הנושאים החמים
הנושאים החמים
את אפרת הכרתי לפני ארבעה חודשים.
בוקר אחד היא שלחה לי מייל:
כתבתי לה שבדר''כ עושה את זה כחלק מתהליך מיתוג, אבל אשמח לשמוע מה הרעיון
שוחחנו והיא סיפרה לי על הרעיון שלה:
מגזין דיגיטלי לפרסום יחידות דיור ודירות להשכרה בלבד, כולל תמונות, לציבור החרדי.
למה צריך דבר כזה? הרי יש יד2!
כי לא לכל הציבור יש גישה ליד2 - יש חלקים גדולים בעלי מייל בלבד,
שהמקומון השכונתי לא מספק אותם.
וכי לא תמיד בעלי יחידות מפרסמים אותן ביד2 מטעמים מובנים
למחפשי הדירות יוצאת הנשמה
במקומונים המודעה קצרה ותמציתית, ובלי תמונות, וזה נורא מסבך את תהליך הבירור. המחפשים צריכים להתקשר ולבקש פירוט ותמונות – או שהולכים לראות ומבזבזים המון זמן על הצעות לא מתאימות.
מטפסים אלפי גרמי מדרגות, מתאמים שוב ושוב זמן לראות את הדירה, באים ונתקלים בדירה קטנה מידי, גדולה מידי, חשוכה מידי, מוארת מידי, מזעזעת מידי.
גם המשכירים חוטפים כאב ראש
טלפונים, שיחות, שאלות, יש מזגן? אין מזגן? יש חלונות? אתה יכול לשלוח תמונה? לא הגיע, אפשר למייל אחר? מתי אפשר לבוא לראות? היום? מחר? אפשר בשתיים בלילה? אפשר בשבע בבוקר? זה בכניסה ה' או ז'? המחיר כולל ארנונה ומים וחשמל וביוב ומנקה פעם בשבוע? לא? למה לא?
אפרת רצתה לשבת בדיוק על הנקודה הזאת ולפתור את שני הכאבים יחד. לתווך באופן יעיל בין המשכירים לשוכרים, לחסוך לשניהם טרטורים ועצבים, ולהביא לסגירה מהירה של דירות.
אז נפגשנו לשיחת אסטרטגיה מעניינת בה בדקנו את הרעיון, חשבנו על דרכים כדי לקדם אותו, ובנינו תוכנית פעולה. אפרת רצתה מאד שאופי המיזם יהיה קליל ומגניב, שהמגזין יהיה מלווה בתוכן מעבר לדירות נטו (שיווק באמצעות תוכן - אחת השיטות הטובות כידוע) ושהקו העיצובי יהיה מקצועי, אבל ידידותי ונעים.
התחלנו עם אסטרטגיה: סקרים וחקר שוק
ובהם שמענו מקרוב על הכאב של מחפשי הדירות, שמבזבזים כל כך הרבה אנרגיות וזמן על חיפושים עקרים. קיבלנו הרבה תגובות כמו "הלוואי שתצליחו לעשות שינוי בשוק הדירות, המצב ממש מחפיר" שעזר לנו להבין שהמיזם של אפרת נצרך באמת.
לצד ההתקדמות של תהליך המיתוג, השם שלח לאפרת יועצת עסקית מעולה וידועה, שליטשה את הכיוונים שחשבנו עליהם לכדי משהו מובנה ויציב.
המשכנו לקופי: איך בוחרים שם למיזם כזה?
היו לנו התלבטויות קשות לגבי השם. בהתחלה חשבנו ללכת על משהו קליל, מגניב וניטרלי, אבל היועצת של אפרת דייקה אותנו בחכמה, ואמרה שחשוב להסביר לקהל שלא מדובר במשרד תיווך או במשהו המוני.
אנחנו רוצים לתת את ההרגשה שמדובר באנ"ש! שהקהל יבין שזה שפיגלמן ההוא שמתפלל לידו בשטיבלך. החברה'מן שמנייס בחוץ ויודע איזו דירה התפנתה ולמי, זה שאוהב לעזור לכולם
ולכן גם השפה הגרפית לא אמורה להיות מהממת ומתוחכמת, אלא מאד בגובה העינים.
אז נשארנו עם שם המשפחה שפיגלמן, כתבנו סלוגן קצר וקליט: למצוא דירה מהבית, והתחלתי סקיצות ללוגו.
האמת, היו לי חששות בהתחלה
כי אפרת במקצועה המקורי היא גם מעצבת גרפית. מי שניסתה פעם לעצב למעצבת יודעת שמדובר בסיוט
גמני נכוויתי בזה פעם, ולכן היססתי מאד אם לקחת את העבודה הזו או לא. אפרת הבטיחה שהיא אוהבת את העיצוב שלי כמו שהוא – ואכן ההבטחות התקיימו התהליך היה קל ומהיר באופן מפתיע.
הצבעוניות נבחרה מראש - כחול שיתן את היציבות המקצועית, וצהוב נעים שיאזן ויתן טאצ' אנושי. גם הפונטים היו לי דיי ברורים, אז הסקיצות לא היו שונות בהרבה זו מזו כמו שבדר''כ אני יוצרת.
קצת טעימות מהתהליך:
אפרת עפה על הלוגו עם המפתח - כמה פשוט ככה מדויק,
דייקתי אותו וליטשתי,
וזה הלוגו הנבחר:
משם אפרת כבר המשיכה בעצמה לעצב את שאר החומרים הנדרשים – מודעות, דפי נחיתה, המגזין עצמו כמובן,
וסרטון מגניב שיצרה כרמית אלמן.
מחר המגזין הראשון יוצא לאור! וזה רגע משמח ומרגש מאד. לראות שאשכרה,
יש אנשים שמצליחים להגשים חלומות ועושים עם עצמם משהו.
וחייבת להגיד שלא תמיד מדובר באנשי עשייה. אפרת למשל, כל הזמן אמרה לי:
"יש לי מלא רעיונות, אבל אני לא בנאדם כזה יוזמתי... זה לא אני כל השיווק הזה...
צריך בכלל להביא מישהו שיעשה לי את המכירות..."
ובסוף היא עושה את הכל כמו גדולה, תותחית אמיתית.
תפסיקו להאמין לדברים שהיו נכונים אולי לפני עשר ועשרים שנה. גדלנו, השתנינו, אפשר לבחור מחדש.
בוקר אחד היא שלחה לי מייל:
כתבתי לה שבדר''כ עושה את זה כחלק מתהליך מיתוג, אבל אשמח לשמוע מה הרעיון
שוחחנו והיא סיפרה לי על הרעיון שלה:
מגזין דיגיטלי לפרסום יחידות דיור ודירות להשכרה בלבד, כולל תמונות, לציבור החרדי.
למה צריך דבר כזה? הרי יש יד2!
כי לא לכל הציבור יש גישה ליד2 - יש חלקים גדולים בעלי מייל בלבד,
שהמקומון השכונתי לא מספק אותם.
וכי לא תמיד בעלי יחידות מפרסמים אותן ביד2 מטעמים מובנים
למחפשי הדירות יוצאת הנשמה
במקומונים המודעה קצרה ותמציתית, ובלי תמונות, וזה נורא מסבך את תהליך הבירור. המחפשים צריכים להתקשר ולבקש פירוט ותמונות – או שהולכים לראות ומבזבזים המון זמן על הצעות לא מתאימות.
מטפסים אלפי גרמי מדרגות, מתאמים שוב ושוב זמן לראות את הדירה, באים ונתקלים בדירה קטנה מידי, גדולה מידי, חשוכה מידי, מוארת מידי, מזעזעת מידי.
גם המשכירים חוטפים כאב ראש
טלפונים, שיחות, שאלות, יש מזגן? אין מזגן? יש חלונות? אתה יכול לשלוח תמונה? לא הגיע, אפשר למייל אחר? מתי אפשר לבוא לראות? היום? מחר? אפשר בשתיים בלילה? אפשר בשבע בבוקר? זה בכניסה ה' או ז'? המחיר כולל ארנונה ומים וחשמל וביוב ומנקה פעם בשבוע? לא? למה לא?
אפרת רצתה לשבת בדיוק על הנקודה הזאת ולפתור את שני הכאבים יחד. לתווך באופן יעיל בין המשכירים לשוכרים, לחסוך לשניהם טרטורים ועצבים, ולהביא לסגירה מהירה של דירות.
אז נפגשנו לשיחת אסטרטגיה מעניינת בה בדקנו את הרעיון, חשבנו על דרכים כדי לקדם אותו, ובנינו תוכנית פעולה. אפרת רצתה מאד שאופי המיזם יהיה קליל ומגניב, שהמגזין יהיה מלווה בתוכן מעבר לדירות נטו (שיווק באמצעות תוכן - אחת השיטות הטובות כידוע) ושהקו העיצובי יהיה מקצועי, אבל ידידותי ונעים.
התחלנו עם אסטרטגיה: סקרים וחקר שוק
ובהם שמענו מקרוב על הכאב של מחפשי הדירות, שמבזבזים כל כך הרבה אנרגיות וזמן על חיפושים עקרים. קיבלנו הרבה תגובות כמו "הלוואי שתצליחו לעשות שינוי בשוק הדירות, המצב ממש מחפיר" שעזר לנו להבין שהמיזם של אפרת נצרך באמת.
לצד ההתקדמות של תהליך המיתוג, השם שלח לאפרת יועצת עסקית מעולה וידועה, שליטשה את הכיוונים שחשבנו עליהם לכדי משהו מובנה ויציב.
המשכנו לקופי: איך בוחרים שם למיזם כזה?
היו לנו התלבטויות קשות לגבי השם. בהתחלה חשבנו ללכת על משהו קליל, מגניב וניטרלי, אבל היועצת של אפרת דייקה אותנו בחכמה, ואמרה שחשוב להסביר לקהל שלא מדובר במשרד תיווך או במשהו המוני.
אנחנו רוצים לתת את ההרגשה שמדובר באנ"ש! שהקהל יבין שזה שפיגלמן ההוא שמתפלל לידו בשטיבלך. החברה'מן שמנייס בחוץ ויודע איזו דירה התפנתה ולמי, זה שאוהב לעזור לכולם
ולכן גם השפה הגרפית לא אמורה להיות מהממת ומתוחכמת, אלא מאד בגובה העינים.
אז נשארנו עם שם המשפחה שפיגלמן, כתבנו סלוגן קצר וקליט: למצוא דירה מהבית, והתחלתי סקיצות ללוגו.
האמת, היו לי חששות בהתחלה
כי אפרת במקצועה המקורי היא גם מעצבת גרפית. מי שניסתה פעם לעצב למעצבת יודעת שמדובר בסיוט
גמני נכוויתי בזה פעם, ולכן היססתי מאד אם לקחת את העבודה הזו או לא. אפרת הבטיחה שהיא אוהבת את העיצוב שלי כמו שהוא – ואכן ההבטחות התקיימו
התהליך היה קל ומהיר באופן מפתיע.הצבעוניות נבחרה מראש - כחול שיתן את היציבות המקצועית, וצהוב נעים שיאזן ויתן טאצ' אנושי. גם הפונטים היו לי דיי ברורים, אז הסקיצות לא היו שונות בהרבה זו מזו כמו שבדר''כ אני יוצרת.
קצת טעימות מהתהליך:
אפרת עפה על הלוגו עם המפתח - כמה פשוט ככה מדויק,
דייקתי אותו וליטשתי,
וזה הלוגו הנבחר:
משם אפרת כבר המשיכה בעצמה לעצב את שאר החומרים הנדרשים – מודעות, דפי נחיתה, המגזין עצמו כמובן,
וסרטון מגניב שיצרה כרמית אלמן.
מחר המגזין הראשון יוצא לאור! וזה רגע משמח ומרגש מאד. לראות שאשכרה,
יש אנשים שמצליחים להגשים חלומות ועושים עם עצמם משהו.
וחייבת להגיד שלא תמיד מדובר באנשי עשייה. אפרת למשל, כל הזמן אמרה לי:
"יש לי מלא רעיונות, אבל אני לא בנאדם כזה יוזמתי... זה לא אני כל השיווק הזה...
צריך בכלל להביא מישהו שיעשה לי את המכירות..."
ובסוף היא עושה את הכל כמו גדולה, תותחית אמיתית.
תפסיקו להאמין לדברים שהיו נכונים אולי לפני עשר ועשרים שנה. גדלנו, השתנינו, אפשר לבחור מחדש.
