בקשה תכירו ביתומים של האלמנים

[דובדבן אדום]

זה ממש ממש נכון, לקח לי המון זמן להפנים את זה שלא יכול לעשות הכל לבד, ושידרתי כלפי חוץ שהכל הכל מצוין עד שהגיע מצב שהמורה של הבת שלי לא אישרה לה במעורבותחברתית, לעשות את העזרה בבית,, ואמרה לך אצלכם הבית מתפקד מעולה ולא צריכים עזרה, ורק במקרים חריגים מאשרים,, (וכמה שהבת שלי ניסתה להסביר שהבית מתפקד אבל חלק זה גם בגלל שצריך אותה ואנחנו מקרה חריג היה לה קשה להבין,,, ) ואז התחלתי להשבר ולראות שאנשים באמת באמת לא חושבים ומרגישים מה עובר על אלמן לבד עם שמונה ילדים והייתי צריך להתקשר למנהלת וכמעט לבכות לה ולהסביר לה

וואוו!!!
כאשת חינוך, הדבר הזה נשמע לי תמוה מאוד מאוד. כאילו - מה?!
זה באמת מאוד קשה לחוות קושי כל כך גדול, ובמקום להרגיש הבנה ותמיכה - אתם עוד צריכים להתווכח, להסביר את עומק הקושי, ולהלחם בכאב על המקום שלכם. נשמע נוראי!
אולי אפשר לסבור שהמורה, מתוך כוונה טובה, חשבה שדווקא יהיה טוב לבת לצאת קצת לתת בחוץ, לצאת מעט מתוך מתוך מעגל הקושי, ושיעשה לה טוב לתרום לאחרים. אולי היא חשבה שזה דווקא נכון לא לוותר לה, ודרשה ממנה "כמו כולם". לפעמים ליתומים וכדומה, נוטים לותר בקלות, ולא להעיז לדרוש, ויש יתומים שמלינים על כך ומבקשים שיתייחסו אליהם רגיל.
לא שזה מגמד את הקושי שזה גרם לכם, ולא שזה מגמד את חוסר הרגישות שחוויתם, אבל לפעמים אולי קצת מקל לדעת שממש רוצים לעזור, פשוט לא כולם יודעים איך... ולא כולם יודעים לומר את המילה הנכונה בזמן הנכון, ולעשות את המעשה הנכון לסיטואציה הספציפית.
[מקווה שאני עכשיו לא כותבת משהו שיעצבן עוד יותר. מתאים לכם - תיקח, לא מתאים - תזרוק...]

 

[cherry c]

קוראים את השרשור בעיניים רטובות
אנו זוג צעיר בכור לאבא אלמן זה כ4 חודשים - טרי טרי עם ילדים קטנים בבית
כעת אנו יושבים על אפשרות הסתייעות מארגונים כדי להקל על אב
שהוא ת"ח גדול שקוע בעולמה של תורה, שאשתו היתה העיקרו של בית כפשוטו מעבר לכך שהיא הייתה המפרנסת
א. אשמח לקבל מייל של ארגון אלומים לעייל
ב. מי שיש לו מידע נוסף שאפשר לסייע עוד לפני חתונות הילדים לאלמן וליתומים, הן כלכלי והן פינוקים
אשמח שיכתוב כהן פרטים על המסייעים
ג. נקודה חשובה
כמי שמנסים לרשום את האלמן לארגוני סיוע אנו מרגישים שמדובר במשרה מלאה
אז רעיון נוסף להתנדבות חדשה - סיוע לאלמנים ולאלמנות להרשם ולקבל את כל האפשר מהארגונים הנותנים,
כל הביוקרטיה...

שישא
טוב וחסד
יד אליעזר - בעזרי
מחלקת קול כלה- זיכוי לכלות kk#bezri.org
מחלקת תמיכה כספית לחתונה hk#bezri.org
מחלקת מוצרי חשמל ליתומים mh#bezri.org
הרבנית נעמי גוטפרב
משמחי לב
קרן הכותל הרב רבינוביץ
קופת העיר
---
זה אכן עבודה כל חתונה מחדש, אבל צריך לשמוח שיש את זה לפחות
(לגרושים וגרושות אין גם את זה)

--
לגבי אלומים, גם מנוחה וישועה נותן וילה לשבת בשנה הראשונה. (לאלמנים או אלמנות לא הבדל)

 

[cherry c]

@חיים 79 אף אחד לא חושב שלאלמנים או ליתומים מאמא קל יותר, ההפך הגמור.
זה קשה יותר לכל החיים.(או שבכלל לא נכון להשוות ודי)

יתכן שארגונים לא יודעים במה הם יכולים לסייע.
אולי האשכול פה יעזור.
כבר כתבת בכמה הודעות, אבל יעזור אם תכתוב בצורה מסודרת איך הם יכולים לעזור.

כל הכבוד שכ"כ הרבה שנים אתה מצליח להחזיק בית לתפארה עד כדי שמבחוץ זה נראה שהבת שלך יכולה לעזור לאחרים... מדהים.

 

[נתי פוגל]

והנה זה בצורת סיפור, מוקדש לחיים היקר ולכל הילדים הגבורים, והפעם עם סוף טוב...

חנוכה זה חג שמח? כנראה שכן. תמיד כולם מאחלים ’’חנוכה שמח’’, משמע שזה עניין די חשוב בחג הזה.

אצלי החנוכה לא חג שמח, בקושי חג.

אבא שלי שליט’’א פוסק גדול, ואמא שלי, איך אומר זאת בקצרה: עליה השלום.

עכשיו בטח אתם אומרים: נו, נעבעך, יתום מאם, איך יהיה לו חנוכה שמח? זהו שזה לא בדיוק נכון: רוב הזמן הבית שלנו בית תוסס ושמח, אבא שליט’’א איש חרוץ ובשלן גדול, סבתא גרה ממש לידינו וגם היא שומרת עלינו ככה שבסך הכל העסק מתפקד לא רע.

וגם אנחנו, מצידנו מודעים לחשיבות השמחה ומביאים אותה מתוך הלב בלי לוותר.

אבל את חנוכה תמיד שנאתי.

אולי אני מדמיין בגלל החוסר שיש לי, אבל לי תמיד נראה שחנוכה זה חג של האמהות. נכון שמבחינה הלכתית האבא מדליק ושר, אבל חלק ענק מאווירת החג זה דווקא הרגעים שאחרי ההדלקה, האווירה עם אמא במטבח, הלטקע’ס החמים שמכינים יחד, הבדיחות ואפילו הצעקות על השמן שהשפריץ.

וזה מאוד חסר לי. אצלינו מדליקים נרות, אוכלים סופגניות עם מלא שוקולד, ואז לא נשאר מה לעשות ואנחנו מתפזרים אז אבא חוזר לכולל. הראש כולל דיבר על חשיבות השמירת סדרים דווקא בימים אלו, ושזו הזדמנות להראות לילדים את חביבות התורה.

אבל אני לא שכחתי בכלל, חלפו רק חמש שנים, חנוכה עם אמא היה חום ביתי שאין כמוהו, ישבנו יחד במטבח, אווירה חמימה, בחוץ מטר סוחף ומתופף על הפחים, ובפנים חום, אהבה ומלא שמחה, חידוני חנוכה ועם אבא וחברותא עם אבא ואמא ביתיות שאין שני לה.

אני תמיד זוכר שאמא היתה שואלת את אבא אם לא חבל על השמירת סדרים ורצתה שימהר לכולל, ואבא היה עונה שעכשיו הוא עושה יותר קיום תורה, וכשאמא שאלה אותו אם יקצצו בגלל זה מהכסף של השמירת סדרים, הוא היה תמיד עונה בחיוך שהמנהל של החיידר חשבן לו שטיפול בילד סורר ח’’ו עולה יותר... בסוף אמא נצחה ואחרי זמן מה הוא הלך לכולל כדי לא לבטל תורה. הזיכרון החמים הזה לא מש מעיני ומאוד צובט לי.

יש הרבה ארגונים שדואגים ליתומים, הבעיה שהארגונים הללו מתאימים הרבה יותר ליתומים מאב מאשר ליתומים מאם. למה? לא יודע.

אני חייב לציין שהאחראים המקומיים מטעם הארגונים יש להם לב רחב בגודל של אולם החתונות במעלה אדומים, והארגונים עצמם, מוסרים נפש ממש, אבל יש משהו מובנה בצורת ההתארגנות שמראש מכינים את זה יותר ליתומים מאם. האלמנות יש בהן משהו רך ומעורר רחמים. אבל האלמנים הם סתם אלמונים.

אני שומע מ’’יתומים קולגות’’ ממחלקת יתומי האב את החוויות שלהם, וממש מקנא כי המציאות היא שאני לא חווה את החוויות כמו הם, ולי קשה, אני מקנא ביתומי האב.

אני לא אומר, גם אבא שלי הוא אחד שלא קל להציע לו עזרה, וגם טכנית משום מה יש יותר יתומי אב מיתומי אם, אבל בסוף, אנחנו, יתומי האם נפלנו בין המצבות. וזהו, בסופו של דבר, חנוכה חג לא שמח בשבילי.

ככה זה המשיך שנים, חנוכה מעצבן, חורף בריא. התרגלתי.

והנה יום אחד הלכתי באמצע הרחוב בליל רביעי של חנוכה מעט אחרי הדלקת נרות, ומולי בא הרב’ה שלי בחיידר שהוא במקרה גם התנדב יחד עם רעייתו להיות האחראי בעיר על נושא היתומים והאלמנות. (שמתם לב? הביטוי יתומים ואלמנות כבר שגור... איפה האלמנים?).

והוא שואל אותי: ’’הי, מה אתה עושה כאן, עכשיו הדלקת נרות’’? התפלאתי מה הוא עושה מולי, הרי עכשיו הדלקת נרות, וכיון שנראה לי שידעתי למה, התחילו עיני נרטבות קצת, והתיישבנו על ספסל. לא היה לי באמת מה להסביר אז שתקנו יחד.

זה היה לפני שנתיים. מאז הוא הודיע לנו שמיד אחרי ההדלקה אנחנו אצלו. לרעייתו לב רחב כמו אולמי אווניו בנתב’’ג, ואווירה מאוד טובה. וכל יום אחרי ההדלקה אנחנו אצלם והולך שמח, לטק’ס דריידל’ך וחידונים בשפע.

אז חנוכה חג שמח.

לפעמים אני חושב על אבא שליט’’א, הוא מיד אחרי הדלקת נרות הולך לכולל. נראה לכם שהוא אוהב את חנוכה?

חנוכה שמח. נוודא שחנוכה שמח לכולם.

 

[חיים 79]

@חיים 79 אף אחד לא חושב שלאלמנים או ליתומים מאמא קל יותר, ההפך הגמור.
זה קשה יותר לכל החיים.

יתכן שארגונים לא יודעים במה הם יכולים לסייע.
אולי האשכול פה יעזור.
כבר כתבת בכמה הודעות, אבל יעזור אם תכתוב בצורה מסודרת איך הם יכולים לעזור.

אני ינסה לומר מה אני חושב שיכול לעזור.
דבר ראשון לא ליהיות נספח לארגון של אלמנות אלא לעשות את זה ממש לאלמנים,
לארגן למשל חגים שכל האלמנים עם הילדים שלהם במקום נפרד רק של אלמנים,
לדאוג לחונכת שתיהיה עם ילדה לעזור גם לקטנות בקריאה, וגם לגדולות בלימודים יותר גבוהים והחונכות האלו גם יכולות להגיע איתם לפעילויות של בנות ואלמנות,, וכך ירגישו שגם להם יש מישהי איתם
וגם לדאוג לחונכים לבנים לא תמיד יש לאבא זמן לשבת עם הבן גם,
להכין מראש למשל אלמן שבשבוע הקרוב אתה משוחרר מהארוחות של השבוע או השבת, ולקחת אחריות לתת אוכל,(וכמובן להודיע קודם ולא לגרום שאחרי שמכינים פתאום דפיקה בדלת)
לארגן כנסים למשל לבנות בוגרות לדבר איתם שיחות אישיות על תקופת הבגרות ועוד דברים שקשורים לדברים שמיועדים לאשה ולהסביר לה, לעזור למדוד..שלפעמים לאלמן יש קושי לדבר עם הבת שלו בנושא הזה או באופן פרטני,
לדאוג שפעם ב.. מגיעה מטפלת לבית והאלמן יכול לצאת מהבית בלב רגוע בלי טלפון כל דקה..
לתת לילדים חוגים שיעסיק אותם בצהרים.
ואולי גם חוג לאלמן בישול , תסרוקת..
עוזרת למשק בית שתבוא לנקות לכבס..
זה חלק מהדברים שעולים לי עכשיו בראש שיכולים לעזור

 

[-רות-]

לארגן כנסים למשל לבנות בוגרות לדבר איתם שיחות אישיות על תקופת הבגרות ועוד דברים שקשורים לדברים שמיועדים לאשה ולהסביר לה, לעזור למדוד..שלפעמים לאלמן יש קושי לדבר עם הבת שלו בנושא הזה או באופן פרטני,

וואו, רק זה הביא לי דמעות עכשיו

 

[ליליאן]

נכון רב האלמנות שכבר הקימו משפחה לא. מעוניינות להתחתן שוב
בגיל צעיר יש כוחות רוצים להשקיע בילדים מוכנים לעבוד קשה

מוכנים לעבוד קשה לתפקד את הבית לנקות לשטוף לכבס עבור הילדים והבעל
ולהבליג ולשמוע בקול הבעל
ולעזות את רצונו
ולהתחנף
אשה שיש לה כבר משפחה למה שתרצה לעשות את זה ?
הכוחות כבר לא כמו פעם אין כבא את הלחץ החברתי

והרצון להיות כלה
סבתא שמתחתנת לא מרגישה כמו בחורה בת 21

דיווחתי על הנימה המזלזלת.

לדעתי רב אלה שכבר סבתות מועטות מתחתנות אלו שכן זה עם רבנים מה שאני מכירה

מכירה לא מעט בגיל 50 שבשידוכים בצורה רצינית

 

[חזן הדגול]

אני ינסה לומר מה אני חושב שיכול לעזור.
דבר ראשון לא ליהיות נספח לארגון של אלמנות אלא לעשות את זה ממש לאלמנים,
לארגן למשל חגים שכל האלמנים עם הילדים שלהם במקום נפרד רק של אלמנים,
לדאוג לחונכת שתיהיה עם ילדה לעזור גם לקטנות בקריאה, וגם לגדולות בלימודים יותר גבוהים והחונכות האלו גם יכולות להגיע איתם לפעילויות של בנות ואלמנות,, וכך ירגישו שגם להם יש מישהי איתם
וגם לדאוג לחונכים לבנים לא תמיד יש לאבא זמן לשבת עם הבן גם,
להכין מראש למשל אלמן שבשבוע הקרוב אתה משוחרר מהארוחות של השבוע או השבת, ולקחת אחריות לתת אוכל,(וכמובן להודיע קודם ולא לגרום שאחרי שמכינים פתאום דפיקה בדלת)
לארגן כנסים למשל לבנות בוגרות לדבר איתם שיחות אישיות על תקופת הבגרות ועוד דברים שקשורים לדברים שמיועדים לאשה ולהסביר לה, לעזור למדוד..שלפעמים לאלמן יש קושי לדבר עם הבת שלו בנושא הזה או באופן פרטני,
לדאוג שפעם ב.. מגיעה מטפלת לבית והאלמן יכול לצאת מהבית בלב רגוע בלי טלפון כל דקה..
לתת לילדים חוגים שיעסיק אותם בצהרים.
ואולי גם חוג לאלמן בישול , תסרוקת..
עוזרת למשק בית שתבוא לנקות לכבס..
זה חלק מהדברים שעולים לי עכשיו בראש שיכולים לעזור

בתור אחד שהיה יתום והיום ב"ה נשוי ומתנדב עם יתומים,
חזק ואמץ והלוואי שתצליח לשנות קצת את המצב ושיבינו שאפשר לעזור (לא חכמה גדולה רק בשעת האבל)
וכיתום אני אומר שאנחנו לא מסכנים,
ובבקשה לא לתת לחבר שיתן להורה 10 שקל כדי שיקנה עוף לשבת (סיפור אמיתי)
אלא להבין שאפשר לעשות חסד כדי לנשום רגע ממרוץ החיים וטרדות החיים,
ולא הכל שחור או לבן רק או טוב אלא יש הרבה אמצע,
ולא צריך תמיד להיכנס לדיונים פילוסופים אם באמת קשה לו או לו פשוט תנו לבן אדם הרגשה שאם אתה צריך משהו אני פה...

 

[ליליאן]

יש הבדל בין אשה בשעות הנעורים לאשה בת 50 פלוס

אשה בגיל הנעורים ליצירת מוכנה לנקות ןלעשות הכל למען בעלה והילדים וביתה
ורוצה לזכות לבנות את ביתה
וגם לפרנס את בעלה
ואשה ב50 פלוס שכבר בנתה את ביתה לפי מה שראיתי הן לא מעוניינות להתחתן

אני חושבת שאחרי שמכירם שאת הגמול
צמהחיים, לא מהרצאות,
יש יותר רצון להתאמץ

שלא לדבר שלא שמעו שיעורי בבית היהודי

מה באמת עשו 5000 שנה?

אבל סתם לחשוב
נגיד בשביל מה שתרצה להתיחתן ? שירש אותה תוך כמה חודשים ?

אין מילים.
אומר יותר עליך שזה האסוציאציות שלך.

מה המוטיבציה לזרום ולא להתעקש ולא להתווכח זה המוטיבציה שש בשנות ה20 שרוצים שהבית יצליח ויהיה ילדים והכל
בגיל הזה לאנשים יש דעות ...

בדור הזה יש דעות מגיל 11
לנשים בגיל 21 מאוד לא קל בחיי נישואין

שאלמנה שכבר בנתה בית לרב הם לא מעוניינות להנשא שוב

יש ויש.
מאוד אישי.

אם יש לה כבר ילדים
הם רגילים לבית מסוים לשכנים לשכונה לחנויות לבתי כנסת
למה שירצו לעשות שנוי לעבור דירה או להכניס גבר זר מבוגר הביתה
ולכבס לו לנקות לו לזרום איתו ?

זה ממש מרגיש שיח בבית ספר יסודי
זה חיי נישואין?
לכבס לו ולנקות לו?
ומה זה לנקות לו - היא לא מנקה את הבית בכל מקרה ?

יכולה לחשוב על כמה סיבות יותר רציניות לא להתחתן.

 

[ליליאן]

שמרתי את האשכול שאוכל לעבור עליו (לא קראתי כלום - רק זה קפץ לי)
הורמונלית אולי נכון. אבל פיזיולוגית ומעשית לא חושב שזה כ"כ נכון.
במיוחד שהגמ' אומרת על אשה "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו". פירוש, אשה מעדיפה לשבת עם כל גבר בעולם ולא לשבת אלמנה.

אורך ימים ושנות חיים לכולם!

השינויים שקראו ב-400 שנה האחרונות לא משנים למקר הזה?
שואלת באמת.
אז היתה תלות כלכלית קריטית ברמת פיקוח נפש.

 

[חזן הדגול]

מה שעצוב שכל האשכול הזה לא בשיח הנכון אם כן האלמנים או האלמנות כן רוצים להתחתן או לא רוצים להתחתן
דיי תפסיקו לחפור להם תנו להם להחליט לבד
תעזרו להם בכל המסביב תנו להם תמיכה של אוכל ביביסיטר בלימוד ואם צריך כסף תדברו בשקט עם מי שיכול לעזור
לא לחפור להם
דייי יש גבול עד כמה אפשר לחפור בעניין הזה

 

[nc]

חמי שיחי' באמת ניסה וחיפש, אבל האלמנות שתחי' הן - הן המעדיפות לא להתחתן שוב,
כי מבחינה מסויימת החיים שלהן דבש...
יש הרבה סיוע ועזרה מכל הארגונים, ועוזרים להם לחתן את הילדים...
אז, למה להן, לתחייב לדאוג למישהו חדש, לכבס לו את הכביסה???

בלת״ק
אתם חיים בסרט
התיאור מתאים *אולי* לאלמנות צה״ל

 

[מקצה הארץ-:)]

השינויים שקראו ב-400 שנה האחרונות לא משנים למקר הזה?
שואלת באמת.
אז היתה תלות כלכלית קריטית ברמת פיקוח נפש.

לענ"ד נראה שלא!
אשה גם שתנהל עולם ומלואו בערב שמגיעה לבית היא צריכה כר להישען עליו ולפרוק את תסכוליה, חוויותיה ושאר צרכיה..

 

[Harmonyapro]

אני מעלה את זה כאן ואולי מכאן תבוא הישועה והסתכלות אחרת על האלמנים ובעיקר על היתומים של האלמנים,
אני אלמן כבר קרוב לחמש שנים עם שמונה יתומים, אבל משום מה יש בקהל ובארגונים רבים הרגשה שהאלמנות והיתומים של האלמנות הכי מסכנים והאלמנים והיתומים שלהם הכל בסדר מבחינתם,
אז קצת לומר מה מרגישים ומה עובר על האלמנים,
זה ממש קשה בחנוכה למשל שאין מי שידליק את הנרות חנוכה כי אין אבא בבית שידליק את החנוכיה, אבל גם מאד קשה שאחרי שגמרו להדליק את החנוכיה אין מי שיכין עם הילדים את הסופגניות ויכין את הלביבות ויצחק עם הילדים במטבח ויביא את עיקר האווירה הטובה של מסיבת חנוכה,
ומאד קשה בפסח שאין מי שישב ויערוך את שולחן ליל הסדר שאין אבא בבית, אבל גם מאד מאד קשה שאין מי שתבשל לפני זה ותכין ושתלך להביא באמצע ליל הסדר דברים מהמטבח בשביל שהאבא יוכל לשבת עם הילדים בנחת ולספר את הסיפור ההגדה
מאד קשה בשבועות למשל שאין אבא שישב בבית הכנסת וילמד עם הילדים היתומים, אבל גם מאד קשה לאבא ללכת ללמוד עם הילד בבית הכנסת שצריך להשאר בבית ולשמור על הילדים הקטנים
ולא רק בחנוכה והחגים אלא כל השנה, מאד קשה באמת לילד יתום מאבא שאין מי שישב איתו באבות ובנים ויחזור איתו על הגמרא, אבל גם מאד קשה לאבא לשבת עם הילדה שלו בכתה א ולחזור איתה ולעקוב על השיעורים, ומאד קשה לאבא ללמד את הבת שלו דברים שבעיקר אמא אמורה ללמד אותה כמו גיל ההתבגרות,,
ואני מדבר על כל גם מבחינה כלכלית, וגם מבחינת פינוקים,
אלמן שמטופל ביתומים לא יכול לצאת לעבוד כמו כל גבר אחר שיודע שיש אמא בבית שתשמור על הילדים או שתשאר איתם שחולים,,
וצריך לשלם לאשה שתנקה ותכבס ,,, ועוד דברים שגבר לא יודע לעשות,,
ותשעים אחוז מהארגונים עוזרים בעיקר לאלמנות או ליתומים של האלמנות

והכי הכי קשה זה הדבר שצריך לדאוג ליתומים לבד שלא ירגישו 2 דברים,,
1. שלא ירגישו את החוסר שיש בינם לבין ילדים אחרים שיש להם אבא ואמא,
2, ושלא ירגישו את החוסר שיש בינם לבין יתומים מאבא, כי זה אחד הדברים הכי הכי קשים, שהם שומעים למשל שארגונים מארגנים נופשים בחנוכה או בפסח או בשבועות וזה רק למשפחות של אלמנות, ומקבלים שם עולם ומלואו,,,, ואני צריך לתת לילדים שלי דברים כאלו מכספי רק שלא ירגישו שחבל שמי שנפטר זה,,,,,,,,,,,,
וודאי שמבחינת צניעות לא מתאים לעשות אלמנים עם אלמנות,, אבל כמו שמארגנים בנפרד לאלמנות אפשר שאותו ארגון יארגן במקום אחר לאלמנים עם יתומים,,
ואני יודע שכולם יגידו שבתורה כתוב אלמנה ולא כתוב אלמן, ולכן כולם חושבים בעיקר על אלמנות ולא על אלמנים,,, בתורה הכוונה לאלמנה זה מי שנצרך, וכן בזמן התורה לא היה מושג של אלמן אלא כל אחד היו לו כמה נשים,,,, והיה מי שידאג גם ליתומים וכן לא חושב שבתורה יש הבדל בין יתום מאבא או מאמא
אני לא כותב את זה בבקשת עזרה , כי מנסה ליהיות לבד ולעשות מה שצריך ליתומים שלי,, אלא רק להעלות את המודעות בציבור, ואולי יקום מישהו שידע באמת לדאוג לכל היתומים ויבין מה עובר גם על האלמנים ואולי ירים את הכפפה

אחת ההודעה המצמררות שקראתי כאן.
תרשו לי לשתף שלפני כמעט עשור נסנו להקים פרויקט כלשהו בנושא, אז הייתי עמוק באחד הארגונים הגדולים בארץ. והמנכ''לית שמעלי הייתה שותפה מלאה לרצון ליצור משהו טוב ומועיל לאורך זמן,
המטרה העיקרית הייתה מעבר לנופשים וכ' בעיקר העזרה היומיומית בניהול בית תקין על כל סעיפיו.
לצערי זה לא צלח ותקופה קצרה אח''כ נאלצנו לסיים את הפעילות הזו, מכיון שהעניין נעשה מורכב מאד בעיקר כי הציבור הזמין לעבודה/התנדבות מהסוג הזה זה דווקא בחורות/נערות מה שגורם להתנהלות מורכבות יותר מול האלמן מבחינה הלכתית.
מאז, תמיד נשארה בי נקודה עמוקה בלב שיום אחד כן נצליח לתרום משהו ולעשות גם בשביל הציבור הזה.
לפני 3 חודשים חווינו טרגדיה קשה במשפחה שחלק מהתמודדות איתה כיום זאת המציאות של אלמן עם ילדים בבית.
פתאום הבנתי שאז באותה תקופה לא הבנתי כלום. פשוט כלום.
לא הבנתי את העוצמה הזו של יתמות מאם.
ולמה שיתפתי את זה?
כי אני חושבת שדברים כאלו זה מסוג הדברים שרק מי שחווה את התמודדות הזו יכול לקום ולעשות עם זה משהו.
כל ארגון חדש שקם ולא היה דומה לו לפני זה עוד אחד שחווה והתמודד לבד והבין שצריך לקום ולעשות מעשה.
וגם אם הוא לא יעשה בפועל אז ללכת ולתת הדרכה אמיתית למי שכן יכול לעשות,
מעבר להעלאת המודעות שגם היא חשובה, לגשת לאנשים המתאימים בצורה מסודרת ולהניח את הדברים על השולחן את המציאות מול הצרכים הנדרשים.

בתפילה שנזכה בקרוב לתחיית המתים ולגאולה השלמה!
ואז בוודאי שום ארגון או רעיון לא יהיו רלוונטים.
חנוכה שמח ותמיד שתיהיה שמחה אמתית בלב!

 

[פינגוינית]

איך מתפרקים? פנימיות?...
אוף איזה קשה לשמוע.

פנימיות, אומנה רגילה, אומנת קרובים.
לא חסר.
ממה שאני ראיתי בזה לזה ובקבוצות תמיכה של אומנה. הרבה (לא יודעת באחוזים) יתומות מאמא לא גרות בבית הביולוגי שלהם. לאו דווקא אומנה או פנימיה יכול להיות אצל סבתא, אחיות, חברות וכד'
ומדובר במשפחות נורמטיביות לחלוטין!
גם לפעמים אחרי שהאבא מתחתן לא כולם חוזרים הביתה, כי מה לעשות אמא היא באמת עיקר הבית. ולא תמיד מסתדרים עם האישה החדשה מבחינה מעשית או רגשית.
אם באמת יקימו ארגון שיעזור לאלמנים לשמור על הבתים שלהם תהיה זאת הצלה לילדים. כי מה לעשות על אף כל הקשיים הכי טוב לילד לגדול בבית.

 

[אפרת מנדל]

בלת״ק
אתם חיים בסרט
התיאור מתאים *אולי* לאלמנות צה״ל

אתה כנראה לא מכיר אלמנות

 

[ככר השוק]

קישור לדיון בנושא קרוב

גם שם כבר הוצף הפער הזה

 

[ירחמיאל שני]

@חיים 79
אני מאד תומך בפתירת הבעיה שהעלית ורואה אותה כבעיה חמורה .

אבל הייתי רוצה שתבדוק את הנקודה בבירור אצל אלמנים נוספים האם הם יצטרפו למיזם כזה בצורה קבועה ?
למשל לקבוצת תמיכה שבועית , לטיול בבין הזמנים, שבת משותפת,
אצל נשים יש יותר נכונות לכאלה דברים, ואצל הגברים כולם מסכימים ונרשמים.. אבל אח"כ מתחילים הבעיות /התחמקויות, מ: עכשיו התחלתי סוגיא בכולל, אני לא מרגיש שאני צריך לצאת, תקליט לי את ההרצאה ואני ישמע בנגן, ועד: עזוב, תן לי לצאת עם החברים שלי, אין לי כח למסע עצוב ...

אגב, גם עזר מציון במחלקה של הסרטן עושים פעילויות לנשים בעיקר, מהסיבה הזו.

 

[חיים 79]

@חיים 79
אני מאד תומך בפתירת הבעיה שהעלית ורואה אותה כבעיה חמורה .

אבל הייתי רוצה שתבדוק את הנקודה בבירור אצל אלמנים נוספים האם הם יצטרפו למיזם כזה בצורה קבועה ?
למשל לקבוצת תמיכה שבועית , לטיול בבין הזמנים, שבת משותפת,
אצל נשים יש יותר נכונות לכאלה דברים, ואצל הגברים כולם מסכימים ונרשמים.. אבל אח"כ מתחילים הבעיות /התחמקויות, מ: עכשיו התחלתי סוגיא בכולל, אני לא מרגיש שאני צריך לצאת, תקליט לי את ההרצאה ואני ישמע בנגן, ועד: עזוב, תן לי לצאת עם החברים שלי, אין לי כח למסע עצוב ...

אגב, גם עזר מציון במחלקה של הסרטן עושים פעילויות לנשים בעיקר, מהסיבה הזו.

כל דבר חדש יש קשיים.. אבל אם כל פעם מחדש מישוש שאולי זה לא יצליח בגלל.. או בגלל.. לא יהיה כלום בכלל.. ואני נמצא בקבוצה של אלמנים ואתמול שהעלתי את זה מתוך כאב.. כתב שם אחד האלמנטים לא תצליח לעורר.. אנשים מקובעים.. אבל תוך יום תראה איזה מודעות מי היתה ולכן חושב שהדרך היא לעשות דברים בלי לחשוש. ואם חושבים באמת במטרה לעזור יהיה לזה המון סיעתא דשמיא

 

[cherry c]

@חיים 79
אני מאד תומך בפתירת הבעיה שהעלית ורואה אותה כבעיה חמורה .

אבל הייתי רוצה שתבדוק את הנקודה בבירור אצל אלמנים נוספים האם הם יצטרפו למיזם כזה בצורה קבועה ?
למשל לקבוצת תמיכה שבועית , לטיול בבין הזמנים, שבת משותפת,
אצל נשים יש יותר נכונות לכאלה דברים, ואצל הגברים כולם מסכימים ונרשמים.. אבל אח"כ מתחילים הבעיות /התחמקויות, מ: עכשיו התחלתי סוגיא בכולל, אני לא מרגיש שאני צריך לצאת, תקליט לי את ההרצאה ואני ישמע בנגן, ועד: עזוב, תן לי לצאת עם החברים שלי, אין לי כח למסע עצוב ...

אגב, גם עזר מציון במחלקה של הסרטן עושים פעילויות לנשים בעיקר, מהסיבה הזו.

הרבה מהבקשות שלו לא היו פעילויות משותפות, עזרה בפועל עם הילדים ותפעול המרתון שוטף.