המשיח עדיין לא הגיע...
רעשים של מלחמה, מרעידים את חלוני.
אני פולטת זעקה אילמת, היא מתישה את כוחי.
חושבת על 2000 שנות גלות, של עם שומר אמונים.
נלחם על כל פיסה של אמונה, בכל גיד ונים.
מישיר מבט אל האבות והאימהות.
ללמוד ממעשיהם, נושם את דרכיהם.
אל אברהם אבינו מתפללים,
שילמד אותנו לגמול חסדים,
מבלי לברור, גם בזמן מחלוקות.
כמו ה', שגומל לחייבים טובות.
אל יצחק אנחנו נושאים עיניים,
שעקד את עצמו, אך לשם שמיים.
מבקשים שילמד, שעלינו יתפלל,
שנזכה בזכותו לקיים כיבוד אב ואם.
ויעקב הוא ישראל,
אשר בו ה' בחר להתפאר,
כי הוא מצא את הדרך לשלב, בין החסד לגבורה,
בין אהבה ונתינה, לגבולות והרחקה.
המשפך יכול ליצוק,
רק לכלי שהוא עמוק
והאדם יכול לצמוח מבפנים,
אם ישכיל את חברו להעצים.
למנף כל נקודה טובה,
לעטוף אותה בחום באהבה.
אומר לנו הבעל שם טוב הקדוש,
שהרע, הופך להיות כיסא לטוב.
אם רק נחליט בינינו, את הרצון לקבל, להפוך לצינור להשפיע,
אם רק נזכה ונצליח, לעזור, להגיע,
אל האוצר שגלום, עמוק בנשמות,
נפריח תקוות, נדליק ניצוצות,
ואולי... בשנת תשפ"ו לא נצטרך לצום בתשעה באב,
ולא יהיה לנו חודש שקוראים לו..... מנחם אב.
הנושאים החמים