עד לפני כ 20-25 שנה הכניסה אל הדירה היתה אל חדר מבוא שנקרא "הול". זה במקרה הטוב.
במקרה הפחות טוב הכניסה היתה אל פרוזדור שממנו נכנסו אל החדרים השונים ,סלון, מטבח, ח. רחצה, חדר שינה וכו'
(מתווכי הדירות היו נוהגים לשבח את הדירה המוצעת בפני הקונים הפוטנציאלים בכך שיש לה "הול שימושי" ! בשולי המאמר נתייחס ל"הול השימושי" )
אתם שואלים , ובצדק: מה קשור פה שלום-בית?
ובכן, הבעיה היתה שבהרבה מן הדירות הללו ,לאחר שצלחו את הפרוזדור או ה"הול" ,הגיעו ל 2 חדרים סמוכים, האחד סלון ,והשני מטבח. ומה יש ביניהם? נכון, קיר!
ופה הופיע הקושי שלי כמעצבת - האם להזיז את הקיר עוד קצת ימינה(כדרישת הבעל) או עוד קצת שמאלה (כדרישת האשה)?
הבעל מבקש סלון רחב ידיים שכשישב בשולחן שבת, ירגיש כמלך בגדוד עם כל הצאצאים סביב שולחנו.(אמר לי פעם לקוח בפגישה הראשונה איתם: אני רוצה שיפסיק להישפך עלי מרק כל שבת.... משפחה ברוכה מאד בסלון צפוף)
האישה לעומת זאת מבקשת מטבח רחב ידיים שתוכל להרגיש כמלכה בממלכה שלה.
נוצר לנו משחק שחמט בין המלך והמלכה. לא היריבים ,חלילה.
נדרשתי להפעיל כישורי 'מגשרת' כדי לרצות הן את הבעל והן את האישה.
זה דרש בירור צרכים מדויק וחשיבה רבה, ולרוב נמצאה ב"ה הפשרה הרצויה.
נחזור אל הכותרת. אתם רוצים להבין ,ובצדק: אז איך נהיה שלום בית?
הדירות שנבנות בשנים האחרונות מתוכננות עם כניסה לחלל אחד גדול ומרווח שמכיל הן את הסלון והן את המטבח. אין יותר את 'קיר המריבה'. וכך הבעל יושב בשולחן שבת , בטרקלין מהודר ומרווח, והאישה במטבח – גם היא , ללא 4 קירות שסוגרות עליה.
ולמרות ש"אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד" (בראשית א', רש"י) הנה יש לנו 2 מלכים משתמשים בחדר אחד...
ומה לגבי ההול השימושי? גם כיום מומלץ לתחום מבואה קטנטנה סמוך לדלת הכניסה לבית ,שבה ארון מעילים, או מתקנים יעודיים אחרים לחפצים כמו מטריות ,תיקים ,נעליים וכד' .
הנושאים החמים