שיתוף הפסקנו להשתמש בקלישאות. התחלנו לחלום!

[רבינו מנחם]

אני זוכר את הצביטה הראשונה שקיבלתי מהדוד הירושלמי שלי.

"נו, רבינו מנחם, מה החלום שלך?"

אז, במבט של ילד בן שש, לא כ"כ הבנתי על מה הוא מדבר.

החלום שלי? הוא הרי משתנה מלילה ללילה, בהתאם לפלייליסט של המלאך...

אבל מאז גדלתי קצת,

והבנתי שלכל אחד יש חלום.

לפעמים חלום ענק, לפעמים משהו נקודתי.


זו הסיבה, שכשקיבלתי את שיחת הטלפון הראשונה מ'תומכי שבת', קופת הצדקה של הר נוף

לקראת מגבית 'קמחא דפסחא',

ידעתי שהגיע הזמן להגשים חלום.
*

טוב, כמה מילים על 'קמחא דפסחא'.

מדובר במוצר שקשה לשווק אותו, מהצד הנותן כמובן.

ולא כי עמישראל היקר לא אוהב לתרום. הפוך...

אז למה קשה? כי עמישראל כבר רגיל לקמפיינים מכל הסוגים

בטח בהקשר של קמחא דפסחא

כבר הבנו שאם לא נתרום להם יהיה להם 'מכת חושך'

ושצריך 'לסדר אותם' לקראת החג

וש'מה נשתנה הלילה הזה - שבלילה הזה כולנו תורמים'

בלי להיות ציני, אני חושב שכל מילות ההגדה הרלוונטיות כבר נוצלו לטובת קמפיינים של קמחא דפסחא

הבנו שצריך לצאת מהקופסה.

ואז הגענו לַחֲלוֹם...
*

הלכנו על קמפיין של הגשמת חלומות, מסוג קצת אחר...

הפקנו קטלוג חלומות מרשים, עם סטייל קצת אמריקאי (דמויות וכו'),

תוך כדי שאנחנו משלבים ידיים בין יענקי קרישבסקי האגדי -

למר וינטרניץ מסטודיו 'משולש', אגדי גם הוא.

על הכתיבה, עבדכם הנאמן.

המסר? לכל אחד יש חלום:

למשפחות העניות יש חלום לקבל פסח כהלכתו -

ולנו? מה החלום שלנו?

מה אנחנו אוהבים לתת?

ביגוד או מזון?

כסף מזומן או תווי קנייה?

פינוק לאבא - או לאמא שעובדת קשה?

*

כאן אני חייב להשחיל איזו מילה על תומכי שבת.

מתברר, שמדובר בקופה שכונתית שהתושבים פשוט אוהבים לתרום לה...

ויש לזה סיבה. הבולדוזרים שעומדים בראש העמותה, לא מפסיקים לחשוב מחוץ לקופסה -

ומביאים בכל פעם שיאים חדשים של נתינה...
*

אז חברים, זו היתה הצצה קלה למה שהתרחש בהר נוף הירושלמית בערב פסח

שנסכם? היה קמפיין חלומי. בהחלט...

 

[יענקל בעל עגלה]

במילה!
מדהים!