gedalya vaisbord
משתמש צעיר
טרילוגיה
שני הכריכים - פרק ראשון
שני הכריכים - פרק ראשון
מזכיר הקלפי שפשף עיניים עייפות מעל דפי המבחן שלו וחישב את נפשו לשאול. המספרים התערבבו במוחו, המפלגות עשו בו שפטים, והוא איבד את החשבון לגמרי. כמה מעטפות היו לו? וכמה קולות לרשימת 'אאא - אנחנו הטובים'?
הוא חישב הכל מחדש, חיבר וחיסר במחשבון, מנה קולות כשרים ופסולים ככתוב בדפי המבחן, ובסוף הגיע שוב לאותה תוצאה לא מספקת שלא הסתדרה עם שום תשובה אפשרית שהיו לו.
הוא הניח את העט בנוקשות על הדף ודפק עם מפרקי האצבעות על מצחו בכאב רב.
לא היה אכפת לו מהכאב, מהעייפות, ומהעובדה שהוא נשאר אחרון בכיתה רק עם עוד אחד כבד משקל שחשב ארוכות בעודו לועס את עטו.
הוא ידע שכבר לא יהיה מזכיר קלפי. הפעם לא ירוויח את הכסף.
אין רישיון נהיגה.
ארבע וחצי שעות קודם:
צהרים מקדירים נשבו לאורך שדרת לה גארדיה של תל אביב. ממזרח לאיילון הייתה תל אביב של העניים. היא נבנתה בנינים גבוהים מרובעים, מטויחים. מקבצי בלוקים ארוכים ומסודרים. ואוטובוסים שמטפסים את השדרה במאמץ כואב.
בואכה עירוני ט', תיכון אזורי מרובה כיתות, בנוי תקופות תקופות כידו הטובה של כל אדריכל שבנה את אגפו שלו, נראתה תכונת צעירים נחפזים. סטודנטים, והורים, עובדי הייטק בני מעמד ביניים שסוגרים את החודש במאמץ, ופנסיונרים ששלטון קטנוניות החוק חשוב להם.
כולם נקבצו אל שערי הברזל. כולם, כישראלים הגונים באו באיחור, ומשבאו נרשמו בדלפק ונכנסו לכיתה.
בכיתה נשבו מזגנים אוויר קריר. המאחרים נכנסו הפקידו טלפוניהם בארגז קרטון שבכניסה והתיישבו היכן שהתיישבו. כולם הכירו את כולם משתי מערכות בחירות קודמות. כולם הנהנו בנימוס זה לזה ובאוויר ריחפה ההלצה שכולם מכירים אבל איש לא אמר אותה בינתיים. אז המזכיר שלנו חשב אותה לעצמו, אולי כולם יהיו פה שוב בבחירות הרביעיות.
המורה נכנסה והשיעור התחיל וכבר באה עליו עייפות. בכיתה היו שולחנות בית הספר המוכרים עם משטחי פורמייקה המלאים חתכים וזיכרונות, ובעיקר מעוררים שינה רבה. המזכיר שלנו חזר לכיתה ח' רגע לפני הישיבה הקטנה בה היו רק סטנדרים. אוי, כמה שינה ישן על השולחנות הללו.
הוא לא רצה לישון, מה פתאום הוא בא להקשיב. אז הוא הקשיב והנהן בראשו נמרצות. נכון, סדר עבודה בקלפי. נכון, תפקידי חברי הועדה.
נכון, שני מכסים..
לתיבת הקלפי.. ומנעולים ממוספרים...
ויש לרשום הכל בפרוטוקול בשני העתקים.
הוא נרדם.
התעורר אחרי עשר דקות והרגיש שזו הייתה חצי שעה. הלך והכין קפה וחזר פנימה.
בחצי אוזן הקשיב להסברים ובשאר הווייתו עסק בעניינים אחרים שטסו במוחו עתיר הדימיון. אוזניו צדו את ההסברים בחצאי משפטים אבל הוא כבר היה מזכיר פעמיים אז הכל היה כרגיל, הכל אותו דבר.
הכסף. אם לא הכסף היה בכלל מגיע לפה? מה פתאום. אבל יש לומר כי לשבת שם באיזו קלפי תל אביבית בכיתה ג'3 של המורה אביבה יעקובי-שחר לא היה כה נורא. היה נחמד, היו אנשים, היו פטפוטים. היה מסקרן, מעניין, וחד פעמי. רב פעמי.
אבל לא היה אוכל נזכר פתאום. אמרו להם שבבחירות אין אוכל וצריך לבוא עם סנדביצ'ים מהבית. ומשזכר זאת עלה ובא בראשו זיכרון הסנדביצ'ים שמחלקים בהפסקה שתהיה בקרוב. תיכף ממש. רק ייגמר הנושא הזה.
נו מתי הצלצול?? המחשבה קדחה את מוחו מאוזן לאוזן ולא הותירה מקום לשום דיבור אחר.
המילים עפו לצידי אוזניו "שינויים מיוחדים: המזכיר יחלק את המעטפות... והן תישמרנה בתיבה מיוחדת.. מנעול פלסטיק מיוחד," שוב המנעול הזה. מה הסיפור הזה? מה פספס?
מכאן ואילך הקשיב בלי לפספס כלום.
===
ההפסקה באה והוא שם ידו על כריך אחד. אחרי שנטל ידיים יצא לתור אחרי כריך שני. שאם לא שני כריכים בחינם מה שווה כל העניין?
הוא חיפש פה ושם. הסתובב כאילו באגביות ליד הארגזים אבל כולם היו ריקים. הוא הניח ידו על סנדביץ' בפינה אבל הוא היה תפוס אצל מישהו. כשבסוף מצא את האוצר, ארגז מלא, רעם קולו של האחראי. "היי בחור! לא לקחת שניים,"
הוא יצא היום עם שניים הבטיח לעצמו. אבל ההפסקה נגמרה וכולם חזרו לכיתה.
פתאום התחיל להקשיב. פתאום הבין שאם ימשיך כך לא יעבור את המבחן בסוף ההדרכה וכל הר הכסף שזמם עליו בכלל לא יגיע.
לפיכך התחיל להקשיב בריכוז אבל כבר היה חסר לו חומר רב. הוא קיווה להצליח במבחן על סמך הניסיון אבל בראשו היה כל החומר מעורפל כמו קלפי מבולגנת של מזכיר רשלן שסופר מעטפות עד שתיים אחר חצות.
===
הסתיימה ההדרכה ובא המבחן. וכיוון שבא, באה מצוקה אצל מזכירנו. הכל נבחש בראשו, כל המספרים שיטו בו, מצוקה גדולה אפפה אותו והוא לא ידע בין ימינו לשמאלו.
אחרי שכלו כל הקיצין ולא הצליח מזכירנו לפענח את המבחן שמתעתע בו. הימר על התשובה הקרובה ביותר אליו ותיקן לאחור את המבחן לפיה.
כשיצא לערב הקריר לא רצה כלום מלבד לחזור לבני ברק ולישון. הוא כעס על עצמו, כעס על המבחן, כעס על וועדת הבחירות. על הכל כעס.
הוא ארגן את חפציו בשקיתו והתנחם שאולי בכל זאת עבר את המבחן. הרי היו שלושה תשובות אפשריות וזו הייתה הקרובה ביותר אז אולי הוא כן ענה נכון?
ואם כן, הרי שהוא עתיד להיות שר המעטפות אבל אז חזרה מחשבתו שוב אל שני הכריכים.