הנושאים החמים
הנושאים החמים
יואל ארלנגר - קקטוס
אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
רחוב פושקינה היה הומה אדם וסוער, ערב ראש השנה, ואלפי אנשים פילסו את דרכם בכאוס הזה, גוררים אחריהם מזוודות ותיקים.
אנשים אחרים, עשירים יותר, או חלושי כח, ציוו לסבלים האוקראינים לגרור את המטלטלים שלהם בעגלות מאולתרות, והלכו בעקבותם כמנהג בעלי בתים חשובים, מוודאים שאף חבילה לא נופלת מהעגלה.
משה חיים ומתנאל צעדו ברחוב, עייפים אך מחייכים.
בחצר קטנה בסמטה צדדית הם ראו את השלט הגדול מקבל את פניהם, ובחור אדמוני מלא זקן ופאות, עמד בפתח וקיבל אותם בחיבוק.
בתוך הלב בערה אש, ובחדר מיני מזונות וספרים פזורים על שולחנות, שיחות חברים וקריאת תהילים מילאו את החלל, אחרים סחבו מזרונים וחילקו שתיה.
משה חיים הוא אברך חצי יום ברכסים, וחצי יום מתכנת ביקנעם, הוא ספרדי, למד בקול תורה ובמכללה החרדית, אוכל מחפוד ועטרה, ויום אחד בלילה הוא ישב עם הטלפון וצפה בסטטוסים, הוא היה אומר לאשתו שזה מרגיע אותו לראות את החיים המושלמים של האחרים, ולא היה ממש עם מי לדבר.
פתאום קפץ לו איזה ססטוס של חבר מהעבודה, הוא הכיר אותו כחרדי לשעבר, מודרני, חובש ג'ינס ומותגים. החבר שם בסטטוס קישור לאיזה ארגון, נהר דעה קראו לו.
סתם מסקרנות הוא לחץ על הקישור.
לקחו לו כמה ימים טובים עד שהוא החליט להצטרף לקבוצה הוירטואלית שהוא מצא שם.
הוא אהב מאוד את תורת רבי נחמן, ואפילו היה קורא מדי פעם תיקון הכללי, ומקשיב לשירים של עדי רן.
אבל לא מעבר לזה, הוא לא העז לצלול לזה יותר מדי, החברה שמסביב גם לא היו כל כך פתוחים לראות אותו מתחיל ללמוד ליקוטי מוהרן, אז הוא זנח קצת את העניין.
אבל עכשיו פתאום נפתחו לו המעיינות.
הוא יכל לנסוע ברכב ולהקשיב להרב ארז משה דורון, הוא יכל להתכתב בווטסאפ עם הרב עופר גיסין, הוא קיבל תמיכה יומיומית מקבוצת חברים מהציבור החרדי והדתי, ששיתפו קשיים התלבטויות ובעיות, וקיבלו מענה מרבנים אמיתים ונגישים.
ופעם בחודש הוא היה נוסע למפגש, שומע שיעורים, סדנאות, וקומזיצים עמוקים ומרוממים, שהעניקו לו שמחה ומשמעות לחיים.
את מתנאל הוא פגש בכנס אזמרה, מתנאל בכלל היה חקלאי, גר בעפרה וכל היום היה עסוק שם בכרם הגפנים שטיפל בה, הוא סתם ראה מודעה בבית הכנסת, והחליט לקנות כרטיס.
כמה שיערום והופעות מרגשות הספיקו לו בשביל להבין שאת מה שהוא חיפש כל ימיו, הוא יכול למצוא כאן אצלו, בבית, בכרם.
במקום להעביר את הזמן בכרם בשיחות על פוליטיקה, וה אהתחיל להתבודד, מדבר עם השם בצורה הכי פשוטה שיש.
היה לו פתאום רב, אחרי הרבה שנים שהוא לא היה מסתכל לכיוון של האנשים האלה עם הזקנים והפאות, משהו בו נפתח, והוא הפך לאיש הכי מתוק באזור, נכון שלא היה לו שטיבל או קהילה, אבל היו לו מפגשים חודשים ושיחות חברים בזום, שעזרו לו לפתור ולהיפטר מהמשקעים הנפשיים שלו, אלה שגרמו לו להתרחק מהשם.
אבל פעם בחודש לא הספיק לו, הוא רצה להגיע לעוד אנשים כמוהו, אנשים שלא שייכים לאיזו קהילת ברסלב, אנשים שרוצים לטעום מהאור של רבנו הקדוש עוד לפני שהם מתחילים לגדל פאות וזקן, אנשים מתקרבים כאלה.
אבל המשאבים של נהרדעה הם מוגבלים, כל כנס כמו אזמרה זה מאות אלפי שקלים, ולהגיע לאנשים דרך הרשת, צריך לשלם למארק צוקרברג ולביל גייטס הרבה כסף.
בגדול מה שהם עשו - זה לפתוח קמפיין צ'רדי קסום ואלגנטי, שמאפשר לכל אחד גם לתרום, וגם להיחשף לקהילה הוירטואלית הכי שמחה ברשת.
אם תעזרו להם, ודאי תזכו למצוות רבות, ולזיכוי הרבים שאין כמוהו.
כאן תורמים:
אנשים אחרים, עשירים יותר, או חלושי כח, ציוו לסבלים האוקראינים לגרור את המטלטלים שלהם בעגלות מאולתרות, והלכו בעקבותם כמנהג בעלי בתים חשובים, מוודאים שאף חבילה לא נופלת מהעגלה.
משה חיים ומתנאל צעדו ברחוב, עייפים אך מחייכים.
בחצר קטנה בסמטה צדדית הם ראו את השלט הגדול מקבל את פניהם, ובחור אדמוני מלא זקן ופאות, עמד בפתח וקיבל אותם בחיבוק.
בתוך הלב בערה אש, ובחדר מיני מזונות וספרים פזורים על שולחנות, שיחות חברים וקריאת תהילים מילאו את החלל, אחרים סחבו מזרונים וחילקו שתיה.
משה חיים הוא אברך חצי יום ברכסים, וחצי יום מתכנת ביקנעם, הוא ספרדי, למד בקול תורה ובמכללה החרדית, אוכל מחפוד ועטרה, ויום אחד בלילה הוא ישב עם הטלפון וצפה בסטטוסים, הוא היה אומר לאשתו שזה מרגיע אותו לראות את החיים המושלמים של האחרים, ולא היה ממש עם מי לדבר.
פתאום קפץ לו איזה ססטוס של חבר מהעבודה, הוא הכיר אותו כחרדי לשעבר, מודרני, חובש ג'ינס ומותגים. החבר שם בסטטוס קישור לאיזה ארגון, נהר דעה קראו לו.
סתם מסקרנות הוא לחץ על הקישור.
לקחו לו כמה ימים טובים עד שהוא החליט להצטרף לקבוצה הוירטואלית שהוא מצא שם.
הוא אהב מאוד את תורת רבי נחמן, ואפילו היה קורא מדי פעם תיקון הכללי, ומקשיב לשירים של עדי רן.
אבל לא מעבר לזה, הוא לא העז לצלול לזה יותר מדי, החברה שמסביב גם לא היו כל כך פתוחים לראות אותו מתחיל ללמוד ליקוטי מוהרן, אז הוא זנח קצת את העניין.
אבל עכשיו פתאום נפתחו לו המעיינות.
הוא יכל לנסוע ברכב ולהקשיב להרב ארז משה דורון, הוא יכל להתכתב בווטסאפ עם הרב עופר גיסין, הוא קיבל תמיכה יומיומית מקבוצת חברים מהציבור החרדי והדתי, ששיתפו קשיים התלבטויות ובעיות, וקיבלו מענה מרבנים אמיתים ונגישים.
ופעם בחודש הוא היה נוסע למפגש, שומע שיעורים, סדנאות, וקומזיצים עמוקים ומרוממים, שהעניקו לו שמחה ומשמעות לחיים.
את מתנאל הוא פגש בכנס אזמרה, מתנאל בכלל היה חקלאי, גר בעפרה וכל היום היה עסוק שם בכרם הגפנים שטיפל בה, הוא סתם ראה מודעה בבית הכנסת, והחליט לקנות כרטיס.
כמה שיערום והופעות מרגשות הספיקו לו בשביל להבין שאת מה שהוא חיפש כל ימיו, הוא יכול למצוא כאן אצלו, בבית, בכרם.
במקום להעביר את הזמן בכרם בשיחות על פוליטיקה, וה אהתחיל להתבודד, מדבר עם השם בצורה הכי פשוטה שיש.
היה לו פתאום רב, אחרי הרבה שנים שהוא לא היה מסתכל לכיוון של האנשים האלה עם הזקנים והפאות, משהו בו נפתח, והוא הפך לאיש הכי מתוק באזור, נכון שלא היה לו שטיבל או קהילה, אבל היו לו מפגשים חודשים ושיחות חברים בזום, שעזרו לו לפתור ולהיפטר מהמשקעים הנפשיים שלו, אלה שגרמו לו להתרחק מהשם.
אבל פעם בחודש לא הספיק לו, הוא רצה להגיע לעוד אנשים כמוהו, אנשים שלא שייכים לאיזו קהילת ברסלב, אנשים שרוצים לטעום מהאור של רבנו הקדוש עוד לפני שהם מתחילים לגדל פאות וזקן, אנשים מתקרבים כאלה.
אבל המשאבים של נהרדעה הם מוגבלים, כל כנס כמו אזמרה זה מאות אלפי שקלים, ולהגיע לאנשים דרך הרשת, צריך לשלם למארק צוקרברג ולביל גייטס הרבה כסף.
בגדול מה שהם עשו - זה לפתוח קמפיין צ'רדי קסום ואלגנטי, שמאפשר לכל אחד גם לתרום, וגם להיחשף לקהילה הוירטואלית הכי שמחה ברשת.
אם תעזרו להם, ודאי תזכו למצוות רבות, ולזיכוי הרבים שאין כמוהו.
כאן תורמים:
