בקשה תכירו ביתומים של האלמנים

זה ממש ממש נכון, לקח לי המון זמן להפנים את זה שלא יכול לעשות הכל לבד, ושידרתי כלפי חוץ שהכל הכל מצוין עד שהגיע מצב שהמורה של הבת שלי לא אישרה לה במעורבותחברתית, לעשות את העזרה בבית,, ואמרה לך אצלכם הבית מתפקד מעולה ולא צריכים עזרה, ורק במקרים חריגים מאשרים,, (וכמה שהבת שלי ניסתה להסביר שהבית מתפקד אבל חלק זה גם בגלל שצריך אותה ואנחנו מקרה חריג היה לה קשה להבין,,, ) ואז התחלתי להשבר ולראות שאנשים באמת באמת לא חושבים ומרגישים מה עובר על אלמן לבד עם שמונה ילדים והייתי צריך להתקשר למנהלת וכמעט לבכות לה ולהסביר לה
וואוו!!!
כאשת חינוך, הדבר הזה נשמע לי תמוה מאוד מאוד. כאילו - מה?!
זה באמת מאוד קשה לחוות קושי כל כך גדול, ובמקום להרגיש הבנה ותמיכה - אתם עוד צריכים להתווכח, להסביר את עומק הקושי, ולהלחם בכאב על המקום שלכם. נשמע נוראי!
אולי אפשר לסבור שהמורה, מתוך כוונה טובה, חשבה שדווקא יהיה טוב לבת לצאת קצת לתת בחוץ, לצאת מעט מתוך מתוך מעגל הקושי, ושיעשה לה טוב לתרום לאחרים. אולי היא חשבה שזה דווקא נכון לא לוותר לה, ודרשה ממנה "כמו כולם". לפעמים ליתומים וכדומה, נוטים לותר בקלות, ולא להעיז לדרוש, ויש יתומים שמלינים על כך ומבקשים שיתייחסו אליהם רגיל.
לא שזה מגמד את הקושי שזה גרם לכם, ולא שזה מגמד את חוסר הרגישות שחוויתם, אבל לפעמים אולי קצת מקל לדעת שממש רוצים לעזור, פשוט לא כולם יודעים איך... ולא כולם יודעים לומר את המילה הנכונה בזמן הנכון, ולעשות את המעשה הנכון לסיטואציה הספציפית.
[מקווה שאני עכשיו לא כותבת משהו שיעצבן עוד יותר. מתאים לכם - תיקח, לא מתאים - תזרוק...]
 
קוראים את השרשור בעיניים רטובות
אנו זוג צעיר בכור לאבא אלמן זה כ4 חודשים - טרי טרי עם ילדים קטנים בבית
כעת אנו יושבים על אפשרות הסתייעות מארגונים כדי להקל על אב
שהוא ת"ח גדול שקוע בעולמה של תורה, שאשתו היתה העיקרו של בית כפשוטו מעבר לכך שהיא הייתה המפרנסת
א. אשמח לקבל מייל של ארגון אלומים לעייל
ב. מי שיש לו מידע נוסף שאפשר לסייע עוד לפני חתונות הילדים לאלמן וליתומים, הן כלכלי והן פינוקים
אשמח שיכתוב כהן פרטים על המסייעים
ג. נקודה חשובה
כמי שמנסים לרשום את האלמן לארגוני סיוע אנו מרגישים שמדובר במשרה מלאה
אז רעיון נוסף להתנדבות חדשה - סיוע לאלמנים ולאלמנות להרשם ולקבל את כל האפשר מהארגונים הנותנים,
כל הביוקרטיה...
שישא
טוב וחסד
יד אליעזר - בעזרי
מחלקת קול כלה- זיכוי לכלות kk#bezri.org
מחלקת תמיכה כספית לחתונה hk#bezri.org
מחלקת מוצרי חשמל ליתומים mh#bezri.org
הרבנית נעמי גוטפרב
משמחי לב
קרן הכותל הרב רבינוביץ
קופת העיר
---
זה אכן עבודה כל חתונה מחדש, אבל צריך לשמוח שיש את זה לפחות
(לגרושים וגרושות אין גם את זה)

--
לגבי אלומים, גם מנוחה וישועה נותן וילה לשבת בשנה הראשונה. (לאלמנים או אלמנות לא הבדל)
 
@חיים 79 אף אחד לא חושב שלאלמנים או ליתומים מאמא קל יותר, ההפך הגמור.
זה קשה יותר לכל החיים.(או שבכלל לא נכון להשוות ודי)

יתכן שארגונים לא יודעים במה הם יכולים לסייע.
אולי האשכול פה יעזור.
כבר כתבת בכמה הודעות, אבל יעזור אם תכתוב בצורה מסודרת איך הם יכולים לעזור.

כל הכבוד שכ"כ הרבה שנים אתה מצליח להחזיק בית לתפארה עד כדי שמבחוץ זה נראה שהבת שלך יכולה לעזור לאחרים... מדהים.
 
והנה זה בצורת סיפור, מוקדש לחיים היקר ולכל הילדים הגבורים, והפעם עם סוף טוב...

חנוכה זה חג שמח? כנראה שכן. תמיד כולם מאחלים ’’חנוכה שמח’’, משמע שזה עניין די חשוב בחג הזה.

אצלי החנוכה לא חג שמח, בקושי חג.

אבא שלי שליט’’א פוסק גדול, ואמא שלי, איך אומר זאת בקצרה: עליה השלום.

עכשיו בטח אתם אומרים: נו, נעבעך, יתום מאם, איך יהיה לו חנוכה שמח? זהו שזה לא בדיוק נכון: רוב הזמן הבית שלנו בית תוסס ושמח, אבא שליט’’א איש חרוץ ובשלן גדול, סבתא גרה ממש לידינו וגם היא שומרת עלינו ככה שבסך הכל העסק מתפקד לא רע.

וגם אנחנו, מצידנו מודעים לחשיבות השמחה ומביאים אותה מתוך הלב בלי לוותר.

אבל את חנוכה תמיד שנאתי.

אולי אני מדמיין בגלל החוסר שיש לי, אבל לי תמיד נראה שחנוכה זה חג של האמהות. נכון שמבחינה הלכתית האבא מדליק ושר, אבל חלק ענק מאווירת החג זה דווקא הרגעים שאחרי ההדלקה, האווירה עם אמא במטבח, הלטקע’ס החמים שמכינים יחד, הבדיחות ואפילו הצעקות על השמן שהשפריץ.

וזה מאוד חסר לי. אצלינו מדליקים נרות, אוכלים סופגניות עם מלא שוקולד, ואז לא נשאר מה לעשות ואנחנו מתפזרים אז אבא חוזר לכולל. הראש כולל דיבר על חשיבות השמירת סדרים דווקא בימים אלו, ושזו הזדמנות להראות לילדים את חביבות התורה.

אבל אני לא שכחתי בכלל, חלפו רק חמש שנים, חנוכה עם אמא היה חום ביתי שאין כמוהו, ישבנו יחד במטבח, אווירה חמימה, בחוץ מטר סוחף ומתופף על הפחים, ובפנים חום, אהבה ומלא שמחה, חידוני חנוכה ועם אבא וחברותא עם אבא ואמא ביתיות שאין שני לה.

אני תמיד זוכר שאמא היתה שואלת את אבא אם לא חבל על השמירת סדרים ורצתה שימהר לכולל, ואבא היה עונה שעכשיו הוא עושה יותר קיום תורה, וכשאמא שאלה אותו אם יקצצו בגלל זה מהכסף של השמירת סדרים, הוא היה תמיד עונה בחיוך שהמנהל של החיידר חשבן לו שטיפול בילד סורר ח’’ו עולה יותר... בסוף אמא נצחה ואחרי זמן מה הוא הלך לכולל כדי לא לבטל תורה. הזיכרון החמים הזה לא מש מעיני ומאוד צובט לי.

יש הרבה ארגונים שדואגים ליתומים, הבעיה שהארגונים הללו מתאימים הרבה יותר ליתומים מאב מאשר ליתומים מאם. למה? לא יודע.

אני חייב לציין שהאחראים המקומיים מטעם הארגונים יש להם לב רחב בגודל של אולם החתונות במעלה אדומים, והארגונים עצמם, מוסרים נפש ממש, אבל יש משהו מובנה בצורת ההתארגנות שמראש מכינים את זה יותר ליתומים מאם. האלמנות יש בהן משהו רך ומעורר רחמים. אבל האלמנים הם סתם אלמונים.

אני שומע מ’’יתומים קולגות’’ ממחלקת יתומי האב את החוויות שלהם, וממש מקנא כי המציאות היא שאני לא חווה את החוויות כמו הם, ולי קשה, אני מקנא ביתומי האב.

אני לא אומר, גם אבא שלי הוא אחד שלא קל להציע לו עזרה, וגם טכנית משום מה יש יותר יתומי אב מיתומי אם, אבל בסוף, אנחנו, יתומי האם נפלנו בין המצבות. וזהו, בסופו של דבר, חנוכה חג לא שמח בשבילי.

ככה זה המשיך שנים, חנוכה מעצבן, חורף בריא. התרגלתי.

והנה יום אחד הלכתי באמצע הרחוב בליל רביעי של חנוכה מעט אחרי הדלקת נרות, ומולי בא הרב’ה שלי בחיידר שהוא במקרה גם התנדב יחד עם רעייתו להיות האחראי בעיר על נושא היתומים והאלמנות. (שמתם לב? הביטוי יתומים ואלמנות כבר שגור... איפה האלמנים?).

והוא שואל אותי: ’’הי, מה אתה עושה כאן, עכשיו הדלקת נרות’’? התפלאתי מה הוא עושה מולי, הרי עכשיו הדלקת נרות, וכיון שנראה לי שידעתי למה, התחילו עיני נרטבות קצת, והתיישבנו על ספסל. לא היה לי באמת מה להסביר אז שתקנו יחד.

זה היה לפני שנתיים. מאז הוא הודיע לנו שמיד אחרי ההדלקה אנחנו אצלו. לרעייתו לב רחב כמו אולמי אווניו בנתב’’ג, ואווירה מאוד טובה. וכל יום אחרי ההדלקה אנחנו אצלם והולך שמח, לטק’ס דריידל’ך וחידונים בשפע.

אז חנוכה חג שמח.

לפעמים אני חושב על אבא שליט’’א, הוא מיד אחרי הדלקת נרות הולך לכולל. נראה לכם שהוא אוהב את חנוכה?

חנוכה שמח. נוודא שחנוכה שמח לכולם.
 
@חיים 79 אף אחד לא חושב שלאלמנים או ליתומים מאמא קל יותר, ההפך הגמור.
זה קשה יותר לכל החיים.

יתכן שארגונים לא יודעים במה הם יכולים לסייע.
אולי האשכול פה יעזור.
כבר כתבת בכמה הודעות, אבל יעזור אם תכתוב בצורה מסודרת איך הם יכולים לעזור.
אני ינסה לומר מה אני חושב שיכול לעזור.
דבר ראשון לא ליהיות נספח לארגון של אלמנות אלא לעשות את זה ממש לאלמנים,
לארגן למשל חגים שכל האלמנים עם הילדים שלהם במקום נפרד רק של אלמנים,
לדאוג לחונכת שתיהיה עם ילדה לעזור גם לקטנות בקריאה, וגם לגדולות בלימודים יותר גבוהים והחונכות האלו גם יכולות להגיע איתם לפעילויות של בנות ואלמנות,, וכך ירגישו שגם להם יש מישהי איתם
וגם לדאוג לחונכים לבנים לא תמיד יש לאבא זמן לשבת עם הבן גם,
להכין מראש למשל אלמן שבשבוע הקרוב אתה משוחרר מהארוחות של השבוע או השבת, ולקחת אחריות לתת אוכל,(וכמובן להודיע קודם ולא לגרום שאחרי שמכינים פתאום דפיקה בדלת)
לארגן כנסים למשל לבנות בוגרות לדבר איתם שיחות אישיות על תקופת הבגרות ועוד דברים שקשורים לדברים שמיועדים לאשה ולהסביר לה, לעזור למדוד..שלפעמים לאלמן יש קושי לדבר עם הבת שלו בנושא הזה או באופן פרטני,
לדאוג שפעם ב.. מגיעה מטפלת לבית והאלמן יכול לצאת מהבית בלב רגוע בלי טלפון כל דקה..
לתת לילדים חוגים שיעסיק אותם בצהרים.
ואולי גם חוג לאלמן בישול , תסרוקת..
עוזרת למשק בית שתבוא לנקות לכבס..
זה חלק מהדברים שעולים לי עכשיו בראש שיכולים לעזור
 
לארגן כנסים למשל לבנות בוגרות לדבר איתם שיחות אישיות על תקופת הבגרות ועוד דברים שקשורים לדברים שמיועדים לאשה ולהסביר לה, לעזור למדוד..שלפעמים לאלמן יש קושי לדבר עם הבת שלו בנושא הזה או באופן פרטני,
וואו, רק זה הביא לי דמעות עכשיו
 
נכון רב האלמנות שכבר הקימו משפחה לא. מעוניינות להתחתן שוב
בגיל צעיר יש כוחות רוצים להשקיע בילדים מוכנים לעבוד קשה

מוכנים לעבוד קשה לתפקד את הבית לנקות לשטוף לכבס עבור הילדים והבעל
ולהבליג ולשמוע בקול הבעל
ולעזות את רצונו
ולהתחנף
אשה שיש לה כבר משפחה למה שתרצה לעשות את זה ?
הכוחות כבר לא כמו פעם אין כבא את הלחץ החברתי

והרצון להיות כלה
סבתא שמתחתנת לא מרגישה כמו בחורה בת 21

דיווחתי על הנימה המזלזלת.


לדעתי רב אלה שכבר סבתות מועטות מתחתנות אלו שכן זה עם רבנים מה שאני מכירה

מכירה לא מעט בגיל 50 שבשידוכים בצורה רצינית
 
אני ינסה לומר מה אני חושב שיכול לעזור.
דבר ראשון לא ליהיות נספח לארגון של אלמנות אלא לעשות את זה ממש לאלמנים,
לארגן למשל חגים שכל האלמנים עם הילדים שלהם במקום נפרד רק של אלמנים,
לדאוג לחונכת שתיהיה עם ילדה לעזור גם לקטנות בקריאה, וגם לגדולות בלימודים יותר גבוהים והחונכות האלו גם יכולות להגיע איתם לפעילויות של בנות ואלמנות,, וכך ירגישו שגם להם יש מישהי איתם
וגם לדאוג לחונכים לבנים לא תמיד יש לאבא זמן לשבת עם הבן גם,
להכין מראש למשל אלמן שבשבוע הקרוב אתה משוחרר מהארוחות של השבוע או השבת, ולקחת אחריות לתת אוכל,(וכמובן להודיע קודם ולא לגרום שאחרי שמכינים פתאום דפיקה בדלת)
לארגן כנסים למשל לבנות בוגרות לדבר איתם שיחות אישיות על תקופת הבגרות ועוד דברים שקשורים לדברים שמיועדים לאשה ולהסביר לה, לעזור למדוד..שלפעמים לאלמן יש קושי לדבר עם הבת שלו בנושא הזה או באופן פרטני,
לדאוג שפעם ב.. מגיעה מטפלת לבית והאלמן יכול לצאת מהבית בלב רגוע בלי טלפון כל דקה..
לתת לילדים חוגים שיעסיק אותם בצהרים.
ואולי גם חוג לאלמן בישול , תסרוקת..
עוזרת למשק בית שתבוא לנקות לכבס..
זה חלק מהדברים שעולים לי עכשיו בראש שיכולים לעזור
בתור אחד שהיה יתום והיום ב"ה נשוי ומתנדב עם יתומים,
חזק ואמץ והלוואי שתצליח לשנות קצת את המצב ושיבינו שאפשר לעזור (לא חכמה גדולה רק בשעת האבל)
וכיתום אני אומר שאנחנו לא מסכנים,
ובבקשה לא לתת לחבר שיתן להורה 10 שקל כדי שיקנה עוף לשבת (סיפור אמיתי)
אלא להבין שאפשר לעשות חסד כדי לנשום רגע ממרוץ החיים וטרדות החיים,
ולא הכל שחור או לבן רק או טוב אלא יש הרבה אמצע,
ולא צריך תמיד להיכנס לדיונים פילוסופים אם באמת קשה לו או לו פשוט תנו לבן אדם הרגשה שאם אתה צריך משהו אני פה...
 
יש הבדל בין אשה בשעות הנעורים לאשה בת 50 פלוס

אשה בגיל הנעורים ליצירת מוכנה לנקות ןלעשות הכל למען בעלה והילדים וביתה
ורוצה לזכות לבנות את ביתה
וגם לפרנס את בעלה
ואשה ב50 פלוס שכבר בנתה את ביתה לפי מה שראיתי הן לא מעוניינות להתחתן

אני חושבת שאחרי שמכירם שאת הגמול
צמהחיים, לא מהרצאות,
יש יותר רצון להתאמץ

שלא לדבר שלא שמעו שיעורי בבית היהודי

מה באמת עשו 5000 שנה?

אבל סתם לחשוב
נגיד בשביל מה שתרצה להתיחתן ? שירש אותה תוך כמה חודשים ?

אין מילים.
אומר יותר עליך שזה האסוציאציות שלך.

מה המוטיבציה לזרום ולא להתעקש ולא להתווכח זה המוטיבציה שש בשנות ה20 שרוצים שהבית יצליח ויהיה ילדים והכל
בגיל הזה לאנשים יש דעות ...

בדור הזה יש דעות מגיל 11
לנשים בגיל 21 מאוד לא קל בחיי נישואין

שאלמנה שכבר בנתה בית לרב הם לא מעוניינות להנשא שוב

יש ויש.
מאוד אישי.

אם יש לה כבר ילדים
הם רגילים לבית מסוים לשכנים לשכונה לחנויות לבתי כנסת
למה שירצו לעשות שנוי לעבור דירה או להכניס גבר זר מבוגר הביתה
ולכבס לו לנקות לו לזרום איתו ?

זה ממש מרגיש שיח בבית ספר יסודי
זה חיי נישואין?
לכבס לו ולנקות לו?
ומה זה לנקות לו - היא לא מנקה את הבית בכל מקרה ?

יכולה לחשוב על כמה סיבות יותר רציניות לא להתחתן.
 
נערך לאחרונה ב:
שמרתי את האשכול שאוכל לעבור עליו (לא קראתי כלום - רק זה קפץ לי)
הורמונלית אולי נכון. אבל פיזיולוגית ומעשית לא חושב שזה כ"כ נכון.
במיוחד שהגמ' אומרת על אשה "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו". פירוש, אשה מעדיפה לשבת עם כל גבר בעולם ולא לשבת אלמנה.

אורך ימים ושנות חיים לכולם!

השינויים שקראו ב-400 שנה האחרונות לא משנים למקר הזה?
שואלת באמת.
אז היתה תלות כלכלית קריטית ברמת פיקוח נפש.
 
מה שעצוב שכל האשכול הזה לא בשיח הנכון אם כן האלמנים או האלמנות כן רוצים להתחתן או לא רוצים להתחתן
דיי תפסיקו לחפור להם תנו להם להחליט לבד
תעזרו להם בכל המסביב תנו להם תמיכה של אוכל ביביסיטר בלימוד ואם צריך כסף תדברו בשקט עם מי שיכול לעזור
לא לחפור להם
דייי יש גבול עד כמה אפשר לחפור בעניין הזה
 
חמי שיחי' באמת ניסה וחיפש, אבל האלמנות שתחי' הן - הן המעדיפות לא להתחתן שוב,
כי מבחינה מסויימת החיים שלהן דבש...
יש הרבה סיוע ועזרה מכל הארגונים, ועוזרים להם לחתן את הילדים...
אז, למה להן, לתחייב לדאוג למישהו חדש, לכבס לו את הכביסה???
בלת״ק
אתם חיים בסרט
התיאור מתאים *אולי* לאלמנות צה״ל
 
השינויים שקראו ב-400 שנה האחרונות לא משנים למקר הזה?
שואלת באמת.
אז היתה תלות כלכלית קריטית ברמת פיקוח נפש.
לענ"ד נראה שלא!
אשה גם שתנהל עולם ומלואו בערב שמגיעה לבית היא צריכה כר להישען עליו ולפרוק את תסכוליה, חוויותיה ושאר צרכיה..
 
אני מעלה את זה כאן ואולי מכאן תבוא הישועה והסתכלות אחרת על האלמנים ובעיקר על היתומים של האלמנים,
אני אלמן כבר קרוב לחמש שנים עם שמונה יתומים, אבל משום מה יש בקהל ובארגונים רבים הרגשה שהאלמנות והיתומים של האלמנות הכי מסכנים והאלמנים והיתומים שלהם הכל בסדר מבחינתם,
אז קצת לומר מה מרגישים ומה עובר על האלמנים,
זה ממש קשה בחנוכה למשל שאין מי שידליק את הנרות חנוכה כי אין אבא בבית שידליק את החנוכיה, אבל גם מאד קשה שאחרי שגמרו להדליק את החנוכיה אין מי שיכין עם הילדים את הסופגניות ויכין את הלביבות ויצחק עם הילדים במטבח ויביא את עיקר האווירה הטובה של מסיבת חנוכה,
ומאד קשה בפסח שאין מי שישב ויערוך את שולחן ליל הסדר שאין אבא בבית, אבל גם מאד מאד קשה שאין מי שתבשל לפני זה ותכין ושתלך להביא באמצע ליל הסדר דברים מהמטבח בשביל שהאבא יוכל לשבת עם הילדים בנחת ולספר את הסיפור ההגדה
מאד קשה בשבועות למשל שאין אבא שישב בבית הכנסת וילמד עם הילדים היתומים, אבל גם מאד קשה לאבא ללכת ללמוד עם הילד בבית הכנסת שצריך להשאר בבית ולשמור על הילדים הקטנים
ולא רק בחנוכה והחגים אלא כל השנה, מאד קשה באמת לילד יתום מאבא שאין מי שישב איתו באבות ובנים ויחזור איתו על הגמרא, אבל גם מאד קשה לאבא לשבת עם הילדה שלו בכתה א ולחזור איתה ולעקוב על השיעורים, ומאד קשה לאבא ללמד את הבת שלו דברים שבעיקר אמא אמורה ללמד אותה כמו גיל ההתבגרות,,
ואני מדבר על כל גם מבחינה כלכלית, וגם מבחינת פינוקים,
אלמן שמטופל ביתומים לא יכול לצאת לעבוד כמו כל גבר אחר שיודע שיש אמא בבית שתשמור על הילדים או שתשאר איתם שחולים,,
וצריך לשלם לאשה שתנקה ותכבס ,,, ועוד דברים שגבר לא יודע לעשות,,
ותשעים אחוז מהארגונים עוזרים בעיקר לאלמנות או ליתומים של האלמנות

והכי הכי קשה זה הדבר שצריך לדאוג ליתומים לבד שלא ירגישו 2 דברים,,
1. שלא ירגישו את החוסר שיש בינם לבין ילדים אחרים שיש להם אבא ואמא,
2, ושלא ירגישו את החוסר שיש בינם לבין יתומים מאבא, כי זה אחד הדברים הכי הכי קשים, שהם שומעים למשל שארגונים מארגנים נופשים בחנוכה או בפסח או בשבועות וזה רק למשפחות של אלמנות, ומקבלים שם עולם ומלואו,,,, ואני צריך לתת לילדים שלי דברים כאלו מכספי רק שלא ירגישו שחבל שמי שנפטר זה,,,,,,,,,,,,
וודאי שמבחינת צניעות לא מתאים לעשות אלמנים עם אלמנות,, אבל כמו שמארגנים בנפרד לאלמנות אפשר שאותו ארגון יארגן במקום אחר לאלמנים עם יתומים,,
ואני יודע שכולם יגידו שבתורה כתוב אלמנה ולא כתוב אלמן, ולכן כולם חושבים בעיקר על אלמנות ולא על אלמנים,,, בתורה הכוונה לאלמנה זה מי שנצרך, וכן בזמן התורה לא היה מושג של אלמן אלא כל אחד היו לו כמה נשים,,,, והיה מי שידאג גם ליתומים וכן לא חושב שבתורה יש הבדל בין יתום מאבא או מאמא
אני לא כותב את זה בבקשת עזרה , כי מנסה ליהיות לבד ולעשות מה שצריך ליתומים שלי,, אלא רק להעלות את המודעות בציבור, ואולי יקום מישהו שידע באמת לדאוג לכל היתומים ויבין מה עובר גם על האלמנים ואולי ירים את הכפפה
אחת ההודעה המצמררות שקראתי כאן.
תרשו לי לשתף שלפני כמעט עשור נסנו להקים פרויקט כלשהו בנושא, אז הייתי עמוק באחד הארגונים הגדולים בארץ. והמנכ''לית שמעלי הייתה שותפה מלאה לרצון ליצור משהו טוב ומועיל לאורך זמן,
המטרה העיקרית הייתה מעבר לנופשים וכ' בעיקר העזרה היומיומית בניהול בית תקין על כל סעיפיו.
לצערי זה לא צלח ותקופה קצרה אח''כ נאלצנו לסיים את הפעילות הזו, מכיון שהעניין נעשה מורכב מאד בעיקר כי הציבור הזמין לעבודה/התנדבות מהסוג הזה זה דווקא בחורות/נערות מה שגורם להתנהלות מורכבות יותר מול האלמן מבחינה הלכתית.
מאז, תמיד נשארה בי נקודה עמוקה בלב שיום אחד כן נצליח לתרום משהו ולעשות גם בשביל הציבור הזה.
לפני 3 חודשים חווינו טרגדיה קשה במשפחה שחלק מהתמודדות איתה כיום זאת המציאות של אלמן עם ילדים בבית.
פתאום הבנתי שאז באותה תקופה לא הבנתי כלום. פשוט כלום.
לא הבנתי את העוצמה הזו של יתמות מאם.
ולמה שיתפתי את זה?
כי אני חושבת שדברים כאלו זה מסוג הדברים שרק מי שחווה את התמודדות הזו יכול לקום ולעשות עם זה משהו.
כל ארגון חדש שקם ולא היה דומה לו לפני זה עוד אחד שחווה והתמודד לבד והבין שצריך לקום ולעשות מעשה.
וגם אם הוא לא יעשה בפועל אז ללכת ולתת הדרכה אמיתית למי שכן יכול לעשות,
מעבר להעלאת המודעות שגם היא חשובה, לגשת לאנשים המתאימים בצורה מסודרת ולהניח את הדברים על השולחן את המציאות מול הצרכים הנדרשים.

בתפילה שנזכה בקרוב לתחיית המתים ולגאולה השלמה!
ואז בוודאי שום ארגון או רעיון לא יהיו רלוונטים.
חנוכה שמח ותמיד שתיהיה שמחה אמתית בלב!
 
איך מתפרקים? פנימיות?...
אוף איזה קשה לשמוע.
פנימיות, אומנה רגילה, אומנת קרובים.
לא חסר.
ממה שאני ראיתי בזה לזה ובקבוצות תמיכה של אומנה. הרבה (לא יודעת באחוזים) יתומות מאמא לא גרות בבית הביולוגי שלהם. לאו דווקא אומנה או פנימיה יכול להיות אצל סבתא, אחיות, חברות וכד'
ומדובר במשפחות נורמטיביות לחלוטין!
גם לפעמים אחרי שהאבא מתחתן לא כולם חוזרים הביתה, כי מה לעשות אמא היא באמת עיקר הבית. ולא תמיד מסתדרים עם האישה החדשה מבחינה מעשית או רגשית.
אם באמת יקימו ארגון שיעזור לאלמנים לשמור על הבתים שלהם תהיה זאת הצלה לילדים. כי מה לעשות על אף כל הקשיים הכי טוב לילד לגדול בבית.
 
@חיים 79
אני מאד תומך בפתירת הבעיה שהעלית ורואה אותה כבעיה חמורה .

אבל הייתי רוצה שתבדוק את הנקודה בבירור אצל אלמנים נוספים האם הם יצטרפו למיזם כזה בצורה קבועה ?
למשל לקבוצת תמיכה שבועית , לטיול בבין הזמנים, שבת משותפת,
אצל נשים יש יותר נכונות לכאלה דברים, ואצל הגברים כולם מסכימים ונרשמים.. אבל אח"כ מתחילים הבעיות /התחמקויות, מ: עכשיו התחלתי סוגיא בכולל, אני לא מרגיש שאני צריך לצאת, תקליט לי את ההרצאה ואני ישמע בנגן, ועד: עזוב, תן לי לצאת עם החברים שלי, אין לי כח למסע עצוב ...

אגב, גם עזר מציון במחלקה של הסרטן עושים פעילויות לנשים בעיקר, מהסיבה הזו.
 
@חיים 79
אני מאד תומך בפתירת הבעיה שהעלית ורואה אותה כבעיה חמורה .

אבל הייתי רוצה שתבדוק את הנקודה בבירור אצל אלמנים נוספים האם הם יצטרפו למיזם כזה בצורה קבועה ?
למשל לקבוצת תמיכה שבועית , לטיול בבין הזמנים, שבת משותפת,
אצל נשים יש יותר נכונות לכאלה דברים, ואצל הגברים כולם מסכימים ונרשמים.. אבל אח"כ מתחילים הבעיות /התחמקויות, מ: עכשיו התחלתי סוגיא בכולל, אני לא מרגיש שאני צריך לצאת, תקליט לי את ההרצאה ואני ישמע בנגן, ועד: עזוב, תן לי לצאת עם החברים שלי, אין לי כח למסע עצוב ...

אגב, גם עזר מציון במחלקה של הסרטן עושים פעילויות לנשים בעיקר, מהסיבה הזו.
כל דבר חדש יש קשיים.. אבל אם כל פעם מחדש מישוש שאולי זה לא יצליח בגלל.. או בגלל.. לא יהיה כלום בכלל.. ואני נמצא בקבוצה של אלמנים ואתמול שהעלתי את זה מתוך כאב.. כתב שם אחד האלמנטים לא תצליח לעורר.. אנשים מקובעים.. אבל תוך יום תראה איזה מודעות מי היתה ולכן חושב שהדרך היא לעשות דברים בלי לחשוש. ואם חושבים באמת במטרה לעזור יהיה לזה המון סיעתא דשמיא
 
@חיים 79
אני מאד תומך בפתירת הבעיה שהעלית ורואה אותה כבעיה חמורה .

אבל הייתי רוצה שתבדוק את הנקודה בבירור אצל אלמנים נוספים האם הם יצטרפו למיזם כזה בצורה קבועה ?
למשל לקבוצת תמיכה שבועית , לטיול בבין הזמנים, שבת משותפת,
אצל נשים יש יותר נכונות לכאלה דברים, ואצל הגברים כולם מסכימים ונרשמים.. אבל אח"כ מתחילים הבעיות /התחמקויות, מ: עכשיו התחלתי סוגיא בכולל, אני לא מרגיש שאני צריך לצאת, תקליט לי את ההרצאה ואני ישמע בנגן, ועד: עזוב, תן לי לצאת עם החברים שלי, אין לי כח למסע עצוב ...

אגב, גם עזר מציון במחלקה של הסרטן עושים פעילויות לנשים בעיקר, מהסיבה הזו.
הרבה מהבקשות שלו לא היו פעילויות משותפות, עזרה בפועל עם הילדים ותפעול המרתון שוטף.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
תוכניות מלאות של הגרלה 2446
המסקנות:
עיריית בית שמש לא יודעת קרוא וכתוב.
הפרוייקט יכלול 5/6 קומות ללמטה כמו התוכנית המקורית
יבנה בצורת H כדי לאפשר 2 כיווני אויר בכל הדירות (@די )
עד 8 בקומה
79-85 יח"ד בבנין
7 בניינים
אגב, ההגשה היתה ב 9/3 ולא כמו שמפורסם. התאריך שמופיע באתר ההנדסה הוא תאריך חתימת המהנדס.
בשורות טובות לכולם!
בס"ד, יצרתי ממשק נוח ליצירת לוח שנה עברי עם התאמה אישית,
לעת עתה, אפשר להוסיף כיתוב (ימי הולדת וכד'), להעלות תמונה לכל יום, וכן תמונה ראשית לחודש.
זה עדיין באמצע עבודה, אני כבר מפרסם בשביל לקבל הערות והארות.
הנה קישור לאתר,

הוראות:
1. אפשר לבחור תמונת רקע ללוח שנה
2. לכל חודש ניתן לתת תמונה ראשית
3. בכל יום ניתן להוסיף תמונת רקע ליום, וכן כיתוב (אם יש יותר מאירוע אחד, אפשר פשוט לרדת שורה)
4. בסיום, מקליקים על הכפתור "להורדה"
זה פותח את חלונית ההדפסה,
שימו לב: יכול לקחת זמן עד שזה נטען, תלוי בכמות התמונות שהעליתם, אפי' כמה דקות!
הנה צילום מסך של ההגדרות בחלונית ההדפסה.
1759872841572.png


כאמור, אני אשמח מאוד להערות והצעות.

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

בשבת קודש פרשת תצוה נפטרה בבני ברק האשה הצדקנית מרת רבקה קויפמן ע"ה אשת האברך החשוב הרב חיים קויפמן שליט"א

נפטרה לאחר מחלה קשה שסבלה ממנה במשך שנה, בתקופת מחלתה קיבלה את הייסורים בדומיה, עד כדי כך שלא הסכימה שבעלה ילווה אותה לטיפולים גם בגלל שרצתה שישב וילמד ועקב כך שהבתי חולים לא נקיים מבחינה רוחנית, והחברותא העיד שאף בתקופת מחלתה היה מגיע כל בוקר ב9:00 ויוצא לא לפני חמישה לאחד ואף בתקופה שהסתירו זאת אפי' החברותא לא ידע מה עובר בתוך ביתו של הרב קויפמן,

השאירה אחריה 7 יתומים קטנים שהגדולה בת 11 גרים בשכירות, אפי' דירה משלהם אין להם..., עד החודש האחרון הילדים ישנו על מזרנים
ולפני כחודש קנו להם חדר ילדים חדש...כשעם ישראל קם לקול האזעקות 7 יתומים קמו לתוך יתמות שאין להם מושג איך ממשיכים הלאה בבית אברך תלמיד חכם שהרב אברמוב העיד שהאברך מעשרה ראשונים של כל רשת הכוללים כתר תורה, וכל הבית עמד רק על האשה הצדקנית, שהסירה מעל בעלה את כל העול של הבית,

איך נוכל לעמוד מנגד ש7 יתומים קטנים משוועים לעזרתינו שיהיה להם איך להשתקם,

כשרשכבה"ג מרן הגר"ד לנדו שליט"א שמע על המקרה יצא מגרו וכתב מכתב ולאחמ"כ ביקש לכתוב מכתב אחר מכתב יוצא מהלב,
שאליו הצטרף מרן רה"י הגרמ"ה הירש שליט"א שבירך מעומק הלב את כל מי שיסייע למשפחה,
מאמר מהרב גלינסקי לתשעה באב:

לפני שנה,

בערב תשעה באב אחר הצהריים -

כתבתי את רחשי לבי.



כשסיימתי לכתוב -

החלטתי לשתף את הדברים גם אתכם,

וקיבלתי תגובות מאד מרגשות.

אלא ש... זה היה קצת מאוחר,

ורוב החברים קראו את זה רק 'לאחר' תשעה באב.



ולכן, אני שולח שוב את אותם הדברים

(עם טיפונת שיפוץ והתאמה)

והפעם, קצת מוקדם יותר,

בתקווה שתספיקו לקרוא את זה לפני תשעה באב.

ובתקווה גדולה עוד יותר -

שעד תשעה באב זה לא יהיה רלוונטי.



המלצה אישית:

תדפיסו את הדברים,

שיהיה לכם לתשעה באב.

ואם אפשר, תדפיסו שני עותקים

ותנו גם לאחרים.



בבקשה:



---

את השורות הבאות -

לא תמיד אפשר לכתוב...

ולכן הן נכתבות כעת,

כמה שעות לפני תשעה באב!



[אינני יודע מתי תקרא את זה

לפני תשעה באב, במהלכו, או לאחריו

בכל מקרה ומתי שזה יהיה –

זה לגמרי רלוונטי]



אנחנו חיים בדור –

שבו לכל בעיה יש פתרון!

ואם אין פתרון – כנראה שזו לא בעיה...



- סובל/ת מכאב ראש או גב? יש פתרון!

- הילד נמוך מדי? יש פתרון!

- מרגיש שאינך ממצה את עצמך? יש פתרון!

- קשה לך עם המינוס/המשכנתא? יש פתרון!

- לא מרגיש טעם בלימוד? יש פתרון!



רוצים להתחתן ולא מצליחים? נעזור לכם!

התחתנתם ולא מסתדרים? נעזור לכם!

רוצים להתגרש? נעזור לכם!

רוצים ילדים? נעזור לכם!

רוצה הפסקה? נעזור לכם!



- יש בעיה שלא מצאת לה פתרון?

גם לזה יש פתרון!

- כל הפתרונות לא עזרו לך?

ובכן, גם לזה יש פתרון!...



ואם עדיין היו דברים,

שלא נמצאו להם פתרונות -

כעת ה-AI בטח כבר ימצא את הפתרון המבוקש.



---

כן!

גם המכון הזה,

שממנו נשלח המסר הנוכחי –

נוסד ונועד בכדי להמציא פתרונות לבעיות.



ולא, אין כל תלונה חלילה.

אדרבה, תודה לה'!

שיש כל כך הרבה פתרונות, ובהישג יד.



אבל יש רגעים, נדירים אמנם -

שבהם צריך לומר את האמת!!

ותשעה באב, הוא אחד הרגעים הנדירים הללו.



ומה האמת? –

שכל הפתרונות הללו

אינם אלא פתרון מלאכותי

לכאב מאד מאד עמוק, שאין לו פתרון!



והכאב הוא –

שאין לנו בית!!

יש לנו הכל – אבל אין לנו מקום בעולם!

ואם כך, כל מה שיש לא באמת עוזר...



יהודי,

- לא משנה מה יש לו וכמה,

- לא משנה כמה הוא מצליח,

- לא משנה כמה הוא מתקדם ומשיג,

הוא תמיד ירגיש בודד!



כי לפני אלפיים שנה,

הבית שלנו נהרס,

ומאז אין לנו מקום שהוא שלנו.

פשוט אין.



זה לא באמת משנה -

אם זה יהודי בדור האינקוויזיציה,

או בדור ה-2025 פלוס!...

זה אולי משנה איך אנחנו נראים מבחוץ

אבל לגמרי לא משפיע על איך אנחנו מרגישים מבפנים!



בפנים – זה אותו יהודי בודד!

מסכן, הומלס, חסר בית, מרוחק ומנודה.

והבדידות הזאת –

כואבת, חונקת, מעיקה ומציקה

כל יום, כל היום, בכל מקום ובכל מצב!



אז נכון –

יש לנו המון גלידות וארטיקים,

אטרקציות מכל הסוגים,

ולהבדיל, גם המון תורה ומצוות ורוחניות

אז מה?!

אבל אין לנו בית!



יש היום ב"ה ארגונים נפלאים -

שמסייעים ליתומים ואלמנות,

ולהבדיל, לחולים סופניים.



הם משתדלים להנעים להם ככל האפשר -

עם אטרקציות, ומתנות, והפתעות וממתקים!

וזה באמת מרגש, ונותן קצת אוויר.

אבל בסוף... אחרי כל החוויות הנהדרות –

הם חוזרים הביתה, לחיים הרגילים

ושם – הם נשארו יתומים / אלמנות / חולים רח"ל

ואת הכאב הזה, אף אחד לא יכול לקחת!



גם את הכאב שלנו –

אף אחד לא יכול לקחת!

זה נהדר, שיש הרבה חוויות

זה נפלא, שיש הרבה פתרונות

זה מרגש, שיש הרבה שפע

אבל - זה לא פותר את הכאב!!!



---

אז יש פעם אחת בשנה –

שבה אנחנו מקבלים רשות,

להניח את הכאב הזה על השולחן

ולתת לו להיות. טבעי, חשוף, כואב ומריר –

כפי שהוא באמת!!



הזמן הזה, הוא תשעה באב.



כבר כמה שבועות, שאומרים לנו –

אל תאכל ארטיק!

אל תלך לים!

אל תשמע מוזיקה!

למה? כדי להתעלל בנו?!

חלילה.



משום שכואב לך!!!

אז אל תסתום את הכאב הזה עם ארטיק!

אל תפצה את עצמך עם מוזיקה!

ואל תברח מעצמך אל הים!

אלא – תראה אותו, את הכאב. תניח לו להיות.



וכשמגיע תשעה באב –

אנחנו עושים עוד צעד קדימה,

ומוותרים גם על הרוחניות!!

אל תרגיע את עצמך בלימוד תורה,

אל תחנוק את הכאב עם הנחת תפילין,

ואל תדחיק את הבדידות עם חברים.

לא!



תסתכל לעצמך בעיניים

ותאמר את האמת:

אני בודד! אני יתום! אני מסכן!

אין לי בית! אין לי אבא! אין לי אמא!

אין לי טעם אמתי בחיים!

הכל רק ב'כאילו', ומלאכותי, והצגה

בפנים בפנים – פשוט מר לי!



זאת האמת!

לא תמיד נעים לראות אותה,

ולא תמיד אפילו 'מותר' לדבר עליה.

כי זה כואב מדי, ועלול לפרק אותנו.

אנחנו מצווים לתפקד, להתקדם, לפעול, ולחיות.

אבל, פעם אחת בשנה –

מותר לנו!

מותר לנו לבכות! מותר!!



---

אז אם תשעה באב,

היה נראה לנו כמו משהו שלא שייך לנו,

אולי אפילו כמו מטרד שאנו מצפים להיות אחריו...

כאילו דורשים מאתנו להמציא איזה כאב,

ולבכות על משהו שמעולם לא הכרנו –

זהו שלא!



לא צריך להמציא שום כאב -

ולא לבכות על משהו שאיננו מכירים.

הכאב קיים, ובענק.

ואנו מקבלים רשות, להציף אותו,

כפי שהוא, בגודל טבעי!

ולתת לו לבכות את עצמו, בלי לחנוק ובלי לעצב!



וזו המתנה הכי גדולה

שאנחנו יכולים לקבל – כל עוד אנחנו בגלות!

האפשרות לבכות את הבדידות, את העגמת נפש, את הצער

שמלווה אותנו כל יום וכל היום.

להתנקות ממנו, להשתחרר, להתקלף –

ולהגיע לרגע אמתי של נחמה!



כן.

כי כאשר יהודי בוכה את כאב הבדידות,

הוא מגלה פתאום לידו,

עוד מישהו שבוכה את אותו כאב!...

זה אבא שלנו, והוא לא הלך לשום מקום.

הוא אתנו יד ביד באותו כאב.

ואם כך, מהרגע שגילינו את זה –

אנחנו כבר לא לבד!



אה, לא לבד?!

זה כבר סיפור אחר!!

מהרגע הזה, יש לי כח לעבור הכל.

כי לבד – אי אפשר לעבור כלום

אבל ביחד – אפשר לעבור הכל.



כל המתאבל על ירושלים

זוכה ורואה בשמחתה!
  • תודה
Reactions: lh ו-CHAYA S2 //
1 תגובות
שלום וברכה לכל חברי הפורום!
שמי בועז הלפרין ואני מטפל CBT כבר 11 שנה

מהתעסקות שלי בטיפול נפגשתי גם בהורים רבים ובעיקר אבות שיש להם בעיות תקשורת רבות עם הילדים שלהם, החל מגילאים קטנים ועד גילאים גדולים יותר.

אני פונה אליכם ללב שלכם בתור אבא, הורים רבים חווים קשיים של הבעת אהבה לילדים שלהם, סבלנות ויכולת לשהות עם ילדיהם, ולא בגלל שהם הורים רעים אלא בגלל שהרבה פעמים להורים שלהם היתה בעיה דומה והבעיה פשוט עברה במסורת.

אני פותח פה אשכול שמטרתו ליצור דיונים בנושא הזה- איך לבנות את האבהות שלנו כדי שלילדים שלנו יהיה את האבא הכי טוב שאנחנו מעונינים שיהיה להם

האשכול הזה נועד לכל אבא\אמא שמרגישים שאין להם סבלנות לילדים שלהם, להיות עם הילדים וכו', להקשיב לילדים שלו, להורים עם ילד שהוא שונה (הכוונה לילד לא מוצלח בעיני ההורים) מרגישים מטען חורג שהם מוצאים את עצמם כל שני וחמישי נכנסים איתו לכסח ועצבים, מריבות והערות וכו'.

באמת שאני מקווה שלרוב אין את התמודדות הזו! אבל אם יש ! תדעו לכם זה בר שינוי! וחייבים לשנות, בשביל זה נוצרנו.
אני פותח את האשכול הזה מהסיבה הפשוטה שבטיפול המון פעמים עולה נושא ההורים, וילדים שהם למעשה כבר היום מבוגרים סוחבים איתם דברים מהיחס של ההורים והם צריכים לעבור תהליך שלם עם עצמם כדי להגיע למקום שהם באמת מאמינים שההורים אוהבים אותם ומקבלים אותם, אז חשבתי אולי אפשר ליצור על ידי האשכולות של פרוג מודעות לעניין הזה בעצמו, ואולי מי יודע, הילדים ירוויחו מזה.

מטרת האשכול הזה הוא לא לתת עצות בחינוך, ולהסביר איך לשנות את הילדים שלנו, אלא איך אנחנו יכולים לשנות את עצמנו וממילא עם היושר שלנו נדע בס"ד איך להתנהג בכל סיטואציה וסיטואציה.

על כל שאלה אענה בשמחה

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה