(המשך ישיר ל-'מעולמו של גבר אומלל')
יום אחרי הצננת שתקפה אותי.
אני פוקח את עיני. לא מרגיש מי יודע מה... אבל די בסדר.
"דינה, אני מרגיש די בסדר" אני מעדכן את האישה שכבר קמה לפניי.
"מצוין! אני מכינה לך קפה". עונה, אצה רצה להכין.
"אני מיד מגיע!" אני אומר. מכניס את המדחום לפי. שנראה מה המצב. "וואו! שלושים ושמונה אחד!" אני פולט צעקה.
"אמרת שלושים ושמונה? אויש, עד שאמרת שאתה מרגיש יותר טוב!"
"לא, זה בסדר! אני הולך לתפילה ואתפלל בעזרת נשים שלא אדביק, אחר כך לעזרת נשים בכולל. הכל טוב! קטן עליי! בסדר אז לא מרגישים מי יודע מה..."
"וואו! מעריכה!"
---------------------
ובצהריים.
"אז איך היה בכולל?" שואלת האישה.
"בסדר גמור! החבר'ה איחלו רפואה שלמה. היה שטייגען!"
"כל הכבוד!"
"ואיך עבר עלייך" אני אומר מכניס את המדחום לפי.
"מצוין! אבל תקשיב אחת העובדו..."
"שלושים ושמונה שתיים! לה... ניקח אקמול ונלך לכולל. מה אמרת על אחת העובדות?"
"שנייה!" היא אומרת, מחטאת את המדחום ומכניסה אותו לפיה.
"גם את לא מרגישה טוב?"
"לא!" היא מוציאה את המדחום. "שלושים ותשע שתיים. פשוט נזכרתי שאתמול שלוימי הכניס את זה למים, המדחום תקול!"
יום אחרי הצננת שתקפה אותי.
אני פוקח את עיני. לא מרגיש מי יודע מה... אבל די בסדר.
"דינה, אני מרגיש די בסדר" אני מעדכן את האישה שכבר קמה לפניי.
"מצוין! אני מכינה לך קפה". עונה, אצה רצה להכין.
"אני מיד מגיע!" אני אומר. מכניס את המדחום לפי. שנראה מה המצב. "וואו! שלושים ושמונה אחד!" אני פולט צעקה.
"אמרת שלושים ושמונה? אויש, עד שאמרת שאתה מרגיש יותר טוב!"
"לא, זה בסדר! אני הולך לתפילה ואתפלל בעזרת נשים שלא אדביק, אחר כך לעזרת נשים בכולל. הכל טוב! קטן עליי! בסדר אז לא מרגישים מי יודע מה..."
"וואו! מעריכה!"
---------------------
ובצהריים.
"אז איך היה בכולל?" שואלת האישה.
"בסדר גמור! החבר'ה איחלו רפואה שלמה. היה שטייגען!"
"כל הכבוד!"
"ואיך עבר עלייך" אני אומר מכניס את המדחום לפי.
"מצוין! אבל תקשיב אחת העובדו..."
"שלושים ושמונה שתיים! לה... ניקח אקמול ונלך לכולל. מה אמרת על אחת העובדות?"
"שנייה!" היא אומרת, מחטאת את המדחום ומכניסה אותו לפיה.
"גם את לא מרגישה טוב?"
"לא!" היא מוציאה את המדחום. "שלושים ותשע שתיים. פשוט נזכרתי שאתמול שלוימי הכניס את זה למים, המדחום תקול!"
נערך לאחרונה ב: