לומר שעל כל זוג להתאים את חלוקת התפקידים הכללים לאורח חיו, רצונותיו ויכולתיו - זה לא רק נכון, אלא גם חובה.
אבל להגיד שאין הגדרות תפקיד מגדריות? ברור שיש.
אבל לעניין הרופאים אני מצהירה
שאני לא שובנסטית וגם לא פמניסטית - שהן שתיהן דרכים קיצוניות לשני צדדי הקשת
וכמו שברור שמיילדות הן רק נשים, בשבילי ברור שרק רופאה תתקרב אלי.
ולעניין ה''טעיתי'' לגברים יש אגו מפותח הרבה יותר, אז לא בגלל זה יש בעיקר רופאים אלא בגלל
שגברים הם יותר קרים ושכלתניים ויותר כשירים להתמודד עם מצבי לחץ. (ראית פעם אישה בזק''א\מד''א...?)
ולעניין תורה ועבודה -
כמו שלא תכריחי את בעלך (אני מקווה) לקום לתינוק בלילה בתקופת החל''ד כשהוא צריך לצאת מחר בבוקר ב8
וכמו שהוא לא יכריח אותך (כנ''ל) ללכת לטבול כלים כשאת לפני לידה
ככה לא ניתן להכריח אישה ללכת לעבוד למען תורתו של בעלה
ולא ניתן להכריח גבר ללמוד כי ''ככה אני שואפת''.
לענין הרופאים - את מסכימה בגדול שהגדרת התפקיד המסורתית המגדרית של רופא=גבר
אם נכון לך אישית שאישה תתקרב אלייך
אז מתאים לך היפוך התפקידים המסורתיים
ובכן , לאחרים זה מתאים גם בעניינים אחרים.
אגב ברור לך שמיילדות הם רק נשים. לא לכולם זה ברור . אני נתקלתי במיילד גבר...
נשים לא מסוגלות לומר "טעיתי". זה ענין ידוע ונתון לאלפי בדיחות מגדריות. בגדול במריבה בין גבר לאשה כמעט תמיד הוא אשם ועוד מעט הוא ידע גם למה הוא אשם--
ואני נתקלתי בחיים בסיטואציות כאלו אצל רופאות. שפשוט לא ידעו לחזור בהן מאבחנה ראשונית שלהן...
אני קרה ושכלתנית . בכל מצבי לחץ זה תמיד התפקיד שלי...
ובוודאי שראיתי נשים במד"א . פרמדיקיות חופשי.
זק"א הוא ארגון חרדי שמקבל לשורותיו רק גברים.
אבל לעניננו החשוב של תורה ועבודה-
מי הכריח פה את מי לעבוד למען התורה ?!
אני הראשונה שכותבת פה שוב ושוב על זה שכל זוג פועל בהתאם לרצונותיו ומה שנוח לו ולא בהתאם למוסכמות.
נראה שלא סתם שאלתי אותך אם זה היה מפריע לך אותו הדבר לו הענין הזה היה לא תוצאה של חיי אברכות אלא של אבא מורה - אמא מזכירה...
וכמו השכנה שלי שהיתה נוזפת בבעלי באותן המילים
יצא המרצע מן השק
"היפוך התפקידים המסורתיים" שאת לא מסוגלת לשאת בשום אופן וגורם לך ממש לעצבות
הוא עוד טענה נגד אברכים וחיי תורה
בדיוק כמו "הם סתם מפטפטים ויוצאים לבילוי חברתי בכולל"
ו"מכריחים את הנשים לצאת לעבוד למען תורת הבעל"
ובקיצור מי יתן לי תלמיד חכם--
אז אני אענה לך כמו שבעלי ענה לה פעם אחת והשתיק את יללות העצבות והדאגה הכנה שלה בכל פעם שהם עלו במדרגות באותה שעה -
על מי את כל כך עצובה?
למי את כל כך דואגת?
לי? מטריד אותך שאני צריך לרוע מזלי לעשות תפקידים שלדעתך הם של אישה?
לכן את שולחת אותי לעבוד?!?!
אבל זה בדיוק אני שמשמח אותו ללמוד ויגרום לו עצב להפסיק ללמוד - ואשתי שתומכת בי.
את עצובה ודואגת לילדים?!
אני חושב שאני אבא טוב ומסור ומבצע את התפקיד על הצד הטוב ביותר
והם לא סובלים בארוחת צהריים.