בימים האחרונים לא כתבתי לציבור.
לא היה לי רצון ולא צורך לכתוב לציבור.
בתור אחת ששיתפה לא מעט על תהליך היציאה לאור - זה כבר שלב חדש בשבילי.
לכתוב לציבור בלי מטרה כלשהי? כשאני מרגישה שלא צריך לכתוב יותר? מה לעשות?
*
בנוסף אני שמחה לספר שהסיבה בגללה חייבתי את עצמי לצאת לאור ולרצות לשנות את העולם, במקרה שלי על ידי כתיבת ספרים, קיבל תפנית מפתיעה, מבחינתי אפילו ניסית.
נושא סבוך שלא חשבתי שיכול להיפתר לעולם, התחיל להתבהר ולקבל ישועה. אומנם זה לא הגיע לפתרון אפילו מועט, אבל בגלל שהיתה אפלה כה גדולה גם זיק אור קטן נחשב למשהו משמח...
תודה רבה לבורא עולם יוצר כל הישועות.
*
כעת אני בצומת דרכים מול עצמי:
האם להמשיך לכתוב לציבור?
יש משפט שאומר: מי שיש לו נשמה של יוצר מוכרח להיות יוצר. (הרב קוק)
השאלה איזה יוצר והיכן...
למיטב הבנתי, גם כתיבת תוכן שלילי יכול לקדם איכשהו באופן חיובי! הכל תלוי מי קורא את הדברים ומה הפרשנות והמסר שהוא לוקח.
אבל כן מעניין אותי אם יש טעם להמשיך לכתוב לציבור באופן בו כתבתי עד כה.
*
אני חושבת שזו קפיצת מדרגה, ממקום של תחושת מחויבות ליצור ולשנות משהו בעולם, למקום של נדיבות.
למקום בו האדם מחליט אם הוא רוצה להתנדב עבור הבורא, ועבור העולם, בלי תחושת מחויבות או כפיה חיצונית לעשות טוב, אלא כי אתה טוב ואתה רוצה ליצור טוב כי לכך נוצרת.
למרות החשיבה הזו - אני כן רוצה לבחון וללמוד מה המנוחה הנפשית באה לומר.
כי לכל רצון, תחושה או צורך יש סיבה, דברים לא יורדים לעולם סתם, אלא צריך להקשיב, להכניס את הטוב לתוכנו, וללמוד ולהפיק לקח.
תודה לה' על הכל. ושה' ינחה את כולם בדרך הטובה בכל המישורים.
הנושאים החמים
