הנושאים החמים
אקטואליה יהודית במשנת אור החיים הק'.
אחת ההחמצות הגדולות שלנו, ללא ספק זה הקושי לשמוע את הצד השני ולהקשיב, אבל באמת להקשיב, לא מזמן נקלעתי לאיזה שהוא מקום, ונחשפתי למציאות מעניינת, שניים דנים על בעיה שצפה, בעיה שלשניהם יש אינטרס אמיתי לפתור, ומהצד זה נראה כך, האחד טוען את טענתו, השני תוך כדי דיבור כבר בונה בראש תגובה משלו, אחרי שיצאתי, חשבתי, האם כולנו לא במצב הזה? בבית? בזוגיות? במקום העבודה? האם אנו מקשיבים בשביל להבין ולהפנים? או מקשיבים אמנם היטב, אבל רק בכדי לחשוב במהירות האפשרית מה לענות?
בואו נתבונן רגע בצוואתו האחרונה של משה רבינו, המנהיג שטובת כלל ישראל היתה הראשונה במעלה, המנהיג שוויתר על התענוג שכל תולדות ההיסטוריה תתחיל ממנו אלא העדיף "מחני נא מספרך אשר כתבת", דאג ממש בתחילת צוואתו לענין ההקשבה האמיתית, והזהי מאותה מלאכותית.
וכך אומר משה רבינו.
וָאֲצַוֶּה֙ אֶת־שֹׁ֣פְטֵיכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר שָׁמֹ֤עַ בֵּין־אֲחֵיכֶם֙ וּשְׁפַטְתֶּ֣ם צֶ֔דֶק בֵּֽין־אִ֥ישׁ וּבֵין־אָחִ֖יו וּבֵ֥ין גֵּרֽוֹ: (דברים א טז).
בפסוק הנ"ל מצווה משה את העיקרון לדיינים שיהיו מטים אוזן קשבת לדברי הבעלי דינים, ולא יקלו ראש בשמיעת הטענות.
הדבר מוקשה באשר לציווי זה, כי אלו הם דברים פשוטים שבלעדיהם לא ייתכן דין אמת שהדיינים יוציאו לאור ללא שמיעה יסודית של הטענות?
אכן רבינו אור החיים מבהיר את כוונת מנהיג האומה.
הנה ציטוט לשונו הזהב.
"ירצה להזהירם להתחכם מתוך הדברים הנאמרים בין הטוענים להכיר אמיתות הענין, והגם שעל פי הטענות יזכה הזכאי ויתחייב החייב אם נכרים מתוך סדר דבריהם ומעקימת שפתיהם הפך מה שנתחייב הדין אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, והוא אומרו שמוע לשון השכלה בין אחיכם פירוש מה שיעברו ביניהם מהדברים ומההתווכחות, ושפטתם צדק פי' כפי מה שיתברר לכם שהוא צדק הגם שיהיה הפך משפט הסדור, שהמשפט לא בא אלא לדיין שאינו יודע בירור לדבר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות"
ענין השמיעה המוזכרת בתורה, אינה ענין לשמיעת והבנת הטענות לאשורם, כי ייתכן והדיין אכן הבין עד התכלית את עצמות הטענות הנידונות בין הטוען והנטען, ואכן כבר עלה בדעתו התאמת פסק הדין למקרה הנידון לפניו, ולפי כללי הפסיקה קבע את המשפט ודן דין אמת.
ועל כך בא מנהיג האומה לומר לדיינים "שמוע בין אחיכם" שמיעה זו היא מלשון השכלת העניין שלפניכם, אל תביטו רק בטענות הנאמרות בפניכם, אלא תעשו תכלול של כל המצב לראות איך הבעל דבר מסתגנן, איך הוא מוציא את הדברים, בשפה רפה? בצורה מדוייקת כמי שנהירים לו הדברים או משהו כזה שנראה שלימדו אותו מה לומר, איך הוא מנהל את צורת ההתווכחות עם יריבו, האם הוא מכניס טיעונים שלא קשורים לעניין כלל, והעיקר להיות נוצח בדין, ובקיצור, כאשר אדם אינו דובר אמת, הדברים משתקפים בסגנון דיבורו, והבעות פניו.
תנו דעתכם, אומר משה רבינו, לא "מה" אומרים בעלי הדברים, אלא "איך" הם נאמרים, שימו לב לטון, לעיוותי הקול השונים בזמן טענות למיניהם, לשפת הגוף, ולסגנון הדיבור.
על כך חותם ר' חיים בן עטר את המונח של "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" האומר אם עיניך רואות ההיפך ממה שמחייבת אותך ההלכה לפי כל כללי טוען ונטען לך אחר ראות עיניך, שראייה אי אפשר תמיד להעלותה על הכתב, ואי אפשר לתת כללים ברורים על כל דיון ודיון, אלא נדרשת מהדיין ראייה מתכללת הן של הטיעונים והן של צורת אמירתם וסגנון וויכוח ורק בתכלול שניהם תצא תוצאה של "משפט צדק".
ה"שמוע" שדורש כאן משה רבינו, היא שמיעה של הבנה אמיתית הכוללת את כל התמונה כולה.
בשביל מצב כזה על הדיין להגיע להאזנה מוחלטת והקשבה תוך כדי שימת לב אמיתית בדבריהם של בעלי הדינים, כי בהעדר האזנה אמיתית יאבד הדיין את שיקול דעתו, ובוודאי לא יוכל לקיים את צוואתו של מנהיג האומה, לעשות תכלול בין שני המצבים של טענות, וצורת ניסוח כי הדברים אמורים בנקודות עדינות ורגישות.
אם נתבונן נראה, כי האיבר האחראי על השמיעה נקרא אוזן כי הוא המאזן את האדם, רק על יד שמיעה אמיתית של צד שני שישנו בכל דבר, אפשר להגיע לפרספקטיבה נכונה ומאוזנת, אכן גם מבחינה גופנית באוזן הפנימית של האדם ישנו לשבלול האוזן ובתוכו מערכת רקמות הגורמות לשיווי משקל, כך שגם מבחינה מציאותית אין לנו שיווי משקל בלא האוזן, כך שהאוזן אחראית, הן לאיזון הגופני, והן לאיזון הנפשי רעיוני.
לו רק הקשבנו בתשומת לב אמיתית לכל אותם שבאים איתנו במגע, כשהילדים רוצים איזה טיול מפוצץ, נשתדל להקשיב מבעד למילים, ונזכור כי לא אמירות יבשות קובעות את שיקול דעתינו, אלא מאחורי המילים מה מסתתר, סתם צורך להרשים? או זמן איכות אמיתי של אבא ואמא השקועים כל השנה במרוץ חיים, לעצור לנפוש מהמרוץ ולהיות, רק להיות שם יחד עם הילדים לבד, וזה יכול להיות אפילו בטיול סתמי פשוט?
את זה נקח ממנהיגנו.
להפסיק רק "לשמוע" – נתחיל להקשיב
נפסיק להיתפס לתוכן – נתחיל להרגיש את הכנות שבאדם מולנו.
נפסיק לשפוט – נתחיל לראות את כל התמונה.
- Next article in the series 'דרך חיים': דרך חיים ▪︎ על הבעירה לבורא והדרך לממש אותה.
