הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
צלחות. המון צלחות. אינסוף צלחות.
מי אכל כל כך הרבה?
ומי אמור להדיח את כל אלה?
נו באמת, מי.
נאנחת. קמה אל הכיור, מתחילה לסבן. לאט.
קצף נערם על אצבעותיה, בועות מתפוצצות בשקט, שקופות. מים קרים מידי.
חמש צלחות מאחוריה. ליתר דיוק - מעליה, במייבש הכלים. מערבבות דמעותיהן בדמעותיה.
סוגרת ברז, נאנחת שוב. הוא מתעקש להמשיך לטפטף. עקשן כמו אלי. קר כמוהו.
מפנה לו גב, הולכת לסלון, מתיישבת על ספה, מוחצת ז'קט. אלי זרק אותו כאן כשחזר לפנות בוקר מאנשהו.
כבר לא שואלת מהו אנשהו. היכן הוא אנשהו. יודעת - אלי לא יענה.
רחש הטפטוף מהמטבח נעים לה, במפתיע. מונוטוני, שקט. משתלב עם החוץ המטפטף מבעד לחלון. רקע אידיאלי למחשבות שמתפללות את עצמן בראש שלה. לא מפסיקות לייחל.
פרצוף סתור מציץ מהפרוזדור, מחשבות עוצרות תפילתן. אלי.
"בוקר טוב, מותק. מה נשמע?". פרוטוקול הוא דבר חשוב.
המהום צפוי עונה לה. מוסיף עצמו לפרוטוקול.
"שאני אכין לך משהו לאכול?"
המהום.
"חביתה?"
"כן, תודה".
פרצוף סתור חוזר לחדר, ביצה מרחשת במחבת, מחשבות שבות לתפילתן.
הר צלחות מנופף לה מהכיור, מזכיר את קיומו. ברז עקשן עודו מטפטף. היא מתעלמת משניהם.
מגש מקבל אליו בשתיקה לחמניה טריה, ירקות פרוסים, חביתה, שוקו חם.
פסיעותיה שקטות, נקישותיה אף הן, וכך גם ההמהום שעונה לה מתוך החדר.
"בבקשה, מותק. כדאי שתאכל עכשיו, לפני שהחביתה תתקרר".
היא פונה אל הדלת, לא ממתינה להמהום. הוא אכן בושש. במקומו מגיע: "תודה, אמא. אין עלייך בעולם".
נשימתה יוצאת להפסקה. הצער העביר אותה על דעתה, אין לה שום הסבר אחר לדמיונות שפוקדים אותה.
מסתובבת. פרצוף סתור מבזיק אליה חצי חיוך בפה גדוש חביתה.
כששבה נשימה לסדרה היא רק אומרת: " אני אוהבת אותך, אלי".
צלחות. המון צלחות. אינסוף צלחות. פחות חמש.
ברז עקשן מטפטף דמעות של אושר.
ז'קט זרוק על הספה. חזר לפנות בוקר מאנשהו. למי אכפת.
מי אכל כל כך הרבה?
ומי אמור להדיח את כל אלה?
נו באמת, מי.
נאנחת. קמה אל הכיור, מתחילה לסבן. לאט.
קצף נערם על אצבעותיה, בועות מתפוצצות בשקט, שקופות. מים קרים מידי.
חמש צלחות מאחוריה. ליתר דיוק - מעליה, במייבש הכלים. מערבבות דמעותיהן בדמעותיה.
סוגרת ברז, נאנחת שוב. הוא מתעקש להמשיך לטפטף. עקשן כמו אלי. קר כמוהו.
מפנה לו גב, הולכת לסלון, מתיישבת על ספה, מוחצת ז'קט. אלי זרק אותו כאן כשחזר לפנות בוקר מאנשהו.
כבר לא שואלת מהו אנשהו. היכן הוא אנשהו. יודעת - אלי לא יענה.
רחש הטפטוף מהמטבח נעים לה, במפתיע. מונוטוני, שקט. משתלב עם החוץ המטפטף מבעד לחלון. רקע אידיאלי למחשבות שמתפללות את עצמן בראש שלה. לא מפסיקות לייחל.
פרצוף סתור מציץ מהפרוזדור, מחשבות עוצרות תפילתן. אלי.
"בוקר טוב, מותק. מה נשמע?". פרוטוקול הוא דבר חשוב.
המהום צפוי עונה לה. מוסיף עצמו לפרוטוקול.
"שאני אכין לך משהו לאכול?"
המהום.
"חביתה?"
"כן, תודה".
פרצוף סתור חוזר לחדר, ביצה מרחשת במחבת, מחשבות שבות לתפילתן.
הר צלחות מנופף לה מהכיור, מזכיר את קיומו. ברז עקשן עודו מטפטף. היא מתעלמת משניהם.
מגש מקבל אליו בשתיקה לחמניה טריה, ירקות פרוסים, חביתה, שוקו חם.
פסיעותיה שקטות, נקישותיה אף הן, וכך גם ההמהום שעונה לה מתוך החדר.
"בבקשה, מותק. כדאי שתאכל עכשיו, לפני שהחביתה תתקרר".
היא פונה אל הדלת, לא ממתינה להמהום. הוא אכן בושש. במקומו מגיע: "תודה, אמא. אין עלייך בעולם".
נשימתה יוצאת להפסקה. הצער העביר אותה על דעתה, אין לה שום הסבר אחר לדמיונות שפוקדים אותה.
מסתובבת. פרצוף סתור מבזיק אליה חצי חיוך בפה גדוש חביתה.
כששבה נשימה לסדרה היא רק אומרת: " אני אוהבת אותך, אלי".
צלחות. המון צלחות. אינסוף צלחות. פחות חמש.
ברז עקשן מטפטף דמעות של אושר.
ז'קט זרוק על הספה. חזר לפנות בוקר מאנשהו. למי אכפת.
נערך לאחרונה ב:
כללי האתגר (חשוב לקרוא!)
הנחיות תוכן ותקנון
לוחות זמנים
Reactions: אוראל סולטן, שמואלזון, טובבבבבבב ועוד 19 משתמשים22 //