פנאי בכל עת - ספוילרים

[אִיתַי]

[אגב, דבורהלה לא אמרה שהיא מחכה לשייע'לה עד תחיית המתים?]

זה מה שהפריע לי בזירה הזו של הספר.
שהיא אמרה שהיא מחכה לו, לתחיית המתים, והם יהיו שוב ביחד...
ופתאום היא חושבת להתחתן?!

 

[הפקות ומשחק]

לי אישית לא הפריע, אבל שמתי לב שהיא כתבה הרבה על תפיסת חב"ד מול הצבא, ואלו דעות שלא מתיישבות עם הדעות החרדיות כיום - אצל הליטאים, חסידים וספרדים (מכמה שאני מכירה..)

למה לא?
היא כתבה בפרוש שצבא זה אסור, שהם גוף שאסור לחרדים להתקרב לשם. לגבי החיילים זה משהו נפרד, הם עם ישראל, אחים שלנו. אסור לנו להתייחס אליהם כאילו הם אסורים.

 

[הפקות ומשחק]

מסכימה.
כל הספר מדבר על המלחמה והתמודדות הלוחמים, לא סיימתי אבל אני לקראת הסוף, אין שום דיבור על המפונים, החטופים.
רק חיילים שמשרתים ושנפצעו.
מתאים להיות נושא מרכזי וכמעט יחיד בספר שמיועד לציבור החרדי? לדעתי לא, אבל זו רק דעתי שלי.
בנוסף, בספר אני רוצה לקבל גם סיפורים מעניינים וחדשים, ולא את הסיפורים שאני קוראת בעיתון כבר חצי שנה.

אז על מה היא יכלה לכתוב בתוך המלחמה?
אלו הספרים של ליבי. הם מקבילים למציאות וזה מה שהקוראים שלה אוהבים.

 

[חיים פרוג]

בכל עת

חידון על בכל עת

forms.gle

בכל עת

בהצלחה!

ציון סופי100/100
חידון על בכל עת

 

[חיים פרוג]

בקשר לדיון על ההשקפות של חב"ד- באופן כללי היו מידי הרבה קטעים שזה הרגיש כמו ספר מוסר, דילגתי עמודים שלמים.... גם אם זה לא היה דווקא חב"ד זה מעצבן.
ובקשר לזה שהיא כתבה על המלחמה והחיילים- דווקא חשוב לנו בתור האנשים הרגילים שמרגישים את המלחמה רק מהעיתון- לדעת איך ומה מרגישים האנשים שנלחמים, משפחות הפצועים וההרוגים, נשות אנשי המילואים, ועוד...

 

[הפקות ומשחק]

בקשר לדיון על ההשקפות של חב"ד- באופן כללי היו מידי הרבה קטעים שזה הרגיש כמו ספר מוסר, דילגתי עמודים שלמים.... גם אם זה לא היה דווקא חב"ד זה מעצבן.

זה בכל הספרים שלה (:
מכירה כאלה שפשוט עוקפים את העמודים וכאלה שדווקא נתקעים על כל מילה של חיזוק, כמוני..

 

[חשמלוש]

ועוד משהו שלא הבנתי..
דבורהל'ה בת 30, לא? ככה רייכמן אמר לאבריימי לפני שיצאו לעזה. (זאת אומרת, היא צריכה להיות קצת פחות ממנו)
וישראל אמור להיות בן חמישים ומשהו?
הגיוני שהם יתחתנו?
והאמת, שלא מסתדר לי את ישראל נשוי (:

גם אני לא מבינה איך
אני מדמיינת את דבורהלע עם מטפחת
ובסי בכלל עם פאה

 

[דבוריק]

גם אני לא מבינה איך
אני מדמיינת את דבורהלע עם מטפחת
ובסי בכלל עם פאה

בסצנה הראשונה שהם נפגשו, כשדבורהלה התעסקה עם המים וישראל עזר לה, הבנתי שהם הולכים להתחתן
הספרים של ליבי מדי צפויים, Fan Service
בספר ה11 זה כבר מתחיל להיות נמאס

 

[הודיה בן חיים]

לי אישית לא הפריע, אבל שמתי לב שהיא כתבה הרבה על תפיסת חב"ד מול הצבא, ואלו דעות שלא מתיישבות עם הדעות החרדיות כיום - אצל הליטאים, חסידים וספרדים (מכמה שאני מכירה..)
אני חושבת שהיא הגזימה, בתור ספר שמיועד לציבור החרדי המיינסטרים, ובזמן שהקונפליקטים עולים לשיח הציבורי כל הזמן, היא לא היתה צריכה להדגיש את חשיבות השירות הצבאי ולהסביר למה זה בעצם כן בסדר.

היא ממש לא מדגישה את חשיבות השירות הצבאי.
ההפך.


הוספה: הספר כן מתייחס למפונים קצת, אבל אם היא הייתה מתעסקת גם בחטופים ושמה במרכז, היו אומרים עליה שהיא עושה שימוש ציני בטרגדיה.

 

[דבוריק]

היא ממש לא מדגישה את חשיבות השירות הצבאי.
ההפך.

בחווית קריאה שלי אני לא מסכימה איתך

 

[הודיה בן חיים]

בחווית קריאה שלי אני לא מסכימה איתך

איפה ראית שם את החשיבות של הצבא?
[סתם מסקרן אותי, כי אני חושבת שהדיעות שם הם יותר דיעות אישיות שלה...]

 

[דבוריק]

איפה ראית שם את החשיבות של הצבא?
[סתם מסקרן אותי, כי אני חושבת שהדיעות שם הם יותר דיעות אישיות שלה...]

בשיח של יותם מול גיטי, מול יואל.
הדיבורים בין הדמויות על חיילי השביעי באוקטובר,
הניחומים הרבים (מדי בעיני) לאבריימי שהסבירו לו כמה זה דבר גדול להילחם ולשמור על המדינה.
חזרה שוב ושוב על דברי הרבי שחיילים שנהרגים הם קדושים ומוסרים את נפשם.
כנראה היא צודקת (ליבי), אני לא מתווכחת על המהות, אלא צרם לי לקרוא כזה ספר, כרגע, במינון הזה.

 

[הודיה בן חיים]

כנראה היא צודקת (ליבי), אני לא מתווכחת על המהות, אלא צרם לי לקרוא כזה ספר, כרגע, במינון הזה.

מסכימה איתך.
יש שם קטעים שהיה אפשר אולי להוריד.

גם הניחומים לאבריימי היו מיותרים בחלקם, [מה אכפת לו שזה נחשב שרייכמן נהרג על קידוש ה', כשהוא זה שהרג בפועל?]

 

[דבוריק]

גם הניחומים לאבריימי היו מיותרים בחלקם, [מה אכפת לו שזה נחשב שרייכמן נהרג על קידוש ה', כשהוא זה שהרג בפועל?]

אם אדם שבור אז צריך לנחם אותו, אבל לדעתי זה לא מספיק כדי למלא ספר, והרבה מהספר זה השיחות איתו.
משעמם.

 

[Sara 2000]

כנראה היא צודקת (ליבי), אני לא מתווכחת על המהות, אלא צרם לי לקרוא כזה ספר, כרגע, במינון הזה.

היא בהחלט צודקת במהות.
וזה שיש עכשיו שיח על צבא וחרדים לא אומר שהיא היתה צריכה לעדן את היחס הראוי למי שמסר נפש.
ציינת בעצמך שזה צרם לך כרגע... במינון הזה...
אבל הספר נכתב לא רק לעכשיו,
ולא כל דיון פוליטי שמתנהל עכשיו צריך להשפיע על האמת הזו, שלא סותרת את חשיבות לומדי התורה וההגנה שהם נותנים.

 

[הפקות ומשחק]

היא בהחלט צודקת במהות.
וזה שיש עכשיו שיח על צבא וחרדים לא אומר שהיא היתה צריכה לעדן את היחס הראוי למי שמסר נפש.
ציינת בעצמך שזה צרם לך כרגע... במינון הזה...
אבל הספר נכתב לא רק לעכשיו,
ולא כל דיון פוליטי שמתנהל עכשיו צריך להשפיע על האמת הזו, שלא סותרת את חשיבות לומדי התורה וההגנה שהם נותנים.

בדיוק!
וגם כמה דיבורים היו שם על כמה שמי שבאמת מחזיקה את העולם היא התורה.

 

[ליליאן]

עוד לא סיימתי את הספר, אבל לא חושבת שאני אקבל שם תשובה לשאלה שלי
הסתדר לכם הגיל של נטע?
היא אומרת שהיא בת 40, אבל מרגיש לי שהיא אמורה להיות יותר מבוגרת, ארי בן 13, זה אומר שהיא ילדה אותו בגיל 27?
מה שאומר שהיא הכירה את גיטי אדלר (ואנחנו הכרנו אותה) בגיל 23 בערך, אם אני מחשבת נכון
מה אתם אומרים? הגיוני?
הייתי אומרת שהיא אמורה להיות בת 50 כמעט, לפי הכרונולוגיה של הספרים

לא הגיוני בכלל.
היא היתה פסיכולוגית בהתמחות,
ולימודי פסיכולוגיה לוקחים לא מעט שנים.
וצריך לוסיף עוד את הפציעה שהאטה את הלימודים...

 

[הודיה בן חיים]

היא היתה פסיכולוגית בהתמחות,

בטוחה שכבר כשהיא הכירה את גיטי?, אני כמעט בטוחה שרק בכי אתה עימדי [שזה ארבע שנים אחרי שהיא הכירה את גיטי] מגלים שהיא פסיכולוגית

 

[ריקי ק.]

בטוחה שכבר כשהיא הכירה את גיטי?, אני כמעט בטוחה שרק בכי אתה עימדי [שזה ארבע שנים אחרי שהיא הכירה את גיטי] מגלים שהיא פסיכולוגית

אני גם חושבת.
היא הייתה פסנתרנית קודם.

 

[ליליאן]

קחו בחשבון שהיא גם חוזרת בתשובה


אגב זה דיון מעניין, כי בתור חבדניקית שאוהבת לכתוב אחד החסמים שלי להוציא ספר זה בדיוק הנקודה הזאת, כי אני חושבת שיהיה לי קשה להוציא את התוצר שהייתי רוצה להוציא, וזה לא שאני מחפשת לכתוב ספר עם מסרים חבדים בדווקא, אלא כי זאת הסביבה שלי (כמו שליטאית תכתוב על זוג שהבעל לומד כי זה הסביבה שלה).
בכלל זה מרגיש לי סוג של מלכוד, כי אם אני רוצה ספר שיהיה לו קהל קוראים רחב אז אני אצטרך לכתוב על נושאים שאני לא חווה ביום יום, כמו משפחה שאביה לומד בכולל או סמינר ליטאי שמור, וזה בעיה, כי חוסר ההיכרות שלי ישפיע על האמינות של הספר. ומצד שני את מה שאני מכירה מספיק לעומק יכולים להגדיר כחבדי מידי.

ואם כבר הדיון הזה, אז כמה יתקבל ספר שיש בו משפחה חבדניקית שיוצאת לשליחות? לא מתוך מקום של להעביר מסר חבדי אלא כחלק מעלילת דרמה/רגש. מאמינה שספר כזה יהיה הרבה יותר קל וכיפי בשבילי (והוא גם יהיה מקורי...), השאלה אם כקוראים אתם תקנו את הספר (בהנחה שהוא יהיה ספר טוב).

וואו יצא לי ארוך

מורכב..
אני חושבת שאפשר לכתוב ספר על שליחות,
לטשטש רוח גבית חב"דית (לא להורי לגמרי, כי זה באמת חזות הכל, אבל לא מדי) ונסיונות ברוחניות
ולהדגיש עלילה, דרמה, חיי משפחה וקונפליקטים מתבקשים.
וגם, מה שבאמת קיים, את הטסעיות והספונטניות של שלחות והילדים שלהם,
את כל הטוב שמצליחים לעשות,
עם הסיפורים הקטנים, המצחיקים, המתסכלים, והגדולים מהחיים