סיפור בהמשכים מאחורי הקלעים- פאנפיק

אחת כזאתי;) · 5/6/24

נכתב ע"י לוצ'י:
ההמשך של פרק ג' היה יפהפה. ממש.
נוגע ועצוב. אוהבת את הכתיבה שלך והתיאורים~ וואו.

תודה רבה! שמחה לשמוע!

ההמשך של פרק ג׳ ימחק מפה בע׳ה ויעבור כמה שינויים ואז מקווה שאעלה אותו שוב בחזרה..

מ. י. פרצמן · 9/6/24

נכתב ע"י אחת כזאתי;):
אז הם יגיעו לפה.. ומה עכשיו?..
לכתוב להם פה את התיקון והם מתקנים?

ואי מרגישה עכשיו תלמידה מרגיזה וחופרת.. אז סליחה ותודה על העזרה

שלוש דרכים לעריכת הודעה:

1. להלשין להנהלה:
לדווח על תוכן שלילי להודעה שאותה רוצים לערוך, ובתוך הדיווח לכתוב מה לשנות בהודעה.
המעלות: המנהל/ת רואה את זה מיד.
החסרונות: לא מתאים לעריכה ארוכה, רק לשינוי מילה בודדת פה ושם. מכיוון שבתיבת ההודעה בדיווח אין מקום לטקסט רב.

2. בחדר פרטי:
לשלוח בקשה בהודעה פרטית לאחד המנהלים, עם הרכיבים הבאים:
- לינק ישיר להודעה שאותה רוצים לערוך ("ההודעה שהעליתי באשכול של הבטטות" לא קביל)
- טקסט חדש שאותו רוצים לשים בהודעה ("תחליפי את הבטט לבטטה כל פעם שזה מוזכר בשורה הרביעית, השמינית וגם בפאנצ'ליין" לא קביל)
המעלות: זוכה בדרך כלל לטיפול מיידי ומסור.
החסרונות: מתאים רק לניקים פרימיום, או לניקים שכבר יש להם שיחה פרטית עם המנהל.

3. לתייג באשכול
לצטט את ההודעה שאותה רוצים לערוך, לתייג את אחד המנהלים (שימו לב שהתיוג עובד! @מ.י. פרצמן המסכנה כבר עייפה מתיוגי שווא)
ולכתוב בהודעה את התוכן החדש שאותו רוצים לכתוב בהודעה המקורית.
המעלות: ברור ופשוט
החסרונות: כל העולם, כולל הגננת של הבת, רואה שכתבת שגיאת כתיב.

שלוש הדרכים קבילות, כשרות ועליזות.
בהצלחה.

אחת כזאתי;) · 27/6/24

אשמח לדעת האם יש ביקוש להמשך...?
תודה

Ayala10 · 27/6/24

יש
ברור!!!!!!!

אחת כזאתי;) · 28/6/24

פרק ד׳

בום טראח.

אוי ואבוי לי. ואוי לאליצפן.
אני רואה בלייב, נפילה ישירה מהנדנה בפארק, אל האדמה, ללא כל התראה מוקדמת.

׳׳אייייההה׳׳ אליצפן מיילל בהיסטריה על הרצפה. אלישמע קופא לרגע. מסתכל על תוצאות מעשי ידיו ופעלוליו.
אני ניגשת אליו מכיון אחד, אייל מגיע מהכיון השני. ויש גם מודעה רשמית: החגיגה מתחילה.

׳׳מה עשית???? יא י׳לד מעצבן!! מי רצה בכלל שתנדנד אותי??׳׳ אליצפן מטיח באלישמע. מראה לי את היד הכאובה שלו, כשאנחנו מתקרבים לשם.

׳׳אני?? פעם הבאה תחזיק חזק, ואז לא תיפול!!!׳׳ אלישמע יורה גיצים, מתובלים בהמלצות וטיפים, מסתירים התגוננות, משל עצמו.

׳׳די. להירגע מיד ילדים!׳׳ אייל מתחיל בהפרדת כוחות משמעותית ׳׳אלישמע. לך לשמור על שילה. ותדאג לא לנדנד אותו בנדנה, גם אם הוא מאד רוצה. ברור?׳׳ הרמז דק, אבל משמעותי. אלישמע הולך, כאחרון הצדיקים הנסתרים, שלא טעמו טעם חטא מימיהם, אל ה׳עונש׳ שחשב שלגמרי לא מגיע לו ביושר. הוא כבר ידאג לדבר עם חוגלת שתחליף אותו.

סבב ראשוני של בדיקות מתחילות. יד למעלה, למטה, צרחה פתאומית מצד אליצפן. אני מגלה שיכולת הבכי שלו יכולה להגיע לשיאים חדשים כל פעם מחדש. ועל כן אני: מגלה המווןן הכלה וסבלנות. הבטחה לא להכאיב מידי. אייל: מגלה ידע נרחב בעזרה ראשונה. קובע לנסוע לצילום. אני נאנחת. בילוי בבית חולים עכשיו, ובאופן כללי, לגמרי לא הדבר המועדף עלי.

בחלוקת תפקידים זריזה, שאר החבורה חוזרת איתי הביתה. אייל נוסע עם אליצפן לצילום. אני מקווה שהוא ישרוד את הבכיות לאורך כל הדרך וההמתנה. כי אם לא, אני אמליץ לו על חברת אטמי אוזניים, באיכות הגבוה ביותר שקיימת.
–

הם חוזרים הביתה. הדבר הראשון שאני רואה שנכנס בדלת, זה ידו של אצליפן כשהיא מעוטרת בתחבושת. יש לי הרגשה שזה לא ככה במקרה.
׳׳יש לי נקע׳׳ אליצפן מראה לי, ולכל מי שמוכן לשמוע, את היד שלו. פרצוף אומלל מרוח לו על הפנים. ולומרות כל זאת, ההצגות שלו, המוצדקות בחלקם בלבד, לא ממש עוזרות לו. כי את החיוך הזעיר שלו, אי אפשר לפספס. אני מעודדת אותו. מציעה לו פינוק תוצרת אמא. הוא מוכן בשמחה. בולע כוס שוקו חם, עוגיות בטעם האהוב עליו והוא מתעופף משם. יש לו תחנות לבקר בהם. או יותר נכון, יש ליד שלו כמה מקומות שהיא צריכה לבקר בהם. להראות נכוחות. לא כל יום מתגשם לילד קטן ושובב חלום.

׳׳איך היה?׳׳ אני שואלת את האדם ששרד אפילו בלי אטמי אוזניים.

אייל פוזל לכיון החדר של אליצפן, מוודא שהשטח נקי ׳׳מדובר בילד מפונק, שלא מתנגד לשום דבר שאין עליו חותמת של ׳סוכר בכמות גבוהה׳׳ הוא מגחך.

אני צוחקת. בהחלט. בנים גידלתי ורוממתי.
ניפגש במרפאת השיניים. עד אז, נסתפק בתחבושת ובדרמה מוגזמת. שיהיה.
—

אחת כזאתי;) · 28/6/24

נכתב ע"י Ayala10:
יש
ברור!!!!!!!

תודה.
העלתי עכשיו

אשמח כמובן לתגובות שלכם.

אחת כזאתי;) · 14/8/24

חלק מעט יותר קצר, אבל עדיין מעלה.. תהנו. אשמח לתגובות, הערות והארות שלכם.

פרק ה׳

׳׳לא ידעתי שאתה כל כך מתגעגע ללמוד בבית ספר׳׳ אני נכנסת הביתה, מעטפה לבנה אחוזה בידי אחרי שהוצאתי אותה מתיבת הדואר ורפרפתי עליה קלות. אין ספק, החלטתי. המכתב מיועד לאייל.

׳׳ברור מתגעגע׳׳. אייל לוקח ממני שתי שקיות, מתעניין כבדרך אגב במעטפה. ׳׳מי החסר תקנה שחושב שפסגת חלומותי כרגע היא לעבור סדרת התעללויות 2 נוסח המורה אברמוב׳׳? עיניו מצטעפות לרגע מהזכרת שמו של האדם שלימד אותו חיים קשיים מה הם. אחר הוא גיחך קלות. מעביר זכרונות שההדחקה שלהם, אל תא רדום במוח, יפה להם.

׳׳בית ספר לאומניות לחימה׳׳ אני מעדכנת. מעבירה לו טופס לבן ארוך. מילים שחורות, על גבי דף לבן, כותבות שם. תחת הכותרת: ׳זימון קריאה לראיון עבודה.׳

׳׳ואו. זה נשמע מעניין׳׳ אייל פולט. בולע את הנאמר שם. ׳׳זוכרת שדיברנו על סוף לימי החופש?׳׳ אייל מזכיר לי את היום הזה, בו הוא התהלך דיכאוני בבית. מחפש את שאהבת נפשו לעשות. ולא מוצא את מה שיספק אותו, וישאיר אותם חיים. ׳׳קיבלתי פה ראיון עבודה להיות מורה בבית ספר מקצועי ללימודי לחימה. הם חושבים שאני מתאים׳׳ הוא תוקע פרצוף סנובי. חסר משקפי שמש, לתפאורה המושלמת של ׳אני חי בסרט׳. אייל נישאר אייל.

׳׳תבטיח לי דבר אחד׳׳ אני ממהרת לומר לפני שקליעים יתחילו להתעופף באויר, במקום כוסיות לחיים. ׳׳אין בזה סיכון כל שהוא. נכון?׳׳ כי התשובה תאלץ להיות שלילית. ואתה יודע את זה. כמה עברנו בשביל הימים האלה, של שקט.

׳׳אני חושב שלא׳׳ אייל אומר לאט, כמו חושב לעומק על הדברים, מנסח הבטחות גדולות ששליטה אין לנו אף פעם עליהם, למילים פשוטות. אני רק מתנחמת בזה, שצליל של ביטחון מלווה את שלוש המילים האלה. גורם לי לנשום לרווחה. אני מעלה חיוך, מאחלת בהצלחה.

ואמן ובכל מה שנעשה,
נצליח.

—

מה שניחשת · 15/8/24

ואוו ממש ממש יפה

אחת כזאתי;) · 29/9/24

פרק ו׳

אני נכנסת לחדר של הבנים, פותחת לרווחה את חלונות החדר. אור רך של בוקר ניכנס מבעד לסורגי החלון, אליהם כבר התרגלתי. כי איך אפשר אחרת?!
אליצפן הראשון שקופץ. מסתכל עלי בבלבול. ׳׳מה אמא, כבר הגיע הבוקר?׳׳. הקול שלו מזכיר לי את הצליל שמפיק החליל ששוכב בארון, שבור ושרוט מכל צדדיו, אחרי שהטלתי צו איסור להשתמש בו. הרעש היה בלתי נסבל.
׳׳כן, הגיע הבוקר. יום חדש׳׳ אני מחייכת. מלטפת את הגב של אלישמע.
׳׳די אמא, עזבי אותי. אני כבר לא תינוק׳׳ אלישמע מודיע לי ברגע שהוא מתעורר. מנתר מהמיטה בזינוק מרהיב לעבר הריצפה.
׳׳אלשימע!׳׳ צווחני במיוחד ניפלט לי. ׳׳כבר דיברנו על זה שאין מצווה כזאת לקפץ כשאפשר פשוט לרדת בזהירות מהמיטה, ממש כמוני׳׳
׳׳אבל זה לא מגניב ככה. ובכלל לא כיף׳׳ הוא מוחה. אני נאנחת.
אלישמע נעמד על כיסא המכתביה ופותח בנאום ספונטני ׳׳אני מכריז בזאת, על פתיחת תחרות בגדים.׳׳ הוא מרים את ידו לאויר, מגלה 3 אצבעות. ׳׳בספירה שלי לאחור. 1. 2. ו-3׳׳ הוא מסתער על בגדיו, תופס אותם ורץ למקלחת. אליצפן לעומתו, נימרח במיטה.
׳׳אתה לא בתחרות?׳׳ אני שואלת את הילד שלי, זה שתמיד חייב לנצח.
׳׳כל בוקר אותה תחרות. נמאסססס׳׳ הוא שם את השמיכה על פניו. אני יוצאת מהחדר מפטירה בנחת ׳׳לא חייבים להשתתף כל בוקר בתחרות. אבל להתלבש- חובה. עוד רבע שעה אבא לוקח אתכם ללימודים׳׳.
׳׳טווובב׳׳ עייף נישמע מכיוונו. אני הולכת לחדר, לוקחת את שילה מהלול שלו. הוא מחייך אלי בתגובה.
׳׳היום אני חוזר מאוחר יותר׳׳ אייל מודיע לי כשאני ניכנסת למטבח. כריכים עטופים ושאריות ממרחים מפוזרים סביבו.
׳׳יש משהו מיוחד בבית ספר?׳׳ אני מבררת. כל כך מרוצה ממקום העבודה החדש שלו. והאור שחזר לו לפנים. שווה את הכל.
׳׳לא. דווקא יום רגיל. אבל קבעתי ללכת אחרי לאלי.׳׳ השם של אלי מעלה בפניו חיוך קטן. ידיו מושטות לעברי, הוא לוקח אליו את שילה שמגרגר בהנאה.
׳׳יפה יפה. מישהו פה יודע להנות׳׳ אני קורצת לו, ומוסיפה מיד ׳׳מקווה שהכל בסדר׳׳.
׳׳הכל בסדר גמור׳׳ הוא אומר בכנות. ׳׳מה? צריך להיפגש רק באסונות?׳׳ הוא מחזיר לי את שילה. ׳׳מזה היה לנו מספיק..׳׳
׳׳צודק.׳׳ אני אומרת בזמן שידיי מכניסות את הכריכים במיומנות לתיקים של הילדים.
׳׳כולם מוכנים?׳׳ אייל שואל מהכניסה. ׳׳כי אני יוצא עכשיו׳׳
קולות של ריצות נעליים נשמעים. החבורה מתייצבת. אליצפן ואלישמע עוד מתווכחים על התחרות, החובה והזכות להשתתף בה, ומה שבין לבין.
הדלת נטרקת ושקט משתרר בחלל הבית. אני מתארגנת גם ליציאה, מלבישה ומארגנת את שילה למטפלת.
כשאני יוצאת מהבית ונועלת, מבטי ניתקל בשלט מכירה, תלוי על חלון הבית הסמוך.
זכור לי שאייל דיבר איתי לאחרונה ושאל אם יש בית למכירה בישוב. אני מתזכרת את עצמי להגיד לו בערב על השלט מכירה שראיתי. מסוקרנת מי רוצה לעבור.

אחת כזאתי;) · 29/9/24

אשמח לתגובות, הארות והערות.

אשמח לערוך סקר קצר:
1. אם אתם רוצים עוד כמה פרקים לפאנפיק- שימו לייק.
2. אם את רוצים סיום בקרוב לפאנפיק- שימו וואו.

מוז'יניקית · 29/9/24

ברור להמשיך!
כיף לקרוא על אפרת
הכתיבה שלך מהממת!

קצת הפריע לי הי' המיותרת....

נכתב ע"י אחת כזאתי;):
ניסבל.

נכתב ע"י אחת כזאתי;):
ביכלל

נכתב ע"י אחת כזאתי;):
נימאסססס

נכתב ע"י אחת כזאתי;):
מיזה

נכתב ע"י אחת כזאתי;):
ניטרקת

אחת כזאתי;) · 29/9/24

נכתב ע"י מוז'יניקית:
ברור להמשיך!
כיף לקרוא על אפרת
הכתיבה שלך מהממת!

תודה רבה על המשו׳ב המפרגן והמחמם!

נכתב ע"י מוז'יניקית:
קצת הפריע לי הי' המיותרת....

ערכתי ותקנתי את הפרק...

אני כותבת כאן את הפרקים ואחר כך מעתיקה אותם לדוקס ככה שאפילו אין כלום שמתקן אותי השגיאה הקטנה הזאת שבה אני מוסיפה י׳ בפרגון מיוחד../SPOILER]
תודה לך על ההארה.

מה שניחשת · 29/9/24

עפה על הפאנפיק שלך!
אין מצב את סוגרת אותו עכשיו.. עוד לא התחיל קצת עקשן..

חני טולדו · 29/9/24

אוהבת. אוהבת. אוהבת.
הכתיבה שלך מטורפת, ואני חושבת שאת היחידה שעושה פאנפיק על מרגל להשכרה, בכזו אותנטיות, ודבקות באופי הדמות.
ברור שתמשיכיי!!!!

אחת כזאתי;) · 29/9/24

נכתב ע"י מה שניחשת:
עפה על הפאנפיק שלך!

נכתב ע"י חני טולדו:
אוהבת. אוהבת. אוהבת.
הכתיבה שלך מטורפת, ואני חושבת שאת היחידה שעושה פאנפיק על מרגל להשכרה, בכזו אותנטיות, ודבקות באופי הדמות.
ברור שתמשיכיי!!!!

תודה רבה על התגובות המחממות!

נכתב ע"י מה שניחשת:
אין מצב את סוגרת אותו עכשיו.. עוד לא התחיל קצת עקשן..

צודקת. לכן עשיתי את הסקר... (וכמובן, הוא פתוח עדיין להצבעות שלכם)
וכרגע, לפי התגובות, בעז׳׳ה ממשיכה במרץ. אחלו לי בהצלחה

אחת כזאתי;) · 7/11/24

פרק ז׳

׳׳מה שותים היום?׳׳ אייל אוחז בידיו שתי כוסות יין, מתלבט מול מקרר היינות שלו, איזה בקבוק לפתוח לכבוד המאורע.

׳׳אתה כאילו מתייעץ איתי?׳׳ אפרת שבדיוק עוברת שם בדרך לחצר, מגש עמוס אוכל בידיה, שואלת בחיוך. האחרונה שתבין בכאלה דברים.

׳׳אה לא, סליחה׳׳ אייל צוחק. ׳׳חשבתי שאלי כאן. לאן נעלם הבחור?׳׳. הוא לוקח שתי בקבוקים, מחליט לתת לאורחי הכבוד להחליט בעצמם.

׳׳הלך להביא משהו. אמר שכבר יחזור׳׳. אפרת אומרת, ויוצאת לחצר. טליה כבר שם, יושבת על הערסל.

׳׳ואוו אפרת׳׳ היא נעמדת, כשרואה את אפרת מגיעה. ׳׳את כל זה את הכנת לבד? בשבילנו?׳׳

׳׳את רואה פה עוד אנשים?׳׳ אפרת מחייכת. ׳׳בואי לשולחן, מקווה שלא באתם רעבים׳׳.

׳׳רעבים בטוח לא, עבר עלינו חתיכת יום וה--׳׳ היא מגיעה קרוב לשולחן, נעצרת בהשתאות. ׳׳מדהים. אמל׳ה הכל ערוך כזה יפה, תודה.׳׳ טליה מתלהבת, מתעניינת מאיפה אפרת קנתה את הסט סכו׳׳ם מזהב. מחמיאה על אגרטלי הפרחים.

׳׳הגעתי, אפשר להתחיל׳׳. אלי צץ פתאום, חיוך שובב על פניו. סוקר גם הוא את השולחן. מתיישב ליד טליה.

׳׳אפרתתתת׳׳ נישמעת פתאום צעקת קריאה מכיון הבית. היא קופצת. זה אייל. אבל למה למען ה׳ הוא צועק ככה? ועוד אחרי שהילדים הרגע נרדמו...

׳׳מה קרה?׳׳ היא נכנסת היסטרית הביתה. ׳׳אתה.. אתה בסדר?׳׳ היא מסתכלת על יין אדום ולבן שמתערבלים לנוזל על הרצפה, על זכוכיות בכל מקום. והרגליים שלו שמדממות משברי זכוכיות, ורטובות מיין.

׳׳אני מצטער על הצעקה שלי מקודם, באמת׳׳ וזה היה מוזר לו, לצעוק כמו ילד קטן. כמה זכוכיות, קצת בלאגן, כמה חתיכות לרגל שלו. למה הוא איבד לרגע שליטה? ועוד צעק בקול?

׳׳אני הולכת להביא מגב. ואתה׳׳ היא מסתכלת על אייל שמביט סביבו, חצי בעוגמה, חצי בחוסר אונים. ׳׳לך לטפל בזכוכיות שנכנסו לך לרגל. אני כבר אנקה ואסדר פה הכל׳׳.

׳׳ואני פה לעזור לך׳׳ טליה מגיעה באינטליגנטיות, מפשילה שרוולים, ביחד הן משתלטות על התקרית הלא נעימה.

׳׳אפרת, אני נורא מצטער׳׳. אייל לוחש לאפרת רגע לפני שהם חוזרים למרפסת. ׳׳לא יודע מה חשבתי לעצמי, החזקתי שתי כוסות יין ביד אחת ושני בקבוקים ביד השניה, ורציתי להביא עם הכל ביחד את הפותחן׳׳. הפרצוף של כמו אחרון הילדים המושפלים, אחרי אירוע בו הם מבינים כמה הם התנהגו כמו טפשים.

׳׳אייל לא צריך להגזים, באמת׳׳ אפרת לא מבינה על מה כל הדרמה. ׳׳לך תביא יין חדש, יש לנו אורחים שמחכים לנו׳׳. היא מזכירה לו. מרגישה בינה לבין עצמה שאייל לא שלם עם החוסר אונים שהוא מביע. על האיבוד שליטה והצרחה שלו. היא דווקא רואה בזה משהו חיובי. כן, גם אייל בן אדם. גם לו נופל דברים, והוא נבהל לרגע מהסיטואציה.

אפרת חוזרת לגינה, אייל מגיע כמה שניות אחריה, חיוך רחב על הפנים שלו ובקבוק יין חדש בידיו.

׳׳לחיים אלי, לחיים לשכנים החדשים שלנו׳׳ אייל מוזג לאלי יין, מרוצה. הם שותים, מדברים וצוחקים.
מאוחר בלילה הם מסיימים, אלי וטליה חוזרים לביתם החדשה, הממוקם ליד הבית של משפחת גלבוע.

אפרת מסתכלת מהצד על אייל. הוא מחייך לעצמו, נזכר בימים בהם היה שותף לדירה של אלי, באלפי חויות ורגעים שחלקו יחד. ועכשיו, יחלקו עוד לאינספור.

אחת כזאתי;) · 3/12/24

בס’’ד
פרק ח’

דפיקות בדלת. השעה שתיים שלושים וחמש בלילה.

אייל מזנק ממיטתו, לעמדת קרב. אקדחו נטען בידיו במהירות. הוא צועד חרש לכיון דלת החדר, פותח אותה לאט-לאט.
חיוך קטן עולה על פניו, בשעה שהוא מבין שהוא נוקט בכל אמצעי הזהירות האפשריים, רק כדי ששילה, הישן איתם עדיין בחדר, לא יתעורר. כי אם הוא יתעורר, חגיגה שלימה תתחיל איתו ביחד. והתוצאות? יהיו הרסניות. ביניהם בכי בלתי פוסק, ולילה לבן.

אור חלוש מסתנן מבעד לדלת הפתוחה למחצה, אפרת קמה משנתה, מסתכלת סביבה בבלבול. כל אחד ומה שמעיר אותו...

’’מה קרה?’’ היא שואלת חצי מתוך שינה.

’’סוכנת לעולם לא תהיי’’ אייל נאנח בתגובה. מסתובב לעברה חצי סיבוב.

’’וגם לא ניסתי להיות. אבל על מה המחמאה והבאלגן הפעם?’’ עיניה פוזלות לעבר האקדח שבידו.

’’סוכנים תוך שניות מתעוררים, מנתחים את המצב, וחותרים לפעולה אפשרית. ואת’’ אייל מצביע עליה, משפשפת עיינים עייפות ’’בקושי הצלחת להגיע למצב ישיבה’’.

’’הבנתי, המורה. אלמד לפעם הבא’’ בלי נדר. ושלא תיהיה. ’’ולא אמרת לי על מה כל הדרמה’’ היא מדליקה מנורת לילה קטנה, בודקת מה השעה. לגמרי לא מרוצה מהתוצאה.

’’לא נדע עד שלא אבדוק’’ הוא מתחמק.

’’נבדוק’’ היא מתקנת אותו.

’’הו לא’’ אייל מחייך. ’’את ממש לא בעסק הזה, סוכנת מתחילה’’

’’מתחילה? אחרי כל השנים האלה איתך, ורק מתחילה?’’ היא אומרת בכוונה בתהדמה מוגזמת. נשכבת חזרה, בכניעה, על מיטתה. ’’ורק שאלה אחרונה, יורשה, המורה?’’

’’את מכירה את המשפט הקבוע שלי, על שאלות... אז נתקדם לתכל’ס. מה השאלה שלך?’’ קולו סבלני, אבל אפרת מזהה את הרצון שלו ללכת.

’’אתה הולך ככה?’’ לאן שזה לא יהיה.

’’פירוש למילה ’ככה’?’’ הוא מחקה את קולה.

חצי חיוך עולה על פניה של אפרת. ’’כוונתי ללוק העכשווי שלך. פיז’מה.’’ היא מדגישה את המילה האחרונה במין זעזוע.

’’אה. שטויות. יום אחד עוד את תעשי לי קורס בסטייל. קבענו?’’ הוא מפטיר בגיחוך.

’’תזכור. שיעור אחד- עלי’’.

’’זוכר’’ הוא אומר, סוגר בטריקה עדינה את הדלת.

הוא סוקר במהירות את הבית. הכל כרגיל. עוד דפיקה מיואשת נשמעת מכיון הדלת. אייל מסתכל בעינית.

ליבו החזק והיציב, מחסיר פעימה אחת.

בתוך שניה, הוא פותח את הדלת. אלי עומד בפתח. הבעת פניו לא ברורה לאייל עדיין.

’’מה קרה?’’ אייל מייצב את קולו שרעד לו לשבריר שניה, ’’צריך להלוואות חלב? ביצים? רק תגיד’’ הוא מגחך. אלי הוא מסוג האנשים שמעולם לא דרכו במטבח מבחירה, ואם כן לא השאירו אותו שלם.

’’תוריד את האקדח’’ אלי אומר לפתע. ’’תפסיק להיות כזה.’’ ואולי הוא בכלל נוזף בעצמו.
מזכיר לרגע לאייל את אפרת. או הו כמה זמן לקח לה להתרגל למציאות, שכל תנועה, רעש, או מצב חשוד, גורמים לו דבר ראשון, לשלוח את ידו אל אקדחו.

’’כזה מה?’’ אייל מיתמם, מחזיר את אקדחו למקומו.

’’כזה.. כזה’’ אלי מחפש מילים. הן בורחות לו.

’’בואנה, ממתי אתה ככה מגמגם?’’ אייל בוהה באלי. לא מתאים לו ככה לאבד מילים. והוא עוד לא הסביר לו, למה הוא דופק על דלת ביתו בשעה זו של הלילה.

’’אייל’’ אלי מחייך חיוך מרוגש- מתוח, כזה שאייל לא ראה כבר הרבה זמן. ’’אני וטליה נוסעים.. היא.. היא אמרה שהיא רוצה שניסע ללדת. ו.. אני לא.. בעצם כן..’’. המילים מתערבבות לו. בפעם הראשונה בחייו, הוא מוצא את עצמו מרוגש, עד כדי כך, שמילותיו יוצאות מפיו, בשברי הבהרות מבולבלות.

’’אלי!!!!" אייל מחבק אותו, טופח לו על השכם בחיבה. לא ככה הוא דמיין את זה. ’’תודה שבאת לומר לי’’. ככה הוא חלם שיקרה.

כנראה שהתרגשות, ומילים אבודות, זה דבר מדבק. כי גם אייל, מוצא את עצמו חסר מילים, בשעה שהרכב של אלי וטליה נעלם מטווח ראיתו המטושטשת.

אחת כזאתי;) · 3/12/24

וכמובן שתגובות, הערות והארות, יתקבלו בברכה.
קריאה מהנה!

hadassah m · 3/12/24

תמיד כשמכניסים רגעי משפחה מאחדים ומרגשים זה הופך את מה שאנחנו קוראים למרגש וכיף יותר
במיוחד לאנשים משפחתיים ורגישים
אהבתי את הרגש הרב

אחת כזאתי;) · 4/12/24

נכתב ע"י hadassah m:
תמיד כשמכניסים רגעי משפחה מאחדים ומרגשים זה הופך את מה שאנחנו קוראים למרגש וכיף יותר
במיוחד לאנשים משפחתיים ורגישים
אהבתי את הרגש הרב

תודה על המשוב, ועל הפירוט שבו על העניין שאהבת. כיף לשמוע!

פרוגבוט

פרסומת

סיפור בהמשכים מאחורי הקלעים- פאנפיק

משתמש מקצוען

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

פרוגבוט

תוכן שיווקי

כדי שהמכירה תהיה נוחה לכולם, כדאי לפרט בכל הודעה:​

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

כדי שהמכירה תהיה נוחה לכולם, כדאי לפרט בכל הודעה: