הנושאים החמים
הנושאים החמים
לחם זה מאכל משמעותי ביהדות.
אנחנו נוהגים להתייחס אליו בחרדת קודש.
לא כדאי לזרוק לחם, עדיף לכסות בשני כיסויים ולהניח בפח בכבוד.
הברכה על הלחם פוטרת את כל הברכות.
הלחם אוכל מרכזי.
עד ערב פסח.
ככל שפסח מתקדם, הולך מפלס החרדה ומתגבר.
והלחם – המאכל הקדוש – הופך לאויב מספר 1.
כל פירור, כל חשיבה אולי היה כאן פירור, הופך אותנו לפקעת של עצבים.
*
הלחם ישאר מאכל משמעותי גם אחרי פסח, אנחנו בחרנו להתייחס אליו ככה כי התורה ציוותה לבער את החמץ, ולקדש את המצה.
*
אנחנו בוחרים איך להתייחס לכל דבר, אנחנו עושים יחסי ציבור לכל דבר.
כשהייתי ילדה, גדלתי לתוך רגשי נחיתות בגלל המראה שלי, היום אני גאה בעצמי.
האם השתניתי?
החשיבה שלי השתנתה! עשיתי לעצמי יח"ץ שאני בסדר.
*
גדלתי לתוך מציאות של עולם שקידש דברים מסוימים, וזלזל בדברים אחרים.
אם אתה:
נראה טוב, יש לך ביטחון עצמי, באת מהמגזר הנכון, אתה בריא מנטלית ונפשית, יש לך כסף, יש לך עבודה מכובדת או אתה מקורב למישהו מכובד – אתה שווה.
אם אתה נעדר מהדברים הנ"ל – אתה סוג ב'.
בחודשים האחרונים, בגלל הספר "סדר הפוך" חיפשתי דרכים לשווק את הספר (וגם את עצמי). ומצאתי בסיעתא דשמיא איש יח"ץ שהסכים לשווק אותי.
הוא בא מהמגזר ה'אחר', יש לו השפעה, יש לו הרבה דברים שאין לי.
אודה ולא אבוש - חששתי שכשהוא יבין 'מי אני' - הכוונה שהוא יראה עד כמה אין לי כלום - לא כסף או מעמד, שהוא ישמע שאני מתמודדת נפש ועוד חרדית - הוא יחליט שלא מתאים לו לייצג אותי.
הופתעתי לטובה. היחס נותר מקצועי ומכבד. מדהים!
שלחתי לו השבוע ארגז עם הספרים שלי, לבקשתו, כי חלק מעבודת היח"ץ זה לשלוח את הספר לסוקרים ולעיתונאים, והוא התקשר מקודם והביע את התפעלותו מהספר.
"תשלמי לי מעט כסף כי אמרת לי שאין לך, אני בא מתוך נקודה שאומרת: אני יכול, יש לי אפשרות, לך אין, למה שלא אעזור לך?" אמר, "אבנה לך תיכף תוכנית עבודה, ואשלח בין השאר את הספרים להפצה בתל אביב".
"אין לי כרגע כסף לשלם עבור הדפסת ספרים נוספים", הבהרתי.
והוא אמר: "זה בסדר, גם ככה לוקח הרבה זמן עד שהם עונים תשובה".
הודיתי לו, אמרתי: "אתה שליח של בורא עולם".
והוא ענה: "גם אני נתקל לפעמים ב'שליחים', כמו שאת קוראת לזה."
מדובר בעיתונאי, אולי שמאלני, חילוני, שיש לו טענות קלאסיות על חרדים, כנראה שאדם הכי לא קשור לעולם החרדי .
*
"הספר נראה ממש טוב, עברתי עליו קצת מלמעלה, אקרא את הספר ואכתוב סקירה, זה יכול לקדם אותו"... התגובה הזו הוכיחה לי שוב פעם, בפעם האלף אולי, שיש אנשים טובים בעולם.
סיפרתי לו את המשל הנ"ל על הלחם והחמץ, ואיך זה נראה לי קשור לעבודת היח"ץ שלו.
ואם מעניין אתכם מה שמו, אשלח לו קישור לפוסט הזה ואבקש אישור לכתוב כאן את פרטיו, לתועלת הכלל.
בינתיים חשוב לציין שמדובר באדם, בן אנוש, יהודי עם רצון לקדם דברים בעולם.
וזה מאוד יפה וראוי לשבח, לדעתי.
אנחנו נוהגים להתייחס אליו בחרדת קודש.
לא כדאי לזרוק לחם, עדיף לכסות בשני כיסויים ולהניח בפח בכבוד.
הברכה על הלחם פוטרת את כל הברכות.
הלחם אוכל מרכזי.
עד ערב פסח.
ככל שפסח מתקדם, הולך מפלס החרדה ומתגבר.
והלחם – המאכל הקדוש – הופך לאויב מספר 1.
כל פירור, כל חשיבה אולי היה כאן פירור, הופך אותנו לפקעת של עצבים.
*
הלחם ישאר מאכל משמעותי גם אחרי פסח, אנחנו בחרנו להתייחס אליו ככה כי התורה ציוותה לבער את החמץ, ולקדש את המצה.
*
אנחנו בוחרים איך להתייחס לכל דבר, אנחנו עושים יחסי ציבור לכל דבר.
כשהייתי ילדה, גדלתי לתוך רגשי נחיתות בגלל המראה שלי, היום אני גאה בעצמי.
האם השתניתי?
החשיבה שלי השתנתה! עשיתי לעצמי יח"ץ שאני בסדר.
*
גדלתי לתוך מציאות של עולם שקידש דברים מסוימים, וזלזל בדברים אחרים.
אם אתה:
נראה טוב, יש לך ביטחון עצמי, באת מהמגזר הנכון, אתה בריא מנטלית ונפשית, יש לך כסף, יש לך עבודה מכובדת או אתה מקורב למישהו מכובד – אתה שווה.
אם אתה נעדר מהדברים הנ"ל – אתה סוג ב'.
בחודשים האחרונים, בגלל הספר "סדר הפוך" חיפשתי דרכים לשווק את הספר (וגם את עצמי). ומצאתי בסיעתא דשמיא איש יח"ץ שהסכים לשווק אותי.
הוא בא מהמגזר ה'אחר', יש לו השפעה, יש לו הרבה דברים שאין לי.
אודה ולא אבוש - חששתי שכשהוא יבין 'מי אני' - הכוונה שהוא יראה עד כמה אין לי כלום - לא כסף או מעמד, שהוא ישמע שאני מתמודדת נפש ועוד חרדית - הוא יחליט שלא מתאים לו לייצג אותי.
הופתעתי לטובה. היחס נותר מקצועי ומכבד. מדהים!
שלחתי לו השבוע ארגז עם הספרים שלי, לבקשתו, כי חלק מעבודת היח"ץ זה לשלוח את הספר לסוקרים ולעיתונאים, והוא התקשר מקודם והביע את התפעלותו מהספר.
"תשלמי לי מעט כסף כי אמרת לי שאין לך, אני בא מתוך נקודה שאומרת: אני יכול, יש לי אפשרות, לך אין, למה שלא אעזור לך?" אמר, "אבנה לך תיכף תוכנית עבודה, ואשלח בין השאר את הספרים להפצה בתל אביב".
"אין לי כרגע כסף לשלם עבור הדפסת ספרים נוספים", הבהרתי.
והוא אמר: "זה בסדר, גם ככה לוקח הרבה זמן עד שהם עונים תשובה".
הודיתי לו, אמרתי: "אתה שליח של בורא עולם".
והוא ענה: "גם אני נתקל לפעמים ב'שליחים', כמו שאת קוראת לזה."
מדובר בעיתונאי, אולי שמאלני, חילוני, שיש לו טענות קלאסיות על חרדים, כנראה שאדם הכי לא קשור לעולם החרדי .
*
"הספר נראה ממש טוב, עברתי עליו קצת מלמעלה, אקרא את הספר ואכתוב סקירה, זה יכול לקדם אותו"... התגובה הזו הוכיחה לי שוב פעם, בפעם האלף אולי, שיש אנשים טובים בעולם.
סיפרתי לו את המשל הנ"ל על הלחם והחמץ, ואיך זה נראה לי קשור לעבודת היח"ץ שלו.
ואם מעניין אתכם מה שמו, אשלח לו קישור לפוסט הזה ואבקש אישור לכתוב כאן את פרטיו, לתועלת הכלל.
בינתיים חשוב לציין שמדובר באדם, בן אנוש, יהודי עם רצון לקדם דברים בעולם.
וזה מאוד יפה וראוי לשבח, לדעתי.
