אני רוצה להציג לך את איך שאני חונכתי. כמובן שצריך שיהיה לזה בסיס כלכלי ולא כל הורה יכול לעשות ככה אבל רוצה להגיד שזה הפוך על הפוך - יצאתי הרבה יותר מחונכת פיננסית מחברותי דווקא בגלל שקיבלתי הכל.
ב"ה היה להורים שלי לתת, ואמא שלי כל פעם היתה דוחפת לי עוד שטר של מאתיים, משהו בסביבות פעם בשבועיים.
אני זאת שאמרתי שאני לא צריכה ויש לי הכל. והיא זאת שפירטה לי למה היא דואגת שתמיד יהיה לי שטר בארנק:
- אם את נתקעת בלי תחב"צ, לקחת מוניות בלי להתלבט.
- אם שכחת בקבוק, תקני אפילו בעשר שקל. זה שווה הכל, כדי שתשתי נורמלי.
- אם שכחת אוכל, תקני בקפיטריה את הסנדויצים הבריאים והיקרים ולא סתם גאנק פוד.
רוצה להגיד שזה לא גרם לי לבזבז בלי חשבון. אני גם היום מתנהלת בצורה שמחפשת את הכי זול ומשתלם, סולדת ממותגים ודברים שעולים יותר מסיבות שטותיות, תמיד חושבת לפני קניה אם היא באמת נצרכת וזה דווקא בגלל שלא הרגשתי אף פעם שיש מחסור, שאין ברירה אחרת.
אה, וגם עבדתי במסירת שיעורים פרטיים (בייביסיטר אמא שלי לא הסכימה בבתים זרים) למרות שלא היה חסר לי כסף.
אין הגדרה אחידה להכרה....
למעשה, בנות שעובדות מבזבזות יותר. פשוט כי יש להן.
לא בטוחה בכלל שכל אחת שואלת את עצמה האם שעות העבודה שוות את ההנאה הרגעית.
בת שעובדת כדי לפצות את עצמה על מה שההורים שלה לא רוצים או מסוגלים לתת בוודאי שהיא תבזבז את זה, כי היא מרגישה שזאת האפשרות היחידה שלה "לפנק" את עצמה.
מכירה הרבה נשים כבודות ומחושבות מאוד שמכניסות כסף כבר כמה עשורים ועמלות עלוי בפרך ועדיין לא למדו לשאול את עצמן את השאלה הזו. (מצוי בכל השכבות אבל עוד יותר בבתים שבהם פרנסה מן השמים והשתדלות זה לחלשים)
אני חושבת שהגישה החינוכית צריכה להיות: עבדנו קשה על הכסף הזה, ואנחנו נותנים לך אותו בשפע ובשמחה כי את הכי חשובה לנו בעולם. בשביל זה אנחנו עובדים.
ברגע שהילדים רואים מה חשוב לך ומה פחות, הערכים חודרים אליהם.
לחנך את הילדים להגביל את עצמם על ידי הגבלה חיצונית זה ההפך מחינוך אמיתי.
אם להורה אין שום ערך לכסף, גם לילד לא יהיה.
ואם להורה יש ערך והוא מעביר אותו לילד יחד עם הנתינה (לא מתקמצן על הילד כי גם על עצמו הוא מתקמצן),
גם הילד יפתח את זה בסופו של דבר.
הנושאים החמים
Reactions: צפונבון, ג'נטלמן, yitzhak123 ועוד 4 משתמשים7 //