כל שנה זה חוזר על עצמו: מבטיחים רכב, משכנתא לשנה (!), עוזרת בית לשנה, ו-5,000 שקל לקניות בחנות מאוד-מאוד-יקרה שמוכרת דברים שרובנו לא צריכים, או יכולים לקנות במקום אחר ברבע מחיר.

עיבוד תמונה: ג'ימיני / ננו בננה 2
אז כן. ההגרלות - או כמו שאוהבים לקרוא להן: "מכירה סינית" (כי הסיכוי לזכות הוא אחד למיליארד), הן תרבות חרדית מפוארת. מה שהיה שיא החדשנות של הפרסום בשנות המ"מים והנו"נים (80', 90'), הגיע גם למגזר החרדי. מי מאיתנו לא זוכר את ההגרלות של קוקה קולה עם המספר בתוך הפקק?
להגרלה יש שני צדדים: יוזם ההגרלה והציבור, ועל שניהם נדבר.
הסיבה שהגרלות היו נפוצות לפני עידן המידע, היתה די פשוטה. אם אני תנובה, ואני רוצה לדעת איפה בארץ לא קונים מספיק מהמוצרים, אני עושה הגרלה על משהו שילדים אוהבים - הם רק צריכים לשלוח את הפרטים שלהם לטלמסר (שזה, בגדול, מרכזיה שבה הילד מזין פרטים שלך כדי להירשם להגרלה). ככה אני רואה האם החלוקה הדמוגרפית של המשיבים זהה לזו באוכלוסיה, ולהגדיל מכירות במקומות החלשים.
הגרלה היא כמובן גם שיטת שיווק - הילדים מבקשים מההורים לקנות דווקא את המוצר שלך. ככה סמנכ"לית המכירות יכולה בסכום לא גדול, ביחס לעלות רכש המדיה (מודעות בעיתונים, פרסומות ברדיו ובאינטרנט), להגדיל את המכירות בנקודת הקצה.
למה הגרלות ולא מתנות? כי לחלק מתנות לכל הקונים זה מאוד קשה. צריך למצוא מתנה שהיא:
1. מספיק זולה, כדי שיהיה אפשר לחלק אותה לכל הלקוחות.
2. רלוונטית לכולם.
3. ניתנת למשלוח / חלוקה בקופה ראשית.

ביצי קינדר.
היום, לדעתי יש כמעט רק מוצר אחד שהמתנה בתוכו: שוקלד קינדר, ובעבר היו בובות גם במוצרים נוספים. זה עונה על צורך של הילדים (/ההורים). בתור ילדים שלא אכלו את הממתק הנ"ל, היינו מקבלים את הבובות מהחברים של אבא בעבודה...
בתקופת העברת הייצור של צעצועים לסין, היו די הרבה כאלה. היום למיטב ידיעתי רק שוקלד קינדר מחלק בובות בתוך הביצים.
אני לא נגד ההגרלה ככלי פרסומי, מלבד זה שאתה טוען שהזוכה המאושר ברכב יזכה ב "SUV יוקרתי ומפנק עם 7 מושבים", בשעה שהסכום המוגרל אחרי המיסים על הגרלות יספיק עם תוספת קטנה לג'יפון הקטן ביותר של יונדאי - וניו.
נעבור ליוזם ההגרלה - בדרך כלל, העמותה.
גם שוק העמותות הוא רווי מאוד בתחרות. מבקשים מאיתנו לתרום לעמותה של בית הכנסת שלנו, כי המזגן בעזרת נשים לא משהו (אל תדאגו, אחרי ההחלפה הוא יקפיא את כולם בשווה), לנזקקים, לישיבות, ליישוב הארץ, לחולי כליה…
כידוע, ישראל נתבעים לזה ונותנים, נתבעים לזה ונותנים (ירושלמי, שקלים ב' ב')… מה יגרום לנו לתרום דווקא לעמותה שלך? כאן תיכנס ההגרלה.
אבל תחשבו מה זה עושה: מילא לקנות ממתק שוקולד א' במקום ממתק שוקולד ב' בגלל ההגרלה.
אבל למה סדר העדיפויות של התרומות שלנו צריך להיות מושפע מממי מגריל?
בנוסף, לא כל הסכום של רכישת כרטיסי ההגרלה הולך לצדקה, כי צריך לכסות את עלות המוצרים המוגרלים. אם המוצרים נתרמים בידי החברות שמספקות את השירות, זה פרסום בצורה שתורמת לקהילה, וזה לא רע בעיניי. להיפך - זה שיתוף פעולה מבורך.
עכשיו נדבר על התועלת החברתית של ההגרלות. כשהרב משה הולך לחיידר בבוקר, הוא פוגש 30 ילדים שלא ידעו על אחאב המלך, על אליהו ועל עתליה. בסוף היום, יש 30 ילדים שיודעים עליהם יותר. בנוסף, הילדים האלה למדו באותו יום גם חשבון, תורה, קריאה, טבע... הם יצאו בסוף היום עם הרבה דברים.
כשאדם הולך למפעל, הוא מייצר משהו. כשגרפיקאי מייצר מודעה - יש בזה תועלת: יותר אנשים יודעים על משהו בסוף היום.
גם תרומת צדקה נותנת ערך. בזכותה יש יהודי/ה ששאל/ה היום כסא גלגלים או הליכון, או נהנה ממזגן וקפה כשלמד גמרא עם החברותא.
להגרלות אין תועלת בפני עצמן. כלום ושום דבר. בבוקר היה כסף אצל רוכשי הכרטיסים, ובערב הוא אצל מישהו אקראי אחר. התרומה של הגרלות לתוצר - לתועלת של אנשים - היא כלום. שום דבר. לא נוצר שום דבר חדש בפני עצמו בהגרלה. לתרום? אפשר גם בלי הגרלה… סתם העברת כסף או משאבים ממקום למקום.
האם יש נזק בהגרלה? כאן נחלק לשניים.
לאלה שלא זוכים לשאת בעול עם הציבור ולשלם מס הכנסה, הנזק של ההגרלה הוא עלות ההגרלה. הסיכוי לזכות אינו גדול בכל מקרה, אז תשמחו בתרומה.
אלו שזוכים בשותפות עם המדינה במשכורתם, ויש להם הרבה מס הכנסה בתלוש הם מפסידים. על תרומה בקניית כרטיסי הגרלה לא מקבלים סעיף 46 (ואם כן, אז אתם מוזמנים לדווח לרשות המיסים), כיוון שתורמי המוצרים המוגרלים - אם יש כאלה - הם אלו שזוכים בסעיף 46.
לכן, עדיף שתפרגנו לעצמכם את ה"מתנה" שמקבלים עם ההגרלה מכספכם, תתרמו בדרך הרגילה ותהנו מזיכוי במס, ובזיכוי הזה תעשו לעצמכם משהו טוב.
לא כל ההגרלות זהות. יש מוסד הגרלות שמעביר כסף מטיפשים לחכמים, והרבה פעמים גם מעניים לעשירים.

דוכן של מפעל הפיס. הדוכנים ממוקמים בשכונות בדירוג סוציו אוקנומי 3-4 יותר מאשר בדירוגים גבוהים יותר.
בואו נדבר על מפעל הפיס.
תמיד היה לי ברור שמפעל הפיס בעייתי הלכתית, בגלל משחק בקוביה. בשנים האחרונות, באדיבות משרד פרסום גדול, איכשהו נשכח הדבר הזה.
בהגרלות של מפעל הפיס יש המון המון כסף, וראשי המועצות המקומיות (עיריות) בונים בכספי הפיס בתי ספר, היכלות תרבות (וג'ובים, כמובן), אז לא כל כך יוצאים נגדו, אבל הרעיון אותו דבר - השתתפות בהגרלה לא נותנת ערך.
בכל מה שקשור בלהגריל דברים, להמר על דברים - אין שום רווח. היו 100 שקלים בבוקר, ונשארו 100 שקלים בצהריים, הם רק מחולקים קצת אחרת.
חשבתם פעם למה הרבה דוכני פיס ממוקמים מול סניף של ביטוח לאומי או בשכונת עוני, ובשכונות עשירות כמעט אין דוכני פיס? יש אפילו מחקר על זה. לפי המחקר, הריכוז הגבוה ביותר של דוכנים נמצא באזורים בדירוג סוציו-אקונומי 3 ו-4. דווקא באזורים בהם הדירוג הסוציו-אקונומי גבוה (איפה שגרים העשירים והמוצלחים), אין הרבה דוכני פיס.
אם נחזור לתלמוד תורה שלנו, של ר' משה,
אם אחד התלמידים יארגן הגרלה - כל תלמיד יתן גוגו אחד, ובסוף היום יגרילו את הקופה כולה בין התלמידים, לא נוספו עוד גוגואים. זה כל כך פשוט, כל כך ברור. לכן אין שום טעם - לציבור כולו- מהגרלות. רק למפרסמים.
אז מפעל הפיס זה הרבה יותר גרוע.
כל תלמיד מביא גוגו אחד, ובסוף היום התלמיד שזוכה בהגרלה מקבל 19 גוגואים. שישה גוגאים ר' מוישה מחלק כפרסים לתלמידים המצטיינים בכיתה. ולאן הולכים חמשת הגוגואים הנותרים? ר' משה נותן אותם לתלמיד שמארגן את ההגרלה, או לוקח לילד הגדול שלו…
אבל זה לא הכל. יש מס על הגרלות. כלומר, על ה-19 גוגואים שזכה בהם התלמיד המאושר - 63% מכספי כרטיסי הפיס שמחולקים לזוכים בהגרלות - מאז משה כחלון מוטל עליהם מס.בגללו, מתוך 180,000 שקלים שמובטחים לנו בזכיה של רכב SUV מרשים בפרסומת להגרלה, נשארים 115,000 שקלים בערך. אפשר לקנות בזה קיה פיקנטו ברמת גימור גבוהה, ויישאר לכם קצת כסף לדלק. זה הכל.
על זכיות ששוות מעל 33,840 ש"ח תשלמו מס שעולה באופן הדרגתי, ועל כל שקל של זכיה מעל 67,680 ש"ח תשלמו 35% מס. איזה כיף זה לזכות בהגרלות.
אז לסיכום:
הגרלות לא מועילות לציבור. הן מועילות למגרילים, וגם קצת למדינה.
ויש לי עוד משהו להגיד על הגרלות: הגרלות מגיעות מתרבות של עוני, מתרבות שבה הדרך היחידה לטפס בסולם הכלכלי היא לזכות בהגרלה. למעשה, בעבר היה לפרוג כנס שנקרא "ערך מוסף", ולא לחינם - המטרה של פרוג היא לעשות שיתוף פעולה, ללמוד, להתקדם, ובסוף לייצר ערך לאחרים.
ומכאן, אסיק מסקנה:
יש יותר מדי הגרלות במגזר החרדי בשנים האחרונות. זה כמובן גם כי המגזר החרדי מצטיין בחסד ונתינה, וזה נפלא.
אבל זה כבר יותר מדי וזה לא חד פעמי. זו תרבות של עוני, של חוסר אמונה ביכולת לייצר ערך לאחרים ולהתקדם למה שאנחנו רוצים בלי לזכות בו בהגרלה, אלא בגלל שעמלנו בשבילו.
חוסר יכולת לייצר הון אמיתי - כזה שבבוקר אין משהו ובערב יש משהו, וחוזרים מרוצים מהעבודה, ומעביר אותנו לתרבות של זכיות בפיס, בהגרלה של העמותה הזו ושל העמותה הזו. של הכל משמים, וההשתדלות היא רק ללכת ל"הגרלה" הנכונה (ועוד יותר גרוע, ל"סגולה" הנכונה, שהמקור שלה מפוקפק מאוד, אם רק נתרום לארגון X…, שאף אחד לא יודע באמת כמה כסף הולך אצלם לפרסום וכמה למטרה האמיתית…).
אז יש אנשים שגם בלי השתדלות יש להם פרנסה. זה נכון ליחידי סגולה. אלה שחיים מקב חרובין מערב שבת לערב שבת, ובאמת יכולים לסמוך שמישהו יגלגל אליהם את כל צרכם.
אבל, זה לא דרך לבנות ציבור, קהילה, אנשים. זה דרך להמשיך להיות נתמכים ועניים, ולקוות שנזכה בהגרלה של ארגון פלוני, במקום להיות אנשים שמתפרנסים זה מזה, ועושים את זה טוב יותר ויותר טוב כשהם לומדים. כשהם מתקדמים. כשם מתמודדים עם החסרונות שלהם, כשהם משקיעים זמן בחינוך ילדים ולא רק עושים סגולה בשביל שהילדים יצאו מחונכים...
ולסיום, כן אומר שבכל זאת יש להגרלות תועלת.
מי שנהנה מהריגוש, ויש לו את היכולת הכלכלית לשלם עליו - בשמחה וברצון. זה בסדר גמור ליהנות מתחושת הציפייה, מהתקווה להצליח - בעיניי זה כמו לאהוד קבוצת כדורגל.
כמובן, יש גם ערך חינוכי ל"שגרירי" ההגרלה, מעצם זה שהם שותפים בחסד. להיות שגריר זה גם מלמד משהו על העולם הזה: להבין איך עובדות הגרלות, למה חשוב למגריל לקבל את המייל, הטלפון והפקס, וגם את אלה של השכנה שלו, כדי להציף אותם בטלמרקטינג… גם זה דבר שחשוב שאנשים ילמדו מתוך המערכת.
מציבים יעדים
ההגרלות מבוססות על מה שאנחנו רוצים, וזו הזדמנות להציב לעצמנו יעדים.
זיהינו שאנחנו רוצים עוזרת בית לשנה? בואו נפרק: כמה זה עולה לחודש? איך אנחנו יכולים לתת יותר ערך ותועלת בעולם הזה לאנשים, ככה שהם יביאו לנו מרצונם את הכסף שנדרש כדי להחזיק עוזרת לחודש? מדבר אליכם לנסוע לחופשה בצפון? לקנות אופני הרים לילד? מק-בוק? מצאתם יעד.
שני דברים לסיום
ואגב, מי שכן רוצה לזכות ב"מכירה סינית" - דווקא הפרסים הפחות מבוקשים, הם אלו שאם תשימו עליהם הכי הרבה כרטיסים אולי תזכו בהם. השאלה אם אתם יכולים לנחש מהם הפרסים הכי פחות מבוקשים...
אני עשיתי לי מנהג: בכל שנה אני עובר עם אשתי על חוברת של הגרלות לפני היום הולדת שלה. בקיצור, ככה אני יודע מה היא תשמח לקבל השנה...

עיבוד תמונה: ג'ימיני / ננו בננה 2
אז כן. ההגרלות - או כמו שאוהבים לקרוא להן: "מכירה סינית" (כי הסיכוי לזכות הוא אחד למיליארד), הן תרבות חרדית מפוארת. מה שהיה שיא החדשנות של הפרסום בשנות המ"מים והנו"נים (80', 90'), הגיע גם למגזר החרדי. מי מאיתנו לא זוכר את ההגרלות של קוקה קולה עם המספר בתוך הפקק?
להגרלה יש שני צדדים: יוזם ההגרלה והציבור, ועל שניהם נדבר.
הסיבה שהגרלות היו נפוצות לפני עידן המידע, היתה די פשוטה. אם אני תנובה, ואני רוצה לדעת איפה בארץ לא קונים מספיק מהמוצרים, אני עושה הגרלה על משהו שילדים אוהבים - הם רק צריכים לשלוח את הפרטים שלהם לטלמסר (שזה, בגדול, מרכזיה שבה הילד מזין פרטים שלך כדי להירשם להגרלה). ככה אני רואה האם החלוקה הדמוגרפית של המשיבים זהה לזו באוכלוסיה, ולהגדיל מכירות במקומות החלשים.
הגרלה היא כמובן גם שיטת שיווק - הילדים מבקשים מההורים לקנות דווקא את המוצר שלך. ככה סמנכ"לית המכירות יכולה בסכום לא גדול, ביחס לעלות רכש המדיה (מודעות בעיתונים, פרסומות ברדיו ובאינטרנט), להגדיל את המכירות בנקודת הקצה.
למה הגרלות ולא מתנות? כי לחלק מתנות לכל הקונים זה מאוד קשה. צריך למצוא מתנה שהיא:
1. מספיק זולה, כדי שיהיה אפשר לחלק אותה לכל הלקוחות.
2. רלוונטית לכולם.
3. ניתנת למשלוח / חלוקה בקופה ראשית.

ביצי קינדר.
היום, לדעתי יש כמעט רק מוצר אחד שהמתנה בתוכו: שוקלד קינדר, ובעבר היו בובות גם במוצרים נוספים. זה עונה על צורך של הילדים (/ההורים). בתור ילדים שלא אכלו את הממתק הנ"ל, היינו מקבלים את הבובות מהחברים של אבא בעבודה...
בתקופת העברת הייצור של צעצועים לסין, היו די הרבה כאלה. היום למיטב ידיעתי רק שוקלד קינדר מחלק בובות בתוך הביצים.
אני לא נגד ההגרלה ככלי פרסומי, מלבד זה שאתה טוען שהזוכה המאושר ברכב יזכה ב "SUV יוקרתי ומפנק עם 7 מושבים", בשעה שהסכום המוגרל אחרי המיסים על הגרלות יספיק עם תוספת קטנה לג'יפון הקטן ביותר של יונדאי - וניו.
נעבור ליוזם ההגרלה - בדרך כלל, העמותה.
גם שוק העמותות הוא רווי מאוד בתחרות. מבקשים מאיתנו לתרום לעמותה של בית הכנסת שלנו, כי המזגן בעזרת נשים לא משהו (אל תדאגו, אחרי ההחלפה הוא יקפיא את כולם בשווה), לנזקקים, לישיבות, ליישוב הארץ, לחולי כליה…
כידוע, ישראל נתבעים לזה ונותנים, נתבעים לזה ונותנים (ירושלמי, שקלים ב' ב')… מה יגרום לנו לתרום דווקא לעמותה שלך? כאן תיכנס ההגרלה.
אבל תחשבו מה זה עושה: מילא לקנות ממתק שוקולד א' במקום ממתק שוקולד ב' בגלל ההגרלה.
אבל למה סדר העדיפויות של התרומות שלנו צריך להיות מושפע מממי מגריל?
בנוסף, לא כל הסכום של רכישת כרטיסי ההגרלה הולך לצדקה, כי צריך לכסות את עלות המוצרים המוגרלים. אם המוצרים נתרמים בידי החברות שמספקות את השירות, זה פרסום בצורה שתורמת לקהילה, וזה לא רע בעיניי. להיפך - זה שיתוף פעולה מבורך.
עכשיו נדבר על התועלת החברתית של ההגרלות. כשהרב משה הולך לחיידר בבוקר, הוא פוגש 30 ילדים שלא ידעו על אחאב המלך, על אליהו ועל עתליה. בסוף היום, יש 30 ילדים שיודעים עליהם יותר. בנוסף, הילדים האלה למדו באותו יום גם חשבון, תורה, קריאה, טבע... הם יצאו בסוף היום עם הרבה דברים.
כשאדם הולך למפעל, הוא מייצר משהו. כשגרפיקאי מייצר מודעה - יש בזה תועלת: יותר אנשים יודעים על משהו בסוף היום.
גם תרומת צדקה נותנת ערך. בזכותה יש יהודי/ה ששאל/ה היום כסא גלגלים או הליכון, או נהנה ממזגן וקפה כשלמד גמרא עם החברותא.
להגרלות אין תועלת בפני עצמן. כלום ושום דבר. בבוקר היה כסף אצל רוכשי הכרטיסים, ובערב הוא אצל מישהו אקראי אחר. התרומה של הגרלות לתוצר - לתועלת של אנשים - היא כלום. שום דבר. לא נוצר שום דבר חדש בפני עצמו בהגרלה. לתרום? אפשר גם בלי הגרלה… סתם העברת כסף או משאבים ממקום למקום.
האם יש נזק בהגרלה? כאן נחלק לשניים.
לאלה שלא זוכים לשאת בעול עם הציבור ולשלם מס הכנסה, הנזק של ההגרלה הוא עלות ההגרלה. הסיכוי לזכות אינו גדול בכל מקרה, אז תשמחו בתרומה.
אלו שזוכים בשותפות עם המדינה במשכורתם, ויש להם הרבה מס הכנסה בתלוש הם מפסידים. על תרומה בקניית כרטיסי הגרלה לא מקבלים סעיף 46 (ואם כן, אז אתם מוזמנים לדווח לרשות המיסים), כיוון שתורמי המוצרים המוגרלים - אם יש כאלה - הם אלו שזוכים בסעיף 46.
לכן, עדיף שתפרגנו לעצמכם את ה"מתנה" שמקבלים עם ההגרלה מכספכם, תתרמו בדרך הרגילה ותהנו מזיכוי במס, ובזיכוי הזה תעשו לעצמכם משהו טוב.
לא כל ההגרלות זהות. יש מוסד הגרלות שמעביר כסף מטיפשים לחכמים, והרבה פעמים גם מעניים לעשירים.

דוכן של מפעל הפיס. הדוכנים ממוקמים בשכונות בדירוג סוציו אוקנומי 3-4 יותר מאשר בדירוגים גבוהים יותר.
בואו נדבר על מפעל הפיס.
תמיד היה לי ברור שמפעל הפיס בעייתי הלכתית, בגלל משחק בקוביה. בשנים האחרונות, באדיבות משרד פרסום גדול, איכשהו נשכח הדבר הזה.
בהגרלות של מפעל הפיס יש המון המון כסף, וראשי המועצות המקומיות (עיריות) בונים בכספי הפיס בתי ספר, היכלות תרבות (וג'ובים, כמובן), אז לא כל כך יוצאים נגדו, אבל הרעיון אותו דבר - השתתפות בהגרלה לא נותנת ערך.
בכל מה שקשור בלהגריל דברים, להמר על דברים - אין שום רווח. היו 100 שקלים בבוקר, ונשארו 100 שקלים בצהריים, הם רק מחולקים קצת אחרת.
חשבתם פעם למה הרבה דוכני פיס ממוקמים מול סניף של ביטוח לאומי או בשכונת עוני, ובשכונות עשירות כמעט אין דוכני פיס? יש אפילו מחקר על זה. לפי המחקר, הריכוז הגבוה ביותר של דוכנים נמצא באזורים בדירוג סוציו-אקונומי 3 ו-4. דווקא באזורים בהם הדירוג הסוציו-אקונומי גבוה (איפה שגרים העשירים והמוצלחים), אין הרבה דוכני פיס.
אם נחזור לתלמוד תורה שלנו, של ר' משה,
אם אחד התלמידים יארגן הגרלה - כל תלמיד יתן גוגו אחד, ובסוף היום יגרילו את הקופה כולה בין התלמידים, לא נוספו עוד גוגואים. זה כל כך פשוט, כל כך ברור. לכן אין שום טעם - לציבור כולו- מהגרלות. רק למפרסמים.
אז מפעל הפיס זה הרבה יותר גרוע.
כל תלמיד מביא גוגו אחד, ובסוף היום התלמיד שזוכה בהגרלה מקבל 19 גוגואים. שישה גוגאים ר' מוישה מחלק כפרסים לתלמידים המצטיינים בכיתה. ולאן הולכים חמשת הגוגואים הנותרים? ר' משה נותן אותם לתלמיד שמארגן את ההגרלה, או לוקח לילד הגדול שלו…
אבל זה לא הכל. יש מס על הגרלות. כלומר, על ה-19 גוגואים שזכה בהם התלמיד המאושר - 63% מכספי כרטיסי הפיס שמחולקים לזוכים בהגרלות - מאז משה כחלון מוטל עליהם מס.בגללו, מתוך 180,000 שקלים שמובטחים לנו בזכיה של רכב SUV מרשים בפרסומת להגרלה, נשארים 115,000 שקלים בערך. אפשר לקנות בזה קיה פיקנטו ברמת גימור גבוהה, ויישאר לכם קצת כסף לדלק. זה הכל.
על זכיות ששוות מעל 33,840 ש"ח תשלמו מס שעולה באופן הדרגתי, ועל כל שקל של זכיה מעל 67,680 ש"ח תשלמו 35% מס. איזה כיף זה לזכות בהגרלות.
אז לסיכום:
הגרלות לא מועילות לציבור. הן מועילות למגרילים, וגם קצת למדינה.
ויש לי עוד משהו להגיד על הגרלות: הגרלות מגיעות מתרבות של עוני, מתרבות שבה הדרך היחידה לטפס בסולם הכלכלי היא לזכות בהגרלה. למעשה, בעבר היה לפרוג כנס שנקרא "ערך מוסף", ולא לחינם - המטרה של פרוג היא לעשות שיתוף פעולה, ללמוד, להתקדם, ובסוף לייצר ערך לאחרים.
ומכאן, אסיק מסקנה:
יש יותר מדי הגרלות במגזר החרדי בשנים האחרונות. זה כמובן גם כי המגזר החרדי מצטיין בחסד ונתינה, וזה נפלא.
אבל זה כבר יותר מדי וזה לא חד פעמי. זו תרבות של עוני, של חוסר אמונה ביכולת לייצר ערך לאחרים ולהתקדם למה שאנחנו רוצים בלי לזכות בו בהגרלה, אלא בגלל שעמלנו בשבילו.
חוסר יכולת לייצר הון אמיתי - כזה שבבוקר אין משהו ובערב יש משהו, וחוזרים מרוצים מהעבודה, ומעביר אותנו לתרבות של זכיות בפיס, בהגרלה של העמותה הזו ושל העמותה הזו. של הכל משמים, וההשתדלות היא רק ללכת ל"הגרלה" הנכונה (ועוד יותר גרוע, ל"סגולה" הנכונה, שהמקור שלה מפוקפק מאוד, אם רק נתרום לארגון X…, שאף אחד לא יודע באמת כמה כסף הולך אצלם לפרסום וכמה למטרה האמיתית…).
אז יש אנשים שגם בלי השתדלות יש להם פרנסה. זה נכון ליחידי סגולה. אלה שחיים מקב חרובין מערב שבת לערב שבת, ובאמת יכולים לסמוך שמישהו יגלגל אליהם את כל צרכם.
אבל, זה לא דרך לבנות ציבור, קהילה, אנשים. זה דרך להמשיך להיות נתמכים ועניים, ולקוות שנזכה בהגרלה של ארגון פלוני, במקום להיות אנשים שמתפרנסים זה מזה, ועושים את זה טוב יותר ויותר טוב כשהם לומדים. כשהם מתקדמים. כשם מתמודדים עם החסרונות שלהם, כשהם משקיעים זמן בחינוך ילדים ולא רק עושים סגולה בשביל שהילדים יצאו מחונכים...
ולסיום, כן אומר שבכל זאת יש להגרלות תועלת.
מי שנהנה מהריגוש, ויש לו את היכולת הכלכלית לשלם עליו - בשמחה וברצון. זה בסדר גמור ליהנות מתחושת הציפייה, מהתקווה להצליח - בעיניי זה כמו לאהוד קבוצת כדורגל.
כמובן, יש גם ערך חינוכי ל"שגרירי" ההגרלה, מעצם זה שהם שותפים בחסד. להיות שגריר זה גם מלמד משהו על העולם הזה: להבין איך עובדות הגרלות, למה חשוב למגריל לקבל את המייל, הטלפון והפקס, וגם את אלה של השכנה שלו, כדי להציף אותם בטלמרקטינג… גם זה דבר שחשוב שאנשים ילמדו מתוך המערכת.
מציבים יעדים
ההגרלות מבוססות על מה שאנחנו רוצים, וזו הזדמנות להציב לעצמנו יעדים.
זיהינו שאנחנו רוצים עוזרת בית לשנה? בואו נפרק: כמה זה עולה לחודש? איך אנחנו יכולים לתת יותר ערך ותועלת בעולם הזה לאנשים, ככה שהם יביאו לנו מרצונם את הכסף שנדרש כדי להחזיק עוזרת לחודש? מדבר אליכם לנסוע לחופשה בצפון? לקנות אופני הרים לילד? מק-בוק? מצאתם יעד.
שני דברים לסיום
ואגב, מי שכן רוצה לזכות ב"מכירה סינית" - דווקא הפרסים הפחות מבוקשים, הם אלו שאם תשימו עליהם הכי הרבה כרטיסים אולי תזכו בהם. השאלה אם אתם יכולים לנחש מהם הפרסים הכי פחות מבוקשים...
אני עשיתי לי מנהג: בכל שנה אני עובר עם אשתי על חוברת של הגרלות לפני היום הולדת שלה. בקיצור, ככה אני יודע מה היא תשמח לקבל השנה...
הנושאים החמים