חידות תורניות אשכול חידות תורניות

[הפצחן]

אני כבר שנים מכור לחידות ושאלות.
פותר כאלה, כותב כאלה, קורא כאלה. אפשר למצוא כמה שלי באשכול הזה.

ראיתי פה באתר המון אשכולות של חידות. המון. אבל משום מה, להפתעתי, כמעט ולא מצאתי (מלבד אשכול אחד מפוזר ומבולגן) חידות ושאלות תורניות מעניינות ומסודרות, שזה חבל.

זה חבל כי זה מחדד שיניהם של ישיבישערס, זה חבל כי זה מענג מוחם של אברכים עמלים, זה חבל כי זה מתבל את הלימוד וזה חבל כי זה תורה, אחרי הכל. וזה חשוב לנו הרבה יותר מאזורי תפוצה של ארנב הקטפוליבמבה האימתני או לנסות לנחש מילה רנדומלית.

קיצור אמרתי לעצמי בוא נרים את הכפפה, ונפתח אשכול חביב ומסודר של חידות ושאלות תורניות.

אפשר שאלות הלכתיות מסקרנות, שאלות עניין יהודי, שאלות בפשוטו של מקרא וכו׳ וכו׳.

רק כמה כללים חשובים:
לחדי החידות: בבקשה - רק שאלות שיש לכם תשובה מוכנה עליהן. לא פתחנו שו״ת סמס, אלא אשכול נחמד של חידות בעלות תשובה.

ולעוני התשובות: בבקשה לא להשתמש במאגרי מידע מקוונים למיניהם. קצת אידישע קאָפּ, חבר׳ה.

נא לא להספים ולכתוב הודעות של שווא והבל. רק שאלות, תשובות וניסיונות לתשובה, למען הסדר ושמירה על אשכול קריא ונוח.

אני אשתדל להעלות פה שאלות מדי פעם, מי שירצה יוכל להשתדל לפתור וגם להעלות שאלות משל עצמו.

בעזרת השם נעשה ונצליח


שאלה מס׳ 1 | התחום: עניין יהודי

למה רבי טרפון קידש 300 נשים?

​

אם יהיה קושי בפיתרון, נוסיף גם רמז בעז״ה.

 

[כל שם שתרצה]

מקורו מהאחרון שהוא נקי, כיניו כשני, הוא ראש מבחורים ובשלם סופו
פגעו המורד במעלה גונח ומיילל, ולדודו יקבנו, גם התפלש בעפר ובאבנים

אפשרות: מפיבושת בן יהונתן בן שאול המלך
מקורו מהאחרון - משבט בנימין, אחרון השבטים.
שהוא נקי - מחטא, שהיה מהארבעה שמתו בלא חטא (שבת נה, ב).
כיניו כשני - לא הבנתי פשר המילה הראשונה. אולי הכוונה 'כינויו', ופירושו שהיה 'מכונה' כמו המלך השני ('איש בושת' בן שאול), כדרשת חכמינו בברכות ד. לא מפיבושת שמו אלא איש בושת שמו. (אולם ע' מהרש"א שם וצ"ע).
הוא ראש מבחורים - בחורים היתה עיר של שבט בנימין, משם יצא ציבא נער מפיבושת. אבל אין לי ראיה שהוא היה דר שם.
ובשלם סופו - הגבעונים בקשו שבעה אנשים מזרע שאול, להמיתם, ודוד המלך חס על מפיבושת (מפני השבועה שנשבע לאביו) שלא לתתו בידם. נמצא שהיה סופו בשלום ולא בחרב.
פגעו המורד במעלה גונח ומיילל - המורד הוא שמעי בן גרא, ומפיבושת היה מצטער (לא עשה רגליו ושפמו), אבל לא ראיתי שפגע במפיבושת.
ולדודו יקבנו - המורד הנ"ל קילל את דוד המלך, שהיה דודו של מפיבושת (דוד המלך היה חתנו של שאול המלך, בבנותיו מיכל ומירב אחיות יהונתן, נמצאו בנו של יהונתן מכנה לדוד בשם 'דוד' (יותר מתאים 'מסרף')).
גם התפלש בעפר ובאבנים - כנראה הכוונה לדוד המלך (דודו של מפיבושת מיודענו), ש'קיבל' משמעי אבנים ועפר, כמו שכתוב: וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו בַּדָּרֶךְ וְשִׁמְעִי הֹלֵךְ בְּצֵלַע הָהָר לְעֻמָּתוֹ הָלוֹךְ וַיְקַלֵּל וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים לְעֻמָּתוֹ וְעִפַּר בֶּעָפָר (שמואל-ב טז).

יש בפתרון הזה יותר חורים מאבנים.. אבל בכל זאת נראה שיש כאן גם כמה רמזים טובים.

 

[כל שם שתרצה]

סליחתו עם האלף מהראשונים, ובא סופו בגת, ומיד נעלם שמירתו
פעמיים הציל בגינו דור שלם, ובהימנעותו זכה שהתחזק רגלו משליש לרביע לעולמים

שמעי בן גרא
עם האלף מהראשונים - שמעי בן גרא ירד עם 'איש יהודה, ואלף איש עמו מבנימין' לקראת המלך דוד, בשובו למלכותו אחרי מרד אבשלום. ובא לבקש סליחה מדוד על אשר הכהו בלשונו נמרצות. (שמואל ב פרק יט).
בא סופו בגת, ומיד נעלם שמירתו - אחר מצות דוד את שלמה לפני מותו, ציוה שלמה את שמעי שלא יצא מירושלים. לאחר שנתיים ברחו לו שני עבדים לגת, וירדוף אחריהם, וישלח שלמה ויפגעו בו וימות. ונעלמה לה שמירתו אשר שמר עליו שלמה לבלתי המיתו, בגין מעשהו הלז (סופו לא היה בגת עצמה, שהרי חזר לירושלים, אלא 'בגלל גת'. והבית בית השימוש. או כלך לדרך זו: בא בסוף ימיו אל גת, והבית בית הכלי). (מלכים א פרק ב).
פעמיים הציל בגינו - זו קשה מן הכל. איזו זכות היתה לו לשמעי?
ובכן, זכות אחת ברורה וגלויה: שמזרעו יצא מרדכי שהציל את העם היהודי בימי המן (מגילה יב. ויש שם גם דעה הפוכה, ע"ש).
הזכות השניה קשה הימנה. ואין המקרא הזה אומר אלא דרשני, צא ופתח בדברי אגדה: הנה כל זמן שהיה שמעי קיים לא נשא שלמה את בת פרעה (ברכות ח.). (והרי נישואי בת פרעה נדרשים לגנאי אצל חכמינו, עד שבאותה שעה נעץ גבריאל קנה בים ועליו נבנה כרך גדול של רומי הרשעה שהצירה צעדינו שנים לאחר מכן. - כמו כן מאחר נישואיה היה הכסף נחשב כאבנים, ולא היה נחשב ל'מאומה' בלבד..). אמנם כל אלו דרך דרש ובודאי שאין כן כוונת המשורר.
בהימנעותו זכה וכו'. היכן נמנע? בהמלכת אדוניהו, שלא מלאו לבו לעבור על דבר המלך לבת שבע 'כי שלמה בנך ימלוך אחרי'. והיכן זכה שהתחזק רגלו - אין לי שמץ מושגון. (גם צ"ל 'שהתחזקה'..). צריך להתבונן עוד.

נ.ב. כל אלו הפתרונות לא ספיילרתים, כיון שאינם מושלמים.
ולענין ההשלמה, אקרא לחכמים: היש מושיע?

פתחו לי פתח כפתחו של מחט, כמדומה לי שקיימתי. ולוואי ויתקיים בנו המשך המאמר..

 

[נכון מאוד]

ננסה להתחיל צעד צעד. צעד קטן לאדם צעד גדול לאשכול..
דוד המלך
מקורו מהרביעי - שבט יהודה, הרביעי בבנים.
אך הוא האחרון - לבית ישי אביו, הקטן שבאחים.
אונו בקולו, כוחו במתניו - היה יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַיקֹוָק עִמּוֹ: (פסוק נפלא. רק לקרוא ולהתרגש מהעוצמה!). מלבד שחיבר ספר תהלים והעמיד וסידר משוררים בבית המקדש, היה יודע להלחם 'על שמונה מאות חלל בפעם אחת'.
וקרן לאותו בראשו - 'שם אצמיח קרן לדוד, ערכתי נר למשיחי'. (תיבת 'לאותו' לא ברורה לי, אלי מה ירזמון עיני המחדד. וחשבתי מלשון 'אות' וסימן, אבל הוא דרך דרש).
גזעו ניצבת - שם אמו 'ניצבת' בת עדאל (ב"ב צא.).
וגם נקי - אביו היה מארבעה נקיי הדעת שמתו בלא חטא (וסימנך 'עכביש' = עמרם, כלאב, בנימין, ישי).
היה בזוי - בבית אביו, וכעדותו על עצמו 'מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי'. גם ענין לידתו כבן תמורה לא הגדיל כבודו בעיני אחיו, והורחק להיות רועה צאן.
והוא חלל - לבי חלל בקרבי, וי"א שנתקבלה תפילתו והיה יצה"ר חלל ופגר בלבו (גמ' ב"ק ספ"א).

שאפו גדול!!!
קרן לאותו בראשו, הכוונה: שלאפוקי משאול ויהוא שנמשחו בפך כי מלכותם לא לעד, דוד נמשח בקרן בראשו-מצחו-, וזה האות שזה לעד!

הוא אב לכל - אולי הכוונה: אב לבנו 'כלאב', אשר כולו מאב. (לומר שהיה כמו האבות להחתם 'מגן דוד', נראה קצת רחוק).
ובצירופם תמצא שגם הוא שלם - מאמר חכמים על ענין זה (בברכות ד.): 'מפיבושת' נקרא בשם זה, לפי שהיה מבייש פני דוד בהלכה. לפיכך זכה דוד ויצא ממנו 'כלאב'. שנקרא כן לפי 'שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה'. ועליו אמר שלמה בחכמתו: בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, ואומר: חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר. ונמצא שבצירופם של דוד ובנו, נמצא גם הוא שלם, 'וה' עמו' שהלכה כמותו בכל מקום.

כאן הירחקת קצת, למרות שאתה מאוד מאוד קרוב.
ה2 מילים הראשונים הם כמעט כפשוטו, וההמשך הזכרת כבר!

 

[נכון מאוד]

אבשלום בן דוד
הוא השלישי - הבן השלישי לדוד אביו.
נזיר - היה נזיר אלקים, מגלח מחלפותיו רק אחת לשנה.
וקנאי - לכאורה הכוונה שקינא על מעשה אמנון במה שעשה לאחותו. (או קינא למלוך..)
מגשור - אמו (מעכה) היתה נכדתו של מלך גשור.
כאביו טעה בתואר - טעה במה שהיה יפה תואר, בשערו. ובזה עונשו שנתלה בשערו. (לשון 'כאביו' לא ידעתי פשרה עדיין, היכן טעה דוד בזה, וכנראה הכוונה שאביו טעה בלקיחת אשת יפת 'תואר', ולכן היה בנו עושה מעשה סורר ומורה).

גם על זה שאפו גדול!

על שלו לא שלום נזכר בשלישי - צריך עוד להתבונן בזה.

מניח שאחרי יום הקדוש תגיע לזה בקלות!

ואמרו במעלה בית החיים - הכוונה ל'מעלה הזיתים', שם בכה דוד על מרד אבשלום..

נכון מאוד, תבדוק קצת לעומק מה עוד עשה שם, וזה יפתור לך הקודם!

 

[מתגעגע]

גם על זה שאפו גדול!

מה התרגום של שאפו?

 

[שגוי]

מה התרגום של שאפו?

כל הכבוד!

 

[יאן]

מה התרגום של שאפו?

'שאפו' - אפשר הסבר על המילה?????

אולי גם מישהו יכול לנקד?

www.prog.co.il

 

[נכון מאוד]

אפשרות: מפיבושת בן יהונתן בן שאול המלך
מקורו מהאחרון - משבט בנימין, אחרון השבטים.
שהוא נקי - מחטא, שהיה מהארבעה שמתו בלא חטא (שבת נה, ב).
כיניו כשני - לא הבנתי פשר המילה הראשונה. אולי הכוונה 'כינויו', ופירושו שהיה 'מכונה' כמו המלך השני ('איש בושת' בן שאול), כדרשת חכמינו בברכות ד. לא מפיבושת שמו אלא איש בושת שמו. (אולם ע' מהרש"א שם וצ"ע).
הוא ראש מבחורים - בחורים היתה עיר של שבט בנימין, משם יצא ציבא נער מפיבושת. אבל אין לי ראיה שהוא היה דר שם.
ובשלם סופו - הגבעונים בקשו שבעה אנשים מזרע שאול, להמיתם, ודוד המלך חס על מפיבושת (מפני השבועה שנשבע לאביו) שלא לתתו בידם. נמצא שהיה סופו בשלום ולא בחרב.
פגעו המורד במעלה גונח ומיילל - המורד הוא שמעי בן גרא, ומפיבושת היה מצטער (לא עשה רגליו ושפמו), אבל לא ראיתי שפגע במפיבושת.
ולדודו יקבנו - המורד הנ"ל קילל את דוד המלך, שהיה דודו של מפיבושת (דוד המלך היה חתנו של שאול המלך, בבנותיו מיכל ומירב אחיות יהונתן, נמצאו בנו של יהונתן מכנה לדוד בשם 'דוד' (יותר מתאים 'מסרף')).
גם התפלש בעפר ובאבנים - כנראה הכוונה לדוד המלך (דודו של מפיבושת מיודענו), ש'קיבל' משמעי אבנים ועפר, כמו שכתוב: וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו בַּדָּרֶךְ וְשִׁמְעִי הֹלֵךְ בְּצֵלַע הָהָר לְעֻמָּתוֹ הָלוֹךְ וַיְקַלֵּל וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים לְעֻמָּתוֹ וְעִפַּר בֶּעָפָר (שמואל-ב טז).

יש בפתרון הזה יותר חורים מאבנים.. אבל בכל זאת נראה שיש כאן גם כמה רמזים טובים.

רק השורה התחתונה נכון, אתה ממש נוגע בזה, והכל סובב על אדם אחד!!

 

[נכון מאוד]

סליחתו עם האלף מהראשונים, ובא סופו בגת, ומיד נעלם שמירתו
פעמיים הציל בגינו דור שלם, ובהימנעותו זכה שהתחזק רגלו משליש לרביע לעולמים

שמעי בן גרא
עם האלף מהראשונים - שמעי בן גרא ירד עם 'איש יהודה, ואלף איש עמו מבנימין' לקראת המלך דוד, בשובו למלכותו אחרי מרד אבשלום. ובא לבקש סליחה מדוד על אשר הכהו בלשונו נמרצות. (שמואל ב פרק יט).
בא סופו בגת, ומיד נעלם שמירתו - אחר מצות דוד את שלמה לפני מותו, ציוה שלמה את שמעי שלא יצא מירושלים. לאחר שנתיים ברחו לו שני עבדים לגת, וירדוף אחריהם, וישלח שלמה ויפגעו בו וימות. ונעלמה לה שמירתו אשר שמר עליו שלמה לבלתי המיתו, בגין מעשהו הלז (סופו לא היה בגת עצמה, שהרי חזר לירושלים, אלא 'בגלל גת'. והבית בית השימוש. או כלך לדרך זו: בא בסוף ימיו אל גת, והבית בית הכלי). (מלכים א פרק ב).

יפה מאוד, אך מיד נעלם שמירתו התכוונתי שלאחר מיתת שמעי נעלם....... (הזכרת את זה)

פעמיים הציל בגינו - זו קשה מן הכל. איזו זכות היתה לו לשמעי?

ובכן, זכות אחת ברורה וגלויה: שמזרעו יצא מרדכי שהציל את העם היהודי בימי המן (מגילה יב. ויש שם גם דעה הפוכה, ע"ש).
הזכות השניה קשה הימנה. ואין המקרא הזה אומר אלא דרשני, צא ופתח בדברי אגדה: הנה כל זמן שהיה שמעי קיים לא נשא שלמה את בת פרעה (ברכות ח.). (והרי נישואי בת פרעה נדרשים לגנאי אצל חכמינו, עד שבאותה שעה נעץ גבריאל קנה בים ועליו נבנה כרך גדול של רומי הרשעה שהצירה צעדינו שנים לאחר מכן. - כמו כן מאחר נישואיה היה הכסף נחשב כאבנים, ולא היה נחשב ל'מאומה' בלבד..). אמנם כל אלו דרך דרש ובודאי שאין כן כוונת המשורר.
בהימנעותו זכה וכו'. היכן נמנע? בהמלכת אדוניהו, שלא מלאו לבו לעבור על דבר המלך לבת שבע 'כי שלמה בנך ימלוך אחרי'. והיכן זכה שהתחזק רגלו - אין לי שמץ מושגון. (גם צ"ל 'שהתחזקה'..). צריך להתבונן עוד.

כל הקטע הזה לא הולך על שמעי, אבל הכול מקשה אחת!

 

[נכון מאוד]

מה התרגום של שאפו?

כובע!!

 

[המלמד מבני ברק]

כובע!!

בצרפתית!!

 

[מתגעגע]

הוא אב לכל, ובצירופם תמצא שגם הוא שלם​

האם הכוונה - שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל דוד (ע"ז ה.)

 

[מתגעגע]

ובהימנעותו זכה שהתחזק רגלו משליש לרביע לעולמים

האם הכוונה - בזה שנמנע דוד לענוש את שמעי זכה להיות רגל רביעי במרכבה

 

[נכון מאוד]

האם הכוונה - בזה שנמנע דוד לענוש את שמעי זכה להיות רגל רביעי במרכבה

אלוף אלוף!!
האמת שבעיקר שורה זו הביא אותי להכין חידה זו, כי זה כל כך מרגש לראות את הזוהר הזה,
שבשביל שקיבל על עצמו באהבה את הקללות של שמעי 'ה' אמר לו לקלל',
ושלא נתן לבני צרוייה להרוג אותו זכה עד כדי כך להידמות להאבות העולם!!

 

[נכון מאוד]

הוא אב לכל, ובצירופם תמצא שגם הוא שלם'

האם הכוונה - שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל דוד (ע"ז ה.)

אלוף אלוף!

עדיין נשאר לפתור 'ובצירופם תמצא שגם הוא שלם'.

אם תקרא כמה פעמים את השורה של החידה 'הוא אב לכל, ובצירופם תמצא שגם הוא שלם'
אמורים להגיע לפתירון בקלות, זה משחק מילים, מה גם שהרב @כל שם שתרצה@ הזכיר את זה!

 

[כל שם שתרצה]

האם הכוונה - בזה שנמנע דוד לענוש את שמעי זכה להיות רגל רביעי במרכבה

הרהרתי לי בתחילה בכיוון הזה, אבל נסוגותי מפני התיבה 'משליש לרביע', הרי לא היה ב'שליש'. כלומר כל זכייתו להיות רגל במרכבה היא לאחר המעשה הזה, אבל לפני כן לא היה אחת מ'שלש' רגלים.
אולי יבהיר לנו החכם @נכון מאוד את פשר מליצה זו.

עדיין נשאר לפתור 'ובצירופם תמצא שגם הוא שלם'.

אחרי כבר החכם @מתגעגע כבר עלה על ענין 'אב' לכל בעלי תשובה, הרי 'בצירופם' יכול להיות 'בצירוף התיבות אב וכל', שיוצרות את המילה 'כלאב'. וגורמות גם לדוד להיות 'שלם' בהלכה.

 

[כל שם שתרצה]

אם נסכם נכונה, נמצא שנשארו עדיין משפטים שלא נפתרו כהלכה:
פעמיים הציל בגינו דור שלם. - הולך כנראה על דוד המלך, וצריך לברר מה הן שתי הפעמים (אחת מהן היא אולי ענין השיתין שצפו וכו', ואע"פ שהיה בעצם ע"י אחיתופל).
על שלו לא שלום נזכר בשלישי. - הולך על אבשלום.

וכמובן החידה השלמה הזאת:

מקורו מהאחרון שהוא נקי, כיניו כשני, הוא ראש מבחורים ובשלם סופו
פגעו המורד במעלה גונח ומיילל, ולדודו יקבנו, גם התפלש בעפר ובאבנים

 

[מתגעגע]

כל כך מרגש לראות את הזוהר הזה

אינו בזוהר, אלא מובא בספרים בשם מדרש, רז"ל

 

[מתגעגע]

אם תקרא כמה פעמים את השורה של החידה 'הוא אב לכל, ובצירופם תמצא שגם הוא שלם'

אבשלום?

 

[רבקהנ]

מקורו מהאחרון שהוא נקי, כיניו כשני, הוא ראש מבחורים ובשלם סופו
פגעו המורד במעלה גונח ומיילל, ולדודו יקבנו, גם התפלש בעפר ובאבנים

אבישי בן צרויה

מקורו מהאחרון שהוא נקי - כנ"ל, ישי שהיה נקי מהחטא.
כינויו כשני - כינויו "בן צרויה" היה כשל אחיו יואב.
אבישי מוזכר בסיפור עם שמעי.
הוא ראש מבחורים - זה שמעי בן גרא עליו נאמר: "שמעי בן גרא מבחורים" (מלכים א, ב, ח)
ובשלם סופו - שלא כאחיו יואב, עליו אמר דוד: "וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל" (מלכים א, ב, ו)
פגעו המורד במעלה גונח ומיילל - כשקילל שמעי בן גרא את דוד -
ולדודו - דוד היה אחיה של צרויה אימו ולכן היה דודו.
יקבנו - רצה לקנא לדוד ולערוף את ראשו של שמעי.
גם התפלש בעפר ובאבנים - כנ"ל

לא מדויק ב100 אחוז אבל אולי יש כיוון לתשובה.