מידע שימושי למי יש אחריות על עולם הטיפול?

  • הוסף לסימניות
  • #1
שבוע טוב!
רציתי להעלות כאן נושא כאוב ומורכב, שאני מרגיש שיש חשיבות עצומה לדבר עליו. חשוב לי להבהיר בפתח הדברים: האשכול הזה לא בא לשכנע אף אחד לא ללכת לאקדמיה או לשום קורס אחר. מטרתי היא אחת ויחידה - להעלות את המודעות והחשש, הן עבור מי ששוקל ללמוד בקורסים המקוצרים האלו, והן, וזה העיקר, עבור מי ששוקל ללכת לקבל טיפול אצל הבוגרים שלהם.

לאחרונה נתקלתי בכמה סוגי פרסומים של מכונים המציעים להפוך כל אדם עם רצון טוב למטפל בתוך זמן קצר. במבט ראשון, הפרסומים האלו נראים מבטיחים מאוד, אך קריאה שנייה וביקורתית חושפת תעשייה שלמה של קיצורי דרך מסוכנים ומה שנראה כמו מתכון ודאי לאסון.

כולנו יודעים שכדי להפוך לאיש מקצוע מוסמך בתחום הנפש, נדרשת דרך חתחתים של כמעט עשור. וצריך לומר ביושר: הטענה כאן היא לא שהאקדמיה היא חזות הכל. אבל המסלול האקדמי, על כל חסרונותיו, מספק דבר אחד קריטי: רשת ביטחון שנבנתה במשך מאות שנים של מחקר וניסיון. הוא מספק עוגנים כמו קוד אתי, חובת הדרכה, ומחויבות לשיטות בדוקות. המטרה הראשונה במעלה של הדרך הארוכה הזו היא לא להבטיח הצלחה, אלא קודם כל, ומעל לכל, להבטיח שלא ייגרם נזק.

בקורסי הבזק, כל רשת הביטחון הזו פשוט אינה קיימת. הם מציעים מסלולים מהירים שלכאורה בנויים על ניסיון מה"שטח" ומעניקים "ארגז כלים" מעשי – סיסמאות שיווקיות שמוכרות אשליה שניתן לדלג על שנים של לימוד מעמיק. השפה היא של אנשי מכירות, לא של מוסד אקדמי. הם מוכרים תחושת שייכות, לא הכשרה אמיתית.

וכאן מגיעים לטרגדיה האמיתית. בשיחות עם אנשי חינוך ותיקים, משגיחים וראשי ישיבות, עולה זעקה של ממש. הם מספרים שוב ושוב על מקרים בהם "מטפלים" בוגרי קורסי-בזק לא רק שלא הועילו, אלא גרמו לנזקים אדירים. כפי שאמר לי אחד מהם: "הם לא עוברים עשירית ממה שכל מטפל בעולם נדרש לעבור, זו סכנת נפשות של ממש, לא פחות".

בוגר מסלול כזה הוא פצצה מתקתקת. באופן אישי, נחשפתי למספר מקרים קשים שבהם הנזק לא נבע מרשעות. חשוב להבין, המוני פעמים, הנזקים הכי גדולים נובעים מטעות של מטפל שלא מכיר ולא יודע. הוא מגיע עם רצון טוב ותום לב לעולם הנפש, אבל בעולם הזה, תום לב לבדו, ללא הידע והכלים המתאימים, יכול להרוס, לנתץ ולהחריב. בשורה התחתונה, התעשייה הזו עלולה לייצר "מטפלים" שהם הסכנה הגדולה ביותר עבור האנשים שהם שואפים לעזור להם.

אם טקטס זה יציל ולו נפש אחת מישראל - והיה זה שכרי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
בדיוק ראיתי פרסום כזה
והשתגעתי מזה שבשו"ת של הפרסומת היתה שאלה איפה מתקיימים הלימודים.
התשובה היתה ב"ב וירושלים וקיימים פתרונות לאלו שגרים רחוק או בחו"ל גם כאלה שאין להם חיבור לתקשורת.
(התשובה הבאה לשאלה נוספת היתה שכל הקורסים עולים לאתר ונמצאים גם במערכת הטלפונית.)
הגיוני שמקצוע כזה רגיש בן אדם יכול ללמוד דרך האזנה בטלפון???
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אני חוששת שזה יוצא מדי חוצץ נגד כלל המקומות שבכל מקרה משתדלים להיות הכי טובים - במקום שאין עידוד ללכת לאקדמיה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אני חוששת שזה יוצא מדי חוצץ נגד כלל המקומות שבכל מקרה משתדלים להיות הכי טובים - במקום שאין עידוד ללכת לאקדמיה.
זה לא מקום בו נצטוונו על "השתדלות"...

אבל...
בהמשך לדיון, התגלגלה לידי חוברת נוספת של מכון אחר, והתופעה שדיברנו עליה פשוט זועקת משם בכל עמוד. זהו מקרה מבחן מושלם לאופן שבו בונים מותג טיפולי יש מאין.

כשקוראים את החוברת, אי אפשר שלא להתפעל מהאסטרטגיה. לא מדובר בלימודים, אלא בבניית סיפור. היא פונה במדויק לרצון הטוב להשפיע ולעזור, ומציעה לו מסלול VIP שעוקף את כל הפקקים של הדרך המקצועית המפרכת. היא לא מוכרת תעודה, היא מוכרת תחושת ייעוד, והופכת את תלמידיה לשגרירים נלהבים של המוצר שהם עצמם צורכים.

כדי לבסס את מעמדו, המכון מנהל "מלחמה" דמיונית. הוא מציג את עצמו כאלטרנטיבה אמיצה לאקדמיה המאובנת, תוך שימוש בביטויים מתריסים על כך שהוא "מפריע" לממסד הקיים. אך הדימוי הזה מטעה. אין כאן תחרות אמיתית. רופא מנתח אינו רואה באמן לחישות שבטי איום על מקצועו; רק אמן הלחישות הוא זה שצועק על התחרות כדי לשכנע את קהל לקוחותיו שיש לו מה להציע. כך בדיוק, המלחמה הזו באקדמיה אינה קרב אמיתי, אלא הצגה שכל מטרתה היא לבנות סיפור ולייצר לגיטימציה עצמית.

במרכז ההצגה עומדת, איך לא, "שיטה" ייחודית. זהו מהלך מבריק: לוקחים רעיונות מוכרים מעולם הטיפול, מאגדים אותם תחת שם מותג חדש, ומכריזים על כך כעל פריצת דרך. בכך, הם יוצרים מערכת סגורה. ה"שפה" היא ייחודית, ה"כלים" הם בלעדיים, וההדרכה ניתנת רק על ידי בוגרי המערכת. זו אינה הכשרה מקצועית הפותחת דלתות לעולם הרחב, אלא גיוס למערכת סגורה שיוצרת תלות מוחלטת במקור.

הבעיה המרכזית היא התוצאה הסופית. הבוגר אינו יוצא איש מקצוע, אלא מאמין. הוא מצויד בסט כלים מצומצם ובאמונה יוקדת שהם התשובה לכל בעיה. הוא לא למד את רוחב היריעה של נפש האדם, על כל מורכבותה, אלא למד "שיטה". וכשהוא פוגש במציאות – במקרה קליני מורכב או במצב הדורש אבחנה מדויקת – אין לו לאן לפנות מחוץ לגבולות הצרים של מה שלמד.

כאן בדיוק טמונה הסכנה. זו אינה רשעות, אלא בורות לבושה בביטחון עצמי. בוגר כזה, עם כל הכוונות הטובות שבעולם, עלול לגרום נזק בלתי הפיך, פשוט כי המערכת שהכשירה אותו שיכנעה אותו שאין לו גבולות.

וזה, בסופו של דבר, מתחבר לתופעה רחבה יותר שכולנו מכירים בציבור שלנו: כל כמה שנים קם מישהו עם "שיטה חדשה", אבל כשמקלפים את העטיפות הנוצצות, מגלים את אותן הסיסמאות הישנות על "חיבור לנפש" ו"כלים מהשטח". זו אותה תופעה שבה כל בעל פה מתגלגל ויכולת דרשנית הופך בן לילה ל"מומחה" לנפש האדם, מבלי שאיש יטרח לבדוק מה באמת עומד מאחורי המילים היפות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
זה לא מקום בו נצטוונו על "השתדלות"...

אבל...
בהמשך לדיון, התגלגלה לידי חוברת נוספת של מכון אחר, והתופעה שדיברנו עליה פשוט זועקת משם בכל עמוד. זהו מקרה מבחן מושלם לאופן שבו בונים מותג טיפולי יש מאין.

כשקוראים את החוברת, אי אפשר שלא להתפעל מהאסטרטגיה. לא מדובר בלימודים, אלא בבניית סיפור. היא פונה במדויק לרצון הטוב להשפיע ולעזור, ומציעה לו מסלול VIP שעוקף את כל הפקקים של הדרך המקצועית המפרכת. היא לא מוכרת תעודה, היא מוכרת תחושת ייעוד, והופכת את תלמידיה לשגרירים נלהבים של המוצר שהם עצמם צורכים.

כדי לבסס את מעמדו, המכון מנהל "מלחמה" דמיונית. הוא מציג את עצמו כאלטרנטיבה אמיצה לאקדמיה המאובנת, תוך שימוש בביטויים מתריסים על כך שהוא "מפריע" לממסד הקיים. אך הדימוי הזה מטעה. אין כאן תחרות אמיתית. רופא מנתח אינו רואה באמן לחישות שבטי איום על מקצועו; רק אמן הלחישות הוא זה שצועק על התחרות כדי לשכנע את קהל לקוחותיו שיש לו מה להציע. כך בדיוק, המלחמה הזו באקדמיה אינה קרב אמיתי, אלא הצגה שכל מטרתה היא לבנות סיפור ולייצר לגיטימציה עצמית.

במרכז ההצגה עומדת, איך לא, "שיטה" ייחודית. זהו מהלך מבריק: לוקחים רעיונות מוכרים מעולם הטיפול, מאגדים אותם תחת שם מותג חדש, ומכריזים על כך כעל פריצת דרך. בכך, הם יוצרים מערכת סגורה. ה"שפה" היא ייחודית, ה"כלים" הם בלעדיים, וההדרכה ניתנת רק על ידי בוגרי המערכת. זו אינה הכשרה מקצועית הפותחת דלתות לעולם הרחב, אלא גיוס למערכת סגורה שיוצרת תלות מוחלטת במקור.

הבעיה המרכזית היא התוצאה הסופית. הבוגר אינו יוצא איש מקצוע, אלא מאמין. הוא מצויד בסט כלים מצומצם ובאמונה יוקדת שהם התשובה לכל בעיה. הוא לא למד את רוחב היריעה של נפש האדם, על כל מורכבותה, אלא למד "שיטה". וכשהוא פוגש במציאות – במקרה קליני מורכב או במצב הדורש אבחנה מדויקת – אין לו לאן לפנות מחוץ לגבולות הצרים של מה שלמד.

כאן בדיוק טמונה הסכנה. זו אינה רשעות, אלא בורות לבושה בביטחון עצמי. בוגר כזה, עם כל הכוונות הטובות שבעולם, עלול לגרום נזק בלתי הפיך, פשוט כי המערכת שהכשירה אותו שיכנעה אותו שאין לו גבולות.

וזה, בסופו של דבר, מתחבר לתופעה רחבה יותר שכולנו מכירים בציבור שלנו: כל כמה שנים קם מישהו עם "שיטה חדשה", אבל כשמקלפים את העטיפות הנוצצות, מגלים את אותן הסיסמאות הישנות על "חיבור לנפש" ו"כלים מהשטח". זו אותה תופעה שבה כל בעל פה מתגלגל ויכולת דרשנית הופך בן לילה ל"מומחה" לנפש האדם, מבלי שאיש יטרח לבדוק מה באמת עומד מאחורי המילים היפות.
מקומות אלו מלווים בדרך כלל ע"י אנשי מקצוע אקדמיים!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
מקומות אלו מלווים בדרך כלל ע"י אנשי מקצוע אקדמיים!
ואז?
כדי להכשיר רופא, מספיק רופא אחר ש"ילווה" אותו?
או שצריך פקולטה לרפואה אולי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
מתי ההכשרה המפוקפקת תגמר?
שיפסיקו אנשים להגיע לטיפול אצל מטפלים שהוכשרו בהכשרה מפוקפקת.
חושבת שהציבור שלנו מתפתח וגדל בנושא הזה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
מקומות אלו מלווים בדרך כלל ע"י אנשי מקצוע אקדמיים!
אכן. חוזרת בי.
ביררתי מקרוב אחר הקורסים האלו - ומבלי לפרט - כותב אשכול זה צודק לחלוטין.
שכל אחד יבין את זה כרצונו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אכן צריך לברר לפני שפונים לטיפול
יש פירסומות ודיבורים מושכים כאילו הכל ורוד אח"כ ומנסיונם האיש וכו'.....
ולצערינו נופלים עמוק לפח
יש בב"ב ניתן לברר ..
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
מסכימה עם כל מילה של פותח האשכול!
חייבת לציין גם, שנדמה לי שהמודעות לנושא כן עלתה מאוד,
ואמנם כל הזמן נפתחים קורסים, והמון נשים לומדות ומשתלמות וחושבות שיפתחו קליניקה ויהפכו למטפלות (כנ"ל גם גברים, אבל פחות...)
ובפועל- הם נשארים עם התעודה (הפיקטיבית) ביד, ובלי שום התקדמות בתחום...
בסוף אנחנו ממשיכים לראות פרסומים, כי אנשים ממשיכים ללמוד,
אבל רוב הלומדים לא מצליחים לגייס קליינטים...
כן ידוע אצל רוב הציבור שלא הולכים למטפל בלי תעודה והכשרה נכונה.
(לא מורידה מנחיצות האשכול שעוד יותר מעלה את המודעות)
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
בנוסף, שמעתי על קורס לימודים שבו המנהל מתפאר כי מתוך כ־120 נרשמים הוא מקבל רק ארבעים, ורק לאחר ראיון אישי ופגישה עם איש מקצוע. עלות הלימודים עומדת על כ־40 אלף שקלים. אלא שכאן לא מסתיים הסיפור: כדי לקבל אישור לעסוק בטיפול, הסטודנט מחויב לעבור טיפול בעצמו – לא אצל אנשי מקצוע מוסמכים אלא אצל בוגרי הקורס הקודם. בהמשך, מי שהכשיר את הבוגרים הופך בעצמו למטפל, וגם למרוויח הישיר מהמחזור הבא.
מאחורי הקלעים פועלת מערכת שכנוע מתוחכמת שמטרתה לחזק את התדמית שהמסלול "אמיתי ונכון". ייתכן שמדובר באחד מוכשר בעולם הטיפול, אך העלויות גבוהות בהרבה מהמקובל בשוק המקצועי. יתרה מזו, המודל שבו תלמידים הופכים למטפלים בלומדים שאחריהם יוצר ריח חריף של פירמידה.
ולא רק זה – בקורס אין מבחנים מקובלים, אין עוגן מקצועי, ואין שום מנגנון שמבטיח שהמטפל העתידי לא יגרום נזק גדול יותר מתועלת. בסופו של יום, התעודה שמקבלים אינה אקדמית או מוכרת, אלא לכל היותר מסתמכת על הסכמה שבשתיקה בחוגים מסוימים: "אם הוא למד אצל ההוא – כנראה שהוא בסדר".
קל להיסחף אחרי סיסמאות ומצגות נוצצות. אבל כאן דרושה זהירות כפולה: כל הקורסים לטיפול במתכונת הזו בציבור החרדי הם תמרור אזהרה בוהק. החכם עיניו בראשו – ולא בכיסו.
לא אציין פרטים בשביל שח"ו לא אעבור על חשש לשוה"ר, אבל תבררו היטב את פרטים אלו - אם זה לא כך, הוכחה שלא כתבתי עליו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
דיון מעניין וחשוב מאוד. תודה לכל מי שטורחים להאיר את עיני הציבור.
רוצה להוסיף כמה נקודות / הערות. בעיקר על ההכללה.
גילוי נאות, אשתי מטפלת, בוגרת קורס לא אקדמי.

1.
מדברים על נזק ממטפלים שעברו הכשרה לא מספקת (נושא קריטי), ומתעלמים ממקרים רבים של נזק ממטפלים שעברו מסלול אקדמי שלם. (מי שבעולם הטיפול מכיר ויודע).
אלא מה? תמיד יש תקלות או אנשים פחות מצליחים..
אבל פתאום כשזה יגיע למטפלים לא אקדמיים - אז ברור שזה בגלל חוסר ההכשרה ולא בגלל שום דבר אחר.. ואם יש 3 מכונים שאחד מהם מעולה והאחרים בינוניים - אז נכלול את כולם יחד..

בקיצור, המשוואה של אקדמיה=אין נזקים, מכונים=יש נזקים, זו הכללה. אפשר לפתוח אשכולות הפוכים על אנשים שניזוקו מאקדמאים וניצלו על ידי מטפלים לא-אקדמאים טובים. מי שבתחום מכיר בלי סוף.
(למרות שככלל, ללא ספק במחוזות האקדמיה יהיו פחות אחוזי נזקים).

2.
חלק גדול מהדיון הוא נסיבתי ולא לגופו של ענין. תגללו קצת אחורה, חצי מהטענות לא עוסקות ב"תכלס" אלא באלמנטים ספציפיים (אסטרטגיית פרסום, מודלי למידה, התנייה בקבלת טיפול), שאינם ליבת הלימודים וההכשרה.

הנושא האמיתי והיחיד הוא - אחוזי הצלחה וכישלון של המטפלים.

זה קל ונעים להסיט את הדיון לניתוח אסטרטגיות פרסום של מכון (שאינן מושלמות),
או אלמנטים לא מקובלים במודל הלמידה (שייתכן שהם בעייתיים ואפילו מאוד),
ולהנפיק תזות מפוארות ארוכות ומשכנעות,
אבל זו הסטת הדיון מהשאלה המרכזית. בעצם, להפוך גפרור למדורה.

3.
כוללים כאן את כל המכונים הלא אקדמיים בחדא מחתא, אבל ללא ספק יש פערים משמעותיים בין מסלולי ההכשרה.
זו סתם הכללה.
רוצים לדון על מקום ספציפי? תכתבו עליו כותרת ותדונו, אדרבה. אבל זה כבר לא "אקדמי/לא" אלא מקום X.

4.
בסוף, ובעצם הנקודה המרכזית שממש חסרה כאן, היא -
אמירה לא-מכלילה של "כל מטפל לגופו".
אני מכיר מקרוב הרבה מטפלים לא אקדמאיים, שמצליחים בקליניקה מאוד (קבלות בלי סוף). וגם אקדמאים שמקשקשים בשכל וכאלו שאיפשרו התדרדרות שנבלמה וטופלה אצל מטפלים לא-אקדמאים.
אמת שככלל השוק הלא אקדמי מוסדר יותר, אבל בסוף, בתכלס, כל מטפל לגופו.

[אז מי שיטען שדיבור על מכון ספציפי זה לשוה"ר, האם ההכללה החד-משמעית על כל המסלולים ה"לא אקדמאיים" וכל בוגריהם יחד, זה לא הלשוה"ר הכי גדול? ("פצצה מתקתקת", "בוגר אינו יוצא איש מקצוע אלא מאמין" וכו'..)
ואם לתועלת מותר ואף מצוה, אז תגידו לשם יחוד ותפתחו דיון על מקומות ספציפיים.]

5.
חלק גדול מהחיצים הופנה כלפי מכון מסוים, שאני מניח שרובנו מכירים גם בלי להזכיר את שמו. ובכן מהיכרות קרובה וארוכה עם המכון, הרבה טענות מבוססות על:
1. השערות.
2. ניתוחים לא מדוייקים, מחוסר הבנת הנקרא ועד תזות לא-קשורות למציאות.
אין לי זמן או כוח לפתוח דיון בכל אחת מהנקודות, אז רק אומר ככלל. פשוט תבדקו בעצמכם מכלי ראשון את כל הטענות שהועלו.


בנימה אישית,
חשוב לי לציין, אני מכיר את המעלות שבלימוד מסורתי ומוסדר, וגם לא בא לטעון שאין חסרונות במכונים (כל אחד לגופו וכו'), אבל חשוב לדייק ולתת את המשקל הנכון.
רוח השלילה והידענות העצמית בדיון פה, היתה מביאה אותי למסקנות מוטעות אם לא הייתי מכיר כמה שנים את תחום הטיפול הלא-אקדמי.
מצפה ממי שכותב על נושאים כאלה רגישים, וניכר שמתוך כוונות טובות, להיות יותר מדויק ואחראי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #20
הערה קטנה:

כשמדברים על נזקים במהלך טיפול חשוב להדגיש שבכל טיפול עלולה להיות רגרסיה.
עצם העובדה שנוגעים בפצעים - מכאיבה ועלולה להוביל לתחושות מאתגרות וגם להתנהגויות פחות רצויות.
וזה לא אומר שהטיפול אינו נכון או מקצועי.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
שלום לכולם,
אז קבלו אותו....
****אשכול טיסות זולות***
למי? -
לכל מי שצריך לטוס, לכל יעד שהוא. ואינו מתמצא או אין לו בקיאות בעניין.
איך? - כותבים לאן רוצים לטוס, תאריכים מדוייקים, ומקבלים אי"ה לינק.
מי? - כל מי שרוצה יכול לעזור באשכול, לכל מי שיש ידע בסיסי באתרי חיפוש הטיסות.
כמה?
- אין כאן שום רווח כספי הכל בשביל העזרה איש לאחיו.
מה? - יהיה כאן בל"נ מענה לבקשות, וגם מעת לעת מבצעים לזמן מוגבל של חברות תעופה.

ואם יש לכם נסיון שאתם רוצים לחלוק אותו עם הציבור, אז קדימה....
דבר חשוב נוסף: המטרה של האשכול הינו טיסות זולות לכן הטיסות המוצעות יהיו משולבות לפעמים חניות ביניים אחת או שניים, ולפעמים תחזיקו חזק... משולבות נסיעה עם אוטובוס או רכבת, רק בכדי להוזיל את הכרטיס.

גילוי נאות מאד חשוב: אין לפותח האשכול כל רווח כספי מהעניין כלל ועיקר!!!

--------------------------

אז לפני שאתם מבקשים תנסו להיעזר לבד בסורקי הטיסות הללו:
מנסיון כדאי לעבור לגלישה בסתר בעת החיפוש - אחרת המחירים עולים!!!
סקיי-סקאנר - SKYSCANNER (הכי זול בדרך כלל)

גוגל-טיסות (קצת יותר יקר אבל לפעמים יש יוצאים מן הכלל)

סקיי-פיקר - קיווי (אתר מאד מאד נוח, משלב גם הגעה ליעד עם אוטובוס או רכבת!!!! אך לא תמיד זול במיוחד, מצויין מאד כ'מראה מקום' ואז לחפש אצל השאר)

צ'יפ-פלייט (מערכת שסורקת כמה סורקים ביחד, לא מצאתי משהו מיוחד בזה)

וויז-איר (מצויין ליעדים במזרח אירופה כמו קברי צדיקים, אך לא רק. וכן למי שרוצה להוזיל את הכרטיס גם במחיר של יציאה משדה התעופה רמון)
חידון הדופליקטים
העליתי חידון קצר לחובבי הדופליקטים ומי שיכול שיעלה עוד וילא בוא נראה אתכם
@יונה ספיר בוא נראה אותך מצליחה גם

משרד האוצר בשיתוף משרד העבודה וארגוני מעונות היום המוכרים (מעונות הסמל) הגיעו לסיכום על סיוע מהמדינה לתקופת המלחמה בחודש מרץ.​


תאריך פרסום: 23.03.2026

בהנחיית שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', וסגן ראש הממשלה ושר העבודה, יריב לוין: משרד האוצר, בשיתוף משרד העבודה וארגוני מעונות היום המוכרים (מעונות הסמל) הגיעו לסיכום על סיוע מהמדינה לתקופת המלחמה בחודש מרץ: החזר תשלומי הורים ומקדמות שכר למטפלות וזאת במטרה לתת מענה לאתגרים הכלכליים ולשמור על יציבות מעונות הסמל המפוקחים לגיל הרך.
הסיכום נשען על מתווה הפיצוי לעסקים והחל"ת במימון המדינה, והוא נועד להעניק ודאות כלכלית להורים ולצוותים, ולהבטיח את חזרת המעונות המפוקחים לפעילות מיד כשהנחיות פיקוד העורף יאפשרו זאת.
עיקרי הסיכום:
  • החזר כספי להורים: מתוך הבנת הנטל הכלכלי על המשפחות, הוסכם כי כ-85% מתשלומי ההורים בגין התקופה שבה המעונות לא פעלו יוחזרו.
  • תשלום למטפלות: במסגרת הסיכום, יינתן מענה לתשלום עבור המטפלות באמצעות דמי החל״ת לצד מענים נוספים.
  • רציפות תפקודית: הזרמת כספי הסבסוד תעניק לארגונים גמישות תזרימית, ותבטיח את היערכות המעונות לחזרה מהירה לפעילות מלאה, בכפוף להנחיות פיקוד העורף.
במשרדי האוצר והעבודה אומרים כי המתווה מקיים את עקרונות המתווה שגובש לעסקים ולעובדים במשק, וכי המדינה למעשה מקיימת אותו ביחס לעובדי מעונות הסמל.
שר האוצר, בצלאל סמוטריץ': "הגענו להסכמות חשובות עבור סיוע למעונות הסמל המפוקחים לתקופת המלחמה במטרה להבטיח את הרציפות התפקודית של המעונות, להקל על ההורים עם החזרת מרבית התשלומים, ולוודא שהמטפלות המסורות מקבלות מענה הולם, כולל מקדמות תשלום בהקדם האפשרי. אנחנו עושים את מירב המאמצים המשותפים כדי לתת יציבות ואיתנות שתסייע לאזרחים ולמשק לעבור את תקופת המלחמה בבטחון כלכלי".
סגן ראש הממשלה ושר העבודה, יריב לוין: ״אנו מצויים בתקופה מאתגרת ואנו מחויבים מחד לתת מענים לציבור ומאידך לשמור על חוסנה של מערכת הגיל הרך גם בשעת חירום. ההסכם שהגענו אליו עם ארגוני מעונות הסמל המפוקחים מבטיח יציבות, ביטחון כלכלי ורציפות חינוכית – ערכים מרכזיים למערכת החינוך ולחוסן הלאומי והחברתי. אני מחזק את ידי ההורים והציבור כולו על העמידה האיתנה בעורף ומקווה כי בשורה זו תקל על המשפחות בתקופה זו".
יו"ר פורום מעונות היום בפיקוח, ליאור גבאי: ״הסיכום של משרד האוצר ומשרד העבודה מביא סוף סוף ודאות להורים ולצוותים במעונות בתקופה מורכבת זו. ההחלטה על החזר תשלומים מירבי להורים ותשלום מלא למטפלות-מחנכות היא צעד חשוב והכרחי לשמירה על יציבות מעונות היום המפוקחים ועל הביטחון הכלכלי של העובדות. אנו שמחים כי משרדי האוצר והעבודה מבינים כי הצוותים החינוכיים, המטפלות והמחנכות הן אבן יסוד במערכת החינוך במדינת ישראל. זהו מסר חשוב של הכרה והערכה, ואנו מצפים להמשך שיתוף פעולה שיבטיח את חוסנו של תחום הגיל הרך גם בעתיד".

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

התלבטתי אם להגיב באשכול אחר והחלטתי לפתוח חדש עם הסבר מהבסיס. כל תגובת-נגד תענה בברכה.
אחד הכשלים העיקריים בחיפוש אחר עבודה\ מקצוע, הוא השאלה "איזה עבודה יש בזה"
או- "אני כזו וכזו וכזו, במה כדאי לי לעבוד"
מגדילים לעשות מנחשי ענן\ קוראים בשוקו, בקפה ובקווי האף ומסבירים למאובחן\ת הנלהבים איזה יכולות מדהימות יש להם (מה לא עושים כדי שלקוח יהיה מרוצה ויגרור את חבריו לאותו בור)
ואז כשקמים מהספר ותולשים את הצ'ק ושואלים- במה אני יכולה לעבוד?
אין תשובה ברורה. וחוזרים לנקודת ההתחלה המתסכלת.

ההבדל בין פרופסיה להתקדמות מקצועית כללית
יש מקצועות שלומדים אותם, והם פרופסיה- ראית חשבון, עיצוב דיגיטלי, עריכת דין, תכנות, רפואה, טיפול- מאד ברור מה לומדים ואיזה עבודה מחפשים אחר כך. זה פלוס גדול שהכיוון ברור, זה מינוס ענק אם התחום לא מתאים ורוצים לעשות שינוי. כמעט כל מה שלמדו לא רלוונטי לתחום אחר. צורת ההכשרה הזו מקובלת מאד בחברות שמרניות, כי ככה היה פעם. לכל אחד היה מקצוע ביד- סנדלר, חנווני, רופא או עורך דין. כל הבדיחות על האמא היהודיה והפולניה? אז היום זה ככה בחברה החרדית ובחברה הערבית בארץ. רוצים מקצוע ברור שגם אנשים שמרנים מבינים מה יש ביד.
אבל זה רק מיעוט מהלימודים והעבודות בשוק העבודה המודרני.
רוב הלימודים הם יותר כלליים ומקנים יכולות.
* הם מתבססים על היכולות הבסיסיות של האדם (היוש יכולות אנליטיות יוצאות דופן+ חוש מיוחד לזכירת מספרי טלפון בע"פ+ גמישות בקפיצות לגובה),
* מתקפים אותן עם ידע נוסף ותעודה ממוסמכת ומכניסים לתוך מסגרת ששוק העבודה מכיר בה ומתגמל-
* מכאן האדם מנהל את הקריירה שלו באפיקים שמענינים אותו.

אפשר לדמיין את זה כמו ההבדל בין ללמוד לנגן על כלי אחד מסוים (למשל פסנתר) לבין ללמוד מוזיקה באופן כללי – תווים, תיאוריה, סגנונות. הראשון נותן לך כלי ביד, השני נותן לך שפה שלמה שאיתה אפשר ליצור, ללמד, לנתח, או להמציא משהו חדש.

רוב התארים במדעי החברה והרוח (מי יותר ומי פחות) נותנים תוקף ליכולות. נותנים ידע רלוונטי שהשוק מכיר בו. לא לחינם משרות זוטרות דורשות תואר ראשון כלשהו, משרות בכירות יותר בפיתוח פרויקטים דורשות תואר שני יתרון באחד מתוך התחומים-------. כי הם לא מחפשים דווקא תואר שני בתחום ספציפי. הם מחפשים מישהו שיש לו יכולות ניהוליות וניתוחיות בתחום רחב מסוים.
בעבודות מהסוג הזה יש משקל רב ליכולות האישיות, לנסיון התעסוקתי, ולידע שצברו. אפשר להגיע לתפקידים בשכר נאה מאד- אבל צריך לנהל את זה בחכמה. לעבוד בהתחלה בשכר נמוך כי בתפקיד מסוים יש מקפצה לשלב הבא. יש הרבה ניידות בין התחומים- יכול לבוא מישהו שניהל פרויקט בתחום הבריאות ולהתקבל לעבודה בכירה בניהול בתחום החינוך או הרווחה. כי זה לא "איזה עבודה יש בזה" אלא- מה היכולות שנולדתי איתם ומה הנסיון והידע שצברתי בדרך מעל היכולות האלה.
התפתחות מקצועית כזו היא גמישה ויש בה ניידות בין תחומים.

ומכאן ההבדל בצורך בתואר אקדמי. בתחומי הפרופסיות אם את מתכנתת טובה או מנהלת חשבונות מעולה- והצלחת להתברג, אף אחד לא יבדוק אם יש לך תואר (לרוב, בהתחלה. לפעמים בהמשך החיים כן צריך). כנ"ל בעוד תחומים בהם מספיק ידע ותעודה.
אבל בתחומים שנושקים יותר לתחומי החברה, הדרך הכמעט יחידה להתקדם זה ע"י תואר. כי זה שילוב של יכולות+ אישור שיש לאדם ידע נרחב שיהיה רלוונטי למגוון רב של תפקידים. אין כמעט דרך לעקוף את זה.

לגבי "לעבוד במחקר"
זו אמירה חסרת תוכן ותועלת כי אין מי שיקבל הפניה "לעבוד במחקר" באבחון תעסוקתי.
למחקר מגיעים ב2 צורות.
1. אדם שמתמחה בתחום מסוים, אוהב ללמוד אותו באופן שווה או יותר למידת אהבתו לעיסוק, רוצה להעמיק בו, ועל הדרך גם להרוויח קצת כסף. העבודה היא או כעוזר מחקר במעבדה (פירוט למטה) או במכוני מחקר מסחריים. רוב העובדים במכוני המחקר הגדולים שמוכרים את שירותיהם לגופים הגדולים במדינה, הם תלמידי תואר ראשון - שני שמנהלים מחקרים מסחריים מול משרדי ממשלה וחברות גדולות. בראש המכונים ואלה שמקבלים שכר נאה, יושבים אנשים עם תקן אקדמי שמוכרים בסצנה האקדמית. כל גוף מחקר שרוצה שישכרו ממנו את השירותים (שאותם יבצעו בשכר נמוך הסטודנטים הנ"ל)- מחזיק כמה אנשי סגל כקישוט וכחותמת איכות. הם לא עובדים במחקר, הם אנשי אקדמיה שמקבלים שכר גם על מחקר. אין שום דרך להגיע לשכר ראוי במחקר בלי להיות אנשי אקדמיה שמושקעים בה עד צוואר, מפרסמים מאמרים בכתבי עת מוכרים ועוד.
העבודה של הזוטרים במכוני המחקר היא משעממת, לעיתים קרובות לא מקצועית (כי עושים המון מניפולציה על נתונים חסרים כדי להשיג משהו), ואם זה מכון שגם עושה סקרים זה בכלל עבודה כמעט משרדית. אין דבר יותר מסכן ממאסטרנט שמתחנן לפונקציות רלוונטיות לענות לו על שאלונים. כן, משלמים לו על זה, ועדיין זה עלוב. זה שווה לו או כי הוא כרגע בין עבודות או במהלך לימודים, או כי הוא מאמין שזה יקדם אותו בעולם האקדמי. זה אף פעם לא תהיה התחנה האחרונה ועיקר הקריירה שלו. (שוב, אלא אם הוא יקבל תקן אקדמי ומכון מחקר יקח אותו כחותמת מקצועית, או שהוא יפתח מכון בעצמו וינסה להשיג חוזים עצמאית, קשה כמעט עד בלתי אפשרי)

מחקר של עוזרי מחקר עם מלגות ומשכורת מתנהל בד"כ במעבדות אקדמיות, סביב אנשי סגל אקדמי. קודם כל לומדים תחום, ואז גם חוקרים אותו. יש תחומים שמאופיינים ביותר מחקר ויש פחות ואפשר לבחור בהתאמה לנטיות ואופי.

2. אנשי מקצוע בתחום הסטטיסטיקה, מערכות מידע וניתוח נתונים. זה דומה מאד לרואה חשבון או מתכנת. יש להם מומחיות בתוכנה\ מספרים הרלוונטיים והם עושים את העבודה השחורה של ניתוח האקסלים של המחקר (או הפלט של תוכנות מתקדמות אחרות) ומעבירים את התוצאות לחוקר שכותב תוצר של מידענות או אנליזה מחקרית, לפי מה שהזמינו ממנו. זו עבודה טכנית, מספרית מאד, שיושב על תואר בסטטיסטיקה או תואר "מדעי" אחר שלימד את האדם לעבוד עם מספרים.
אני רואה מדי פעם אנשים שיש להם טענות על תמחור של עצמאיים. המשלם רואה שהוא שילם 300 ש"ח לעבודה שלקח לעצמאי שעה, או סכומים גדולים יותר, וזה נראה לו מוזר. כי הוא עובד תמורת 55 לשעה, אז מה זה החוצפה לקחת 300 ש"ח לשעה?

אני ישתף מהמקרה שלי שאני מכיר בפרטים, ואפשר להקיש מזה למקרים רבים. העצמאיים פה יבינו מיד מה אני מדבר. המטרה שלי היא קצת להסביר לשכירים, למה הם צריכים לעבוד תמורת 55 לשעה, והעצמאי נראה שעושה הרבה יותר.
בנוסף אני מקווה שזה יעזור קצת למי שמקבל שירות מעצמאי ומרגיש מתוסכל מהסכום הלכאורה גבוה שהוא היה צריך לשלם עבור זמן או שירות.

אני עצמאי שעובד בתחום המוזיקה ומרוויח "1500 ש"ח בערב אחד" (והמחמירים מתחילים לעשות חישוב מה קורה אם אני עובד כל ערב...), אשתי מטפלת רגשית ש"יושבת על כורסא ומרוויחה 300 לשעה",


בוא נעשה חישוב קצר. (לכאורה)
כמה זמן זה לנגן בבר מצוה? בוא נגיד 3 שעות? לכאורה 500 לשעה זה אחלה כסף.
אבל...
אם מחשבים את הזמן שאני עובד סביב האירוע, מהרגע שאני מתחיל לארוז את הרכב, ועד שאני חוזר הביתה והולך לישון מדובר על כ6 שעות.
מה שאומר שהרווח הוא פחות מ300 לשעה.
תורידו דלק, ציוד, ידע, אימון, ואין אירוע כל יום.
מליונר אני לא.

אז נכון שבעל האירוע שילם 1500 שח על 10 דקות ריקודים בבר מצוה וקצת מוזיקת רקע (חלק מהזמן היה בכלל מוזיקה מוקלטת...)
אבל העבודה שלי מסביב היא יותר ממה שנראה למי שמסתכל מהצד.

אותו דבר אשתי.
300 לשעה בשביל לפטפט קצת... נשמע אחלה דבר (והמחמירים יעשו חשבון כמה זה אם עובדים יום שלם וכו')

אז בוא נחשוב שניה, אשתי למדה תואר שני, ויש לה 10 שנות נסיון. (אפשר לחשב לכאורה מאות או אלפי שעות לימוד. מהבגרויות ועד ההדרכות שהיא עדיין מקבלת) זה משהו שעושה הגיון לשלם עליו בפני עצמו.
בנוסף, אם היא קובעת טיפול, זה להתכונן (טכנית ונפשית) חצי שעה לפני לפחות, וחצי שעה אחרי להתאפס. בנוסף יש בדרך כלל לפחות 10 דקות של תיאום לפני הפגישה. לפעמים יש דיונים טלפוניים עם אנשים שקשורים לטיפול.
מה עם קליניקה וביטוח? מה אם משלמים על הדרכה?

הגענו לשעתיים ועשר דקות מינימום על פגישה. וזה בקלות יכול להגיע ל3 שעות. לא כולל הוצאות נלוות.
100 ש"ח לשעה זה לא כזה דבר מושלם.


אז לפני שממהרים לעשות את החישוב המהיר: "כמה עולה פיתה, כמה עולה כדור פלאפל, כמה עולה קצת מלפפון- למה זה עולה 15 ש"ח למנה?"

הייתי מציע להסתכל רחב יותר.

נ.ב. אני לא אומר שכל תמחור של כל עצמאי זה הוגן. רק מציע למסתכל מהצד לראות תמונה רחבה יותר (או לא לעשות את החישובים של השני)

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  3  פעמים
למעלה