אתגר תודה לבורא עולמים

חנש

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
ב"ה

אתגר מכתב תודה לבורא עולמים.

הלילה, באחד ארבעים וחמש שמענו את הפיצוצים האדירים ראינו את מופע היירוטים האדיר בשמיים.

לא יאומן כי המתקפה האדירה שהגיעה עד אלינו הישר מאירן, מיד מלכו של פרס, הסתיימה בנס אדיר, ברוך ה'.

כולנו מלאי תקווה כי בקרוב ממש העולם יעבור מהנהגה של נסים נסתרים להנהגה של נסים גלויים.

ובינתיים האתגר שלנו הוא לראות את נסי ה' אתנו ולספר אותם.

"וכל המרבה לספר ביציאת מצריים הרי זה משובח" –

חובה לספר את נפלאות ה' שעשה עמו כי בוודאי יכול כל אחד לספר מה שעבר על ראשו.

וידגיש שבכל מה שאירע לו נראו לו החסדים שעשה לו השי"ת ברחמיו העצומים, אף על פי שאנו לא ראויים לכך. (זוהר פרשת צו)

המשימה שלכם היא:

לחשוב על פלא אחד שעשה ה' אתכם, ולכתוב מכתב תודה לבורא עולם, מכתב אמתי מהלב בו אתם מביעים הערכה עצומה והכרת הטוב על הפלא הזה, המכתב צריך לרגש עד דמעות.

את המכתב אתם מתכוננים להקריא ברבים בליל הסדר.


לילה עליו כתוב את הדברים המרגשים הבאים:

ר' יהושע אומר בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל --- ליל שמורים, ליל המשומר ובא מששת ימי בראשית, ביום ההוא יתקע בשופר גדול.

לנספח
 

הטעם המושלם

משתמש מקצוען
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
אבא שלי, טאטע אוהב.
"אין אנחנו מספיקים"
חסדיך אותנו מקיפים

אבא שלי טאטע אוהב
אילו פינו מלא שירה
ונשבח מכאן עד לבירה

אבא שלי טאטע אוהב
אין אנחנו יכולים
להודות על חסד בגלים גלים

אבא שלי טאטע אוהב
תודה לך ה' על 2 ידיים
ועוד מליארד מכאן עד ארם נהריים

אבא שלי טאטע אוהב
תודה על כטב"ם
ועל חרבם תבוא בליבם

אבא שלי טאטע אוהב
תודה על אזעקה
ועל עם שיצא ללא מכה

אבא שלי טאטע אוהב
קרב נא כבר גאולה
כי סאת הדמעות כבר מלאה

טאטע טאטע ווי זוי קען זיין אז דאס גלייזל איז נאך ניש פהיל, ניש פאר אונזער כבוד טוה עס, שתשים דמעתינו בנאודך להיות ותוליכנו קוממיות
הודו לה' כי טוב ואמרו הושיענו...
 

נסיך על חלל

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
רציתי להודות

לצעוק מהלב

לא חשבתי מה

לא ידעתי איך


שיערתי שאין כל צורך

בפה מלא להודות

שהרי כולי לפנייך

גָלויי רגשות


אתה מאזין ללחישות

סודות שבליבי

מקשיב לניגונים

שפורצים מתוכי


ולא ידעתי

שאתה מחכה

ולא ידעתי

שאתה מצפה


שאָרים עניים

מלאות הכרה

שאפתח שפתיים

בשיר ותודה


עכשיו אני מבין

עכשיו אני יודע

אתה לכל מאזין

וממש הכל שומע


אך עדיין מצפה

למילה מהלב

שאומר בפה

שאני אוהב


אז-

אלוקים שלי

באתי להודות

על החיים שלי

על הזכות להיות


זרקתָ לי חיבוק

חיוך מלמעלה

עטפתָ אותי בחום

כשקמתי והמשכתי הלאה


רציתי להודות

לצעוק מהלב

עכשיו יודע מה

עכשיו יודע איך

אבא- תודה!


אז אולי זה לא סוחט דמעות...אבל חשבתי שנכון יותר להודות על הכל- לא רק על משהו אחד מסויים שראיתי את הנס הפרטי הספציפי. אם נחשוב קצת- כל החיים שלנו, כל יום, כל דקה הם נס אחד גדול- אנחנו לא תמיד רואים, מרגישים ומייחסים חשיבות וזה ממש לא מובן מאליו!!!
אז כן,
אבא יקר,
תודה על הזכות בכלל להיות
על הזכות שלי לעמוד ולהודות
וגם אם לא תמיד אני אומר

וגם אם לפעמים שוכח
בתוך הלב תמיד יודע
שבלעדיך-
אין לי קיום כלל!!!
 

נחשונים

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
אבא זה אני, שימי שלך. דיברנו היום כבר כמה פעמים אבל עכשיו אני שוב חושב עליך, על מה שקרה כאן בימים האחרונים.

אני רק מנסה קצת להבין את מה שהתחולל. כאן בסך הכל ראיתי חלקיק קטן של התמונה, של המכלול, אבל העיקר בטח התרחש במקומות שלא הייתי, שאין לי בהם מושג בכלל, אז אני רק מנסה לדמיין. רק בשביל להבין כמה אתה שם בשבילי. גם כשאני לא העיפרון הכי מחודד שלך.

הוא שוב לכלך עלי, בטח גם היה לו על מה, אחרי הכל לא שמת אותי בעולם של מלאכים, התמודדתי ואמשיך להתמודד. אבל לקטרג אני יודע שהוא מצליח. ולא רק עלי, על כולם כאן. איך כתוב, "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", והוא הצליח, לפחות כך הוא חשב. וניתנה הרשות למשחית. ואז איזה איראני שחושב שיש לו פרוקסי, אבל הוא בסה"כ פרוקסי שלך, קיבל אומץ והרגיש שהוא מנהל את המזרח התיכון, הוא נתן הוראה ואלפי ק"ג של חומר נפץ התחילו להתעופף לכיווני. לכיווני ולכיוונם של מליונים מילדיך שאתה כל כך אוהב.
חלק מהם ניסו להרגיש שליטה באירוע, הם קצת פחות מכירים אותך, אבל רובינו ברחנו אליך. חיפשנו לומר לך מזמורים שאתה אוהב לשמוע.
והמשחיתים התקרבו, חוצים ארצות בכדי להגיע אלי, חורכים את האטמוספירה בעזרת טכנולוגיה מדוייקת והרסנית. בדרכם תיעדו אותם בני ישמעאל, אלה שחיים על חרבם עד שתופיע עלינו ותנקום את נקמתינו, הם צהלו ועלצו. בטח גם המקטרג שם למעלה צהל ושמח, סוף סוף בשביל זה בראת אותו.

אבל אז עצרת הכל. "בבנים שלי אף אחד לא יעיז לגעת", אמרת, רצית שנתעורר, והתעוררנו, שנבקש אותך קצת יותר חזק, וביקשנו.
ואני שכבתי על מיטתי כשעשרות קילומטרים מעלי, אי שם בחלל התחולל המפגש בין טובך המוחלט לבין הרוע. אני שמעתי סדרת פיצוצים אימתנית, גם אזעקות לא חסרו. ואתה אבא, נלחמת שם בשבילי, אמרת לי בצורה הכי ברורה, "אני אוהב אותך בן שלי, תמיד תהיה בני בכל מצב, תזכור את זה".
כשאוייבי רצו לשיר לי שיר-הרס, אתה אבא שרת לי את השיר-ערש הטוב בחיי.
תודה אבא. לילה טוב.
 

אבגדהו2

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
אבא--
זה לא יאומן מה שאתה עושה לי.
כל פעם, ברגעים הכי קשים אתה מעורר אותי. כשאני באה להתייאש אתה מראה לי כמה אתה גדול, כמה אתה יכול,
ובכלל - כמה אתה אוהב אותי.
תודה לך אבא שלי.
אני מרגישה אותך כאן איתי, בכל צעד שלי
אני מקווה שאתה גאה בי,
מנסה כמה שיותר.
אבא תודה שאני חיה כאן, במדינה הזו. חיה וקיימת.
תודה על הניסים שלך-
ועל ניסיך שבכל יום עימנו.
תודה לך שאני הבת שלך. שבחרת בי.
שאני יכולה להודות לך על הניסים, שאני מכירה אותך.
אבא שלי אני יודעת שזה לא מובן מאליו.
אז אבא יקר -
תודה לך שאני אומרת לך תודה.
 

ifatrosh

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
היא כל כך לבדה, הוריה נפטרו בשיבה טובה, בעלה גם הוא כבר סיים את ביקורו בעולם הזה. היא ליוותה את כולם בעת מחלתם, שיקומם, גסיסתם ופטירתם.

היא כל כך לבדה, ילדיה שגידלה ברוב עמל ויזע, עזבו את הארץ, מאיישים תפקידים חשובים במקומות רחוקים. היא הייתה בשבילם נהגת פרטית, מבשלת באהבה, עוזרת בשיעורים, משלמת לטיולים ולבילויים, עד שסיימו את לימודיהם והוציאו את ה'תואר', כמה היא הייתה גאה בהם.

היא כל כך לבדה, כשהיא שומעת בתקשורת על הרפורמה, למרות שלא מבינה בדיוק מה ולמה. היא מבוהלת מהשתלטות החרדים על המדינה, ושעוד מעט כולם יהיו חייבים לשמוע לחוקי התורה.

היא כל כך לבדה, בשמחת תורה, שהיא קוראת ליום הזה השביעי באוקטובר או השבת השחורה, הצטנפה במקלט, חרדה, מפוחדת, מפחדת שיגיעו עדיה ואין לה מגן, ואין לה מסייע.

היא כל כך לבדה, כשאירן מאיימת, ופיקוד העורף מלחיץ, וחליווה מבטיח שהנורא מכל עוד לפנינו. היא מזמינה גנרטור והמון שישיות, רצה לקנות שימורים וניירות.

היא כל כך לבדה, במוצאי שבת, כשהיא עולה על יצועה, מתלווה אליה החרדה, מה היא תעשה אם יתגשמו הנבואות השחורות? מי יעזור לה אם יקרה אסון? ובכלל, מי ידע שקרה לה משהו? הייתה מנמנמת ומתעוררת, ליבה ההולם מפריע לה לישון.

היא כל כך לבדה, כשהמחשבות על הטילים שבדרכם לארץ, מטריפות את דעתה, נועצת עיניים בתקרה השחורה וחייה עוברים בעיני רוחה כמו בסרט. היא מקווה שהמוות יבוא מהר בלי שהיא תסבול. דמעותיה מרטיבות את הכר.

היא כל כך לבדה, כשנשמע פיצוץ ויירוט, הבניין כולו רועד, היא פוקחת עיניים גדולות באימה. הנורא מכל בא. החושך סוגר עליה, נשימתה מתקצרת, היא מחכה לאזעקה, או לקריסת הבניין. היא שומעת את השכנים צועקים ולא יודעים מה לעשות עם הילדים ועם עצמם. היא מתיישבת בזהירות שלא תיפול. אוחזת ביד רועדת במקל, מסתכלת אל השמיים השחורים ורואה הבזקים, יירוטים.

היא כבר לא כל כך לבדה, כשהיא מתקדמת אל החלון נפעמת, מסתכלת, גם כל השכנים איתה בחלונות, כולם מביטים אל על, וכמו ידי משה ונחש הנחושת נזכרים באביהם שבשמים, וניצולים.


זה הנס שחוויתי בליל היירוטים, את כולם מרימים עיניים לשמיים ומתפללים, קטנים וגדולים, חילונים ודתיים, ימנים ושמאלים. כולם הסתכלו והתפללו שה"גשם" הזה לא ירד עלינו. ברגעי החרדה ההם, והניסים על כל כלי שיורט, נתיישרה עקמומיות שבלב. ולוואי שנשכיל לשמור את הרגעים הגדולים הללו.
 

איוליס

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
אבא. היום לא כותבת כדי לפרוק או לבקש עזרה.
אפילו לא כדי לבקש ממך סליחה.
אבא, היום אני רק רוצה, לומר לך תודה.
תודה על פתח שפתחת לי. תודה על רגעים שנתת לי, להרגיש אותך. כאן איתי. מאחורי ההסתרה.
תודה שניחמת ונתת לי יד.
תודה אבא שבשמים גם על הרגעים שקשה לי, תודה שאני מצליחה לראות קצת אור בחושך.
תודה שאני אוהבת את הקשיים שלי, תודה על הבנייה והכוח שהם משאירים לי בלכתם.
תודה אלוקי, על כל רגע בחיי, על שמחה. עצב. בלבול, ובאלגן.
אבא אני מרגישה שאתה כל כך אוהב אותי, ורוצה בטובתי, אתה נותן לי הכל.
ומה אני מחזירה לך אבא?
אני יודעת אתה מחכה לי. דווקא לי הקטנה. הטועה. הקרובה. הרחוקה.
יודעת שאתה רוצה בי, למרות הכל
תודה!!
 

Avigail Amram

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בס"ד


אני יושב בחדר, כותב לך, נזכר בשנה שעברה.

שיעור א', תלמיד ביישן ושקט. יושב מול הסטנדר ולומד.

כל כך בודד הייתי.

וגם כשלמדתי בחברותא, וגם כשדיברתי עם חברים,

הרגשתי כל כך לבד.

ריקנות פשטה בי, מן חלל שנראה היה שלא יתמלא לעולם.

מן הרגשה של חוסר שייכות, חוסר תכלית.

הרגשתי כל כך חסר, כל כך חסר משמעות.

קשה לי לבאר את התחושה הזו, ממה היא נבעה.

הרי היו לי חברים ומשפחה חמה.

והייתי לבד.

למרות ביישנותי הייתי אהוב על חברי, אהוד במשפחתי.

ושנוא בעייני עצמי.

למה צריך אותי, שאלתי.

מה יש בי שאין בעוד חמישים בחורים בשיעור.

מה יש בי, יוסף חיים תורג'מן.

בכלל.

יצאנו אז, בליל שישי, אל הרחוב החשוך.

מסביבי חמישה בחורים, הולכים ביחד.

ואני בתוכם, לבד.

תלוש, מנותק,

שואל שוב ושוב,

צריך אותי?

חצינו את הכביש, ריחפתי קצת.

קצת הרבה.

כל חבריי עברו, ואני עדיין הייתי בכביש.

חריקה צורמנית קרעה את הלילה,

עפתי הצידה.

נשימתי נעתקה, כמו כן נשימתם של חבריי, שמיהרו להזמין אמבולנס.

הנהג יצא מהרכב מבוהל, גם אני הייתי מבוהל.

שכבתי על הרצפה, לא זזתי.

האמבולנס הגיע, פינו אותי לבית חולים כדי לבדוק שהכל בסדר.

הכל היה בסדר. שוחררתי באותו לילה.

הרופא הסתכל עלי המום,

'משהו שם למעלה אוהב אותך' הוא אמר.

שתקתי.

'קיבלת את חייך במתנה' אמר,

שתקתי.

'זה נס עצום, מפגיעה כזאת לא מובן לי איך אתה עדיין פה'.

'איך אתה עדיין פה' הרהרתי.

אני פה.

התובנה, פשוטה ומפעימה הדהדה בי.

ימים אחר כך, עוד חשבתי.

אני פה.

יכולתי להיפגע.

ואני פה.

צריך אותי.

יכולתי לא להיות בכלל.

יש לי משמעות. יש לי מטרה.

עם הזמן הבנתי, כל בוקר אני קם.

כל בוקר מחדש אתה נותן בי חיים במתנה.

כי צריך אותי פה, כי אני חשוב.

כי יש לי תפקיד.

גם אם אני מרגיש הכי אפס בעולם.

אני בן של מלך, עם תכלית.

מודה אני לפניך, מלך חי וקיים.

מודה אני על תובנה פשוטה ששינתה את חיי.

איני יודע למה לקח לי כך כך הרבה זמן להבין דבר כה פשוט,

שילדים בגן יודעים.

אבל לפתע, חל בי שינוי, שינוי בתודעה.

שינוי אצלי בראש. בלב.

אז מודה אני לפניך,

על ההצלה האמיתית, שהתרחשה דווקא לאחר ה'כמעט' תאונה.

תודה לך השם, שעכשיו,

גם כשלפעמים מרגיש לי לבד, וחסר,

אני מרגיש כל כך ביחד.

מרגיש אותך.

מרגיש איתך.

יוסף חיים, ניסן תשפ"ד.


.....................................................
 
נערך לאחרונה ב:

RPO

משתמש סופר מקצוען
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
זו לא התודה
זה לא המילים
זה לא התחושות
זה פשוט
החיים.



רגעים ששרפתי
בפחד ושקט
מבט שצמוד מסך
קורא חרדות
מתרגם ליאוש
שמים בחושך
ואין כוכבים
בטוח הלילה
נגמרים.

המון דקות
ששירים לבית
ורק פרפרים
באויר.
שמחות באמת
וקשה להכיל
אמת שרק היא
חוגגת.

שעות בדידות
והכל סואן
חיים רצים לאן
משמעות היא דימוי
יפה שאין לו
משמעות.
לרצות לסגור תדלת
להתיחד עם
הבדידות.

וכל הימים
חשבתי אחרת
לארץ אחרת
נטולת איומים
לשלוח ילד
בלי הפחדים
לנשום עמוק
ואין
חידקים.

כל השנים
זה ים של טוב
כזה לא תמיד
רואים
מסתכל אחורה
בלי להבין
גלים הודיה
שהכל לטובה
בטוח
שנאמין.
 

נ. גל

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
תודה, ריבונו של עולם.
אתה יודע על מה, ביקשתי ממך כל כך הרבה פעמים בלי מילים ואתה הקשבת.
אני תמיד הרגשתי שהקשבת.
תמיד.
ואתה עכשיו גם מוכיח לי שזה קרה.
אני לא יודעת להיות מישהו אחר, אני גם לא רוצה להיות כזו.
תמיד קיוויתי שמשהו יקרה לי, ומסתבר שכל הזמן הזה ה"משהו" היה אתה.
רק אתה.
ושנינו יודעים על מה התודה הזו, וחוץ מזה לא צריכים עוד אף אחד.
הרי אתה זה כל העולם, וממילא כל מי שצריך לדעת - כבר יודע.
כן, אני עדיין לא מושלמת. רחוק מאוד מזה.
עובדה שאני לא מסוגלת לספר לאף אחד על הנס הזה, ובטח לא על כמה התפללתי עליו בלילות ארוכים.
אבל אתה יודע.
ובעצם?
לא אכפת לי בכלל מכל האחרים.
אז תודה על מה שקרה בליל הסדר ב00:13.
ובלי נדר, גם כשאני כבר אשכח את הנס הזה ועוד אלף ניסים אחרים - אותך אני לא אשכח בחיים.
 

מהממתתת

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
כל הזכויות שמורות
ובכול מאודה
עודה היא עמדה
בגפה, לבדה
גם כשאבדה.

ידה שנשאה
ידעה כי רבה היא
וקירבה
אל ליבה
את אותה אהבה
להבה, שמי יכול לה?

וקרבה שניטש
ליבה שלוטש
ישיר לה ברבות הימים
שיר חדש.

השתוקקתי
למצוא לי תשובות
תהיות שמילאו
ודמעות שכרו
לי מפלט
רציתי לדבוק
טוהר לחבוק
לאהוב עד כלות
ובמקום להרפות
ולחמוק
יצאתי לצעוק.

התפכחתי,
פקחתי
עיניי
ניצחתי את קולותיי שהמו
וביכו את חיי.
הבטתי בשמיים
וחיפשתי לי מקום
נקודה שתהיה שם,
בשבילי.
מצאתי עולם.
קראתי לי בכוחותיי
האחרונים.
לא ביקשתי
לא זעפתי
לא בעטתי וקמצתי אגרופים רועדים.
אמרתי רק
תודה.
מחכה לגשם שירד עליי לטובה.

ואולי מחר השמש תזרח--
גם עליי.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְהוָה אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יְהוָה אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  4  פעמים

לוח מודעות

למעלה