שתי שאלות דקדוקיות

ב.א.

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
כתיבה ספרותית
שתי שאלות לי לחברי הפורום הנכבדים:

1. במידה ויש באותו משפט לשון זכר ולשון נקבה, ולאחריהם יחס לשניהן, האם יש להשתמש ביחס בלשון זכר או בלשון נקבה?
למשל: "המתנות לאביונים ומשלוח המנות הינם / הינן האופנים לקיום השמחה". ["מתנות לאביונים" - לשון נקבה, "משלוח מנות" - לשון זכר].

2. בהקשר למונח "תקנה", כיצד יש לכתוב: "התאריכים הללו תוקנו / הותקנו / נתקנו על ידי אנשי כנסת הגדולה"?
 

HILALI

משתמש מקצוען
פרסום וקופירייטינג
עיצוב גרפי
1. במידה ויש באותו משפט לשון זכר ולשון נקבה, ולאחריהם יחס לשניהן, האם יש להשתמש ביחס בלשון זכר או בלשון נקבה?
למשל: "המתנות לאביונים ומשלוח המנות הינם / הינן האופנים לקיום השמחה". ["מתנות לאביונים" - לשון נקבה, "משלוח מנות" - לשון זכר].
הינם.
(עונה רק על אחד, כי את זה למדתי...)
 

HILALI

משתמש מקצוען
פרסום וקופירייטינג
עיצוב גרפי
תודה. כלומר, הולכים אחרי הלשון האחרונה במשפט?
לא.
כאשר יש זכר ונקבה הקשורים באותו מושא\פועל\אוגד וכו'... יבוא בזכר!
ולכן הינם=בזכר, ולא הינן=בנקבה.
 

ב.א.

משתמש מקצוען
עריכה תורנית
כתיבה ספרותית

@Simcha

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מתוך אתר האקדמיה


בשנים האחרונות אנשים ונשים רבים מרגישים חוסר נוחות לפנות לקבוצה שרובה נשים בלשון זכר. עוד יש המנסים (ומנסות) להקפיד על שימוש שוויוני בלשון זכר ונקבה וכותבים או אומרים שתי צורות בכל פעם – בהשראת "he or she" באנגלית, אך מתעייפים עד מהרה (באנגלית יש מעט צורות כפולות שכאלה ואילו בעברית יש רבות). יש הנוקטות (והנוקטים) במכוון לשון נקבה בלי קשר למספר הנשים או הגברים שאליהם מתייחסים – מתוך מטרה ליצור "העדפה מתקנת".

אף זאת: בציבור מתהלכת שמועה ולפיה החליטה האקדמיה שבמקרים שיש רוב נשים יש לנקוט לשון נקבה. אבל זו אינה אלא שמועה, ואין לה על מה שתסמוך.

צורת הזכר בעברית משמשת לא רק לזכר. היא גם הצורה שאנחנו נוקטים כשאין לנו צורך להבחין במין – כלומר היא גם הצורה הסתמית, הלא מסומנת. על כן צורת הזכר יפה גם לנקבות, מה שאין כן צורת הנקבה: זו מציינת רק נקבה ומוציאה את הזכר. זו דרכה של העברית. אנחנו אומרים בלשון זכר 'גן ילדים' (גם אם יש בו רוב של ילדות), 'בית חולים' ועוד, אבל כאשר הכוונה לנשים בלבד נוקטים לשון נקבה, כגון 'בית יולדות'. במשפטים בעלי מבנה סתמי (דוגמת 'כאן בונים') ניאלץ לנקוט לשון זכר גם כאשר ברור שמדובר רק בנשים, כגון 'איך יולדים ללא כאב' (ולא 'איך יולדות ללא כאב').

יוער עוד זאת: המגמה המסתמנת בעברית לדורותיה היא ביטול צורות הנקבה מפני צורות הזכר, ולא להפך. בַּפּועל בזמן עבר יש במקרא רק שרידים לצורה בגוף שלישי רבות, ואילו הצורה העיקרית היא צורת הזכר: 'הלכו'. בזמן עתיד ובציווי כבר משלהי תקופת המקרא משתלטות הצורות 'ילכו', 'לכו' וכיו"ב לנקבות (גם בעברית של היום כמעט אין שימוש בצורות 'תלכנה', 'לכנה'). ובעברית המדוברת שלנו רבים אינם מקפידים לומר 'הן', 'אתן', 'כתבתן' וכיו"ב.

בתכתובת בעניין זה בראשית שנות התשעים של המאה העשרים טענה חנה זמר עורכת דבר: "מטריד אותי מדוע הזכר שולט שלטון מוחלט בלשון, עד שרוב נשי גדול בטל במיעוט זכרי קטן […] אני מאמינה כי לשפה שבפינו יש השפעה רבה על עיצוב החשיבה שלנו". על כך השיב אמנון שפירא (מעובדי האקדמיה) כי אין להפריז בכוחם של ענייני דקדוק בעיצוב החשיבה החברתית: בלשונות סקנדיביות אחדות יש חשיבות רבה למין, ואילו בטורקית אין למין כל ייצוג בדקדוק, ואין ללמוד מכאן דבר על מעמד הנשים בסקנדינביה ובטורקייה.

נקיטת לשון זכר גם במקום שיש רוב נשים היא דרכה של העברית, ואין האקדמיה רואה עצמה רשאית לקבוע קביעה המנוגדת לדרך זו. אם דובר מן הדוברים רואה לנכון לנקוט דרך אחרת, יעשה זאת על דעתו.
 

אפכא מסתברא

משתמש סופר מקצוען
עריכה תורנית
מוזיקה ונגינה
השגעון הפמיניסטי מגיע לכל מקום. לפחות פה נשמור על כלליה המקוריים של השפה.
 

אמיצ/ה

משתמש צעיר
פרסום וקופירייטינג
לדעתי תוקנו ונתקנו - שתי הצורות נכונות (הותקנו פחות).
 

אשמדאי

משתמש חדש
בעניין שימוש נכון באוגד, ודאי שהאוגד הוא לשון רבים סתמי – היינו "הם" ולא "הן". המילה "הנו" (או "הינו", לפי כללי הכתיב המלא החדשים של האקדמיה) במקרים רבים היא הכבדה מיותרת של השפה במקום שאין צורך; לא זה אף זו, מדובר לרוב בשימוש שגוי (הנם = הנה הם. ה"הם" מיותר כי כבר התייחסנו למושא עצמו באותו המשפט, שתי מילים קודם).

לגבי "תקנה": תיקון מתקנים, תקנה מתקינים. לכן – התקנות הותקנו (בניין הופעל).
 
למעלה