"אני רוצה מדבקות מים עם נצנצים" קולה של פניני שלי הדהד באזני ברגעים שעמדתי מול מגוון המדבקות שהיו מסודרות בחפיסות: כוכבים, ניקי, דולפינים, הלו קיטי...
החלום שלה היה נראה לי קצת יקר לחנות אליה נכנסתי. 15 ₪ לדף מדבקות קטנטן? נו נו, אבל זו האפנה שעכשיו מסתובבת להן בגן הבננות. אז מי אני שאגדע את החלום המתוק.
מאז שנולדנו לשמחת לב הורינו, לימדו אותנו לחלום: בגיל חודשיים חלמנו להתהפך מהבטן לגב לקול עידודיהם המאושרים של בני המשפחה ובגיל חצי שנה לאחוז בכפית כמו אבא ואמא.
בגיל חמש חלמנו על סדרת מכתביות ריחניות, 'רבנים' ואפילו על ציור קיר של מיקי מאוס בחדר השינה. על סקטים צבעוניות, נעליים מדליקות אורות או משחק פלייסטישן...
בגיל בגרות חלמנו להיות מוצלחים. ראינו את עצמנו בציורנו הצבעוניים- אנשים בוגרים, עובדים או לומדים, מפיקים ציונים ומשתדרגים בחיים.
ולא פסקנו לחלום....
כל אחד וחלומותיו הוא. כל אחד ושאיפותיו. כל אחד והדף שכבר אינו לבן- המונח לפניו.
היו עוד זוג הורים, שחלומם המתוק נירקם במשך שבעה חודשים: שירה ועמיחי איש-רן. תינוק יפיפה אמור היה להגיח לעולמם בעוד חודשיים ימים. בן בכור. נכד ראשון. נין גבורה.
בעמדם בתחנת האוטובוס בעפרה, ממתינים לנסיעה תמימה. אולי הם היו באמצע לדבר על החלום, לדמיין למי ידמה, לתכנן את עגלתו התכולה כשצרור יריות מאקדח של חייה רעה ומתועבת, גדע את חייהם. ניפץ את חלומם.
ה' ברחמיו זיכה את ההורים להתאושש באורח נס, דקות ארוכות ביום האתמול, כדי להיפרד מבנם- תינוק שנשלף בניתוח חירום ממעיי אימו. כך הם הספיקו לנשק ולחבק אותו, ללחוש על אזנו את אהבתם, לפני שנשמתו עלתה לשמים.
והאהבה הבוערת הזו נרקמת לחלום, חלום אהבה לתינוק שעלה השמימה בטרם נימול. חלום געגועים לחיוך שכבר לא יעלה על שפתיו בעולם הזה, חלום של עם שלם, לאהבתו הגלויה של הבורא. והחלום לא פוסק. הדם מבעבע בליבו של כל יהודי.
ונקמתו של עמיעד ישראל הקטן, שנפטר בחודש השביעי להיותו, ארבע ימים לאחר הוולדו, תוקם עם כל תינוק יהודי שיוולד מעתה ועד עולם.
שלום עליך אליהו/ אלישוב הר- שלום
שָׁלוֹם עָלֶיךָ
אֱלִיהוּ הַנָּבִיא,
רָצִיתִי שֶׁתֵּדַע
שֶׁכְּבָר אֵין צוֹרֵךְ.
דָּם הַבְּרִית שָׁפוּךְ.
וְאַיֵּה הנימול?!?
וְהִנֵּה הוּא
שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ.
לֹא זע וְלֹא נָע
נִסְתַּלֵּק כְּמוֹ שֶׁבָּא
נָקִי, זַךְ, עוֹלֶה תְּמִימָה
תַּחַת כְּנָפַי הִשְׁכִּינָה.
וְלֹא נִשְׁמַע צָחֲקוּ
וְאִמּוֹ לֹא תַּרְגִּיעַ אֶת בכיהו
וְלֹא יִשְׁמַע שִׁנּוּנוֹ
וְלֹא, לֹא יִקְרָא שָׂמוּ
שָׁלוֹם עָלֶיךָ הַנָּבִיא
אוּלַי תּוּכַל לְהָבִיא
קֻרְטוֹב נֶחָמָה לְעַמִּי?!?
רְפוּאָה שְׁלֹמֹה
לְאֵם צְעִירָה
שֶׁשּׁוֹשַׁנָּה פָּנָה
הַבֵּן אֲשֶׁר יַלְדָּה
וְלֹא חָבְקָה
הַבֵּן אֲשֶׁר יַלְדָּה
וְלֹא יָדְעָה
לֹא אֶת רֵיחוֹ
וְלֹא אֶת דְּמוּתוֹ
רַק תֵּדַע
שֶׁנָּשְׂאָה בַּקִּרְבָה
רַךְ קָדוֹשׁ
תִּינוֹק מַלְכוּת
שָׁלוֹם עָלֶיךָ
אֱלִיהוּ הַנָּבִיא
שָׁלוֹם שָׁלוֹם
וְאֵין שָׁלוֹם.
עֵת שַׁעֲרִי רָצוֹן לְהִפָּתַח
עוֹקֵד והנעקד וְהַמִּזְבֵּחַ
אמנים באמונה
פינת האמנות שלנו זועקת את כאבה בשבוע זה...
אמנים שופכים את רגשותיהם על ידי הכלים שבידיהם.
לפניכם אמנותה מלאת השכול של הציירת @ליק ואין צורך במילים נוספות...
גם הצייר והאנימטור יוסי שחר ביטא את כאבו בציור, ומילות ההסבר שלו לזעזוע שאחז אותנו עם קבלת האיור היו: "זה לא אני מזעזע, זו המציאות...."
להבות וגיטרה
בקישור זה הבאנו אליכם ביצוע נדיר של אמני הזמר יצחק מאיר ויונתן רזאל לשיר :"השבעתי אתכן", במופע לזכרם של שלושת הנערים שנרצחו על ידי חבורת מחבלים לפני כארבע שנים.
אתם מוזמנים להאזין, לעצום עיניים ולשיר את שיר הגעגועים...
שבת שלום ומבורכת!
החלום שלה היה נראה לי קצת יקר לחנות אליה נכנסתי. 15 ₪ לדף מדבקות קטנטן? נו נו, אבל זו האפנה שעכשיו מסתובבת להן בגן הבננות. אז מי אני שאגדע את החלום המתוק.
מאז שנולדנו לשמחת לב הורינו, לימדו אותנו לחלום: בגיל חודשיים חלמנו להתהפך מהבטן לגב לקול עידודיהם המאושרים של בני המשפחה ובגיל חצי שנה לאחוז בכפית כמו אבא ואמא.
בגיל חמש חלמנו על סדרת מכתביות ריחניות, 'רבנים' ואפילו על ציור קיר של מיקי מאוס בחדר השינה. על סקטים צבעוניות, נעליים מדליקות אורות או משחק פלייסטישן...
בגיל בגרות חלמנו להיות מוצלחים. ראינו את עצמנו בציורנו הצבעוניים- אנשים בוגרים, עובדים או לומדים, מפיקים ציונים ומשתדרגים בחיים.
ולא פסקנו לחלום....
כל אחד וחלומותיו הוא. כל אחד ושאיפותיו. כל אחד והדף שכבר אינו לבן- המונח לפניו.
היו עוד זוג הורים, שחלומם המתוק נירקם במשך שבעה חודשים: שירה ועמיחי איש-רן. תינוק יפיפה אמור היה להגיח לעולמם בעוד חודשיים ימים. בן בכור. נכד ראשון. נין גבורה.
בעמדם בתחנת האוטובוס בעפרה, ממתינים לנסיעה תמימה. אולי הם היו באמצע לדבר על החלום, לדמיין למי ידמה, לתכנן את עגלתו התכולה כשצרור יריות מאקדח של חייה רעה ומתועבת, גדע את חייהם. ניפץ את חלומם.
ה' ברחמיו זיכה את ההורים להתאושש באורח נס, דקות ארוכות ביום האתמול, כדי להיפרד מבנם- תינוק שנשלף בניתוח חירום ממעיי אימו. כך הם הספיקו לנשק ולחבק אותו, ללחוש על אזנו את אהבתם, לפני שנשמתו עלתה לשמים.
והאהבה הבוערת הזו נרקמת לחלום, חלום אהבה לתינוק שעלה השמימה בטרם נימול. חלום געגועים לחיוך שכבר לא יעלה על שפתיו בעולם הזה, חלום של עם שלם, לאהבתו הגלויה של הבורא. והחלום לא פוסק. הדם מבעבע בליבו של כל יהודי.
ונקמתו של עמיעד ישראל הקטן, שנפטר בחודש השביעי להיותו, ארבע ימים לאחר הוולדו, תוקם עם כל תינוק יהודי שיוולד מעתה ועד עולם.
שלום עליך אליהו/ אלישוב הר- שלום
שָׁלוֹם עָלֶיךָ
אֱלִיהוּ הַנָּבִיא,
רָצִיתִי שֶׁתֵּדַע
שֶׁכְּבָר אֵין צוֹרֵךְ.
דָּם הַבְּרִית שָׁפוּךְ.
וְאַיֵּה הנימול?!?
וְהִנֵּה הוּא
שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ.
לֹא זע וְלֹא נָע
נִסְתַּלֵּק כְּמוֹ שֶׁבָּא
נָקִי, זַךְ, עוֹלֶה תְּמִימָה
תַּחַת כְּנָפַי הִשְׁכִּינָה.
וְלֹא נִשְׁמַע צָחֲקוּ
וְאִמּוֹ לֹא תַּרְגִּיעַ אֶת בכיהו
וְלֹא יִשְׁמַע שִׁנּוּנוֹ
וְלֹא, לֹא יִקְרָא שָׂמוּ
שָׁלוֹם עָלֶיךָ הַנָּבִיא
אוּלַי תּוּכַל לְהָבִיא
קֻרְטוֹב נֶחָמָה לְעַמִּי?!?
רְפוּאָה שְׁלֹמֹה
לְאֵם צְעִירָה
שֶׁשּׁוֹשַׁנָּה פָּנָה
הַבֵּן אֲשֶׁר יַלְדָּה
וְלֹא חָבְקָה
הַבֵּן אֲשֶׁר יַלְדָּה
וְלֹא יָדְעָה
לֹא אֶת רֵיחוֹ
וְלֹא אֶת דְּמוּתוֹ
רַק תֵּדַע
שֶׁנָּשְׂאָה בַּקִּרְבָה
רַךְ קָדוֹשׁ
תִּינוֹק מַלְכוּת
שָׁלוֹם עָלֶיךָ
אֱלִיהוּ הַנָּבִיא
שָׁלוֹם שָׁלוֹם
וְאֵין שָׁלוֹם.
עֵת שַׁעֲרִי רָצוֹן לְהִפָּתַח
עוֹקֵד והנעקד וְהַמִּזְבֵּחַ
אמנים באמונה
פינת האמנות שלנו זועקת את כאבה בשבוע זה...
אמנים שופכים את רגשותיהם על ידי הכלים שבידיהם.
לפניכם אמנותה מלאת השכול של הציירת @ליק ואין צורך במילים נוספות...
גם הצייר והאנימטור יוסי שחר ביטא את כאבו בציור, ומילות ההסבר שלו לזעזוע שאחז אותנו עם קבלת האיור היו: "זה לא אני מזעזע, זו המציאות...."
להבות וגיטרה
בקישור זה הבאנו אליכם ביצוע נדיר של אמני הזמר יצחק מאיר ויונתן רזאל לשיר :"השבעתי אתכן", במופע לזכרם של שלושת הנערים שנרצחו על ידי חבורת מחבלים לפני כארבע שנים.
אתם מוזמנים להאזין, לעצום עיניים ולשיר את שיר הגעגועים...
שבת שלום ומבורכת!