- הוסף לסימניות
- #201
אולי הגיע הזמן לחשוב האם אנחנו באמת מחויבים לקודים האלו, מה יקרה אם לא נלך לנופש? מה יקרה אם נסתכל על רמת החיים של ההורים ונאמץ אותה לעצמינו?קשה לקבוע מסמרות, כי על כל סיפור עוני יש גם המון סיפורי עשירות, אבל כמגמה בהחלט נראה שנתוני הפתיחה של זוגות בני ימינו קשים בהרבה מאלו של הורינו, ומכמה סיבות:
א. נושא הדיור, בל נשכח שמרבית הורינו לא שילמו משכנתא על הדירות שלהם וגם אם כן זה הסתכם בסכום זעום. בימינו נושא הדיור כמעט שאינו מאפשר לחסוך סכומי כסף בצד לנישואי הילדים.
ב. רמת החיים שהפכה לאחידה כאשר כולם כפופים לקוד לבוש, קוד תרבות, קוד נופשים. תופעה שנובעת בראש ובראשונה מכך שאנשים חיים ממה שאין (קרי: הלוואות, חובות, ומשכנתא) ולא ממה שיש, מה שמייצר את הצורך לפיצוי, כן כן! פיצוי על כך שאני בחובות, כאשר אדם אומר לעצמו מה יש לי לחיות בגלגולי עניות אם בין כה וכה איני מסיים את החודש. הערך להכנסות שלנו קיבל פיחות משמעותי ברגע ששורת המינוס מופיעה פעם אחר פעם בכל סוף חודש בעובר ושב.
הפיתרון:
אפשר לחשוב על צמצום הוצאות, מה שלא בהכרח יעזור בדור שהרצפה של רמת חיו גבוהה בהרבה מהתקרה של רמת החיים של הוריהם,
מה שיותר יעיל הוא הכנסה מהצד. כאשר כל אברך צריך לדעת שאם הוא רוצה שמעמד האברך שלו יחזיק מעמד לאורך זמן עליו לדאוג כבר משנה מהחתונה להכנסה צדדית נוספת, כאשר מוטב יהיה אם המדובר בעבודה שמאפשרת התרחבות בהמשך מתוך הנחה שגם זה כבר לא מספיק.
בהחלט יש מקום לחשוב על שינוי מסויים בקונספט של האשה כמפרנסת יחידה בבית!
סתם הצעה, יש אפשרות לגור בדירה ישנה בפריפריה עם שכירות של 1500 ש"ח בחודש.
הנושאים החמים



Reactions: המבין שלכם, צופה מן הצד, ראובן שפירא ועוד 17 משתמשים20 //