הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
ראשי כבד, ראש סחרחר, זה כבר מהבוקר שאינני במיטבי.
נכנסתי למיטה במוח מקומט וצללתי אל עולם החלומות.
בשעת לילה התעוררתי רוטט כולי, משקולת נקשרה לראשי וגופי רתת בזעף. הגשמים מבחוץ הוסיפו להרגשה הכללית והרעם האריך בתפילתו.
נטלתי 2 גלולות להורדת החום. נזדעזעו איברי בזה אחר זה ויצאתי מהמיטה.
שבת מידפקת על דלתנו ואני נצרך ללכת למרכז הקניות להצטייד במיני מאכל וכיוצא בהם.
יותר מאוחר אלך לידידי הבצל ליטול ממנו קיתון של חמין, אבל כעת אני בדרך לקניות.
ברוך אתה הרב גוטרמן שבראת את קו 7.
מפאת הקור ומצבי הכללי שנשתפר בעקבות לקיחת האופטלגין, נצרכתי לכוסית אספרסו. המוכר לא יודע מה זה אספרסו, ברוך שומר אוהביו שנתן בינה בלב המוכר השני שמילא את מבוקשי.
בזהירות נזהר שלא להיכוות אני נכנס ליש - אחד משבעת פלאי עיירת הנופש שגם אם נחקור ונהפך בהם ככברה לא נוכל לרדת לעומק יסודם.
עם שאני נכנס, מתחילות האזניות לזמר את 'לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ', המונולוג הגאוני שעיקרו הוא המשפט האדיר: 'שמתי לב שיש דברים שנגמרים, אבל החיים כל הזמן נמשכים,
וגם הקטע ההוא בסואץ, הלא הוא הדבר הנפלא עם קטעים קשים במיוחד,
הזמניות חברים, הזמניות,
כל דבר נגמר בסוף, גם טוב,
אבל,
למי שלא מאמין בטוב יש לי חדשות בשבילו,
גם רע נגמר בסוף.'
אלו דברים נאים במיוחד, אני מהרהר לעצמי בעוד אדם מדר מנגן באזני בכינורו.
רע מוכיח בתופים, מיקי שביב בבס ויהודה עדר בגיטרה מתערבלים אל מוחי שהולך ונטחן ושפתי עושות דין לעצמם ומתחילות לשרוק בהילוך כפול מזה של הזמר.
הבריות מביטים בי בתמיהה אבל אני מתערבל אל המנגינה.
קורא איים בזרם מאת ארנסט המינגווי, תרגם את זה יפה אהרן אמיר...
אני מתלבט לגבי היין לקידוש ונזכר שעברה שעת מכירת האלכוהול ומתקדם הלאה.
ירח שועלים מלא מרביץ בהיר את כל העיר ההר הים גזרת המגננה.
אני נוטל טיטולים מידה 4+ וחוזר אל פירורי הלחם המוזהבים, ראייתי מתחילה להתערפל אך השיר דוחק בי.
אולי מחר אני חוזר סופסוף הביתה לחופשה אני נצמד אל המשקפת לא לחשוב, באנל מחכים לי אור ותה פלחי תפוח וסיגריה וסיפור חזק וטוב.
שמן, דובונים, ביסלי פיצוחים, אני נשאב אל השיר והכרתי אובדת לי.
ועוד מבט אל הירח, על העיר ועל הים ואז חבר בא ואומר זמנך עבר, הו האואוהואו! אוהוואווהוהואו!
מחלקת הירקות הנצחית מקדמת את פני בריח ריקבון טבעי, הבצל והפלפלים נזרקים אל השקית, תפוחי האדמה אינם רקובים כמקובל והם ששים להצטרף אל העגלה הרטובה.
Hey nice jewish gui, what are you doing...
איפה הכנפיים? איפה הכנפיים? רק של צאנז נשאר? מה רע? צבעי העולם מתערבבים, ירוק בוורוד בכתום. אני נשאב מגופי. אני דולפין. אינני דולפין. מי אני?
אברך ורעייתו שחים בהבלי העולם הזה, היא נוטלת לבן תות, הוא מסתובב.
החלב נוסף לעגלה. הכל נארז בשקיות.
השיר מסתיים.
אני נוחת אט אט לקרקע, מפסיק לשרוק, יוצא עם השקיות אל הגשם.
קו 2 מגיע לתחנה, אני מחכה לו שיפתח, הנהג הערבי משאיר את הדלתות סגורות ומחייך.
הכביש הפך לנהר איתן הזורם לארכו ולרחבו.
כשאני נרטב בגשם והופך לטישיו מעוך שאין לו דורש.
פי וליבי ממללים כאחד.
יִישַׁר כֹּחַ הָרַב גּוּטֶרְמָן.
נכנסתי למיטה במוח מקומט וצללתי אל עולם החלומות.
בשעת לילה התעוררתי רוטט כולי, משקולת נקשרה לראשי וגופי רתת בזעף. הגשמים מבחוץ הוסיפו להרגשה הכללית והרעם האריך בתפילתו.
נטלתי 2 גלולות להורדת החום. נזדעזעו איברי בזה אחר זה ויצאתי מהמיטה.
שבת מידפקת על דלתנו ואני נצרך ללכת למרכז הקניות להצטייד במיני מאכל וכיוצא בהם.
יותר מאוחר אלך לידידי הבצל ליטול ממנו קיתון של חמין, אבל כעת אני בדרך לקניות.
ברוך אתה הרב גוטרמן שבראת את קו 7.
מפאת הקור ומצבי הכללי שנשתפר בעקבות לקיחת האופטלגין, נצרכתי לכוסית אספרסו. המוכר לא יודע מה זה אספרסו, ברוך שומר אוהביו שנתן בינה בלב המוכר השני שמילא את מבוקשי.
בזהירות נזהר שלא להיכוות אני נכנס ליש - אחד משבעת פלאי עיירת הנופש שגם אם נחקור ונהפך בהם ככברה לא נוכל לרדת לעומק יסודם.
עם שאני נכנס, מתחילות האזניות לזמר את 'לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ', המונולוג הגאוני שעיקרו הוא המשפט האדיר: 'שמתי לב שיש דברים שנגמרים, אבל החיים כל הזמן נמשכים,
וגם הקטע ההוא בסואץ, הלא הוא הדבר הנפלא עם קטעים קשים במיוחד,
הזמניות חברים, הזמניות,
כל דבר נגמר בסוף, גם טוב,
אבל,
למי שלא מאמין בטוב יש לי חדשות בשבילו,
גם רע נגמר בסוף.'
אלו דברים נאים במיוחד, אני מהרהר לעצמי בעוד אדם מדר מנגן באזני בכינורו.
רע מוכיח בתופים, מיקי שביב בבס ויהודה עדר בגיטרה מתערבלים אל מוחי שהולך ונטחן ושפתי עושות דין לעצמם ומתחילות לשרוק בהילוך כפול מזה של הזמר.
הבריות מביטים בי בתמיהה אבל אני מתערבל אל המנגינה.
קורא איים בזרם מאת ארנסט המינגווי, תרגם את זה יפה אהרן אמיר...
אני מתלבט לגבי היין לקידוש ונזכר שעברה שעת מכירת האלכוהול ומתקדם הלאה.
ירח שועלים מלא מרביץ בהיר את כל העיר ההר הים גזרת המגננה.
אני נוטל טיטולים מידה 4+ וחוזר אל פירורי הלחם המוזהבים, ראייתי מתחילה להתערפל אך השיר דוחק בי.
אולי מחר אני חוזר סופסוף הביתה לחופשה אני נצמד אל המשקפת לא לחשוב, באנל מחכים לי אור ותה פלחי תפוח וסיגריה וסיפור חזק וטוב.
שמן, דובונים, ביסלי פיצוחים, אני נשאב אל השיר והכרתי אובדת לי.
ועוד מבט אל הירח, על העיר ועל הים ואז חבר בא ואומר זמנך עבר, הו האואוהואו! אוהוואווהוהואו!
מחלקת הירקות הנצחית מקדמת את פני בריח ריקבון טבעי, הבצל והפלפלים נזרקים אל השקית, תפוחי האדמה אינם רקובים כמקובל והם ששים להצטרף אל העגלה הרטובה.
Hey nice jewish gui, what are you doing...
איפה הכנפיים? איפה הכנפיים? רק של צאנז נשאר? מה רע? צבעי העולם מתערבבים, ירוק בוורוד בכתום. אני נשאב מגופי. אני דולפין. אינני דולפין. מי אני?
אברך ורעייתו שחים בהבלי העולם הזה, היא נוטלת לבן תות, הוא מסתובב.
החלב נוסף לעגלה. הכל נארז בשקיות.
השיר מסתיים.
אני נוחת אט אט לקרקע, מפסיק לשרוק, יוצא עם השקיות אל הגשם.
קו 2 מגיע לתחנה, אני מחכה לו שיפתח, הנהג הערבי משאיר את הדלתות סגורות ומחייך.
הכביש הפך לנהר איתן הזורם לארכו ולרחבו.
כשאני נרטב בגשם והופך לטישיו מעוך שאין לו דורש.
פי וליבי ממללים כאחד.
יִישַׁר כֹּחַ הָרַב גּוּטֶרְמָן.
נערך לאחרונה ב:
