תימהונה של שורה: עד כמה ניתן להתפצל?

[רחל סרולוביץ]

בעקבות הז'אנר המודרני והחדש יחסית של שירים כתובים המתחלקים בשורותיהם לקצרות קצרות,
עד כמה ניתן / ראוי / הגיוני / בטעם לפצל שורה?
אף שוודאי יהיו שיחלקו עליי, חלק מהשירים הנ"ל מקבלים אכן חן מהחלוקה והפיצול,
ויש בהם אפילו כדי להדגיש משמעויות וליצור צלילים ומשקלים מגוונים.
אך חלקם האחר של השירים עשוי להיראות לעתים כמגזרות שמישהו ירה בהן 'אנטר' ללא רחמים.
מה דעתכם ומה דעתה של הספרות?

 

[א. איזראעל]

אני חושבת ששורות מחולקות מידי מאבדות את טעמן מחד
ושורות ארוכות מידי יוצרות תחושה של מחנק ושל טו מאצ' מאידך.
הכל טוב - בגבול ובמידה.

 

[יאן]

יש בקינות ובסליחות הרבה פעמים חלוקה לשתי מילים, שתי מילים, וזה זורם

 

[רחל סרולוביץ]

אני חושבת ששורות מחולקות מידי מאבדות את טעמן מחד
ושורות ארוכות מידי יוצרות תחושה של מחנק ושל טו מאצ' מאידך.
הכל טוב - בגבול ובמידה.

את השורות הארוכות מידי כלל לא הכנסתי במשוואה...
השאלה עולה מן השורות הקלאסיות וה'מותרות' שהפכו בעצמן לאובייקט מועמד לפיצול,
לעתים כאמור, עוצמתי.

 

[א. איזראעל]

על דברים כמו אלו נאמר "אכול דבש דייך..."
בשורות קצרות יש משהו נעים לעין, פחות מעייף, נותן תחושה של קצר וקולע.
שימי לב:
פושט יד
ומיד
לקבל
מייחל
מי ייתן
מתחנן.
(בהשראת התחרות)
יש משהו קליט בשורות הקצרצרות אך יש והשיר מאבד ממשמעותו ובמצב כזה אולי לא מתעייפים מאורך השורות אלא מנסיון להבין מה הכותב רוצה מאתנו.
אפשר לסכם שבשירה אין כללים.
קצב זה טוב - אך לפעמים דווקא קצב המשתנה או המשובש יוצר את האוירה שרצינו
חרוזים זה נפלא -אך לא פעם כבד מידי.
ושורות קצרות זה מצוין- אך הזהרו לא להגזים איתם.

 

[דיו וקסת]

דעתי האישית היא שמשתמשים בכלי הזה הרבה יותר מדי.
לתת שורה שלמה למילה אחת - זה להגיד שהמילה הזו מביעה רעיון שלם. שהמילה היא משפט.
כשזה במקום- זה כלי עוצמתי. כשזה לא - זה מגוחך.

אתן דוגמא מאשכול סמוך שם כתבה @שרה מגן שיר נפלא:

אוהבת
להשחיל
פניני
מחשבותי
לשרשרת של שירים,
לשמוע
את
צלילי מילי
מתנגנים מבין שיניי,
האבני-חן הם
או
סתם
צעצועים ---

היה אפשר לחלק אותו כך:

אוהבת להשחיל פניני מחשבותי
לשרשרת של שירים,
לשמוע את צלילי מילי
מתנגנים מבין שיניי,
האבני - חן - הם
או סתם
צעצועים ---

(בשיר הספציפי הזה יש לזה הצדקה, כי זה הנושא של השיר. 'לשמוע את צלילי מילי', לשחק עם המילים, לחוש אותן. הבאתי זאת רק כדוגמא לחלוקה הגיונית יותר של שיר, עם הכותבת המוכשרת הסליחה)

 

[אשר שרבר]

בקצב הזה חסר לכם רק להוסיף ניקוד ותחזרו לויכוח שנמרח כאן על עמודים שלמים בנוגע לאומנות מודרנית.

 

[שרה מגן]

סוגיה נתונה למחלוקת, ותלויה בתוכן השיר ובטעם אישי.
נראה לי שהתופעה קיימת יותר בשירים שמפורסמים במדיות הדיגיטליות, בהן הקצב ספונטני, נמרץ ומהיר יותר.

לגבי השיר שהעלתי,
כשכתבתי אותו, הצורה היתה כזו:

אוהבת
להשחיל
פניני מחשבותי
לשרשרת של שירים
לשמוע
את צלילי מילי
מתנגנים מבין שיניי
האבני חן הם
או סתם צעצועים ---

לאחר מכן, היה נראה לי שהריווח נותן עוצמה ומשמעות חזקה יותר לבחינת המילים עליה מדובר בשיר.
במחשבה שניה, יתכן והגזמתי.
מה דעתכם?

 

[רחל סרולוביץ]

בקצב הזה חסר לכם רק להוסיף ניקוד ותחזרו לויכוח שנמרח כאן על עמודים שלמים בנוגע לאומנות מודרנית.

יש קישור לויכוח המוזכר?

 

[כנפיים]

יש קישור לויכוח המוזכר?

הארוע הדרמטי מתרחש, כמה מוזר, באשכול בשם "איך הם הולכים"
זהירות! סכנת טביעה!
לא באשמתי, אגב. לא התכוונתי, באמת שלא! רק רציתי לתאר איך הם הולכים! באמת!
ואם כבר, אז תודה לכל מי שבדרך לעיקר לייק ת'שיר שלי...

 

[מטאלי]

הארוע הדרמטי מתרחש, כמה מוזר, באשכול בשם "איך הם הולכים"
זהירות! סכנת טביעה!
לא באשמתי, אגב. לא התכוונתי, באמת שלא! רק רציתי לתאר איך הם הולכים! באמת!
ואם כבר, אז תודה לכל מי שבדרך לעיקר לייק ת'שיר שלי...

תכל'ס, מינפנו לך את האשכול, נא לא לזלזל...

 

[כנפיים]

לגמרי.
כמעט כתבתי גם על זה שיר

 

[מטאלי]

סוגיה נתונה למחלוקת, ותלויה בתוכן השיר ובטעם אישי.
נראה לי שהתופעה קיימת יותר בשירים שמפורסמים במדיות הדיגיטליות, בהן הקצב ספונטני, נמרץ ומהיר יותר.

לגבי השיר שהעלתי,
כשכתבתי אותו, הצורה היתה כזו:

אוהבת
להשחיל
פניני מחשבותי
לשרשרת של שירים
לשמוע
את צלילי מילי
מתנגנים מבין שיניי
האבני חן הם
או סתם צעצועים ---

לאחר מכן, היה נראה לי שהריווח נותן עוצמה ומשמעות חזקה יותר לבחינת המילים עליה מדובר בשיר.
במחשבה שניה, יתכן והגזמתי.
מה דעתכם?

אגב לדעתי מה שיפה בשיר הספציפי הזה שיש כאן רעיון:
המילים היחידות הללו:
"אוהבת"
"להשחיל"
"פניני"
"מחשבותי"
אכן מחברות לבסוף:
"לשרשרת של שירים"
ובמחילה מ @שרה מגן, אולם צורך הוא לי להוסיף שלמרות שספציפית כאן זה יפה, מעולם לא התחברתי ואף לא אתחבר ככל הנראה לסגנון שירה מודרנית המופרכת הזו ברמה הכללית, אם כבר לשורר, שוררו כבני אדם, גם לשורר משוררים כמו טלפון שבור...

 

[שרה מגן]

אגב לדעתי מה שיפה בשיר הספציפי הזה שיש כאן רעיון:
המילים היחידות הללו:
"אוהבת"
"להשחיל"
"פניני"
"מחשבותי"
אכן מחברות לבסוף:
"לשרשרת של שירים"
ובמחילה מ @שרה מגן, אולם צורך הוא לי להוסיף שלמרות שספציפית כאן זה יפה, מעולם לא התחברתי ואף לא אתחבר ככל הנראה לסגנון שירה מודרנית המופרכת הזו ברמה הכללית, אם כבר לשורר, שוררו כבני אדם, גם לשורר משוררים כמו טלפון שבור...

הוא שאמרתי. לגופו של שיר ועניין.

אף
אחד
לא
אוהב
שיר
שהדרדרו
כל
מיליו
על
פני
הדף.

ואף אחד לא מחבב שורות של שיר הנמתחות בעייפות על השורות.

מה המינון המתאים? שירים יגידו.

 

[ארבע]

בידוד המילים בשורות נפרדות בשיר 'אוהבת להשחיל' הזכיר לי השחלה של חרוז אחר חרוז, כל מילה כמו חרוז בשרשרת השיר ההולכת ומתרקמת.
אבל מודה שאישית אהבתי אותו יותר בגרסת השורות הרחבות.

 

[גוגלית]

לא טוב
היות
המילה
לבדה.
כתוֹב
אות
לה
כנגדה.

וטובות
השתיים
וגם
השלוש.
משלבות
ידיים
והמגומגם
שיפרוש.

(וסימן
לגוזמה
קח
נא:
נחמן
נחמ
נח
נ )

ושו"ת
השירה
ודרכה
הכתובה,
לשוט
בשורה
לאורכה
ולרוחבה.

 

[מ"ם]

מה דעתכם?

אהבתי יותר את הצורה המחולקת.

 

[Natan Galant]

כשזה על מסך, במידה ובמשורה, זה בא בטוב.
מעניק
טעם מיוחד
לכל שורה
מדגיש אותה

מבהיר
שיש
מחשבה
מדוע לרדת -
כל שורה.

העניין שזה מייגע, וזה מתאים לכמות מאוד מוגבלת של מילים.

 

[שרה מגן]

אהבתי יותר את הצורה המחולקת.

במקרה זה, גם אני.