דרוש מידע תת אשכול "טור בעיתון-נחלת מי?"

[וו החיבור]

בהמשך לאשכול המקביל והמחכים
אשמח אם תעלו כאן נושאים/תחומים שהייתם מעוניינים שיכתבו בעיתונות.
מה יעניין אתכם, באמת.
מה ימשוך את העין שלכם בתור קוראים ויגרום לכם לדלג לאותו עמוד בשבוע הבא.

אשמח לשמוע...

 

[אלי7 א]

בעיני, סוג השאלות הזה- זה בדיוק מה שגורם לספרות החרדית לרדת ברמה.
אני בטוחה שיהיו הרבה שיחלקו עלי, אבל מבקשת לחשוב שוב על הדברים לפני שאתם מתנגדים.
סופרים יקרים, קהל הקוראים ברובו הוא קהל עצל.
קהל שמחפש ריגוש, מחפש להרגיש טוב עם עצמו אחרי קריאה של ספר, בעיקר- אוהב את הרטט הזה שעובר לו בלב כשקוראים על כל מיני חויות נוגעות.
זה בסדר. לגמרי בסדר.
אבל מה שלא בסדר שהסופרים רואים שזה הביקוש- אז זה מה שמציעים.
כי למעשה לספק חומר זול- זה מוריד את ערך הסיפרות
וזה בהחלט חומר זול להביא תהליכים שאמורים לקחת סידרה שלמה של עשרה ספרים- בספר אחד בין שלוש מאות עמודים.
לא אמרתי לפתוח בסדרות, אבל אולי פשוט לקצץ מהתהליך, ללכת על חויות קצת פחות דרמטיות, ולתת לנו לצעוד באמת עם הגיבורים. כי איך אפשר בכלל לחוות תהליך כזה תוך שלושה ימים???
אני קוראת ספרים מהתקופה האחרונה, וכל שורה בערך יש את השורש ש.ת.ק
"הבטתי בשתיקה אל איקס, עיני מלאו דמעות, שתקתי ולא אמרתי" ועוד כמה בלה בלה
למה?? למה לא אמרת? אדרבה, תאמרי, ותלמדי אותנו איך אומרים דברים שקשה לאמר!!
רגע, סופרים יקרים, בשביל מה באתם לכתוב ספר?
בשביל להעשיר אותי בשתיקות? או לתת לי עוד כלים בסל?
זה יכול להיות כלים מכל סוג, אם ידע, אם הבנה נוספת לנפש, אם בתקשורת ועוד.
אבל השתיקות האלה- הן פשוט בריחה אמיתית.
בואי נראה אותכם הסופרים נותנים לנו חומר שגם יענין אותנו וגם נישאר עם תובנה אחת.
אחת בלבד.
לא אלף, שלא נשאר מהן כלום.
רותי קפלר למשל היא בין יחידות הסגולה שמצליחות לשלב. היא גם מביאה תהליך, שלא עשיר בשתיקות, אלא עשיר במילים, כמו שצריך להיות. וגם מרתקת את הקוראים.
היה בעבר איזו דיון על סופרות לא זוכרת פרטים, אבל מה שנשאר לי בראש אח''כ זה שבשורה תחתונה הציבור לא מבין בסיפרות ולא מבין בתהליכים.
הייתה שם מישהי שכתבה ביקורת חריפה על שעמום בספרים של נעמי צוובנר, היא טענה שלא קורה שם כלום, ולכן לא מענין אותה לקרוא.
זה היה בסדר לקרוא דעה כזאת, הבעיה שהסכימו איתה והכי חמור מבחינתי לא התנגדו.
קראו את ורוח אחד לכל כשהייתי נערה וכמובן לא אהבתי.
אחרי כמה שנים קראתי שוב והבנתי שמי שלא היה בשל זאת בדיוק אני.
הספר מיוחד, החויות כל כך דקות ועדינות, התהליך כל כך רגיש- כמו חוט דק שחומק מבין הידיים.
(אגב אצל נעמי צוובנר אין הרבה מילים, פשוט משום שככה היא בעצמה, אבל היא לא חוסכת במילים בשביל לכתוב תיאורים נכבדים על שתיקות.)
וביננו, אצל מי יש תהליכים כאלה מרטיטים כמו בספרים הפופולאריים היום?
ומה בדיוק נותן לי ספר כזה מלא חויות ורגשות דרמטיות מלבד ריגוש רגעי??
הגיע הזמן לעצור את המעגל הזה, להפסיק לחשוב מה הציבור יאהב, אלא מה יש לי לתת.
ספר הוא תמצית מליבו של סופר, תנו לנו תמצית אמיתית, לא מנופחת ברגשנות לא הגיונית.
ספר מוצלח בעיני הוא ספר שמשאיר אותי מהורהרת אחרי שהפכתי את הדף האחרון, שאני משוחחת עם בעלי על התובנות שעלו לי ממנו כלפי החיים שלי עצמי.
ולא ספר שמשקר אותי- ונותן לי תחושה כאילו אני פסיכולגית, כשאני ממש לא.

אני רוצה להדגיש שלא פניתי לאף סופר באופן אישי.
כמעט לכל סופר יש ספרים טובים או פחות.
דיברתי באופן כללי על הספרות החרדית בשנים האחרונות.

ולמי שנורא רוצה סתם ספר קליל להנאה יש המוני ספרים כאלה, שלא מתיימרים להעביר תהליכים כשהם בעצם ממש ממש לא. ואפשר גם ילדי ש''י

 

[yonatanr]

אישית מאד נהניתי מהטורים של ישראל גרובייס ב'משפחה'.
לעיתים הוא העז להעלות נושאים שאף אחד מבלעדיו לא העלה.
מישהו יודע למה הוא הפסיק לפרסם שם טורים?

 

[לא אני]

רותי קפלר למשל היא בין יחידות הסגולה שמצליחות לשלב. היא גם מביאה תהליך, שלא עשיר בשתיקות, אלא עשיר במילים, כמו שצריך להיות. וגם מרתקת את הקוראים.
היה בעבר איזו דיון על סופרות לא זוכרת פרטים, אבל מה שנשאר לי בראש אח''כ זה שבשורה תחתונה הציבור לא מבין בסיפרות ולא מבין בתהליכים.
הייתה שם מישהי שכתבה ביקורת חריפה על שעמום בספרים של נעמי צוובנר, היא טענה שלא קורה שם כלום, ולכן לא מענין אותה לקרוא.

וביננו, אצל מי יש תהליכים כאלה מרטיטים כמו בספרים הפופולאריים היום?
ומה בדיוק נותן לי ספר כזה מלא חויות ורגשות דרמטיות מלבד ריגוש רגעי??
הגיע הזמן לעצור את המעגל הזה, להפסיק לחשוב מה הציבור יאהב, אלא מה יש לי לתת.
ספר הוא תמצית מליבו של סופר, תנו לנו תמצית אמיתית, לא מנופחת ברגשנות לא הגיונית.
ספר מוצלח בעיני הוא ספר שמשאיר אותי מהורהרת אחרי שהפכתי את הדף האחרון, שאני משוחחת עם בעלי על התובנות שעלו לי ממנו כלפי החיים שלי עצמי.
ולא ספר שמשקר אותי- ונותן לי תחושה כאילו אני פסיכולגית, כשאני ממש לא.

אני רוצה להדגיש שלא פניתי לאף סופר באופן אישי.
כמעט לכל סופר יש ספרים טובים או פחות.
דיברתי באופן כללי על הספרות החרדית בשנים האחרונות.

ולמי שנורא רוצה סתם ספר קליל להנאה יש המוני ספרים כאלה, שלא מתיימרים להעביר תהליכים כשהם בעצם ממש ממש לא. ואפשר גם ילדי ש''י

כל מילה.
(ראיתי שכתבת איפשהו על זה ולייקתי כל תגובה כמעט.. )

 

[כפריה]

לעיתים הוא העז להעלות נושאים שאף אחד מבלעדיו לא העלה.

אנשים לא מדברים על נושאים שהשתיקה יפה להם או שהשתיקה מכובדת להם .

 

[בעצם...]

בעיני, סוג השאלות הזה- זה בדיוק מה שגורם לספרות החרדית לרדת ברמה.
אני בטוחה שיהיו הרבה שיחלקו עלי, אבל מבקשת לחשוב שוב על הדברים לפני שאתם מתנגדים.
סופרים יקרים, קהל הקוראים ברובו הוא קהל עצל.
קהל שמחפש ריגוש, מחפש להרגיש טוב עם עצמו אחרי קריאה של ספר, בעיקר- אוהב את הרטט הזה שעובר לו בלב כשקוראים על כל מיני חויות נוגעות.
זה בסדר. לגמרי בסדר.
אבל מה שלא בסדר שהסופרים רואים שזה הביקוש- אז זה מה שמציעים.
כי למעשה לספק חומר זול- זה מוריד את ערך הסיפרות
וזה בהחלט חומר זול להביא תהליכים שאמורים לקחת סידרה שלמה של עשרה ספרים- בספר אחד בין שלוש מאות עמודים.
לא אמרתי לפתוח בסדרות, אבל אולי פשוט לקצץ מהתהליך, ללכת על חויות קצת פחות דרמטיות, ולתת לנו לצעוד באמת עם הגיבורים. כי איך אפשר בכלל לחוות תהליך כזה תוך שלושה ימים???
אני קוראת ספרים מהתקופה האחרונה, וכל שורה בערך יש את השורש ש.ת.ק
"הבטתי בשתיקה אל איקס, עיני מלאו דמעות, שתקתי ולא אמרתי" ועוד כמה בלה בלה
למה?? למה לא אמרת? אדרבה, תאמרי, ותלמדי אותנו איך אומרים דברים שקשה לאמר!!
רגע, סופרים יקרים, בשביל מה באתם לכתוב ספר?
בשביל להעשיר אותי בשתיקות? או לתת לי עוד כלים בסל?
זה יכול להיות כלים מכל סוג, אם ידע, אם הבנה נוספת לנפש, אם בתקשורת ועוד.
אבל השתיקות האלה- הן פשוט בריחה אמיתית.
בואי נראה אותכם הסופרים נותנים לנו חומר שגם יענין אותנו וגם נישאר עם תובנה אחת.
אחת בלבד.
לא אלף, שלא נשאר מהן כלום.
רותי קפלר למשל היא בין יחידות הסגולה שמצליחות לשלב. היא גם מביאה תהליך, שלא עשיר בשתיקות, אלא עשיר במילים, כמו שצריך להיות. וגם מרתקת את הקוראים.
היה בעבר איזו דיון על סופרות לא זוכרת פרטים, אבל מה שנשאר לי בראש אח''כ זה שבשורה תחתונה הציבור לא מבין בסיפרות ולא מבין בתהליכים.
הייתה שם מישהי שכתבה ביקורת חריפה על שעמום בספרים של נעמי צוובנר, היא טענה שלא קורה שם כלום, ולכן לא מענין אותה לקרוא.
זה היה בסדר לקרוא דעה כזאת, הבעיה שהסכימו איתה והכי חמור מבחינתי לא התנגדו.
קראו את ורוח אחד לכל כשהייתי נערה וכמובן לא אהבתי.
אחרי כמה שנים קראתי שוב והבנתי שמי שלא היה בשל זאת בדיוק אני.
הספר מיוחד, החויות כל כך דקות ועדינות, התהליך כל כך רגיש- כמו חוט דק שחומק מבין הידיים.
(אגב אצל נעמי צוובנר אין הרבה מילים, פשוט משום שככה היא בעצמה, אבל היא לא חוסכת במילים בשביל לכתוב תיאורים נכבדים על שתיקות.)
וביננו, אצל מי יש תהליכים כאלה מרטיטים כמו בספרים הפופולאריים היום?
ומה בדיוק נותן לי ספר כזה מלא חויות ורגשות דרמטיות מלבד ריגוש רגעי??
הגיע הזמן לעצור את המעגל הזה, להפסיק לחשוב מה הציבור יאהב, אלא מה יש לי לתת.
ספר הוא תמצית מליבו של סופר, תנו לנו תמצית אמיתית, לא מנופחת ברגשנות לא הגיונית.
ספר מוצלח בעיני הוא ספר שמשאיר אותי מהורהרת אחרי שהפכתי את הדף האחרון, שאני משוחחת עם בעלי על התובנות שעלו לי ממנו כלפי החיים שלי עצמי.
ולא ספר שמשקר אותי- ונותן לי תחושה כאילו אני פסיכולגית, כשאני ממש לא.

אני רוצה להדגיש שלא פניתי לאף סופר באופן אישי.
כמעט לכל סופר יש ספרים טובים או פחות.
דיברתי באופן כללי על הספרות החרדית בשנים האחרונות.

ולמי שנורא רוצה סתם ספר קליל להנאה יש המוני ספרים כאלה, שלא מתיימרים להעביר תהליכים כשהם בעצם ממש ממש לא. ואפשר גם ילדי ש''י

רק נדרשת זהירות לא לחנך את הציבור מה הוא אוהב
היה אחד שעשה זאת בצורה מעוררת השתאות כל היתר נכשלו

 

[גלבוע]

אישית מאד נהניתי מהטורים של ישראל גרובייס ב'משפחה'.
לעיתים הוא העז להעלות נושאים שאף אחד מבלעדיו לא העלה.
מישהו יודע למה הוא הפסיק לפרסם שם טורים?

ואני חטפתי מהם חלחלה כל שבוע מחדש
על טעם ועל ריח...

 

[אלי7 א]

רק נדרשת זהירות לא לחנך את הציבור מה הוא אוהב
היה אחד שעשה זאת בצורה מעוררת השתאות כל היתר נכשלו

לא הבנתי למה כוונתכם

 

[בעצם...]

נקודתית, מזדהה עם ההערות.
כוונתי לומר שלהתעלם מרחשי הציבור ולומר הציבור לא יודע מה טוב לו אני אעשה מה שטוב לו, בדר״כ נועד לכישלון.
כי בסופו של יום הם הלקוח, ויש צריכה גבוהה לספרות זולה.
ואם בפרנסה עסקינן, אז לא תמיד חכם למכור אג׳נדות...

 

[עט להשכיר]

בעיני, סוג השאלות הזה- זה בדיוק מה שגורם לספרות החרדית לרדת ברמה.
אני בטוחה שיהיו הרבה שיחלקו עלי, אבל מבקשת לחשוב שוב על הדברים לפני שאתם מתנגדים.
סופרים יקרים, קהל הקוראים ברובו הוא קהל עצל.
קהל שמחפש ריגוש, מחפש להרגיש טוב עם עצמו אחרי קריאה של ספר, בעיקר- אוהב את הרטט הזה שעובר לו בלב כשקוראים על כל מיני חויות נוגעות.
זה בסדר. לגמרי בסדר.
אבל מה שלא בסדר שהסופרים רואים שזה הביקוש- אז זה מה שמציעים.
כי למעשה לספק חומר זול- זה מוריד את ערך הסיפרות
וזה בהחלט חומר זול להביא תהליכים שאמורים לקחת סידרה שלמה של עשרה ספרים- בספר אחד בין שלוש מאות עמודים.
לא אמרתי לפתוח בסדרות, אבל אולי פשוט לקצץ מהתהליך, ללכת על חויות קצת פחות דרמטיות, ולתת לנו לצעוד באמת עם הגיבורים. כי איך אפשר בכלל לחוות תהליך כזה תוך שלושה ימים???
אני קוראת ספרים מהתקופה האחרונה, וכל שורה בערך יש את השורש ש.ת.ק
"הבטתי בשתיקה אל איקס, עיני מלאו דמעות, שתקתי ולא אמרתי" ועוד כמה בלה בלה
למה?? למה לא אמרת? אדרבה, תאמרי, ותלמדי אותנו איך אומרים דברים שקשה לאמר!!
רגע, סופרים יקרים, בשביל מה באתם לכתוב ספר?
בשביל להעשיר אותי בשתיקות? או לתת לי עוד כלים בסל?
זה יכול להיות כלים מכל סוג, אם ידע, אם הבנה נוספת לנפש, אם בתקשורת ועוד.
אבל השתיקות האלה- הן פשוט בריחה אמיתית.
בואי נראה אותכם הסופרים נותנים לנו חומר שגם יענין אותנו וגם נישאר עם תובנה אחת.
אחת בלבד.
לא אלף, שלא נשאר מהן כלום.
רותי קפלר למשל היא בין יחידות הסגולה שמצליחות לשלב. היא גם מביאה תהליך, שלא עשיר בשתיקות, אלא עשיר במילים, כמו שצריך להיות. וגם מרתקת את הקוראים.
היה בעבר איזו דיון על סופרות לא זוכרת פרטים, אבל מה שנשאר לי בראש אח''כ זה שבשורה תחתונה הציבור לא מבין בסיפרות ולא מבין בתהליכים.
הייתה שם מישהי שכתבה ביקורת חריפה על שעמום בספרים של נעמי צוובנר, היא טענה שלא קורה שם כלום, ולכן לא מענין אותה לקרוא.
זה היה בסדר לקרוא דעה כזאת, הבעיה שהסכימו איתה והכי חמור מבחינתי לא התנגדו.
קראו את ורוח אחד לכל כשהייתי נערה וכמובן לא אהבתי.
אחרי כמה שנים קראתי שוב והבנתי שמי שלא היה בשל זאת בדיוק אני.
הספר מיוחד, החויות כל כך דקות ועדינות, התהליך כל כך רגיש- כמו חוט דק שחומק מבין הידיים.
(אגב אצל נעמי צוובנר אין הרבה מילים, פשוט משום שככה היא בעצמה, אבל היא לא חוסכת במילים בשביל לכתוב תיאורים נכבדים על שתיקות.)
וביננו, אצל מי יש תהליכים כאלה מרטיטים כמו בספרים הפופולאריים היום?
ומה בדיוק נותן לי ספר כזה מלא חויות ורגשות דרמטיות מלבד ריגוש רגעי??
הגיע הזמן לעצור את המעגל הזה, להפסיק לחשוב מה הציבור יאהב, אלא מה יש לי לתת.
ספר הוא תמצית מליבו של סופר, תנו לנו תמצית אמיתית, לא מנופחת ברגשנות לא הגיונית.
ספר מוצלח בעיני הוא ספר שמשאיר אותי מהורהרת אחרי שהפכתי את הדף האחרון, שאני משוחחת עם בעלי על התובנות שעלו לי ממנו כלפי החיים שלי עצמי.
ולא ספר שמשקר אותי- ונותן לי תחושה כאילו אני פסיכולגית, כשאני ממש לא.

אני רוצה להדגיש שלא פניתי לאף סופר באופן אישי.
כמעט לכל סופר יש ספרים טובים או פחות.
דיברתי באופן כללי על הספרות החרדית בשנים האחרונות.

ולמי שנורא רוצה סתם ספר קליל להנאה יש המוני ספרים כאלה, שלא מתיימרים להעביר תהליכים כשהם בעצם ממש ממש לא. ואפשר גם ילדי ש''י

מסכימה עם כל מילה בתגובה, אלא שלהבנתי התכוון פותח האשכול לכתבות ולטורים, לא לספרים.

עיתון אמור לשכנע את קוראיו לקנות אותו כל פעם מחדש, ולכן מתבקש שיתאים את התוכן לטעם הלקוחות.
רמת רוב העיתונים - בהתאם.

ספר - כבודו במקומו מונח, אין לי מה להוסיף על הנכתב.

 

[yonatanr]

אנשים לא מדברים על נושאים שהשתיקה יפה להם או שהשתיקה מכובדת להם .

התכוונתי לנושאים כגון המלחמות המיותרות של הח"כים החרדיים במתווה הכותל או פרצות השבת, כשמדובר בדברים שלא פוגעים בנו ישירות, ורק מעוררים כעס ושנאה.

 

[אלי7 א]

ולומר הציבור לא יודע מה טוב לו אני אעשה מה שטוב לו

לא אמרתי שהציבור לא יודע מה טוב לו
אלא שהציבור מטבע הדברים פחות יודע איך אמורה להיראות ספרות ברמה גבוהה
וזה עוול לכל האחרים שכן רוצים סיפרות ברמה גבוהה לקחת את מה שרוב הציבור רוצה ולהציב אותו כרף עליון.
ואין בעיה לתת ספרים יותר שטחיים, מה שמפריע לי זה לא הציבור- אלא הסופרים-
שיוצרים תחושה אצל הקורא כאילו הוא קרא ספר ברמה, בעוד שהוא ממש לא.
דוגמא: לקחת סיפור חיים פשוט, להוסיף לו מלא דרמה, להוריד הרבה דמעות לתבל בקונפליקטים ולקנח בהמון כאב.
והופ- יש לנו קהל מעריץ.
ואם הסופר גם מוסיף טיפול או שניים במהלך הספר- זהו, זה כבר ספר טיפולי.
וברור שהסופר לא מתיימר להגיד את זה, אבל למעשה- זה בדיוק מה שהוא משדר.

מסכימה עם כל מילה בתגובה, אלא שלהבנתי התכוון פותח האשכול לכתבות ולטורים, לא לספרים.

פותח/ת האשכול דיבר/ה על עיתונות
וספרים הרבה פעמים עוברים קודם בעיתונים כסיפור בהמשכים.
ובעיני זה פשוט לא הוגן.

 

[בעצם...]

אלא שהציבור מטבע הדברים פחות יודע איך אמורה להיראות ספרות ברמה גבוהה
וזה עוול לכל האחרים שכן רוצים סיפרות ברמה גבוהה לקחת את מה שרוב הציבור רוצה ולהציב אותו כרף עליון.
ואין בעיה לתת ספרים יותר שטחיים, מה שמפריע לי זה לא הציבור- אלא הסופרים-
שיוצרים תחושה אצל הקורא כאילו הוא קרא ספר ברמה, בעוד שהוא ממש לא.
דוגמא: לקחת סיפור חיים פשוט, להוסיף לו מלא דרמה, להוריד הרבה דמעות לתבל בקונפליקטים ולקנח בהמון כאב.
והופ- יש לנו קהל מעריץ.
ואם הסופר גם מוסיף טיפול או שניים במהלך הספר- זהו, זה כבר ספר טיפולי

מסכים עם כל מילה.
אבל ע״ע שתיים מהסופרות שהכי ׳רצות׳ ואין בספרים שלהן כלום חוץ מהתמסכנות טהורה וקונפליקטים שלא מאפשרים להשאר אדישים.

באופן אישי אחד המבחנים לספר בעיני הוא לקחת דיאלוג פשוט נטול דרמות ולעשות ממנו משהו שכיף לקרוא,

אבל הדרמות הן אופיום ההמונים

 

[yonatanr]

אני הייתי רוצה טור שמביא דעה שונה מהמקובל במיינסטרים החרדי.

בעיתון 'הארץ' יש כותב ימני.
בעיתון 'ידיעות אחרונות' יש כותב ימני.
בכל עיתון שמכבד את עצמו, כותבי הטורים מבינים שעליהם לחדש משהו, להביא זווית מרעננת וחדשה, דעה שלא תשמע אותה בפינת הקפה ב'כויילל', או בפינת הנייעס בחדר רעבע'ס.
רק בעיתון חרדי, תראה טורי דעה בזה אחר זה, שהאחד 'איך שי ניצן לא מתבייש'?, השני 'אין כמו נתניהו', השלישי 'שהפרקליטות תתבייש לה'.
אותן דעות מוכרות ולעוסות עד לזרא, חוזרות על עצמן בווריאציות שונות, שההבדל ביניהם הוא אולי ברמת הרגשות הרדודים.
למה שלא יבוא מישהו ויביא דעה שונה, או לפחות יסביר את דעתו בצורה מנומקת?
כולם יודעים לדקלם על 'אסון אוסלו', והצורך להתנער ממנו. למה שהקוראים לא יקבלו טור שיסביר בצורה הגיונית את דעת התומכים בהסכם אוסלו, והסיבה לקריסתו, ומה אומרים כעת התומכים?
למה הטיעונים בטורים בעיתונים החרדיים הם רדודים בצורה מבישה, ומדברים לרגש ולאמוציות, במקום להגיון?

 

[bat 7]

אל תרדו לפסילת שמות של אנשים/ טורים וכו'...
זה דיני נפשות. ממש.

בהמשך לאשכול המקביל והמחכים
אשמח אם תעלו כאן נושאים/תחומים שהייתם מעוניינים שיכתבו בעיתונות.
מה יעניין אתכם, באמת.
מה ימשוך את העין שלכם בתור קוראים ויגרום לכם לדלג לאותו עמוד בשבוע הבא.

אשמח לשמוע...

ואולי מישהו מוכן לחזור למקור?
מה מעניין?

 

[בעצם...]

זו התזה השמאלנית שגורסת שהימין הוא רגשי ורדוד והשמאל הוא נאור.
יש לזה בסיס, כי הכי פשוט זה לשנוא את השונה והאחר, ומי שכאילו התעלה מעל האמוציות האלה ומבין את האחר הוא משכיל יותר.
אבל האמת היא שגם העמדה הימנית אוצרת לא מעט טיעונים שכליים, וגם העמדה השמאלנית עשירה באמוציות.
מעבר לזה העיתונאי הימני במעוזי השמאל נמצא שם כחלק מהמשחק הנאור שמכבד את האחר, ולא משום שהם אכן רוצים לשמוע עמדות נוספות.
ולא מן הנמנע שגם אתה לא מתעניין ממש בדעת השמאל, אלא יותר מרגיש ׳בור׳ שלא מציגים עמדה שנייה.
אבל אם נהיה קצת פחות ׳שחקנים׳ כמעט אף אחד מקוראי העיתונות החרדית לא רוצה לשמוע עמדה אחרת, וכמעט אף אחד מקוראי העיתונות השמאלנית לא רוצה לשמוע עמדה אחרת, והצרכן מקבל בדיוק את מה שהוא דורש.

 

[brod]

השאלה איך כותבים את העמדות הימניות.
רמת הטיעונים בטורי אקטואליה של המודיע / יתד (ולא רק) מביישת את האינטלגנציה האנושית ככלל.

 

[yonatanr]

זו התזה השמאלנית שגורסת שהימין הוא רגשי ורדוד והשמאל הוא נאור.
יש לזה בסיס, כי הכי פשוט זה לשנוא את השונה והאחר, ומי שכאילו התעלה מעל האמוציות האלה ומבין את האחר הוא משכיל יותר.
אבל האמת היא שגם העמדה הימנית אוצרת לא מעט טיעונים שכליים, וגם העמדה השמאלנית עשירה באמוציות.
מעבר לזה העיתונאי הימני במעוזי השמאל נמצא שם כחלק מהמשחק הנאור שמכבד את האחר, ולא משום שהם אכן רוצים לשמוע עמדות נוספות.
ולא מן הנמנע שגם אתה לא מתעניין ממש בדעת השמאל, אלא יותר מרגיש ׳בור׳ שלא מציגים עמדה שנייה.
אבל אם נהיה קצת פחות ׳שחקנים׳ כמעט אף אחד מקוראי העיתונות החרדית לא רוצה לשמוע עמדה אחרת, וכמעט אף אחד מקוראי העיתונות השמאלנית לא רוצה לשמוע עמדה אחרת, והצרכן מקבל בדיוק את מה שהוא דורש.

נקטתי את הימין והשמאל רק כדוגמא.
יש בהחלט הגיון בטיעוני הימין, אבל תודה על האמת, שרוב מצביעי האמת עושים כן, לא בגלל שהם שמעו והפנימו את טענות הצדדים, ובחרו באופן רציונלי בימין, אלא בחירתם היא באופן אמוציונלי לגמרי, מתוך הלאומנות הטבעית שיש בכל אחד.
השמאל לפחות מכבד את המשחק הנאור, אצלנו אפילו אין מראית עין שכזו.
תודה על הפטרנליזם, לומר במה אני מתעניין, ומה הסיבות הרגשיות שאני רוצה דבר כזה או אחר, זה ממש מזכיר את השמאל...

 

[קרן שמש]

בהמשך לאשכול המקביל והמחכים
אשמח אם תעלו כאן נושאים/תחומים שהייתם מעוניינים שיכתבו בעיתונות.
מה יעניין אתכם, באמת.
מה ימשוך את העין שלכם בתור קוראים ויגרום לכם לדלג לאותו עמוד בשבוע הבא.

אשמח לשמוע...

אם את מדברת על טור, ולא על כתבה,
ואת שואלת על מה לכתוב, אני יכולה לומר לך מה לא לכתוב:
בבקשה כותבים יקרים. רק אל תכתבו את כל מה שעבר עליכם בשבוע האחרון ואיך הרגשתם כלפיו, מי עצבן אתכם ומי שימח. זה משעמם אותנו. ולא מכבד אתכם.
לפעמים אני קוראת טור בעיתון ומרגישה שאני קוראת את היומן האישי והמשפחתי של השבוע האחרון של הכותב הנכבד.

 

[בעצם...]

אבל תודה על האמת, שרוב מצביעי האמת עושים כן, לא בגלל שהם שמעו והפנימו את טענות הצדדים, ובחרו באופן רציונלי בימין, אלא בחירתם היא באופן אמוציונלי לגמרי, מתוך הלאומנות הטבעית שיש בכל אחד

כנ״ל מצביע השמאל (אם נגדיר את השמאלנים כקבוצה אתנית ואת כל היתר כקבוצות אתניות נוספות, הרי שהשמאל הוא ימין קיצוני)

השמאל לפחות מכבד את המשחק הנאור, אצלנו אפילו אין מראית עין שכזו

לא רואה שום מעלה במשחק הזה.
יצא לי להכיר קצת שמאלנים ממש מקרוב בשם המשחק הנאור הם רומסים כל ערך אחר.

תודה על הפטרנליזם

זו אינה פטריארכיה.

רוצה טור שמביא דעה שונה מהמקובל

בעיתון 'הארץ' יש כותב ימני

הטיעונים בטורים בעיתונים החרדיים הם רדודים

אני קורא מה כתבת ואתה יותר מדבר על שנאת המן מאשר על אהבת מרדכי.
זה הרושם שקיבלתי מדבריך בכל מקרה.
ונסיים בזה לפני שיינעל האשכול