ב"ה.
הספרים שאני קורא מתחלקים לשניים. אלו – והם הרוב המוחץ – שכותבים טוב ממני, ובקריאתם אני מתמלא הערצה רבה לסופר שכותב הו כה יפה. כנגדם יש את אלו שלעניות דעתי כותבים פחות טוב ממני, ובקריאתם אני מתמלא בהערצה רבה לסופר על ביטחונו העצמי המופרז.
כאלו אנחנו, שמים את עצמנו במרכז ומשווים את כולם אלינו. כמו געציל.
אבל רגע עם געציל, איפה הספר הזה נמצא בסולם ההשוואות הנ"ל? ובכן, כמה לא מפתיע, הספר הזה לא נמצא לא כאן ולא שם. אין למה להשוות אותו כי הוא כתוב בשפה אחרת לגמרי. שפה שלא הייתה מצויה בספרים שלנו עד כה.
שפת ההומור.
הספר הזה בא להצחיק, וזה מה שהוא עושה. בהצלחה רבה ובחן רב.
ובשפה הזו נטו וברצף, בלי שימוש בשום שפה אחרת. חוץ בעזרת ה' פה ושם.
מהו הומור? קולומוסין רבים נשתברו ואותיות י' ו' במקלדת נשחקו עד דק. דרויאנוב הקדיש לכך בספרו הקדמה ארוכה במיוחד, הסיק מה שהסיק ואחרים חלקו עליו. לא אעסוק בזה כאן הפעם. למעשה, אין חולק שהספר הזה בא להצחיק, וכך יהא.
הספר הזה זורק עליך בדיחות במהירות על, ובקליעה של רולטה רוסית שרק הולכת ומשתפרת. זה לא מצחיק אותך? אז בטח זה. וזה? וזה? ושני אלו במחיר אחד? והרביעייה הזו שבאה בשרשרת? כך עוד בדיחה גנובה ועוד בדיחה מגניבה והנה כבר סיימת את העמוד הראשון, צוחק.
כשאתה נכנס לחדר בריחה – אתה יודע שכל פריט שאתה רואה מסביבך יכול להיות חלק מתכנית הבריחה (ד"ש לשומרת השערים. לפי מספר החודשים שהם כלואים שם בחדר כדאי להזעיק את זק"א). כשאתה נכנס למתחם עם געציל, בין אם זה שדה התעופה בעובדה ובין אם זו הספרייה המלכותית בגנת' - אתה נכנס לחדר בדיחה. עליך לדעת שכל מה שיכול להצחיק כאן וגם מה שלא – הולך ליפול עליך במוקדם או במאוחר.
עד כדי כך הכול נועד להצחיק, שמצאתי את עצמי כועס במקרה שהייתה בדיחה טובה מתבקשת – והיא לא הגיעה. והיו כמה כאלו במהלך הספר. אולי אצליח לשכנע את כבוד הסופר הנכבד להוסיף אותן במהדורה החמישית.
צפה בקובץ המצורף 480177
(בדיחה מתבקשת. שימו לב ללינק של הקרדיט)
// הסגנון של געציל
מכירים את בר המזל ההוא שטס במטוס? לרוע מזלו, המנוע השמאלי הפסיק לעבוד. למרבה מזלו היו ארבעה מנועים. לרוע מזלו השמאלי השני החל לבעור. למרבה מזלו היה לו מצנח. לרוע מזלו המצנח לא נפתח. למרבה מזלו היה לו מצנח רזרבי. לרוע מזלו גם הרזרבי לא נפתח. למרבה מזלו במקום בו הוא עמד ליפול הייתה ערימה גדולה של שחת. לרוע מזלו במרכז הערימה היה נעוץ קלשון. למרבה מזלו הוא פספס את הקלשון. לרוע מזלו הוא פספס גם את השחת - - -
הסגנון של הספר, הזכיר לי כמה פעמים את הבדיחה הזו.
בספר, געציל נכנס לתוך מדינה. משעממת, אפורה, מרובעת, דלוחה.
מתעצב.
בתוך המדינה, עיר. מופלאה, נוצצת, מבריקה, ייחודית.
מתלהב.
בתוך העיר, כיכר. יבשה, חסרת-חן, גבשושית, תימהונית.
מתפדח.
בכיכר, מבנה. מרהיב, פאר היצירה, זורח, פורח.
שמח.
במבנה, קפיטריה. עבשה, קשישה, רטושה, כעורה.
בז.
בקפיטריה, מרצפת. צבעונית, מאירה, מלבבת, עשירה.
מעריך.
להמשיך? העיקרון מובן.
וכזה, לא תצליחו למצוא בשום ספר אחר.
צפה בקובץ המצורף 480180
(חוק בכדל לא היה מנסח זאת טוב יותר. בהמשך)
// אבל מה מעבר?
משהו טמון כאן, מצקצקים המומחים. יש פה איזה סוד גדול, שעדיין לא גילינו או שכבר כן גילינו.
לא נכון, אומרים אחרים. הספר הזה נועד פשוט להצחיק, הוא מצליח בזה וזהו.
אז הנה הפרשנות בשנקל שלי.
הספר הזה הוא פארודיה מבריקה על עולם הספרות החרדי, ההוצאה לאור והמסתעף. אתם - המעונבים והמדושנים שמה - חושבים שכדי להוציא ספר צריך קודם כל להתמקצע, אולי לכתוב קודם בעיתון נחשב, שמא להשקיע את הכסף בהדפסות כדי לקצור אותו במכירות? געציל ילמד אתכם עד כמה לא.
אלו גם השיקולים שהנחו את געציל במהלך הספר בבחירת שם לספרו. דומני שמעולם לא היה סופר שאלו היו השיקולים שלו. וזה משתלב כמין חומר עם התאוריה.
(אגב, בעניין זה. נראה שמישהו עבר עם מלחייה ובזק פה ושם משפטים על מציאת שם לספר, מאוחר יותר מכתיבת שאר הטקסט. גם אם אני טועה, מידת ההקשר שלהם נראית כך).
יש להרחיב בתאוריה זו עוד רבות, ובינתיים הטקסט של הכריכה האחורית של הספר הוא תנא דמסייע לה בענק, תנא ופליג.
צפה בקובץ המצורף 480183 צפה בקובץ המצורף 480185
(צומת. ספרים. אילוסטרציה)
// עוד כמה קטנות
מבחן בכדל – הספר הזה לא עובר את מבחן בכדל. מה זה לא עובר? לא מתקרב לדגדג לו את הזרת אפילו בצחוק. בטח בצחוק, כל הספר הזה צחוק.
אבל אם יורשה לי, הסיבה לכך שונה מאוד מהסיבה הנפוצה.
כשספריו של הגרר טולקין לא עוברים את בכדל, זה בגלל שבאותה תקופה כך היה המצב ההגמוני בכל מקום, מסופרים ועד ציירים, משלטון ועד צבא, מאקדמיה ועד ועד בית. וזה היה רע.
אבל אצלנו יש סיבה אחרת: ספאסט נישט. האם מתאים שספר הנכתב ממעמקי ועל הנפש יעסוק גם בנפשות ולא רק בנפשים?... לא היום ולא אצלנו.
געציל בחר בפתרון אחד. אין ספק שישנם פתרונות נוספים.
איורים – האיורים של
@שי קיש 2 מתאימים לספר הזה כמו כפפה ליד, כמו תקע לשקע, כמו חובש לנקע, כמו גבס לבקע, כמו מכחול לרקע, כמו שבע לסבון נקה, כמו מוחמד למכה, כמו אדם לאייכה.
יש מאיירים שסגנונם קליל והומוריסטי, אך אינם משקיעים בפרטים במקביל, ברוח זו. יש שציוריהם מפורטים להפליא, אך הסגנון כבד.
הסגנון הקישי של השקעה בפרטים יחד עם אווירה שובבה לעילא – הוא הסגנון המתאים ביותר בעולם לספר זה. שאפו!
וכמובן, האיור של
@אבימי בכריכה, עם העיצוב של
@יונתן ליפשיץ, הם הסיבה העיקרית לזה שאני מחזיק בבית שני עותקים.
עמודי התודות – אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה ועד עולם – אומר הפתגם. לו רשימת התודות הייתה מתפרסמת בכריכה הקדמית, הייתי רץ לקנות את הספר רק על סמך הרשימה המכובדת של המפורסמים שסייעו או סתם מגיעה להם תודה.
לסיכום, רוצו לקנות. לא תתחרטו.
הקנייה הזו תכניס לביתכם אור וחיים, וכך וכך כסף לקופות אור החיים.