התייעצות כמה דמי כיס אתם נותנים לבנות התיכון/סמינר שלכם?

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #21
אין שום בעיה חינוכית בלעבוד
כמובן שבמקום שמתאים לבת סמינר
זה מביא לתודעה פיננסית וחינוך לערך של כסף והתנהלות, (וגם שמירה על זמנים וכדומה)

וגם סתם ככה לא הייתי נותן דמי כיס אלא פשוט א םיש דברים נצרכים: ביגוד, טיול וכו יוצא מההורים
לבחורי ישיבה כן הייתי נותן, פשוט כי יש פחות אפשרויות ולא חוזרים הביתה כל יום
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
כמעט כולן ממליצות לעבוד ולהכניס כסף.

זה באמת מה שאנחנו מנסות לייצר כאן? פשוט להסיט את בעיית הכסף? לגדל דור שרגיל לפינוקים ובזבוזים בלי הכרה?

יש כאן הרבה מעבר לכסף שיש או אין

לא מאמינה שבחורה שעובדת על כסף תבזבז אותו בלי הכרה, וזו הסיבה שממליצים שתעבוד.
אין לי בנות בתיכון, אבל בתור בחורה בתיכון הייתי עושה בביביסיטר, ובסמינר כבר עבדתי במ"מ ועוד כל מיני, ב "ה ההורים שלי אפשרו לי הכל מהכיס שלהם ואת הכסף שמרתי אבל היה לי ועדיין... הרבה יותר ערך לכסף מאשר למי שלא עבד עליו מעולם. אחותי שהעדיפה לא להתאמץ כי גם ככה תקבל הכל, בזבזה הרבה יותר ממני והיום כנשואה כמה שנים היא עדיין לא מסוגלת להתמודד עם זה שלחיות עולה כסף...
עבודה היא לא הסטה של הנושא היא כלי כדי ללמד- לכסף יש ערך, מישהו עובד עליו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
ברגע שעבדו על הכסף הבזבוזים הם לא בלי הכרה הם עם הכרה.
הבחורה עושה בעצמה את ההשואה שעת בייביסיטר שווה לי שייק?
לפעמים כן לפעמים לא. אבל בודאי שהמדידה הזו מכניסה שיקול דעת.
ואם בחורה עובדת מבזבזת בלי הכרה יא עוד יותר צריכה אימון וחידוד ולא שהפעם הראשונה תרויח משכורת של כמה אלפים תצטרך להתמודד עם הסוגיות האלה בלי שום הכנה.
אין הגדרה אחידה להכרה....
למעשה, בנות שעובדות מבזבזות יותר. פשוט כי יש להן.
לא בטוחה בכלל שכל אחת שואלת את עצמה האם שעות העבודה שוות את ההנאה הרגעית.

מכירה הרבה נשים כבודות ומחושבות מאוד שמכניסות כסף כבר כמה עשורים ועמלות עלוי בפרך ועדיין לא למדו לשאול את עצמן את השאלה הזו. (מצוי בכל השכבות אבל עוד יותר בבתים שבהם פרנסה מן השמים והשתדלות זה לחלשים)
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
אני באמת מאמינה בסכום קבוע. זה מחנך לאוריינות פיננסית, אחריות, דחיית סיפוקים ומדמה את העולם האמיתי...
השאלה היא כמה??


בנוסף, יש כאן בתגובות התעלמות מוחלטת מהפן החינוכי.

כמעט כולן ממליצות לעבוד ולהכניס כסף.

זה באמת מה שאנחנו מנסות לייצר כאן? פשוט להסיט את בעיית הכסף? לגדל דור שרגיל לפינוקים ובזבוזים בלי הכרה?

יש כאן הרבה מעבר לכסף שיש או אין

מנסה למקד

לצורך העניין, נניח שאני יכולה לתת לכל אחת 200 ש"ח בחודש בלי בעיה. אפילו 400. (בנוסף, כמובן, לכל הצרכים הבסיסיים פלוס פלוס. רק לבזבוזים) זה מה שאני רוצה? זה מה שאת עושה?

ואם כן, מי אמר שזה מספיק? תמיד תהיינה בנות שמוציאות יותר. איפה הגבול? איך מחליטים על גובה הסכום?
איפה עובר הקו בין שאלה פיננסית לשאלה חינוכית?
השאלה שלך מצוינת.
ואני מתמודדת איתה עם ילדה בכיתה ג'!
שרוצה כל יום חטיף כי כולללן מביאות, וכל יום קליק, כי יש מבחן, ורק היא יושבת עם בייגלה במבחן (!)
כשעוברים ליד קניון / שלט "קפוצ'ינו" היא מבקשת שיקנו לה רק הפעם עם ריבת חלב וקצפת.
אצלה ההתמודדות היא באמת יותר מורכבת, כי זה ממש אופי, וגם משיכה למתוק כל הזמן.
בכל מקרה,
גם אנחנו נדרשנו לשאלה- כמה לתת?
גם אם יש- האם נכון לתת כל יום חטיף לכיתה ושוקולדים?
האם בכל פעם שעוברים בקניון צריך לקנות אייס קפה?

ודווקא איך שאת שואלת את השאלה כבר ענית את התשובה.
כנראה שצריך לשים גבול, גבול שמגיע באהבה ובאכפתיות. ואפילו לנהל על זה דיון.
הייתי מנהלת על זה דיון מחוץ לבית, במרחב הפתוח ומסבירה לילדה את הנקודה.
אני בהחלט חושבת שיש לנו כהורים זכות ללמד את הילדים שלנו בדור מפונק כל כך גבולות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
הסמינר החדש והישן נמצאים בתוך מרכזי קניות +תרבות שמושפעת מהחוצניקים. המלחמה בזה מאד קשה וכמעט בלתי אפשרית
בסמינר הישן יש מכירה של אוכל וחטיפים ליד השער כדי לנסות למנוע קצת אבל זה לא מתחרה עם האייס קפה של קפוצינו

בסוף זה דיבור בין ההורים והבת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
הסמינר החדש והישן נמצאים בתוך מרכזי קניות +תרבות שמושפעת מהחוצניקים. המלחמה בזה מאד קשה וכמעט בלתי אפשרית
בסמינר הישן יש מכירה של אוכל וחטיפים ליד השער כדי לנסות למנוע קצת אבל זה לא מתחרה עם האייס קפה של קפוצינו

בסוף זה דיבור בין ההורים והבת.
נכון
היה קיים כבר לפני 15 שנה
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
אז אין היום את הערך של הסתפקות במועט?
כל מה שנשאר זה לפחות אחריות אישית כלכלית, והבנה שלתמורה יש מחיר?

עוד אין לי ילדים גדולים ואולי העולם ישתנה עד אז הרבה יותר, כנראה. אבל אולי כן אפשר לחשוב על זה גם קצת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
אני רוצה להציג לך את איך שאני חונכתי. כמובן שצריך שיהיה לזה בסיס כלכלי ולא כל הורה יכול לעשות ככה אבל רוצה להגיד שזה הפוך על הפוך - יצאתי הרבה יותר מחונכת פיננסית מחברותי דווקא בגלל שקיבלתי הכל.
ב"ה היה להורים שלי לתת, ואמא שלי כל פעם היתה דוחפת לי עוד שטר של מאתיים, משהו בסביבות פעם בשבועיים.
אני זאת שאמרתי שאני לא צריכה ויש לי הכל. והיא זאת שפירטה לי למה היא דואגת שתמיד יהיה לי שטר בארנק:
- אם את נתקעת בלי תחב"צ, לקחת מוניות בלי להתלבט.
- אם שכחת בקבוק, תקני אפילו בעשר שקל. זה שווה הכל, כדי שתשתי נורמלי.
- אם שכחת אוכל, תקני בקפיטריה את הסנדויצים הבריאים והיקרים ולא סתם גאנק פוד.

רוצה להגיד שזה לא גרם לי לבזבז בלי חשבון. אני גם היום מתנהלת בצורה שמחפשת את הכי זול ומשתלם, סולדת ממותגים ודברים שעולים יותר מסיבות שטותיות, תמיד חושבת לפני קניה אם היא באמת נצרכת וזה דווקא בגלל שלא הרגשתי אף פעם שיש מחסור, שאין ברירה אחרת.
אה, וגם עבדתי במסירת שיעורים פרטיים (בייביסיטר אמא שלי לא הסכימה בבתים זרים) למרות שלא היה חסר לי כסף.
אין הגדרה אחידה להכרה....
למעשה, בנות שעובדות מבזבזות יותר. פשוט כי יש להן.
לא בטוחה בכלל שכל אחת שואלת את עצמה האם שעות העבודה שוות את ההנאה הרגעית.
בת שעובדת כדי לפצות את עצמה על מה שההורים שלה לא רוצים או מסוגלים לתת בוודאי שהיא תבזבז את זה, כי היא מרגישה שזאת האפשרות היחידה שלה "לפנק" את עצמה.
מכירה הרבה נשים כבודות ומחושבות מאוד שמכניסות כסף כבר כמה עשורים ועמלות עלוי בפרך ועדיין לא למדו לשאול את עצמן את השאלה הזו. (מצוי בכל השכבות אבל עוד יותר בבתים שבהם פרנסה מן השמים והשתדלות זה לחלשים)
אני חושבת שהגישה החינוכית צריכה להיות: עבדנו קשה על הכסף הזה, ואנחנו נותנים לך אותו בשפע ובשמחה כי את הכי חשובה לנו בעולם. בשביל זה אנחנו עובדים.
ברגע שהילדים רואים מה חשוב לך ומה פחות, הערכים חודרים אליהם.
לחנך את הילדים להגביל את עצמם על ידי הגבלה חיצונית זה ההפך מחינוך אמיתי.

אם להורה אין שום ערך לכסף, גם לילד לא יהיה.
ואם להורה יש ערך והוא מעביר אותו לילד יחד עם הנתינה (לא מתקמצן על הילד כי גם על עצמו הוא מתקמצן),
גם הילד יפתח את זה בסופו של דבר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
השאלה שלך מצוינת.
ואני מתמודדת איתה עם ילדה בכיתה ג'!
שרוצה כל יום חטיף כי כולללן מביאות, וכל יום קליק, כי יש מבחן, ורק היא יושבת עם בייגלה במבחן (!)
כשעוברים ליד קניון / שלט "קפוצ'ינו" היא מבקשת שיקנו לה רק הפעם עם ריבת חלב וקצפת.
אצלה ההתמודדות היא באמת יותר מורכבת, כי זה ממש אופי, וגם משיכה למתוק כל הזמן.
בכל מקרה,
גם אנחנו נדרשנו לשאלה- כמה לתת?
גם אם יש- האם נכון לתת כל יום חטיף לכיתה ושוקולדים?
האם בכל פעם שעוברים בקניון צריך לקנות אייס קפה?

ודווקא איך שאת שואלת את השאלה כבר ענית את התשובה.
כנראה שצריך לשים גבול, גבול שמגיע באהבה ובאכפתיות. ואפילו לנהל על זה דיון.
הייתי מנהלת על זה דיון מחוץ לבית, במרחב הפתוח ומסבירה לילדה את הנקודה.
אני בהחלט חושבת שיש לנו כהורים זכות ללמד את הילדים שלנו בדור מפונק כל כך גבולות.
בגיל הזה הייתי ממליצה לבדוק מול הילדה מי זה "כולם" שהיא מדברת עליהם
מנסיון עם ילדה גדולה יותר, התברר שמדובר ב 2 בנות שעושות הרבה רעש..
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
ממש נושא מעניין ובעיני זה תלוי בכלל בסוג הבחורה. ולגבי בחורי ישיבות? רוב האימהות כן נותנות לבחורים כסף נזיל לקניית דברים מעבר לבגדים או שגם זה לא? כי אם כן אז הבחורה יכולה להרגיש קיפוח אם נותנים רק לאחיה ולמרות שהם בישיבה כל הזמן וכו אז יש לשים לב לא לתת למשהו בלי שום עבודה ולאחר לבקש ממנו לעשות ביביסטרים
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
רוצה כל יום חטיף כי כולללן מביאות, וכל יום קליק, כי יש מבחן, ורק היא יושבת עם בייגלה במבחן (!)
אצלינו רשמית אסור ממתקים בבית הספר.
בפועל ביום המבחן מקובל להביא.

גם לבת שלי (כיתה ז) אני נותנת לקנות משהו טעים למבחן.
היא לומדת, משקיעה הרבה. מגיע לה.
זה עדיף לי מקניה של חטיפים ושטויות במכונות לאחר הלימודים.

בכיתות נמוכות לא הייתי מאפשרת.
הקטנות שלי יודעות שממתקים ודברים מגרים אוכלים בבית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
ממש נושא מעניין ובעיני זה תלוי בכלל בסוג הבחורה. ולגבי בחורי ישיבות? רוב האימהות כן נותנות לבחורים כסף נזיל לקניית דברים מעבר לבגדים או שגם זה לא? כי אם כן אז הבחורה יכולה להרגיש קיפוח אם נותנים רק לאחיה ולמרות שהם בישיבה כל הזמן וכו אז יש לשים לב לא לתת למשהו בלי שום עבודה ולאחר לבקש ממנו לעשות ביביסטרים
בחורי ישיבות משתמשים בדמי כיס שנותנים להם לעוד צרכים חיוניים שהבנות מקבלות בכל מקרה: כמו תשלום נסיעה לארוע של חברים, או אפילו נסיעה הביתה אם יש צורך..
כמובן שהעודף משמש לביזבוזים
לסכום סמלי לבחורה-אף אחד לא מתנגד
הבעיה מתחילה בבזבוזים בלתי מרוסנים בגלל צרכים חברתיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
אני רוצה להציג לך את איך שאני חונכתי. כמובן שצריך שיהיה לזה בסיס כלכלי ולא כל הורה יכול לעשות ככה אבל רוצה להגיד שזה הפוך על הפוך - יצאתי הרבה יותר מחונכת פיננסית מחברותי דווקא בגלל שקיבלתי הכל.
ב"ה היה להורים שלי לתת, ואמא שלי כל פעם היתה דוחפת לי עוד שטר של מאתיים, משהו בסביבות פעם בשבועיים.
אני זאת שאמרתי שאני לא צריכה ויש לי הכל. והיא זאת שפירטה לי למה היא דואגת שתמיד יהיה לי שטר בארנק:
- אם את נתקעת בלי תחב"צ, לקחת מוניות בלי להתלבט.
- אם שכחת בקבוק, תקני אפילו בעשר שקל. זה שווה הכל, כדי שתשתי נורמלי.
- אם שכחת אוכל, תקני בקפיטריה את הסנדויצים הבריאים והיקרים ולא סתם גאנק פוד.

רוצה להגיד שזה לא גרם לי לבזבז בלי חשבון. אני גם היום מתנהלת בצורה שמחפשת את הכי זול ומשתלם, סולדת ממותגים ודברים שעולים יותר מסיבות שטותיות, תמיד חושבת לפני קניה אם היא באמת נצרכת וזה דווקא בגלל שלא הרגשתי אף פעם שיש מחסור, שאין ברירה אחרת.
אה, וגם עבדתי במסירת שיעורים פרטיים (בייביסיטר אמא שלי לא הסכימה בבתים זרים) למרות שלא היה חסר לי כסף.

בת שעובדת כדי לפצות את עצמה על מה שההורים שלה לא רוצים או מסוגלים לתת בוודאי שהיא תבזבז את זה, כי היא מרגישה שזאת האפשרות היחידה שלה "לפנק" את עצמה.

אני חושבת שהגישה החינוכית צריכה להיות: עבדנו קשה על הכסף הזה, ואנחנו נותנים לך אותו בשפע ובשמחה כי את הכי חשובה לנו בעולם. בשביל זה אנחנו עובדים.
ברגע שהילדים רואים מה חשוב לך ומה פחות, הערכים חודרים אליהם.
לחנך את הילדים להגביל את עצמם על ידי הגבלה חיצונית זה ההפך מחינוך אמיתי.

אם להורה אין שום ערך לכסף, גם לילד לא יהיה.
ואם להורה יש ערך והוא מעביר אותו לילד יחד עם הנתינה (לא מתקמצן על הילד כי גם על עצמו הוא מתקמצן),
גם הילד יפתח את זה בסופו של דבר.
לא בטוח שזו שיטת החינוך שהביאה את התוצאה הטובה הזו. מאוד יתכן שזה בגרות ואופי עצמי.
יהיו הרבה ילדים שאם יעמידו אותם במצב הזה ויביאו להם כסף כל הזמן - הם באמת יבזבזו אותו בלי חשבון. בטוח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
לא בטוח שזו שיטת החינוך שהביאה את התוצאה הטובה הזו. מאוד יתכן שזה בגרות ואופי עצמי.
יהיו הרבה ילדים שאם יעמידו אותם במצב הזה ויביאו להם כסף כל הזמן - הם באמת יבזבזו אותו בלי חשבון. בטוח.
מאה אחוז.
הנושא מאד מעניין אותי
ולדעתי יש משקל גדול הרבה יותר לאופי של הילד מאשר לחינוך
אני רואה את זה בבתים מ2 הסוגים - אין תבנית אחידה של ילדים
ראיתי גם בבתים חסכנים ושקולים ילדים עם אופי בזבזני
וגם הפוך לגמרי.
אבל, אין ספק שחייבים לחנך את הילד למודעות כלכלית,
אחרת זה אסון כשמתחתנים ומקבלים בית לנהל.
תעשו את זה בשביל הילדים שלכם!
אני רואה חברות שגדלו בבית שלא היה מושג כזה של לבקש ולקבל "לא"
בגדים, אוכל, תיקים וכו וכו
ועכשיו מאד מאד קשה להם במיוחד עם המשכנתאות.
קשה מאד לרדת ברמת החיים, ופתאום לא כל מה שרוצים אפשרי,
ומתחילים להגרר לסחרורי חובות.
שום דבר טוב לא יצא מזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
לא בטוח שזו שיטת החינוך שהביאה את התוצאה הטובה הזו. מאוד יתכן שזה בגרות ואופי עצמי.
יהיו הרבה ילדים שאם יעמידו אותם במצב הזה ויביאו להם כסף כל הזמן - הם באמת יבזבזו אותו בלי חשבון. בטוח.
בהחלט יכול להיות.
ומצד שני יש ילדים שאם יגבילו אותם כל הזמן וישללו מהם כסף, הם כל הזמן יחפשו וידרשו אותו יותר.
כנראה שזה כל ילד לגופו
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
מאה אחוז.
הנושא מאד מעניין אותי
ולדעתי יש משקל גדול הרבה יותר לאופי של הילד מאשר לחינוך
אני רואה את זה בבתים מ2 הסוגים - אין תבנית אחידה של ילדים
ראיתי גם בבתים חסכנים ושקולים ילדים עם אופי בזבזני
וגם הפוך לגמרי.
אבל, אין ספק שחייבים לחנך את הילד למודעות כלכלית,
אחרת זה אסון כשמתחתנים ומקבלים בית לנהל.
תעשו את זה בשביל הילדים שלכם!
אני רואה חברות שגדלו בבית שלא היה מושג כזה של לבקש ולקבל "לא"
בגדים, אוכל, תיקים וכו וכו
ועכשיו מאד מאד קשה להם במיוחד עם המשכנתאות.
קשה מאד לרדת ברמת החיים, ופתאום לא כל מה שרוצים אפשרי,
ומתחילים להגרר לסחרורי חובות.
שום דבר טוב לא יצא מזה.
שוב.. ייתכן שזה באמת אופי ולא רק חינוך.
אבל אני חושבת שיותר מהתשובה הטכנית של כן\לא, שאמורה להיות אחרי שיקול כלכלי או חינוכי,
יש משמעות הרבה יותר גדולה לערכים שעומדים מאחורי זה, למה שמשדרים לילד.
אמרתי לא. שידרתי - לא, כי אני דואגת לך? לא, כי אין לנו ואנחנו במחסור? לא, כי אני מתקמצנת בכללי? לא, כי זה לא מספיק חשוב? לא, כי זה לא חינוכי?
אותו דבר אם אמרתי כן. אמרתי כן כי לא אכפת לי מהכסף? אמרתי כן בגלל שמה שחשוב לו חשוב גם לי? אמרתי כן כי אין לי כוח לחנך? אמרתי כן כי אני נותנת לילדים שלי בכיף?

את מכירה חברות, ואני מכירה את עצמי. אני לא מרוויחה כמו ההורים שלי ומסתדרת ב"ה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  10  פעמים
למעלה