו טביעת הנעל?!״
ברגעים הראשונים נראה שהשניים כלל אינם מבינים להיכן הוא חותר, אבל אז – זקף פתאום אפרים את צווארו. ״רגע!״ הוא אמר. ״משהו קופץ לי. היה כבר משהו עם בוץ בחקירה. כשעברנו על החומרים, עמיקם ניסה להסביר לי משהו בנושא. זה היה בחוברת...״ הוא הביט ימינה ושמאלה, כאילו חיפש לעיין בחוברת. ״איפה היא?!״ שאל כשלא הבחין בה. ״אתה לקחת אותה!״
אביגדור לא הגיב להאשמה. במקום זאת הוא אמר: ״זה בסדר, אתה לא טועה. כשראיתי את המידע בחוברת, זה היה בשבילי אישור – שאני בדרך הנכונה, שכן – זו בדיוק צורת החשיבה של עמיקם, וזו הדרך שהוא ציפה מאיתנו ללכת בה״. הוא השתהה רגע, ואז שלח את ידו אל הכורסא עליה ישב, מגביה את החוברת ומשליך אותה לעברו של אפרים – שקלט אותה בשתי ידיים. ״תסתכל בעמוד שתים – עשרה,״ הורה. ״יש שם מסמך רשמי של השירות המטראולוגי. לפי המסמך, שאני מתחיל לחשוד שעמיקם שתל בכוונה – בשביל שנוכל להשתמש בו לחקירה הזו ממש, הגשם החל לרדת בסביבות השעה שתים עשרה בלילה. הימים שקדמו לאותו לילה היו יבשים לגמרי, כך שהשאלה הגדולה היא – איך הגיע בוץ לרצפת חדרו של עמיקם?!״
מהצד השני כחכח אלירן בקול, והשניים הפנו אליו את מבטם. ״יפה שנזכרתם בקיומי,״ הוא העיר בעוקצנות. ״אם מותר לי גם להביע דעה – נראה שההסבר הוא די פשוט. מהשעה שבה החל הגשם לרדת, ועד צילום הסרטון, חלפו ארבע שעות לפחות, ואין שום סיבה לחשוב שהוא לא היה בחוץ במהלך חלק מארבע השעות האלו״.
עוד לפני שפצה אביגדור את פיו, הקדים אותו אפרים ואמר: ״זה לא מסתדר״. הוא השתהה לרגע, כאילו רצה לראות אם אביגדור ימשיך במקומו, וכשראה שאין תגובה מצד אביגדור – הוסיף והסביר את עצמו: ״לפי העדות של בני המשפחה שלו, עמיקם הסתגר בחדר כל אותו הלילה. לא היה רמז לכך שהוא עזב את הבית, ולו לזמן קצר, בשעות הרלוונטיות״.
אלירן שילב את ידיו. ״חשבתי על זה,״ אמר, ״אבל זה לא נראה לי כמו משהו שסותר איכשהו את ההסבר הפשוט והמתבקש. אתה צודק שכך נאמר בעדות שלהם, אבל כדאי שתזכור – שאיש מאיתנו לא שמע אותה ישירות, והיא עברה מאלישע אליי וממני אליכם. מכיוון שזה פרט שולי, יש כאן יותר מדי מעברים שבהם יכול היה המידע לחמוק. בין אם זה בעדות הראשונה ששמע אלישע, בין אם זה – כשהעביר אליי אלישע את הדברים, ובין אם זה הזיכרון שלי – שצריך היה להכיל את כל המידע, וייתכן מאוד – ששמעתי משהו ופספסתי את החשיבות שלו״.
אביגדור נראה מעט פחות זחוח, כאילו הבין פתאום – שייתכן והמידע עליו הוא התבסס, הוא פחות מדויק משחשב. למרות זאת, הוא עדיין נותר בטוח בעצמו. ״למעשה,״ הוא אמר, ״אני נוטה להסכים איתך, שהאופציה הכי סבירה היא – שעמיקם עזב את הבית בשעות הרלוונטיות, משום שהאופציה השנייה היא – שהייתה כאן הטעיה מכוונת מצידו של עמיקם. אי אפשר כמובן לשלול אפשרות כזו, ואם באמת היה רוצה עמיקם להשלות אותנו – הוא היה צריך רק לדאוג שבביתו יהיו מרכיבים מהם אפשר להכין בוץ תוצרת בית, ובמילים אחרות – אדמה ומים. עם זאת, כבר הסברתי שהיסוד התיאורטי שעליו אני מתבסס קובע – שעמיקם לא ביקש להטעות אותנו, אלא להציג לנו תמונה אותנטית. לכן, אני מקבל את הטענה שלך, אלירן, אם כי – יש לי הסתייגות מסוימת״.
״אני חושב,״ הוא המשיך מיד, ״שלמרות האופן בו הועבר המידע, יש לו עדיין אמינות די גבוהה. לפי מה שאתה, אלירן, העדת – כשתיאר בנו של עמיקם את האופן בו הסתגר אביו בחדר, הוא עשה את זה במסגרת ההסבר שלו על שינוי פתאומי שחל באביו, שינוי שכל בני המשפחה שמו לב שהוא קרה״.
״נו,״ התקשה אלירן להבין את הקשר.
״אם אתה לא מבין לבד,״ חרץ אביגדור, ״זה מוכיח שאתה פשוט לא מדמיין את הסיטואציה כמו שהיא הייתה. אם תחשוב היטב אתה תבין, שזה לא הגיוני שעמיקם יצא מהחדר – לפחות לא באופן פומבי. הסיבה לכך היא פשוטה. בני המשפחה של עמיקם היו חרדים לשלומו, הם בוודאי לא היו מניחים לו לצאת לבדו כשהוא חשוד בעיניהם כמעורער. הם ללא ספק, היו שואלים אותו להיכן הוא יוצא ומתי הוא מתכוון לחזור״.
״ומנין לך שהם לא שאלו אותו?!״ הקשה אלירן.
אביגדור חייך. ״זה ברור לי,״ אמר בביטחון. ״כי אז – יכולה הייתה להתרחש רק אחת משתי אפשרויות. או שהוא היה משיב להם עניינית, ומסביר להם להיכן הוא הולך ומתי הוא מתכוון לחזור, ואז – ללא ספק, הרושם שלהם לגביו היה משתנה, והם היו נרגעים ומאמינים שהוא יציב, או – לחילופין, הוא יכול היה להתחמק ולצאת בלי הסבר ברור, מה שבוודאי היה מכפיל פי כמה את החרדה שלהם״.
״שתי האפשרויות האלו,״ המשיך אביגדור, ״אינן מתיישבות עם העדות של הבן. שכן, מצד אחד – הוא העיד על כך שאביו הסתגר בחדר בצורה מוזרה, מה שמלמד אותנו – שהאפשרות הראשונה אינה קיימת. אני חושב שכולנו נסכים, שאם יושב אדם בחדר עבודתו, ולאחר שעה או שעתיים – הוא יוצא, תוך תקשורת בריאה עם בני משפחתו, יהיה קשה לכנות את זה ׳הסתגרות מסתורית׳, ובוודאי שלא ניתן יהיה להסיק מכך על חוסר איזון. גם האפשרות השנייה – לדעתי לא קרתה. אם היה עמיקם יוצא מביתו, בלי שום הסבר ברור – בוודאי היינו יודעים מכך. הסתגרות – היא לא בהכרח ראיה לחוסר איזון, אבל עזיבת בית – היא ללא ספק התנהגות חריגה, שבוודאי הייתה תופסת את תשומת ליבו של הבן ובעקבותיו – גם שלנו, הרבה יותר מההסתגרות המדוברת״.
אביגדור השתהה לכמה רגעים, כאילו רצה לאפשר לחוקרים שמולו לבחון את דבריו. את ההפוגה הזו, ניצל אפרים. ״אתה אומר דברים הגיוניים,״ הוא הודה. ״אבל אני לא יכול שלא לשים לב, שאתה סותר באופן קיצוני את הקו שהגדרת. הרי אתה עצמך אמרת, שאין לך כוונה לפתור את השאלות באמצעות הסתמכות על עדויות אנושיות, שיכולות להיות חסרות אמינות. במובן הזה – אתה לא רק מסתמך על עדות, אלא אתה מרחיק לכת ומנסה להסיק מסקנות מתוך מה שנאמר, כשכולנו כאן מבינים את הבעייתיות בסוג הראיות הזה״.
בשונה מהקו הניצי שהוביל אפרים עד כה, הפעם – הייתה זו ביקורת עניינית וממוקדת, וכנראה דווקא משום כך – לא מיהר אביגדור להשיב עליה. ״יש מן הצדק בטענתך,״ הוא אמר בזהירות אחרי מחשבה קלה. ״ולכן – אם תחלוק על המסקנות שלי בנושא הזה, אני לא אתעקש שעמדתי היא הצודקת. עם זאת, אין בכך כדי לדחות את המסקנות העיקריות שלי, ולכן – לא יהיה אכפת לי לדון מחדש בעניין, ובלבד שתהיה לך טענה חלופית שתסביר היטב את הממצאים הנוספים שאני אתאר״.
נראה שמול ההסכמה הנדירה הזו – לא היה לאפרים מה להשיב, ולכן – הוא רק שילב את ידיו וחייך בשביעות רצון. ״אם כך,״ אמר, ״אתה יכול מצידי להמשיך״.
אביגדור מתח את פיו באופן מוגזם. ״תודה על האישור!״ אמר, מדגיש את מילותיו – כך שיהיה ברור שלא הייתה כנות בתודתו. ״לפי דעתי,״ הוא המשיך מיד, חוזר בהדרגה לנימה הטכנית בה דיבר עד כה, ״רצה עמיקם מצד אחד לצאת מן הבית – אולם מן הצד השני, חשוב היה לו שהיציאה שלו תישאר מוסתרת, כך שאיש מבני ביתו לא יבחין בה. כפי שטענתי, מן הסתם – נזהר עמיקם שאיש מבני ביתו לא יבחין ביציאתו, ולכן אני נוטה להעריך שהיציאה מהבית הייתה בשעה מאוחרת יחסית, כאשר בני הבית היו ישנים. כמובן, אין לי את היכולת לקבוע מסמרות בעניין הרגלי השינה של בני משפחתו של עמיקם, אבל אני מניח – שאתם תסכימו איתי, שאם יהיו לנו ראיות מוצקות שיאמרו שהיה זה בין אחת עשרה לשתים עשרה בלילה, זה יתאים למצג שאני מציג בפניכם, ובוודאי שלא תהיה בכך סתירה לתיאוריה כולה...״
הוא התעכב כדי לבחון את תגובתם של השניים, ומשנוכח שהם מסכימים אתו – חזר החיוך הבטוח לפניו. ״באותה מידה שאין לנו אינדיקציה מדויקת לגבי השעה בה הוא עזב את הבית,״ המשיך אביגדור, ״גם אין לנו מידע שיקבע בוודאות מה הייתה השעה המדויקת שבה הוא שב אל הבית. אולם במובן הזה – יש לנו מעט יותר מידע, שכן - בידינו תיעוד מהשעה שלוש וחמישים לפנות בוקר, בה הוא כבר ניצב בחדרו, כשטביעת בוץ – שכאמור, היא המזכרת מאותה יציאה לילית, מתנוססת על הרצפה. לדעתי, ניתן גם לקבוע בוודאות די גבוהה, שהתיעוד צולם זמן קצר אחרי ששב עמיקם מהיציאה הלילית שלו...״
״וזה מניין?!״ הקשה אפרים. ״אולי הוא הלך לקנות סיגריות באחת בלילה, וחזר חמש דקות אחרי?!״
אביגדור נאנח. ״אני חושב שמותר לך לסגל לעצמך מעט יותר סבלנות״. אמר בביקורת. ״אם היית ממתין רגע אחד בודד, יכול היית לקבל תשובה לשאלתך. אם אני קורא נכון את המציאות, הרי שהמגפיים שנעל עמיקם כשצולם הווידאו – הן הראיה לכך שהתיעוד שבידינו צולם רגעים ספורים אחר שהוא שב מהיציאה הלילית שלו, עוד לפני שהוא הספיק לחלוץ את מגפיו. לדעתי, זו גם הסיבה לכך שפניו היו רטובות, הגדרה שכולנו הסכמנו שהיא המדויקת. לא רק לחלוץ את מגפיו הוא לא הספיק, אלא אפילו לייבש כראוי את פניו – לא הייתה לו שהות״.
״אם כל זה נכון,״ המשיך אביגדור, ״הרי שהשאלה הגדולה תהיה – לגבי תופעה חריגה שכבר עמדתי עליה, והיא – הבגדים שלבש עמיקם בתיעוד שבו צפינו. אם נדייק – השאלה היא בעיקר, לגבי הבגדים העליונים, החולצה הבהירה והקפוצ׳ון הפתוח שמעליה, שצבעם בז׳. בשונה מהמכנסיים, שהן כהות ולא ניתן להבחין בלכלוך או ברטיבות עליהן, הבגדים העליונים – בוודאי לא היו על גופו של עמיקם כשיצא החוצה. על בגדים כאלו, היינו רואים מיד רטיבות, לכלוך, או אפילו קמטים. אבל בתמונה שראינו לפני כן – היו הבגדים יבשים ומגוהצים, מה שאומר – שהוא בוודאי הספיק להחליף את הבגדים שלבש, מיד כשחזר הביתה״.
״לדעתי,״ הוא המשיך, מתעלם מהמבטים שהחליפו ביניהם אפרים ואלירן, כאילו נואשו מהנטייה שלו לדקדק בפרטים שוליים מעין אלו, ״השאלה הגדולה היא – אילו בגדים לבש עמיקם כשיצא?! ומה הסיבה שגרמה לו להחליף אותם?!״
״זו בהחלט שאלה גדולה,״ הסתיר אלירן פיהוק משועמם. ״חבל רק, שאלישע לא הספיק להציץ לתוך סל הכביסה של משפחת טהרני״.
נראה היה כאילו אביגדור אינו מבחין כלל בלעג המוסווה שבדברים. ״אלישע אולי לא הציץ בסל הכביסה,״ הוא אמר בנימה מסתורית, ״אולם הוא עשה בשבילנו דבר משמעותי בהרבה״. בלי שום התראה, החל אביגדור לנוע ממקומו, פוסע בנחת לעבר הצד השני של השולחן – שם ניצבו הממצאים הפיזיים שנאספו במהלך החקירה. ״אם ההנחות שהנחתי נכונות,״ הוא המשיך, שולח את ידו ומגביה את מדי המשטרה המקומטים שנחו על השולחן. ״הבגדים שלבש עמיקם באותו הלילה – אלו המדים האלו בדיוק״.
זו הייתה השערה די מפתיעה, והשניים המתינו – כאילו רצו לראות על מה מתבסס אביגדור כשהוא מצהיר הצהרות מעין אלו. כשחלפו כמה רגעים והאיש לא המשיך, שבר אלירן את הדממה. ״זה מוזר,״ אמר, ״לפי מה שהבנתי מאלישע – היו הבגדים האלו ישנים ומאובקים. לפי מה שנראה היה לו, תכולת התיק כולה הייתה בארון במשך חודשים, במהלכם איש לא נגע בה״.
אביגדור נענע את ראשו. ״אלישע טעה,״ הוא אמר במלא הביטחון. ״המדים לא היו מאובקים, רק מעופשים״. בצעד אמיץ למדי, הוא הצמיד את המדים אל פניו ונשם עמוקות – כאילו התענג על הריח. ״אתה יכול להריח בעצמך,״ הוא קבע, וללא שום התראה נוספת – השליך את המדים, שנחו על גגו של מסך המחשב, קרוב מאוד לאלירן. ״אתה חוקר זירות,״ המשיך אביגדור מיד, ״ולכן – יש לך יותר ניסיון בבחינת ממצאים, מלאלישע ואפרים גם יחד. אמור לי אתה, האם לדעתך המדים האלו מאובקים או ישנים?!״
כשעל פניו הבעה ביקורתית - רחרח אלירן את המדים, וברגע שלאחר מכן – פנה לאפרים, כשעל פניו הבעה מתנצלת. ״אני הכי לא רוצה לומר את זה,״ הבטיח בעיניים מושפלות, ״אבל נראה לי שהוא צודק. זה ריח אופייני למוצרי בד שנרטבו ושהו במקום דחוס. אני מריח גם משהו שמרגיש לי כמו מזון מקולקל, ואולי זה מה שגרם לאלישע לטעות בזיהוי״. הוא הגיש את המדים לאפרים, שמיהר לחטוף ולרחרח אותם – על פניו הבעה נרגזת.
״טוב, לא יודע,״ אמר אפרים בשפה רפה אחרי רגע או שניים, ולמרות הספק שהביע – לכולם היה ברור עם מי הצדק. לרגע או שניים הייתה דממה של מבוכה, ואז הרים אפרים את עיניו לעבר אביגדור. ״נו, גילית שעמיקם לבש מדים,״ הוא אמר בקול שהייתה בו עכשיו עצבנות גלויה. ״ביג דיל! אני מזכיר לך שהוא היה שוטר!״
אביגדור חייך חיוך עקום. ״שוטר שלובש מדים ללא תג זיהוי?!״ העיר בנימה מבודחת.
מבטו של אפרים חזר תוך שבריר שנייה אל הבגד, והוא מיהר להפוך אותו – רק כדי להציג בפעם השנייה בתוך דקה אחת, כיצד נראה מי שמפסיד בעל כורחו ליריב שהוא כל כך זלזל בו. ״אני מסכים איתך שזה מוזר,״ חיווה אפרים את דעתו לאחר כמה רגעים שבהם הוא הפך את הבגד מצד לצד, כאילו לא הכיר תגי זיהוי ולא היה לו מושג מהו המקום בבגד שבו הם צריכים להיות מחוברים. ״ואף על פי כן,״ הוא המשיך, ״ראיתי בחיים דברים מפתיעים מאלו. תצטרך להיות הרבה יותר ברור לגבי המסקנות שיש לך מכל העובדות שאתה מציג פה, כי בסוף – אם רצית רק להעלות תהיות, אז בחקירה הזו יש שאלות טובות הרבה יותר״.
אביגדור עטה על פניו הבעה זועפת. ״כבר הזהרתי אותך כמה פעמים על התנהגות חסרת סבלנות,״ הוא נזף בנימה מורתית. ״בעיניי, זה מוכיח את מה שחשבתי לגביך מהתחלה. אתה לא כשיר לנהל חקירה מהסוג הזה. העבודה שלך לא מקצועית, אתה לא מסוגל לדחות סיפוקים״.
״למרבה המזל,״ הוא המשיך, ״בדיוק הגענו לרגע שבו מתחיל כל הכיף. זהו הרגע שבו הקצוות נקשרים, והתשובות ניתנות. מכיוון שאתם חסרי סבלנות, אני אתחיל עם המסקנה, ואחר כך – אני אפרט בפניכם בהרחבה את התזה הכללית שלי לגבי האופן בו התנהלו הדברים״.
״מכל הממצאים האלו שהצגתי בפניכם,״ הוא המשיך, ״יחד עם שאר הממצאים שבהמשך אסביר לכם כיצד גם הם משתבצים אל התמונה הכללית, עולה מסקנה אחת ברורה – שכרגע אולי תיראה לכם לא מבוססת, אבל איש לא יוכל להתווכח לגביה כשאסיים לבסס ולהוכיח אותה, על פי כל הממצאים שבידינו. לפי המסקנה שלי אין מנוס מלהסיק, שעמיקם...״
״עמיקם הוא ביל יוסטון!״
ב"ה
לא נכון, אביגדור הוא ביל יוסטון.
מתאים לו דווקא.
עמיקם הוא חוקר משטרה ולא שחקן, כדי לשבת עם אפרים שעות ולעדכן אותו על כל פרטי החקירה, וגם אח"כ עם אלישע, ובכל הזמן הזה להצליח להחזיק בלי לפלוט שום רמז מסגיר שהוא זה שהיה שם בג'יפ שנמצא בזירה - זה הרבה יותר ממוזר.
אם הוא סכיזופרן עם תעודה, יש סיכוי שהפיצול הזה יכול לקרות
אבל סכיזו' לא מתחילה בערב בהיר אחד ומגיעה באותו ערב בדיוק לשיא כזה שלמחרת הוא לא יזכור כלום מדמותו השניה.
טוב אם נחשוב על המחברות ההן אז אולי הוא כן סכיזו', אבל בני משפחתו היו אמורים לראות את זה וגם לשתף את החוקר אלישע במשהו, כשהם יודעים שהוא נרצח.
זה היה נשמע שהוא היה אדם נורמלי, לפחות למשפחה שלו.
ועוד משהו, המעשה של ביל יוסטון, להביא את מלכיאלי לשם ובסופו של דבר להציל את הרבנית - גם הוא מעשה מוזר עד למאוד. הוא יכל להניח לה למות ולא להסתבך עם כל הסיפור של מלכיאלי, שהוא זה שחשף בעצם את הפרשה לעיניו של אלישע.
וגם יש לזכור שליאוניד אמר על החומר שנמצא במחשב הביתי של עמיקם - שהחומר שתול מאת השבלולים,
ואם ככה זה דווקא מרחיק את עמיקם מביל, אם הסימפוניה והתמונה לא קשורות אליו אלא שתולות.
בקיצור היו הבטחות על גילויים אבל איכשהו לא היו פה גילויים מרעישים, במיוחד שאנחנו לא מאמינים לאף צליל או הגה של אביגדור.
עריכה: כתבתי כאן את השערותיי אבל העריכה לא נשמרה, כנראה שזה מידע שאמור להישאר סודי בינתיים
נערך לאחרונה ב:
