סיפור בהמשכים זו"ציות & החיים האמתיים - סדרת הומור בהמשכים

פרק 29

"אתה מבין מוישי, החתונה שלה הייתה מסטיק אחד ארוך ומתמשך!"

"ממ..."

"ואני כאילו, כמה אפשר... אבל מה לעשות? חייבת..."

"אה, חח כן..."

"כולם הרגישו ככה, דברו על זה שהריקודים היו אמורים להתחיל בעשר ורבע, התחילו באחת עשרה!"

"אאה..."

"רגע, מה שמעתי, אימא שלי ספרה לי שאבא שלי פגש אותך עם הראש כלל והוא שפך עליך שבחים כמו שצריך..."

"אאה..."

"מה אאה, אתה איתי בכלל?"

"אה, כן, בטח!"

"אז מה רציתי לומר לך, אתה זוכר ש..."

"אה, רגע, את לא מבינה! פגשתי את אבא שלך ברחוב כשהייתי עם הראש כולל, אואה, כמה שבחים שהוא שפך עליי!"



"אתה מבין מוישה, החתונה הייתה מה זו מעניינת!"

"ממ..."

"ואני כאילו, אני יודעת שאני צריכה לחזור הביתה לקחת ממך את השמירה על הילדים, אבל לא הצלחתי להתנתק!"

"אה, חח כן..."

"כולם הרגישו ככה, לא אחזנו שהריקודים שהיו אמורים להתחיל בעשר ורבע, התחילו באחת עשרה!"

"אאה..."

"אתה לא מבין, חברה שלי בעבודה טוענת לי שזה נראה שרזיתי ברמות, ושאני ממש רזה... איזה שטויות! אני נראית זוועה, נכון?"

"ממ..."

"מה ממ... אתה איתי בכלל?"

"אה, כן, בטח!"

"אז היא צודקת או לא?"

"מה זאת אומרת? ברור שהיא מבלבלת את השכל, את צודקת לגמרי!"
אאאאווווצצצ' 🙈
פרק מהמםם💥💥
@שועל ספרות. הפרקים משתבחים עם הזמן (y)
עלה והצלח👌🏻🙏
 
נערך לאחרונה ב:
נערך לאחרונה ב:
תודה רבה!!

מה קורה עם השאר? עדיין שנים שלושה ניקים בלבד מגיבים...
יתכן שאותם ניקים שהכפילו בשנות נישואיהם את של מוישי וחני, הקלילות מהם והלאה. נעשתה כבדה יותר?! או שפשוט לא צוחקים כ"כ מהר..
אבל הרעיונות, החדות, והכתיבה מעולה זה ודאי!
פרק 26

"שומעת חני? איפה את נמצאת, הקליטה שם לא משהו..."

"אני שומעת אותך ברור דווקא..."

"אה, אולי זה בגלל האוזניות שלי... הנה עכשיו אני שומע יותר טוב, מה קורה?"

"בסדר, ברוך ד', בעבודה, איפה אתה, יצאת?"

"כן, אני לא מרגיש מי יודע מה..."

"אוי ויי! תיקח אקמול!"

"אני אראה כבר... תודה על הדאגה!"

"בקיצור, סורי ממש, אבל אני חייבת לחזור לעבודה פה, תרגיש טוב!"

"תודה חני!"

"היי היי!"

"מה?"

"אל תשכח לקחת את האקמול!"

"חח בסדר" אמר מוישי, מדליק את המוזיקה באוזניות חזרה ונכנס לבית.

הוריד את הכובע והחליפה, ופצח בשירה קולנית של השיר ששמע באוזניותיו.

רק כשהוריד לרגע אוזניה שמע את דפיקותיו של שכנו על הדלת, מאחוריה ככל הנראה זכה להאזין בצמרמורת לקולו הזייפני...


"שומעת חני? איפה את נמצאת, הקליטה שם זוועה!"

"אני שומעת אותך ברור דווקא..."

"אה, זה בגלל האוזניות הדפקטיות שלי, את יודעת בנות כמה הן? אולי תקני לי מתנה חדשות... הנה עכשיו אני שומע סביר, מה קורה?"

"מה יכול להיות? בעבודה, איפה אתה, יצאת?"

"כן, אני לא מרגיש מי יודע מה..."

"אוי! תשתה הרבה מים! ג.. צ... דו..."

"אני לא שומע אותך, שוב האוזניות! אבל אני אשתה מים בעזרת ד', תודה על הדאגה!"

"טוב, אני חוזרת לעבודה פה, תרגיש טוב!"

"תודה חני!"

"היי היי!"

"מה?"

"אם אתה מרגיש קצת יותר טוב, תקפל כביסה, תכניס מכונה צבעונית ושניצל תירס לתנור!"

"חח בסדר" אמר מוישה, מדליק את המוזיקה באוזניות בחזרה ונכנס לבית.

הוריד את הכובע והחליפה, ופצח בשירה צווחנית של השיר ששמע באוזניותיו.


עד שאחז לבהלתו את דודי, שעמד מולו אחוז אימה מהקול הצורמני והמחריד שלא הכיר, שבקע ממי שנראה אבא שלו...
הייתי בטוח שהקטע של האזניות ייגמר במכשירי שמיעה הדחופות באזניו של ר'ב מוישה מכובדנו. עוד לא הגיע לגיל!
פרק 29

"אתה מבין מוישי, החתונה שלה הייתה מסטיק אחד ארוך ומתמשך!"

"ממ..."

"ואני כאילו, כמה אפשר... אבל מה לעשות? חייבת..."

"אה, חח כן..."

"כולם הרגישו ככה, דברו על זה שהריקודים היו אמורים להתחיל בעשר ורבע, התחילו באחת עשרה!"

"אאה..."

"רגע, מה שמעתי, אימא שלי ספרה לי שאבא שלי פגש אותך עם הראש כלל והוא שפך עליך שבחים כמו שצריך..."

"אאה..."

"מה אאה, אתה איתי בכלל?"

"אה, כן, בטח!"

"אז מה רציתי לומר לך, אתה זוכר ש..."

"אה, רגע, את לא מבינה! פגשתי את אבא שלך ברחוב כשהייתי עם הראש כולל, אואה, כמה שבחים שהוא שפך עליי!"



"אתה מבין מוישה, החתונה הייתה מה זו מעניינת!"

"ממ..."

"ואני כאילו, אני יודעת שאני צריכה לחזור הביתה לקחת ממך את השמירה על הילדים, אבל לא הצלחתי להתנתק!"

"אה, חח כן..."

"כולם הרגישו ככה, לא אחזנו שהריקודים שהיו אמורים להתחיל בעשר ורבע, התחילו באחת עשרה!"

"אאה..."

"אתה לא מבין, חברה שלי בעבודה טוענת לי שזה נראה שרזיתי ברמות, ושאני ממש רזה... איזה שטויות! אני נראית זוועה, נכון?"

"ממ..."

"מה ממ... אתה איתי בכלל?"

"אה, כן, בטח!"

"אז היא צודקת או לא?"

"מה זאת אומרת? ברור שהיא מבלבלת את השכל, את צודקת לגמרי!"
טוווב!!
מקווה שעבר אבחון ולא שוכח לקחת את הכדור המתאים 😅
 
יתכן שאותם ניקים שהכפילו בשנות נישואיהם את של מוישי וחני, הקלילות מהם והלאה. נעשתה כבדה יותר?! או שפשוט לא צוחקים כ"כ מהר..
אבל הרעיונות, החדות, והכתיבה מעולה זה ודאי!
תודה רבה!!
הייתי בטוח שהקטע של האזניות ייגמר במכשירי שמיעה הדחופות באזניו של ר'ב מוישה מכובדנו. עוד לא הגיע לגיל!
אוי, לא לחשוף את הפרקים הבאים...
טוווב!!
מקווה שעבר אבחון ולא שוכח לקחת את הכדור המתאים 😅
איזה דור. כולה היה עיף ולא מרוכז וניסה להיות נחמד, כבר כדורים? 😳
 
פרק 30

"והבוסית לא הסכימה שאני אצא, זה היה מה זה מבאס..." אומרת חני בעצב.

"צודקת לגמרי" מעודד מוישי.

"מי, היא?"

"ממש לא, את! למה את לא יכולה לצאת עשרים דקות לברית של בן בכור של חברה, לא מבין את זה!"

"כן, ממש היו לי דמעות בעיניים..."

"אוחח"

"כן, אבל ניסיתי אחר כך לעבוד כמו שצריך, די הצליח לי..."

"יפה. תשמעי קטע, מצאתי דף ברחוב, כנראה מישהי כתבה לעצמה שיר, זה קורע!"

"לא יפה להסתכל..."

"אה, לא כתוב של מי זה, רוצה שאני אקריא לך את השיר?"

"שיהיה..."

"אני חזקה יותר מזה, אני המנצחת על זה המחזה, אעבור את המכשול ואת הצער, אראה למנהלת את השער!"

"רגע, אני זוכרת מי אמרה את הביטוי הזה על המנהלת היום! זו חברה שלי מהעבודה כתבה!"


"והבוסית אמרה לי ששווה לי לצאת לחופשה עכשיו כי אני לא מתפקדת מי יודע מה...זה היה מה זה מבאס!" אומרת חני פגועה.

"צודקת לגמרי" מנסה לעודד מוישה.

"מי, היא?"

"כן! סתם לשבת בעבודה ולא לעבוד מי יודע מה... מה העניין?"

"היו לי דמעות בעיניים..."

"אויש"

"בקיצור, ניסיתי אחר כך כמה שיותר לעבוד כדי שהיא תרגיע, לא ממש הצליח לי..."

"ממ... תשמעי קטע, מצאתי דף ברחוב, כנראה מישהי כתבה לעצמה שיר, זה קורע!"

"לא יפה להסתכל..."

"אה, לא כתוב של מי זה, רוצה שאני אקריא לך את השיר?"

"שיהיה..."

"גם אם אני צודקת, על בעלי אני לא צועקת, לא מנסה להביע את דעתי המנוגדת, לא רוצה להיות מנדנדת, ו... תקשיבי את ההמשך, מכאן זה בכלל קורע, היא כותבת חרוזים שחבל לך על הזמן... ל..."

"תעצור מוישה! אני פשוט לא מאמינה, זה שיר שאני כתבתי!"
 
נערך לאחרונה ב:
פרק 31

"את יכולה לצאת בכיף!" אומר מוישי נחרצות.

"אתה בטוח? כי חייבים לפקסס את היחידה..." מבררת חני.

"ודאי! את אולי לא יודעת, אבל בחדר שלי בישיבה אני הייתי אחראי נקיון..."

"אני יודעת" עיניה נוצצות בהתרגשות "בבירורים אימא שלי שאלה על הקטע הזה, וזה בדיוק מה שאמרו עליך..."

"אה, חח , וואו, מי אמר את זה עליי? דוויד נתן?" מסמיק מוישי.

"אני יודעת... אימא שלי ביררה, לא אני..."

"אוקיי. בקיצור, תצאי, תהני! אני אסתדר!"

"תודה תודה מוישי, אין מילים!"

-----------------------------

ובלילה:

"שוב תודה מוישי שנתת לי לצאת! איזה כיף היה, חברות שלי טוענות שנהייתי בן אדם אחר... איזה פיקס פה, אתה אלוף!"

"איזה מחמאות, אני מסמיק... תודה רבה! היי, מה את צריכה משם, למה את מזיזה את הספה?"

"הקרוקסים שלי... אני רק..." משתנקת חני למראה הר הזבל שמתגלה לעיניה.



"את יכולה לצאת..." אומר מוישה, אובד עצות.

"מה זה יכולה? אני חייבת... אל תשכח שכולם צריכים לישון עד שמונה וחצי!" מחדדת חני.

"ודאי! את אולי יודעת, אני לא מי יודע מה בלהשכיב, לא סתם אני לא אחראי על זה בבית..."

"אני יודעת" עיניה אדומות מעייפות "חבל שבבירורים אימא שלי לא שאלה על הקטע הזה... סתם צוחקת! אני עושה את זה ממש בשמחה!"

"חח אבל אני מחפה על זה בדברים אחרים..." מסמיק מוישה.

"כמובן! צחקתי!"

"אוקיי. בקיצור, תצאי! אני אנסה להסתדר!"

"תודה תודה מוישה, אין מילים!"

-----------------------------

ובלילה:

"אפשר כוס שוקו?" נשמעת הבקשה ה-248 מאז שחני יצאה מהבית.

"אני לא מבין, למה אתם לא במיטה? למה אתה בלי פיז'מה? עוד רגע אני נותן לך סטירה!" צועק מוישה, טרוט עיניים, תופס את הזאטוט בחוזקה.

"היי אבא!" מזדעק דודי, מבוהל כולו "למה אתה תופס את יצחקי גולדשטיין? אימא שלו אמרה שהוא צריך לחזור עכשיו לבית שלו!"
 
נערך לאחרונה ב:
אני את שלי עשיתי,
לכם נותר רק לעמוד בקצב... ;)

אשמח לביקורת אם ההצפה הורידה באיכות,
וגם אם לא...
 
אשמח לביקורת אם ההצפה הורידה באיכות,
נראה שבדיוק להיפך.
הפרק האחרון גאוני! :ROFLMAO:

רק זה:
את אולי יודעת, אני לא מי יודע מה בלהשכיב, לא סתם אני לא אחראי על זה בבית..."
משפט קצת מוזר. אולי בלי ה'אולי'. בתור זוג שנשוי כך וכך שנים היא בטוח יודעת.
 
קראתי ברצף את:


איך חוגגים יום נישואין
חוויות מהחתונה לבעל לא מרוכז
בירורים מיותרים

וצחקתי צחקתי צחקתי צחקתי
דמעות בעינייםםםם

במיוחד מהבירורים מיותרים [האחרון]
וואי, ממש רמה גבוהה , העלו את הסטייל החבר'ה שלנו, בבת אחת, בכמה רמות.
ולא שהאחרונים לא היו מעולים, אבל השלושה האלה [ועוד קראתי רצוף ב12:12 בלילה]
עלו על כולנה.........

תקשיב,
אם יום אחד נגיע לפרק 100 ותרצה להוציא כספר לשלום בית
"יש דברים שלא אומרים/ יש גברים שלא אומרים,
תדבר איתי...

זה פשוט האשכול הכי מעניין פה בכל פרוג!!!
 
"הקרוקסים שלי...
מינימום כפכפים, הם זו"צ.
קרוקס נראלי זה מילד חמישי...

"אה, חח , וואו, מי אמר את זה עליי? דוויד נתן?" מסמיק מוישי.

"אני יודעת... אימא שלי ביררה, לא אני..."
בכייי
"מה נעשה לכבוד השלוש וחצי חודשים לחתונה?"
חחח וחצי , אני ממש אוהבת את הצומי שלהם, ושל מוישי בכלל...
"אין, נשארו רק שניצל תירסים בבית,
לדעתי גם לך יש טראומה מהאוכל הזה, לא רק להם...
מוישה לובש את הפראק מהחתונה. "אוף! זה לא עולה עליי כמעט!" ממלמל לעצמו, נזעק לפתוח את דלת הבית שנעל לצורך ההתארגנות לפני הגעתה של חני, לקול קריאותיה מאחוריה.

השווער עומד שם יחד עם חני בהלם מוחלט "אני לא מאמין, קיבלת שטעלע? מזל טוב ענק מוישה! אני רץ להתקשר לבשר לאימא!"
אחד ההורסים והחזקים.
 
נראה שבדיוק להיפך.
הפרק האחרון גאוני! :ROFLMAO:
אואה, תודה רבה!!
רק זה:

משפט קצת מוזר. אולי בלי ה'אולי'. בתור זוג שנשוי כך וכך שנים היא בטוח יודעת.
אופס, נכון! הגזמתי עם ניסיון ההשוואה לזו"צ...

תודה רבה על הביקורת!!
מינימום כפכפים, הם זו"צ.
קרוקס נראלי זה מילד חמישי...


בכייי

חחח וחצי , אני ממש אוהבת את הצומי שלהם, ושל מוישי בכלל...

לדעתי גם לך יש טראומה מהאוכל הזה, לא רק להם...

אחד ההורסים והחזקים.
תודה רבה!!
 
"אה, אולי זה בגלל האוזניות שלי... הנה עכשיו אני שומע יותר טוב, מה קורה?"
שיא הזוצי שהבעל מסתובב עם אוזניות
בתור בעל מבוגר
נראה לי פחות...

עכ"פ זה גאוני בטירוף.
 
נערך לאחרונה ב:
פרק 32

"אני לא יכולה, איזה בלאגן!" אומרת חני בייאוש.

"לה... זה לא כזה בלאגן..." מנסה מוישי להרגיע.

"אתה רציני? נראה פה זוועה!"

"חח את לא מכירה בלאגן, היית צריכה לראות את הבית של ההורים שלי בזמנים הטובים..."

"מה לא כזה בלאגן? תסתכל את הסלון, הנה גרב שלך!"

"מה... אני..."

"אויש, סליחה מוישי, לא באתי להאשים... פשוט קשה לי..."

"הכל טוב, אני ארים את הגרב. אבל שוב, לא כזה מבולגן כאן, תסתכלי יש איזה שניים שלושה דברים על הרצפה..."

"צודק, שוב סורי..."

"מה נהיה? הכל בסדר, מותר לך להתלונן עליי..."

"לא, חלילה..."

"למה לא? מותר לך! הנה אני קם להרי..." מנסה מוישי לקום מהר מדי, חוטף בומבה איומה בראשו ממדף הנרות.


"די מבולגן פה..." מפטירה חני.

"לה... זה בלאגן?" מנסה מוישה להרגיע.

"אתה רציני?"

"בדיוק כמו הבית של ההורים שלי בזמנים הטובים! היי, תראי, על מה את מדברת מבולגן, אני מצליח לראות שם את הרצפה בצד!"

"איפה? אה, הנה, קטע שרואים מרצפות..."

"מה רצית שיהיה, שטיח? רגע, צודקת, היה שם שטיח!"

"נכון! זהו מוישה, צריכים לשמור יותר על סדר, גם אתה..."

"הכל טוב, אני אשתדל. אבל שוב, לא כזה מבולגן כאן, אפילו גילינו שהשטיח נעלם!"

"צודק, אבל בכל זאת אני חושבת..."

"אבל זה לא רק אני..."

"כמובן, רק מפריע לי שהבית שלנו נראה ג'ונגל..."

"ג'ונגל? אפשר לחשוב, הנה שנייה אני מרי..." מנסה מוישה לקום מהר מדי, מחליק על השלל לאורך הסלון, מתנגש בעוצמה בקיר הנגדי.
 
נערך לאחרונה ב:
פרק 32

"אני לא יכולה, איזה בלאגן!" אומרת חני בייאוש.

"לה... זה לא כזה בלאגן..." מנסה מוישי להרגיע.

"אתה רציני? נראה פה זוועה!"

"חח את לא מכירה בלאגן, היית צריכה לראות את הבית של ההורים שלי בזמנים הטובים..."

"מה לא כזה בלאגן? תסתכל את הסלון, הנה גרב שלך!"

"מה... אני..."

"אויש, סליחה מוישי, לא באתי להאשים... פשוט קשה לי..."

"הכל טוב, אני ארים את הגרב. אבל שוב, לא כזה מבולגן כאן, תסתכלי יש איזה שניים שלושה דברים על הרצפה..."

"צודק, שוב סורי..."

"מה נהיה? הכל בסדר, מותר לך להתלונן עליי..."

"לא, חלילה..."

"למה לא? מותר לך! הנה אני קם להרי..." מנסה מוישי לקום מהר מדי, חוטף בומבה איומה בראשו ממדף הנרות.


"די מבולגן פה..." מפטירה חני.

"לה... זה בלאגן?" מנסה מוישה להרגיע.

"אתה רציני?"

"בדיוק כמו הבית של ההורים שלי בזמנים הטובים! היי, תראי, על מה את מדברת מבולגן, אני מצליח לראות שם את הרצפה בצד!"

"איפה? אה, הנה, קטע שרואים מרצפות..."

"מה רצית שיהיה, שטיח? רגע, צודקת, היה שם שטיח!"

"נכון! זהו מוישה, צריכים לשמור יותר על סדר, גם אתה..."

"הכל טוב, אני אשתדל. אבל שוב, לא כזה מבולגן כאן, אפילו גילינו שהשטיח נעלם!"

"צודק, אבל בכל זאת אני חושבת..."

"אבל זה לא רק אני..."

"כמובן, רק מפריע לי שהבית שלנו נראה ג'ונגל..."

"ג'ונגל? אפשר לחשוב, הנה שנייה אני מרי..." מנסה מוישה לקום מהר מדי, מחליק על השלל לאורך הסלון, מתנגש בעוצמה בקיר הנגדי.
פרק מצוין!
מסכן מוישה. למה הוא חוטף מכות בכל פרק?
 
פרק 32

"אני לא יכולה, איזה בלאגן!" אומרת חני בייאוש.

"לה... זה לא כזה בלאגן..." מנסה מוישי להרגיע.

"אתה רציני? נראה פה זוועה!"

"חח את לא מכירה בלאגן, היית צריכה לראות את הבית של ההורים שלי בזמנים הטובים..."

"מה לא כזה בלאגן? תסתכל את הסלון, הנה גרב שלך!"

"מה... אני..."

"אויש, סליחה מוישי, לא באתי להאשים... פשוט קשה לי..."

"הכל טוב, אני ארים את הגרב. אבל שוב, לא כזה מבולגן כאן, תסתכלי יש איזה שניים שלושה דברים על הרצפה..."

"צודק, שוב סורי..."

"מה נהיה? הכל בסדר, מותר לך להתלונן עליי..."

"לא, חלילה..."

"למה לא? מותר לך! הנה אני קם להרי..." מנסה מוישי לקום מהר מדי, חוטף בומבה איומה בראשו ממדף הנרות.


"די מבולגן פה..." מפטירה חני.

"לה... זה בלאגן?" מנסה מוישה להרגיע.

"אתה רציני?"

"בדיוק כמו הבית של ההורים שלי בזמנים הטובים! היי, תראי, על מה את מדברת מבולגן, אני מצליח לראות שם את הרצפה בצד!"

"איפה? אה, הנה, קטע שרואים מרצפות..."

"מה רצית שיהיה, שטיח? רגע, צודקת, היה שם שטיח!"

"נכון! זהו מוישה, צריכים לשמור יותר על סדר, גם אתה..."

"הכל טוב, אני אשתדל. אבל שוב, לא כזה מבולגן כאן, אפילו גילינו שהשטיח נעלם!"

"צודק, אבל בכל זאת אני חושבת..."

"אבל זה לא רק אני..."

"כמובן, רק מפריע לי שהבית שלנו נראה ג'ונגל..."

"ג'ונגל? אפשר לחשוב, הנה שנייה אני מרי..." מנסה מוישה לקום מהר מדי, מחליק על השלל לאורך הסלון, מתנגש בעוצמה בקיר הנגדי.
התאור השני, מתאים בול! לא רק 10 שנים מהחתונה. 5 גם טוב...
 
התאור השני, מתאים בול! לא רק 10 שנים מהחתונה. 5 גם טוב...
תודה רבה!!
פרק מצוין!
מסכן מוישה. למה הוא חוטף מכות בכל פרק?
חחח זה המחיר של להיות דמות...

סתם, לספור כמה מכות אני חוטף ביום? (בומבה מדלת ארון שהרגע פתחתי, החלקה חופשית במקלחת...)
 
נערך לאחרונה ב:
פרק 33

"אני לא מאמינה! וואו, מוישי אתה שומע? חברה שלי דבורי התארסה!"

"מה?? וואו, מזל טובבבב!"

"כן, יואו, תקשיבי דבורי את לא מבינה כמה אנחנו מתרגשים! נדבר!"

"עם מי היא התארסה? יואו, אני לא מאמין!"

"עם גרינשטיין מבאר שבע!"

"גרינשטיין מבאר שבע? ממ..."

"מה אתה מכיר אותם?"

"מכיר? היינו שכנים שנים דלת ליד דלת, חיינו אחד בבית של השני, עד שיום אחד הם עברו לבאר שבע..."

"מה יש להם לחפש שם? איך הם בכללי, משפחה טובה?"

"מה, כאילו, איך ה..."

"אוי ויי, מה הם מוזרים כאלה?"

"לא, ממש לא! כאילו, הם..."

"נו מה?"

"עברו בגללי... יום אחד עשיתי הפתעה לאבא שלהם, מתיחה כזו... שמתי צבע מטונר של מדפסת בתוך הבקבוק של השמפו שלו, והסתבר שהצבע הזה הוא עמיד בטירוף... מפה לשם הם החליטו לעבור לבאר שבע..."


"אה, מזל טוב, מוישי אתה שומע? חברה שלי רחלי, מארסת היום את הבת שלה".

"מזל טוב".

"יואו, תקשיבי רחלי, את לא מבינה כמה אנחנו מתרגשים... נדבר..."

"מי זו רחלי הזו?"

"זו שאני עובדת איתה כבר חמש שנים אולי..."

"אה, אוקיי, שתתמזלט"

"כן, מכיר שלומוביץ מנתניה?"

"ממש לא. מה יש לאנשים לחפש בנתניה?"

"אני יודעת..."

"טוב שיהיה, בקשר לתשלום המשכנתא החודש הצלחתי..."

"אין לך מה לערב אותי בזה, אני ממילא לא האחראית..."

"וזה לא מעני..."

"אוי ויי! מוישה, אתה לא מבין איך אתה נראה!"

"אני, אוי וייי! ראיתי שהבן של קלרינשטיין התעכב מדי באזור האמבטיה אצלנו... לאאא גם השיער בראש צבוע או רק הזקן? אין, חני, אנחנו עוברים לבאר שבע!"
 
פרק 34

"אז מה, שוב אני אשאר לבד? אוף..." מוישי משווה לעצמו מראה עצוב.

"סורי, מה אני אעשה? זה החברות מהעבודה... אם זה היה תלוי בי..." עונה חני ברחמים.

"לא, זה בסדר..."

"אל תדאג זה רק יציאה לכמה שעות, בעזרת השם אנחנו נצא יחד לנופש בקרוב, נכון?"

"בעזרת השם, רק צריך כסף לזה".

"השם ישלח! למה שצריך השם שולח!"

"נכון. יאללה, את מאורגנת, נכון? שיהיה בהצלחה!"

"אמן, תודה!"

חני יוצאת.

'יש! אההה... קצת לחזור לעבר ממש לא יזיק...' עולץ מוישי.

אחרי חצי דקה.

"מוישי, שכחתי את ה... היי, מה זה? אני לא מאמינה! חיכית שאני אצא בשביל זה? לא סיכמנו שאתה לא שוכב עם נעליים בספה?"



"אז אני שוב נשאר לבד, אה?" מוישה משווה לעצמו מראה חסר עליזות.

"תגיד תודה שזה בלי הילדים..." עונה חני.

"כמובן, לא מתלונן..."

"אל תשכח שהבטחת לי שנעשה נופש גם אנחנו אי פעם, נכון?"

"בעזרת השם, רק צריך כסף לזה".

"זה נכון... אבל אולי אנחנו צריכים את זה..."

"אם השם ישלח כסף נדע שכן, טוב, את מאורגנת, נכון? את יכולה לצאת!"

"זה נראה שאתה רוצה שאני אצא... חח סתם, הצלחות!"

חני יוצאת.

'אההה... יש! סוף סוף! קצת לחזור לעבר הרחוק...' חוגג מוישה.

אחרי חצי דקה.

"מוישה, שכחתי את ה... היי, מה זה?! אני לא מאמינה! אתה משחק בקליקס?!"
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

למי שעדיין לא מכיר
פונט זה- הזו"צ כיום.
פונט זה- אותו הזוג בעוד עשור.


פרק א' (מבוסס על טוריי מהעבר)

"מה קורה חני? נלחצת באזעקה?" נכנס מוישי לבית בהתרגשות "איזה בומים היו!"

"לגמרי!" ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן ברחוב!"

"לא צריך להגזים... אבל זה בהחלט היה עוצמתי".

"זה לא היה נפילות בכלל?"

"לא נראה לי"

"לא יודעת, גם אני וגם כמה שכנות הגענו למסקנה שכנראה זה היה נפילות..."

"אני הייתי בחוץ ואני..."

"מה זה בחוץ? לא נכנסת בכלל למקום מוגן?"

"לא היה באזור. שכבתי על הרצפה. ואז היה איזה חצוף אחד שבכלל עמד והסתכל לשמיים וצעק לי 'זהירות!' אני פשוט לא.."

"חח אתה לא ה..."

"את מבינה את החוצפה? הוא עומד וצועק לי ששוכב על הרצפה לפי הכללים, זהירות!"

"מוישי, חחחח אתה לא הבנת! הוא ראה יירוט אז הוא צעק לך 'זה יירוט'!"


"מה קורה חני? מה עשית עם הילדים באזעקה?" נכנס מוישה לבית בפנים נפולות "לא שמעו כמעט בומים!"

"איזה..." ענתה חני בחרדה "זה היה נשמע שיש נפילות כאן על הבניין!"

"טוב, לא הגזמת... בכל מקרה, אני הייתי תקוע במקלט עם עוד חמישים איש כך שהאטרקציה הייתה נוראית!"

"צריך להתרגל..."

"התרעה!"

"למה? מה כבר..."

"מה לעשות, זה אני קובע?"

"לא, אבל זה אתה אמרת!"

"ואז מה, אני קשור? את רוצה שאני לא אגיד לך?"

"מה שלא תחש... טוב נו, אין לנו זמן לדבר, התרעה!"

"מה, רק בגלל שאמרתי שצריך להתרגל להצטופף במקלטים? תסביר את עצמך, זו לא חכמה להגיד לי שוב ושוב ללא הסברים 'את רעה, את רעה!''"
למי שלא מכיר:

פונט זה- הזוג כזו"צ.

פונט זה- הם, עוד עשר שנים.



"למה תתחפש?" מתייעצת חני.

"מה?" מוישי בהלם.

"למה תתחפש בפורים?"

"למה שאני אתחפש בפורים?"

"מה, כולם מתחפשים אחרי החתונה..."

"אוי, לא יהיה לי נעים מההורים שלך!"

"הם יאהבו את זה, אני בטוחה!"

"ומה עם השכנים?"

"עזוב אותך, אתה רואה איך הם נראים כל השנה...?"

"חח את צודקת, האמת, הם לא ממש מעניינים אותי..."

ובפורים:

"הו ר' נחום! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, למה התחפשתם? זה נראה ליצן, לא?"

"אוי ויי" נבהל מוישי "אז זה ליצן, לא קוז'אק?"


"מה קורה מוישה, על מה אתה חושב?" מתעניינת חני.

"אני חושב להתחפש בפורים..." פולט מוישה.

"מה, אף אחד לא מתחפש כבר בגיל כזה!""

"אני לא מדבר על ליצן או קוז'אק כמו הפדיחה בשנה ראשונה..."

"אויש, ההורים שלי לא יאהבו את זה..."

"עוד מעט תגידי לי גם השכנים..."

"זה אמור לעניין אותך!"

"נכון, אבל מה זה קשור אליהם אם אני אתחפש או לא... בכל מקרה, נחליט כבר מה נעשה!"

ובבוקר פורים:

"הו ר' יענקב! פורים שמח!" מאחל מוישי לאחד השכנים שפגש ברחוב על הבוקר.

"פורים שמח! מה זה, התחפשתם? אוי, זה גדול!"

"אני? התחפשתי? אה, ככן..." מגמגם מוישה ומהרהר באימה 'ידעתי שאני אשכח לעשות משהו עם כל הבלגן בבוקר של התחפושות לילדים... שיא הפדיחות! זה עוד מכנסי הפיג'מה הכי מוכתמות שלי!'
סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה