סיפור בהמשכים מאפלה לאורה

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
אשמח לביקורת, הערות והארות

בס"ד

הוא היה רק ילד קטן. חלק קטן מרוסיה הענקית. מאלפי ילדי הפנימיה. ילד אחד מתוך מאה תלמידי הכיתה שלו. עוד ילד חסר שם.

בדבר אחד הוא היה שונה. בולט. בכל פעם שבה היה צריך לשמור על הזמנים, הוא לא היה. הוא היה מאחר תמיד.

בכל ערב, כאשר היה צריך להפסיק לשחק, ולגשת למלתחות על מנת להתארגן לשינה - תמיד המדריך נאלץ להגיע עם המקל המאיים שלו כדי שיורי הנפחד יברח במהירות ויתחיל להתארגן לשינה.

כאשר הוא הגיע לאזור המלתחות, הוא תמיד היה ריק, וכך הוא תמיד התארגן לבד. ילד קטן שעושה הכל בעצמו. ורק כאשר הופסקה זרימת המים, הוא היה יוצא מהמקלחת, ממהר למיטתו בתוך אולם השינה הגדול. שערו החלק, הבהיר, נוטף מים קרים. הוא התעטף בשמיכה הדקה, שיניו נקשו מקור, ועצם את עיניו הקטנות, אוגר כח ליום נוסף של מאבקים בלתי פוסקים.

בבוקר, כל הילדים קמו עם זריחת השמש, ורק יורי ישן, עד שהגיע המדריך עם הפעמון הגדול, המרעיש, שמעיד שבעוד חמש דקות בלבד, עליהם להיות בחדר האוכל, שם הם קיבלו את ארוחתם היחידה עד לשעת צהרים מאוחרת.

יורי, שרק התעורר קפץ ממיטתו, עיניו הבהירות, היפות, סרקו במהירות את החדר, מחפשות את בגדיו בתוך הבלאגן מסביב. הוא מצא אותם רק כאשר כל הילדים יצאו מהאולם, והשקט שב לשרור במקום.

הוא לבש במהירות את הבגדים האפורים, הישנים של המוסד, ורץ במהירות לחדר האוכל רק כדי לראות את המדריך סוגר אחריו את החדר הריק.

לכיתה הוא נכנס רק אחרי שנאלץ לפנות למנהל לקבל אישור כניסה לכיתה.

כך הוא התנהל כל יום, מורעב, בודד, ועצוב.

באחד הימים, בו הוא הגדיל לעשות, והגיע לכיתה רק באמצעו של השיעור הראשון, הוא הגיע לכיתה, ידו האוחזת בידית מזיעה. הוא נעצר, מנסה למתן את הלמות ליבו. וניכנס לכיתה.

עיניו התרחבו בהפתעה שבמרכז הכיתה עמד מפקח מטעם אמא רוסיה, ובחן את ידיעותיהם של חבריו.

לשמע הרעש המפקח הסתובב, מגלה ילד קטן ,חיוור ורזה עומד בפתח הכיתה. ידיו רעדו, ועיניו הביעו את כל הפחד שבעולם.

הוא פנה ליורי המסכן, והחל להרצות לו על חשיבות המשמעת והשמירה על הזמנים, כשהמורה מצטרף לצעקות.

באותו רגע, תחת מבול הצעקת, ומול עיניהם המרחמות של חבריו לכיתה, משפט אחד חזר בראשו של יורי שוב ושוב:

"אני לא מאחר יותר. לעולם."
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
תודה רבה!
בעיקרון ממש בא לי, אבל עדיין אין לי רעיון איך להמשיך:)
אולי בהמשך...;)
בעיקרון כתבתי את זה לחברה שהחליטה שהיא צריכה לשון בזמן... ; )
ביקורת אין?:unsure:
 
נערך לאחרונה ב:

מיהי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הקטע ממש טוב, כך שכנראה שאין הרבה מה לבקר...

אולי משהו קטן כי את ממש מבקשת:
הייתי מציעה להחליף למילה יותר אגרסיבית, כדי שיתאים יותר למה שכתבת בהמשך: "כשהמורה מצטרף לצעקות" ו "תחת מבול הצעקות". מהמילה "להרצות" נשמע כאילו המפקח דיבר במתינות ובדרמטיות. אולי "והחל להטיח בו..."
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הקטע ממש טוב, כך שכנראה שאין הרבה מה לבקר...

אולי משהו קטן כי את ממש מבקשת:

הייתי מציעה להחליף למילה יותר אגרסיבית, כדי שיתאים יותר למה שכתבת בהמשך: "כשהמורה מצטרף לצעקות" ו "תחת מבול הצעקות". מהמילה "להרצות" נשמע כאילו המפקח דיבר במתינות ובדרמטיות. אולי "והחל להטיח בו..."
צודק.
אני אשנה אצלי.
תודה!
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
כתבתי עכשיו
ושוב, אשמח לביקורת!!


בס"ד



אם משהו היה אומר לו שבוע שעבר שהוא יחזור לאיחורים הקבועים והמרגיזים האלה, הוא לא היה מאמין לו. אבל עובדה. שבוע אחרי שקיבל החלטה כזו, הוא כבר אחר בקביעות לשינה, לארוחות, ולכל דבר אחר, חוץ מהשיעורים. פחד קטן ובלתי נשלט גרם לו לקום יחד עם כולם אפילו שהלך לישון אחריהם, ולהתלבש במהירות. כך הוא גם לא הפסיד את ארוחת הבוקר.

אבל היום זה נגמר, היום הוא פשוט לא היה מסוגל לפקוח את עיניו ולהצטרף לשאר חבריו הרעננים שהתנהלו בחדר.

הוא לא קם גם כשהפעמון צלצל, וגם לא כשחבריו ניסו להעיר אותו בהוראת המדריך, ולכן הופתע לקום ולגלות את עצמו רטוב עד לשד עצמותיו ממים קרים, כשהמדריך עומד מעליו עם כוס ריקה ושאר חבריו מצחקקים סביבו.

לאחר שקפץ ממיטתו, החל המדריך לזרז את חבריו לרוץ לחדר האוכל. כשהחדר היה ריק הוא פנה אל יורי, כשבעיניו כל הכעס שבעולם. "אתה לא יודע מה זה להזדרז?" צעק "עוף להתלבש ורוץ מיד אחר כך לכיתה, בלי לנסות בכלל לעבור בחדר אוכל. תיזהר אם לא," המשיך בצעקותיו "אם יורידו לי אפילו רבע רובל מהמשכורת, אתה תהיה זה שיפסיד מזה, ובגדול."

יורי הנפחד התלבש במהירות, שיניו נוקשות מקור, ועיניו דומעות.

הוא מיהר לכיתה, כשהגיע הספיק לראות את הדלת נסגרת מאחורי גבו של המורה.

מתנשף הוא נעצר, ניגב בגב ידו את אגלי הזיעה ממצחו, והסדיר את נשימותיו לפני שנקש קלות על דלת הכיתה ופתח אותה, מולו עמד לא פחות מהמורה ניקולאי, המורה הקשוח ביותר בפנימייה.

המורה הביט בו במבט שמל שנאה "שוב אתה מאחר?" אמר בקולו הנוקשה "יהודון." התיז בבוז. הוא הסתובב בזעם לשולחנו, ופתח את המגירה. יורי הנפחד התכווץ עוד יותר לפינתו, יודע טוב מאד כי אי אפשר להזיז את המורה מדעתו. חבריו הביטו בו במבטים מרחמים כאשר הוציא המורה את הסרגל הענק ופנה ליורי.

"הושט לי את ידך, יורי." אמר בכעס עצור.

יורי, שהבין כי כלתה אליו הרעה, עצם את עיניו, מפחד לראות את החיה שבעיני המורה, והושיט את כף ידו הרועדת.

המורה הביט בילדון הנפחד, נהנה להוכיח את עליונותו. לאט הוא קרב את סרגלו הענק לידו הרועדת של יורי.

דממה שררה בכיתה בשעה שהמורה העביר את סרגלו על ידו הקטנה של יורי, ורק יפחותיו השקטות של יורי קרעו את הדממה.

וזהו, עכשיו הוא כאן, מחוץ לכיתה, יושב על הרצפה וממתין במתח לסיום השיעור, כפי הוראתו של המורה.

יד נוגעת בכתפו, אבל הוא לא זז, ממשיך לבהות על המשך המסדרון בעניים חלולות.

"יורי" הוא קופץ, זה סאשה, אחיו הגדול, איך הוא ידע לבוא בדיוק עכשיו?

"יורי" סאשה חוזר שוב, קולו רך, ומתיישב לידו על הרצפה "מה קרה? למה אתה מחוץ לכיתה?"

הוא מפנה את ראשו לעבר סאשה, והלה נרתע, עיניו דומעות, אך מבען בוער. אש ומים מתערבבים בעיניו של אחיו הקטן, ומשהו בשילוב הזה מרתיע אותו.

"המורה ניקולאי הוציא אותי" הוא אמר מראה לו את ידו, "כי שוב איחרתי לשיעור שלו."

סאשה נבעת, ידו של יורי מלאה בדם, הוא נבהל, רק הפחד מההשפלה כאשר מאחרים לשיעור של המורה ניקולאי גורם לחבריו לציית לו, אבל הסרגל? רק כאשר התלמיד חוצה את כל הקוים האדומים הוא משתמש בו. איך יורי הגיע למצב הזה?

הוא הסתכל שוב על פניו של יורי, ויורי, ששם לב למבטו לחש לו: "אני עוד אעזוב את הפנימיה הזאת, אתה תראה, אני אצא לעבוד, ואחר כך אלמד מקצוע טוב" קולו רעד "והמורה ניקולאי, המדריך, שאר הצוות עוד יתחננו אלי שאני אספר איך הם אהבו אותי, אבל אני אספר לכולם רק איך הם אכזריים," הוא המשיך, מתאמץ לשמור על קול נמוך, "אני אספר איך הם שנאו אותי, ואיך הם קראו לי טיפש פעם אחר פעם, רק אתה עוזר לי תמיד."

הוא סיים את דיבורו והשתתק, שם לב לכך שסאשה בוחן אותו במבט מפוקפק, "אתה לא תצליח," אמר לו, "במקום זה תנסה להיות ילד טוב, אתה יודע" הוא אמר, משתדל לשוות לקולו גוון קסום, "בעוד חצי שה אני אצא מהפנימייה, ובעוד שלוש שנים, כשאני אהיה בן עשרים, אני אוכל להיות אפוטרופוס עליך."

יורי הביט בו והנהן. "עכשיו בוא איתי למרפאה, נבקש שיחבשו את ידך" אמר סאשה בקול האח הגדול שלו.

יורי פסע אחריו, מהורהר, שוכח לגמרי מציוויו של המורה להמתין לו מחוץ לכיתה. הם נכנסו למרפאה, ויורי נתן לאח השתקן לחבוש את ידו.

לאחר שיצאו מהמרפאה ונפרדו, הגיע יורי לכדי החלטה. הוא יברח מהפנימייה, אבל עוד חצי שנה, אחרי שסאשה יעזוב את הפנימייה, כך גם יהיה לו לאן ללכת.
 

2u2

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
עריכה תורנית
עימוד ספרים
תודה רבה!
בעיקרון ממש בא לי, אבל עדיין אין לי רעיון איך להמשיך:)
אולי בהמשך...;)
בעיקרון כתבתי את זה לחברה שהחליטה שהיא צריכה לשון בזמן... ; )
ביקורת אין?:unsure:
בגלל שאין המשך, הסיום מאד בנאלי. אני במקומו הייתי שורף את המועדון, ככה להתחיל להתנהג יפה מהרגע להרגע?
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בגלל שאין המשך, הסיום מאד בנאלי. אני במקומו הייתי שורף את המועדון, ככה להתחיל להתנהג יפה מהרגע להרגע?
כמו שכתבתי, חברה שלי ביקשה שאני אכתוב לה משהו על שמירת הזמן.
אבל עכשיו המשכתי ודאגתי שהוא לא ימשיך להתנהג יפה.. ; )
אשמח לשמוע ביקורת גם על הפרק הזה
 
נערך לאחרונה ב:

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
כתבתי עכשיו
ושוב, אשמח לביקורת!!


בס"ד



אם משהו היה אומר לו שבוע שעבר שהוא יחזור לאיחורים הקבועים והמרגיזים האלה, הוא לא היה מאמין לו. אבל עובדה. שבוע אחרי שקיבל החלטה כזו, הוא כבר אחר בקביעות לשינה, לארוחות, ולכל דבר אחר, חוץ מהשיעורים. פחד קטן ובלתי נשלט גרם לו לקום יחד עם כולם אפילו שהלך לישון אחריהם, ולהתלבש במהירות. כך הוא גם לא הפסיד את ארוחת הבוקר.

אבל היום זה נגמר, היום הוא פשוט לא היה מסוגל לפקוח את עיניו ולהצטרף לשאר חבריו הרעננים שהתנהלו בחדר.

הוא לא קם גם כשהפעמון צלצל, וגם לא כשחבריו ניסו להעיר אותו בהוראת המדריך, ולכן הופתע לקום ולגלות את עצמו רטוב עד לשד עצמותיו ממים קרים, כשהמדריך עומד מעליו עם כוס ריקה ושאר חבריו מצחקקים סביבו.

לאחר שקפץ ממיטתו, החל המדריך לזרז את חבריו לרוץ לחדר האוכל. כשהחדר היה ריק הוא פנה אל יורי, כשבעיניו כל הכעס שבעולם. "אתה לא יודע מה זה להזדרז?" צעק "עוף להתלבש ורוץ מיד אחר כך לכיתה, בלי לנסות בכלל לעבור בחדר אוכל. תיזהר אם לא," המשיך בצעקותיו "אם יורידו לי אפילו רבע רובל מהמשכורת, אתה תהיה זה שיפסיד מזה, ובגדול."

יורי הנפחד התלבש במהירות, שיניו נוקשות מקור, ועיניו דומעות.

הוא מיהר לכיתה, כשהגיע הספיק לראות את הדלת נסגרת מאחורי גבו של המורה.

מתנשף הוא נעצר, ניגב בגב ידו את אגלי הזיעה ממצחו, והסדיר את נשימותיו לפני שנקש קלות על דלת הכיתה ופתח אותה, מולו עמד לא פחות מהמורה ניקולאי, המורה הקשוח ביותר בפנימייה.

המורה הביט בו במבט שמל שנאה "שוב אתה מאחר?" אמר בקולו הנוקשה "יהודון." התיז בבוז. הוא הסתובב בזעם לשולחנו, ופתח את המגירה. יורי הנפחד התכווץ עוד יותר לפינתו, יודע טוב מאד כי אי אפשר להזיז את המורה מדעתו. חבריו הביטו בו במבטים מרחמים כאשר הוציא המורה את הסרגל הענק ופנה ליורי.

"הושט לי את ידך, יורי." אמר בכעס עצור.

יורי, שהבין כי כלתה אליו הרעה, עצם את עיניו, מפחד לראות את החיה שבעיני המורה, והושיט את כף ידו הרועדת.

המורה הביט בילדון הנפחד, נהנה להוכיח את עליונותו. לאט הוא קרב את סרגלו הענק לידו הרועדת של יורי.

דממה שררה בכיתה בשעה שהמורה העביר את סרגלו על ידו הקטנה של יורי, ורק יפחותיו השקטות של יורי קרעו את הדממה.

וזהו, עכשיו הוא כאן, מחוץ לכיתה, יושב על הרצפה וממתין במתח לסיום השיעור, כפי הוראתו של המורה.

יד נוגעת בכתפו, אבל הוא לא זז, ממשיך לבהות על המשך המסדרון בעניים חלולות.

"יורי" הוא קופץ, זה סאשה, אחיו הגדול, איך הוא ידע לבוא בדיוק עכשיו?

"יורי" סאשה חוזר שוב, קולו רך, ומתיישב לידו על הרצפה "מה קרה? למה אתה מחוץ לכיתה?"

הוא מפנה את ראשו לעבר סאשה, והלה נרתע, עיניו דומעות, אך מבען בוער. אש ומים מתערבבים בעיניו של אחיו הקטן, ומשהו בשילוב הזה מרתיע אותו.

"המורה ניקולאי הוציא אותי" הוא אמר מראה לו את ידו, "כי שוב איחרתי לשיעור שלו."

סאשה נבעת, ידו של יורי מלאה בדם, הוא נבהל, רק הפחד מההשפלה כאשר מאחרים לשיעור של המורה ניקולאי גורם לחבריו לציית לו, אבל הסרגל? רק כאשר התלמיד חוצה את כל הקוים האדומים הוא משתמש בו. איך יורי הגיע למצב הזה?

הוא הסתכל שוב על פניו של יורי, ויורי, ששם לב למבטו לחש לו: "אני עוד אעזוב את הפנימיה הזאת, אתה תראה, אני אצא לעבוד, ואחר כך אלמד מקצוע טוב" קולו רעד "והמורה ניקולאי, המדריך, שאר הצוות עוד יתחננו אלי שאני אספר איך הם אהבו אותי, אבל אני אספר לכולם רק איך הם אכזריים," הוא המשיך, מתאמץ לשמור על קול נמוך, "אני אספר איך הם שנאו אותי, ואיך הם קראו לי טיפש פעם אחר פעם, רק אתה עוזר לי תמיד."

הוא סיים את דיבורו והשתתק, שם לב לכך שסאשה בוחן אותו במבט מפוקפק, "אתה לא תצליח," אמר לו, "במקום זה תנסה להיות ילד טוב, אתה יודע" הוא אמר, משתדל לשוות לקולו גוון קסום, "בעוד חצי שה אני אצא מהפנימייה, ובעוד שלוש שנים, כשאני אהיה בן עשרים, אני אוכל להיות אפוטרופוס עליך."

יורי הביט בו והנהן. "עכשיו בוא איתי למרפאה, נבקש שיחבשו את ידך" אמר סאשה בקול האח הגדול שלו.

יורי פסע אחריו, מהורהר, שוכח לגמרי מציוויו של המורה להמתין לו מחוץ לכיתה. הם נכנסו למרפאה, ויורי נתן לאח השתקן לחבוש את ידו.

לאחר שיצאו מהמרפאה ונפרדו, הגיע יורי לכדי החלטה. הוא יברח מהפנימייה, אבל עוד חצי שנה, אחרי שסאשה יעזוב את הפנימייה, כך גם יהיה לו לאן ללכת.
ביקורת?
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
חובה להמשיך!!!

הזכיר לי את אדמה פראית, לב של קרח, וכל הסיפורים של מ. קינן על רוסים... מרת, סוחף, ומשאיר טעם של עוד.

(מסתבר שבקטע הזה אתן דומות, כי הדבר הראשון שקינן כתבה לעיתונות, היה סיפור קצר לעיתון ילדים על רוסיה הקומוניסטית.).
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
חובה להמשיך!!!

הזכיר לי את אדמה פראית, לב של קרח, וכל הסיפורים של מ. קינן על רוסים... מרת, סוחף, ומשאיר טעם של עוד.

(מסתבר שבקטע הזה אתן דומות, כי הדבר הראשון שקינן כתבה לעיתונות, היה סיפור קצר לעיתון ילדים על רוסיה הקומוניסטית.).
תודה :)
ממש משמח לשמוע.
אני עכשיו באמצע לכתוב את ההמשך, רק שהוא לא פה...
אז מחר בעז"ה יהיה המשך.
 

מיהי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
כתיבה יפה מאד, ודמויות מתוקות ונוגעות ללב!

לדעתי אל תשאלי אם להמשיך או לא,
אם מתחשק לך וזה כיף לך לכתוב, פשוט תכתבי ותעלי...
מקסימום אם יימאס לך תעברי למשהו אחר...
אני בכל אופן אשמח להמשך: )

נ.ב. גם לי זה מאד מזכיר את לב של קרח
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
כתיבה יפה מאד, ודמויות מתוקות ונוגעות ללב!

לדעתי אל תשאלי אם להמשיך או לא,
אם מתחשק לך וזה כיף לך לכתוב, פשוט תכתבי ותעלי...
מקסימום אם יימאס לך תעברי למשהו אחר...
אני בכל אופן אשמח להמשך: )

נ.ב. גם לי זה מאד מזכיר את לב של קרח
תודה רבה!
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ע'

קכא עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי:קכב עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים:קכג עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ:קכד עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי:קכה עַבְדְּךָ אָנִי הֲבִינֵנִי וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ:קכו עֵת לַעֲשׂוֹת לַיי הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ:קכז עַל כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז:קכח עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי:
נקרא  4  פעמים

אתגר AI

חשיפה כפולה • אתגר 130

לוח מודעות

למעלה