דרוש מידע תת אשכול "טור בעיתון-נחלת מי?"

[yonatanr]

כנ״ל מצביע השמאל (אם נגדיר את השמאלנים כקבוצה אתנית ואת כל היתר כקבוצות אתניות נוספות, הרי שהשמאל הוא ימין קיצוני)

לא רואה שום מעלה במשחק הזה.
יצא לי להכיר קצת שמאלנים ממש מקרוב בשם המשחק הנאור הם רומסים כל ערך אחר.

זו אינה פטריארכיה.



אני קורא מה כתבת ואתה יותר מדבר על שנאת המן מאשר על אהבת מרדכי.
זה הרושם שקיבלתי מדבריך בכל מקרה.
ונסיים בזה לפני שיינעל האשכול

סורי.
לא הצלחתי להבין שום דבר.

 

[yonatanr]

כאן המקום לציין לשבח את טורו ההיסטורי המעשיר והמרתק של מרדכי ויינשטוק ב'בקהילה'.
כמו כן, יש ל'משפחה' מה ללמוד ממגוון הטורים המתפרסמים בסוף 'חדשות בקהילה'.

 

[בעצם...]

סורי.
לא הצלחתי להבין שום דבר.

זה לא כזה מורכב...
תנסה שוב

 

[yonatanr]

זה לא כזה מורכב...
תנסה שוב

אם הכותב לא טורח להבהיר את דבריו, אני לא רואה צורך לטרוח להבין אותם.

 

[בעצם...]

אם הכותב לא טורח להבהיר את דבריו, אני לא רואה צורך לטרוח להבין אותם.

אסביר...
1. אם השמאל יוגדר כ׳לאום׳ אז אין מי שיותר לאומן מהשמאלנים. (הם לא מקבלים אף קבוצה אחרת).
2. כתבת שהשמאל לפחות מכבד את המשחק הנאור.
אמרתי שבעיני זו לא מעלה אלא חסרון כי בשם המשחק הזה הם רומסים ערכים אמיתיים לא משחק.
אז עדיף שירפו מהמשחק ויתמקדו בערכים אמיתיים.
3. מדבריך הבנתי שיותר משחסר לך לשמוע דעות שונות, נמאס לך לשמוע את אותן הדעות שוב ושוב.

לא מסובך, נכון?

ואשמח אם תענה לי בכנות השקפתך האישית יותר קרובה לשמאל או לימין?

 

[מלפפון]

אם את מדברת על טור, ולא על כתבה,
ואת שואלת על מה לכתוב, אני יכולה לומר לך מה לא לכתוב:
בבקשה כותבים יקרים. רק אל תכתבו את כל מה שעבר עליכם בשבוע האחרון ואיך הרגשתם כלפיו, מי עצבן אתכם ומי שימח. זה משעמם אותנו. ולא מכבד אתכם.
לפעמים אני קוראת טור בעיתון ומרגישה שאני קוראת את היומן האישי והמשפחתי של השבוע האחרון של הכותב הנכבד.

אותי זה הכי מעניין.

 

[מלפפון]

אני לומדת מכאן משהו אחר.
אין כזה דבר לרצות ציבור שלם.
ניק שכתב בזלזול על טור מסוים, לא יקבל ממני צלצול, כיוון שזה הטור שאני הכי אוהבת.
קראתי ספר, לא הבנתי מה התסבוך בו, לא קלטתי מה רוצים ממני, מה המסר ובשביל מה הוא נכתב חוץ מלשבור את ליבי בלי לתת תשובה הגונה להתנהלות.
ואז היה אשכול בפרוג, וכמה ניקים לא הפסיקו להתרגש מאותו ספר.
כבר חשבתי שאני הזויה.

אוקי. הלכתי לשתי ספרניות. אחת במוידיעין עילית, אחת בירושלים.
שאלתי אותן את אותה שאלה:
אילו ספרים הכי הולכים? (כלומר אילו נלקחים גם אחרי שכבר אינם נחשבים לחדשים).
וקיבלתי תשובות סותרות!
אחת אמרה שהכי אוהבים את הספרות הכואבת, עם עלילות כואבות ומסמרות שיער.
השניה אמרה- שכשלוקחים את אותם ספרים- גונחים בחוסר חשק, אבל קוראים, ואילו את הספרים הקלילים- הרבה יותר אוהבים ולוקחים.

אין כזה דבר לרצות ציבור.
אני יכולה לכתוב על נושא אחד ולא יעניין את עצמי, ואחרים יתלהבו ויריעו ברוב הערצה.

אם סופר רוצה לירות לעצמו ברגלים, הוא צריך לכתוב בניגוד לדעת הקהל הרווחת.
ואני חושבת שדעת קהל נבנית ממה שהעיתון משדר!
יכולים להיות שני טורים באותו עיתון.
אחד יקבל תשומת לב, תגובות בכל שבוע, הערות..
והשני- לא.
ולא בגלל שהשני מקבל פחות, (לפחות בהתחלה), אלא כי העורכת מאדירה את הראשון וזה עושה לקוראים משהו.

היה אשכול נלהב ספרותי וכתבו בו הרבה ניקים שהם אוהבים זאנר מסוים. שאלתי בסביבה שלי וגיליתי שכולם מדברים נגד אותו זאנר.
תמהתי: וכי מי הנורמלי כאן? הסביבה שלי או הניקים בפרוג?
עד עכשיו אין לי תשובה.

 

[מלפפון]

ובכל זאת אני רוצה לציים את רותי קפלר לשבח.
לא שמעתי מעולם שמישהו אמר שהספרים שלה לא מעניינים.
אולי אנשי חינוך היו נהנים לצאת נגד,
אבל כולם אוהבים לקרוא אותם, כולל אנשי החינוך כדי שיהיה להם נגד מה לצאת.

שאר הספרים- ממש מחלוקת הפוסקים

 

[קרעפט]

בינתיים נדמה שתשעה קבין של ספרות נטלו החילונים ובקושי אחד נשאר לחרדים...

 

[בעצם...]

היה אשכול נלהב ספרותי וכתבו בו הרבה ניקים שהם אוהבים זאנר מסוים. שאלתי בסביבה שלי וגיליתי שכולם מדברים נגד אותו זאנר.
תמהתי: וכי מי הנורמלי כאן? הסביבה שלי או הניקים בפרוג?
עד עכשיו אין לי תשובה

אין שום סיבה להניח שהניקים בפרוג הם חתך שונה באוכלוסיה, הנחה הגיונית יותר היא שבתור ניקים הם חופשיים להביע את דעתם ללא מסננים והתאמות לסביבה.

 

[מלפפון]

אין שום סיבה להניח שהניקים בפרוג הם חתך שונה באוכלוסיה, הנחה הגיונית יותר היא שבתור ניקים הם חופשיים להביע את דעתם ללא מסננים והתאמות לסביבה.

לא מדויק.
טבעם של אשכולות לסחוף ולשנות דעות.
אני לא נכנסת לפסיכולוגיה של הדברים, אבל דווקא מי שנמצא בסביבה חפה מדעות דעתניות, יכול להגיב את דעתו האמיתית, אלא א"כ הוא חש מאויים.
מכיון שאין לי אקדח בבית, אני נוטה להאמין שיש סחף לכיוונים מסוימים דווקא באתרי פורומים.

 

[צ]

אם את מדברת על טור, ולא על כתבה,
ואת שואלת על מה לכתוב, אני יכולה לומר לך מה לא לכתוב:
בבקשה כותבים יקרים. רק אל תכתבו את כל מה שעבר עליכם בשבוע האחרון ואיך הרגשתם כלפיו, מי עצבן אתכם ומי שימח. זה משעמם אותנו. ולא מכבד אתכם.
לפעמים אני קוראת טור בעיתון ומרגישה שאני קוראת את היומן האישי והמשפחתי של השבוע האחרון של הכותב הנכבד.

לטעמך.יש הרבה קוראים שנהנים לקרוא את חויותיו של הכתב/ת
טעם וריח...

 

[y&m]

אבל אם נהיה קצת פחות ׳שחקנים׳ כמעט אף אחד מקוראי העיתונות החרדית לא רוצה לשמוע עמדה אחרת, וכמעט אף אחד מקוראי העיתונות השמאלנית לא רוצה לשמוע עמדה אחרת, והצרכן מקבל בדיוק את מה שהוא דורש.

כיצד התמניתם לדוברי צרכני הציבור החרדי?
וכיצד בעצם הנושא נבדק?

משום מה אני מכירה הרבה יותר מ"אף אחד" שמעוניינים לקרוא מגוון דעות. ואין.

 

[במבה נוגט]

ובכל זאת אני רוצה לציים את רותי קפלר לשבח.
לא שמעתי מעולם שמישהו אמר שהספרים שלה לא מעניינים.
אולי אנשי חינוך היו נהנים לצאת נגד,
אבל כולם אוהבים לקרוא אותם, כולל אנשי החינוך כדי שיהיה להם נגד מה לצאת.

שאר הספרים- ממש מחלוקת הפוסקים

אני בדיוק גם רציתי להזכיר אותה, כדוגמא ליוצרת של דמות שונה עם דיעות שונות ומעניינות כמו שביקשו פה - איציק רובין. בספר שמדבר על פיגועים בכאב ובדמע, יש דמות חכמה עם דיעות שמאלניות שחושבת שהערבים סובלים ושכדאי להגיע איתם להסכמי שלום.
זה היה מרענן כל כך. סוריאליזם יפהפה.
נותר רק לדמיין טור כזה במשפחה

 

[שירי12]

איציק רובין. בספר שמדבר על פיגועים בכאב ובדמע, יש דמות חכמה עם דיעות שמאלניות שחושבת שהערבים סובלים ושכדאי להגיע איתם להסכמי שלום.
זה היה מרענן כל כך. סוריאליזם יפהפה.

זו היתה גאונות לשמה.
דרך מעולה להכניס דעות שמאלניות בספר, דרך הפה של הגיבור ותוך כדי ויכוח.
מצדיעה

(ושמאלני זו לא מילת גנאי בעיני).

 

[בעצם...]

עד עכשיו אין לי תשובה

אני נוטה להאמין שיש סחף לכיוונים מסוימים דווקא באתרי פורומים

 

[בעצם...]

כיצד התמניתם לדוברי צרכני הציבור החרדי?
וכיצד בעצם הנושא נבדק?

משום מה אני מכירה הרבה יותר מ"אף אחד" שמעוניינים לקרוא מגוון דעות. ואין.

כמעט אף אחד לא הכוונה אך אחד אלא פחות מ10%.
נראה לי שנוכל להסכים על המספר הזה.
אכן אין לי דרך מדעית לבדוק זאת (ואולי אין בכלל) מה שכן, סימוכין חזקים לעניין היא העובדה שעם ישראל ממשיך לצרוך בהמוניו את העיתונות החרדית כפי שהיא (ולא מופקע להניח שאם הייתה דרישה מהציבור היו מכניסים קצת דעות שמאלניות, אא״כ זה בשליטת הועדה הרוחנית, ואז נפל היסוד והבניין).

 

[א.ש. אמיתי]

טורים אישיים אני מודד באמצעות 2 פרמטרים:
איכות הכתיבה
הנושא הנדון
כשהפרמטר הראשון גובר על האחרון.

כדוגמה, אביא את טורו של ארליך במשפחה, שפעמים רבות אני ממש לא מזדהה עם דעותיו, אבל אני תמיד קורא אותו כי בעיני הסגנון הזורם שלו מאוד יפה, מאידך גיסא אני כמעט אף פעם לא קורא את הטורים באחד העיתונים המתחרים (מלבד פעמים שהנושא המתואר בכותרת מושך אותי), כי סגנון הכתיבה ממש דוחה אותי (ועצם זה שכותבים כאלו ממשיכים לכתוב בעיתון מהווה בעיני פגיעה באיפיון רמת האינטליגנציה של הקוראים),

עוד דוגמאות לכותבי טורים מוצלחים בעיני, פולק (לשעבר בבקהילה), צבי יעקובזון, אריה ארליך ודביר שרייבר.