מט סנדלרים

  • נכתב ע"י ישראל שיף
  • תאריך פירסום
  • התעדכן
  • Article read time 2 דקות קריאה
חניתי ברחוב צדדי, והדלקתי את הנורה מעל הראש.
הוצאתי את צרור הניירות מהכיס לשנן שוב את החומר.
כיביתי את המזגן ופתחתי חלון במקומו.

כמו בכל שלישי בערב אני טיפה לחוץ.
למרות שעשיתי זאת כבר המון פעמים עדיין עולה בי החשש שאתבלבל.
נסיון או לא נסיון, הבטחון העצמי דורש חיזוק תמידי. ככה זה.


לפתע התכופף אל החלון שלי איש מבוגר מאד ושאל אותי לשמי.
עניתי לו.
"מיד זיהיתי אותך" חייך, שיניו צחורות וישרות מכדי להיות טבעיות.
בטח כמו כולם רוצה פרוטקציה לנכד שלו או משהו מהסוג הזה. חשבתי.

"אתה לא זוכר אותי"? שאל.
צמצמתי עיניים וניסיתי להשיל מדמותו את מעמסת השנים.
"הייתי הָרֶבֶּה שלך בכיתה ח".
הרב גלוזקנט - נזכרתי.
נזכרתי כמה שנאתי אותו.


הוא עשה לי את המוות, לא הפסיק לומר לי שאני בטלן, וחסר כל רצון טוב, ורק סנדלר יצא ממני.
אני לא אשכח איך פעם כשפטפטתי תוך כדי שיעור עם הילד שמאחוריי, הוא חלץ את נעלו והניח אותה בשקט על השולחן.
נראה לך שתוכל לתקן את זה? שאל. והכיתה התגלגלה מצחוק.


"אתה גר באיזור"? שאל, נשען בשתי ידיו על חלון הרכב.
"לא בדיוק, אני רק עובר פה".
"ההורים שלך עוד בחיים? אני זוכר את אבא שלך, תלמיד חכם היה".
"היה ועדיין. אמא שלי נפטרה והוא גר אצלי".


הוא עזב את האוטו וידיו עיסו את גבו כשהתיישר.
"היית שובב אתה", אמר וחיוכו חשף שוב את התותבות המושלמות שלו. "כמה שניסיתי לעשות ממך בנאדם, לא... היית קשה, קשה מאד, ולמרות כל המומחיות שלי...לא הצלחתי" הוא צחקק קצת ואחר כך הציץ בפניי החתומות והבעתו התחלפה לנבוכה קצת.
"נו טוב, ככה זה בחיים, לפעמים" אמר ושפשף את ידיו זו בזו.
"אתה עוד עובד בהוראה?" שאלתי.
"מפקח", אמר בגאווה מהולה בעייפות. "ואתה, מה אתה עושה היום?"

"יש לי סנדלריה", אמרתי.
הוא הביט בי, ממשיך לשפשף את ידיו לאיטו.
"די מצליחה, אנשים מרוצים מאד, ברוך השם".
"נו, ברוך השם ברוך השם", מלמל.

הוא החל לפסוע לאחור, "אתה יודע, היה לך פוטנציאל לא רע", אמר פתאום בקול אחר.
עיניו שוטטו לאורך הרכב וחזרו אליי, "בן כמה אתה, ארבעים וחמש? חמישים? יש לך כבר כסף, אתה עדיין יכול ל... אתה יודע רבי עקיבא התחיל בגיל..." הוא השתתק פתאום והניף בידו "אני זקן חסר תקנה, מה אני רוצה ממך" צחק במבוכה "היה נעים לפגוש בך" אמר כשהוא גורר את רגליו על המדרכה ומתרחק, "תמסור דש לאבא".

סגרתי את החלון והדלקתי את המזגן.
כיביתי את האור וישבתי בחושך כמה דקות.
אחר כך הכנסתי את צרור המראה-מקומות לכיס הפנימי של הפראק, התנעתי את הרכב ונסעתי אל הישיבה, למסור את השיעור כללי כמו בכל יום שלישי.

Gemini_Generated_Image_wg3q9mwg3q9mwg3q (1).png
על המחבר
ה

תגובות

הזדמנות להגיב - מה שאי אפשר בפורום כתיבה האקסלוסיבי, שבו זכות התגובה שמורה למיוחסים בלבד, ויש צורך להביע קשת שלמה של רגשות באייקון סתמי, ולקוות שהמסר עבר נכון לכותב..
למה הכועס שלי ? על ההצעה להפוך את המורה לשעבר לחילוני כדי להגדיל את הריגוש ולהעצים את ההתנצחות. [האופן שבו העיניים רואות מילה אחת והמוח מציע פרשנות על סמך דמיון סמנטי אפילו בחילופי אותיות - היא מרתקת וראויה לדיון, אגב. מה שנקרא נפלאות המח האנושי.]
ובכל מקרה - הסיפור נוקב והמסר מהדהד גם כך, אין צורך להגדיל את הפער.
ועוד הערה קטנה - AI ידידנו עשה עוול עם התמונות המצורפות, [כצפוי], והציב את שאלת פערי השנים והמקפצה לראש ישיבה המוסר שיעור כללי לאברך בן 40 לכדי תמיהה גדולה. הצעת העורכת: להפוך את המורה לממלא מקום צעיר, ואת ראש הישיבה לר"מ, [אחד מהשניים או שניהם, לא חישבתי במדויק, סוף סוף לא באמת קיבלתי את הספר לעריכה], ואת התמונה להעיף.
 
הזדמנות להגיב - מה שאי אפשר בפורום כתיבה האקסלוסיבי, שבו זכות התגובה שמורה למיוחסים בלבד, ויש צורך להביע קשת שלמה של רגשות באייקון סתמי, ולקוות שהמסר עבר נכון לכותב..
נראה לי שלא קשה להתקבל לשם, בטח לא לאדם עם כתיבה ברמה שלך.
למה הכועס שלי ? על ההצעה להפוך את המורה לשעבר לחילוני כדי להגדיל את הריגוש ולהעצים את ההתנצחות. [האופן שבו העיניים רואות מילה אחת והמוח מציע פרשנות על סמך דמיון סמנטי אפילו בחילופי אותיות - היא מרתקת וראויה לדיון, אגב. מה שנקרא נפלאות המח האנושי.]
ובכל מקרה - הסיפור נוקב והמסר מהדהד גם כך, אין צורך להגדיל את הפער.
כמוך כתבו גם המומחים שם, ואני מסכים אתך.
ועוד הערה קטנה - AI ידידנו עשה עוול עם התמונות המצורפות, [כצפוי], והציב את שאלת פערי השנים והמקפצה לראש ישיבה המוסר שיעור כללי לאברך בן 40 לכדי תמיהה גדולה. הצעת העורכת: להפוך את המורה לממלא מקום צעיר, ואת ראש הישיבה לר"מ, [אחד מהשניים או שניהם, לא חישבתי במדויק, סוף סוף לא באמת קיבלתי את הספר לעריכה], ואת התמונה להעיף.
לא אני עשיתי את התמונות, אבל המנהל שעשה זאת הוא מקצוען לדעתי, אצלי היה יוצא ראש ישיבה עם קסקט משובץ ושרשרת גורמט והזקן היה אתיופי עם כלב, הרכב היה בצבע בורדו והרחוב היה השדרה החמישית במנהטן. (אני מדבר מתוך נסיונות כושלים רבים שלי עם הבינה).
 
וואו.
זה משגע אותי, מה יש בכתיבה שלך?
לא ראיתי של מי המאמר ונכנסתי רק להציץ, בד"כ תוך 20 שניות אני מרפרף ויוצא, ופתאום נתקעתי למשך הרבה זמן ואני קולט שאני נהנה מכל מילה.
ומסר עוצמתי!!
רק כשבסוף ראיתי את החתימה שלך נפל לי האסימון...
כתיבה מ-מ-כ-ר-ת-!-!-!-!

עריכה: אהבתי הרבה יותר את הסיפור שמוגש פה מאשר את המקורי בקהילת כתיבה..
 
נערך לאחרונה ב:
וואו.
זה משגע אותי, מה יש בכתיבה שלך?
לא ראיתי של מי המאמר ונכנסתי רק להציץ, בד"כ תוך 20 שניות אני מרפרף ויוצא, ופתאום נתקעתי למשך הרבה זמן ואני קולט שאני נהנה מכל מילה.
ומסר עוצמתי!!
רק כשבסוף ראיתי את החתימה שלך נפל לי האסימון...
כתיבה מ-מ-כ-ר-ת-!-!-!-!
רגשת, תודה רבה.
מה יש בכתיבה שלך?
תגובות כמו שלך משביחות את הכתיבה שלי

אהבתי הרבה יותר את הסיפור שמוגש פה מאשר את המקורי בקהילת כתיבה..
אחת אפס לטובתך @הדוויג
 
האמת, סיפור עצוב.
פעמיים.

פעם אחת על המציאות שמוכרת לרבים. מורים ומחנכים שלא מתאימים לתפקידם והורסים ופוצעים ומחריבים וקשה לי להאריך, כי זה כואב.

ופעם שניה, על ראש ישיבה (!) שמתקטנן, שנוטר, שנוקם.
בקטנה אמנם,
אבל לכולנו היה רגע מתוק בפה לגלות ש"הנה, דפקנו אותו. את הנבל. את האיש הרע".
זה עצוב וצורב.
כבר המשכת, כבר הצלחת, לכאורה.
אתה הרי רוצה להאמין שעברת אותו. שהתגברת.
ולא.
ממש לא.
המורה הזה עדיין מנהל לך את הרגשות, ומנווט לך את החיים.
בתוך תוכך אתה עדיין עומד מולו קטן קטן (וחסר ישע).
ומה שקורה בתוכך - הוא בחירה שלך.
כמה שהיה המורה הנ"ל נבל מנוול, אתה הוא האדם שבוחר האם לתת לו משמעות או לא.


סליחה אם לא הבנתי נכון, אבל זה מה שזעק לי הסיפור. המון עצב.
 
האמת, סיפור עצוב.
פעמיים.

פעם אחת על המציאות שמוכרת לרבים. מורים ומחנכים שלא מתאימים לתפקידם והורסים ופוצעים ומחריבים וקשה לי להאריך, כי זה כואב.

ופעם שניה, על ראש ישיבה (!) שמתקטנן, שנוטר, שנוקם.
בקטנה אמנם,
אבל לכולנו היה רגע מתוק בפה לגלות ש"הנה, דפקנו אותו. את הנבל. את האיש הרע".
זה עצוב וצורב.
כבר המשכת, כבר הצלחת, לכאורה.
אתה הרי רוצה להאמין שעברת אותו. שהתגברת.
ולא.
ממש לא.
המורה הזה עדיין מנהל לך את הרגשות, ומנווט לך את החיים.
בתוך תוכך אתה עדיין עומד מולו קטן קטן (וחסר ישע).
ומה שקורה בתוכך - הוא בחירה שלך.
כמה שהיה המורה הנ"ל נבל מנוול, אתה הוא האדם שבוחר האם לתת לו משמעות או לא.


סליחה אם לא הבנתי נכון, אבל זה מה שזעק לי הסיפור. המון עצב.
זוית מבט לא שגרתית.
יש לך ראיה רחבה ועמוקה מהרגיל
 
ישראל, ממש נהניתי, כל מילה פנינה, כאמור אתה משכתב נפלא את הנוסטלגיה

כידוע כתיבה זה לא רק מילים ודף, זה המון המון פסיכולוגיה

ותרשה לי לנחש שכיום ממרומי מקומך, בעולם המציאות היית אומר את האמת ולא משחק אותה סנדלריה

רק על הדף עדין בתוך לבך אתה חייב לומר לעצמך 'למרות שצפו לי כשלונות, עשיתי הסטוריה'....

וזה אחד הדברים הכי חזקים שמוצלחים יכולים לתת לעצמם, זה לזהות את הבעיה

איפה הם לא מספיק אומרים לעצמם בקול רם ונשא "אנחנו מצליחים, לנו באמת מגיע"....
 
[האופן שבו העיניים רואות מילה אחת והמוח מציע פרשנות על סמך דמיון סמנטי אפילו בחילופי אותיות - היא מרתקת וראויה לדיון, אגב. מה שנקרא נפלאות המח האנושי.]
הנה דוגמא מצוינת [לא קשורה לכאן אבל לא מצאתי מקום אחר... הרשאת כתיבה וכו...]

שלושה בני אדם נהרגו במהלך טיפוס על הר בדרום קליפורניה | צוותי הצלה הגיעו לאזור במסוק והבחינו בשלושה כשהם חיים, אך רוחות חזקות לא איפשרו להם לנחות. כשהצליחו לנחות איתרו את השלושה כבר ללא רוח חיים.

האם גם אתם ראיתם כתוב שהמטפסים נהרגו מטיפשות?
 
האמת, סיפור עצוב.
פעמיים.

פעם אחת על המציאות שמוכרת לרבים. מורים ומחנכים שלא מתאימים לתפקידם והורסים ופוצעים ומחריבים וקשה לי להאריך, כי זה כואב.

ופעם שניה, על ראש ישיבה (!) שמתקטנן, שנוטר, שנוקם.
בקטנה אמנם,
אבל לכולנו היה רגע מתוק בפה לגלות ש"הנה, דפקנו אותו. את הנבל. את האיש הרע".
זה עצוב וצורב.
כבר המשכת, כבר הצלחת, לכאורה.
אתה הרי רוצה להאמין שעברת אותו. שהתגברת.
ולא.
ממש לא.
המורה הזה עדיין מנהל לך את הרגשות, ומנווט לך את החיים.
בתוך תוכך אתה עדיין עומד מולו קטן קטן (וחסר ישע).
ומה שקורה בתוכך - הוא בחירה שלך.
כמה שהיה המורה הנ"ל נבל מנוול, אתה הוא האדם שבוחר האם לתת לו משמעות או לא.


סליחה אם לא הבנתי נכון, אבל זה מה שזעק לי הסיפור. המון עצב.
אני הבנתי שהוא רצה להבהיר לו שמילים יכולות להרוג (ולכן הוא אמר את זה אחרי שההוא אמר שהוא מפקח...)
וכרגיל כתיבהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
 
הנה דוגמא מצוינת [לא קשורה לכאן אבל לא מצאתי מקום אחר... הרשאת כתיבה וכו...]

שלושה בני אדם נהרגו במהלך טיפוס על הר בדרום קליפורניה | צוותי הצלה הגיעו לאזור במסוק והבחינו בשלושה כשהם חיים, אך רוחות חזקות לא איפשרו להם לנחות. כשהצליחו לנחות איתרו את השלושה כבר ללא רוח חיים.

האם גם אתם ראיתם כתוב שהמטפסים נהרגו מטיפשות?
לא הבנתי.
 
לא הצלחתי להביא צילומסך. אך במקור המילה טיפוס והמילה איפשרו, נלכדו במבטי באותה שניה ממש, כנראה, [הופיעו זו מתחת זו בידיעה], אחרת אין הסבר אחר לתופעת החילוני שהתכופף אל חלוני, שגרמה לי להגיע למסקנה שהכתב מאשים את המטפסים שהם נהרגו מטיפשות.
התנצלותי הכנה על הסטת הנושא, דימיתי לחשוב שיום אחד תיצרו מזה סיפור מפעים.
 
לא הצלחתי להביא צילומסך. אך במקור המילה טיפוס והמילה איפשרו, נלכדו במבטי באותה שניה ממש, כנראה, [הופיעו זו מתחת זו בידיעה], אחרת אין הסבר אחר לתופעת החילוני שהתכופף אל חלוני, שגרמה לי להגיע למסקנה שהכתב מאשים את המטפסים שהם נהרגו מטיפשות.
התנצלותי הכנה על הסטת הנושא, דימיתי לחשוב שיום אחד תיצרו מזה סיפור מפעים.
מאד מעניין. חבל שא"א להביא צילומסך ולראות אם יש עוד שותפים לטעות הזאת.
מעולם לא שמעתי על סוג כזה של אשלייה אופטית...
 

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים

More from ישראל שיף

שתף את המאמר

למעלה