הנושאים החמים
הנושאים החמים
אחת הדמויות הספרותיות המוכרות ביותר בספרות הכללית, היא דמותו של הבלש הגאון שרלוק הולמס ועוזרו הנאמן ווטסון.
החלטתי ליצור כעין פרודיה חרדית על הדמויות.
אני לא יודע עד כמה ייהנה מזה מי שלא מכיר את המקור.
קוראים לי וולפסון.
רק וולפסון. אין לי שם פרטי. אולי פעם היה, לא זוכר. היום אני וולפסון.
אבל לא על עצמי באתי לספר, מה אני ומי אני שאספר על עצמי. באתי לספר לכם על ידידי, מורי ורבי ר' ישראל הולמס. מכיוון שאנחנו בידידות ארוכת שנים, ומכיוון שהוא לא מרשה לקרוא לו בשם אחר, אני מרשה לעצמי לקרוא לו בשם החיבה שלו - שרוליק.
ברבות השנים צברנו הרפתקאות ותעלומות רבות מספור, אותם העליתי על הכתב למען יעמדו ימים רבים, והרי הם מוגשים לפניכם.
המפגש
הייתי אז אברך צעיר, טרי-טרי, עדיין עם השעון המוזהב על היד. חיפשתי חברותא לסדר שלישי, משהו לא מחייב אבל שיהיה רציני.
יום אחד אני מהלך ברחובות ירושלים טרוד במחשבותיי, ולפתע אני פוגש את ר' קלמן. "מה שלומך, וולפסון?" הוא צהל לקראתי. "אני מחפש חברותא לסדר שלישי" סיפרתי אחרי סמול טוק קצר.
פניו של ר' קלמן נעשו רציניות, "יש לי רעיון נועז" הוא אמר "לך לבית הכנסת 'זהרי לבנה', בחדר האחורי תמצא אותו. קוראים לו שרוליק, שרוליק הולמס. הוא ביקש ממני למצוא לו חברותא. נראה לי שאתם תסתדרו לא רע"
הודיתי לקלמן בחום, ואז הוא אמר "תצטרך להתרגל אליו, יכול להיות שזה ייקח זמן, אבל זה יהיה שווה".
"למה, יש איתו איזו בעיה?" התפלאתי, "לא הייתי מגדיר את זה בעיה, כבר תראה בעצמך..." חתם ר' קלמן ונפנה לדרכו.
באותו ערב פסעתי אל עבר בית הכנסת זהרי לבנה, בחדר האחורי ראיתי אדם יושב בעיניים עצומות, לא נע ולא זע, מצחו חרוש קמטים והוא נראה מרוכז עד כאב.
"סליחה, אתה הרב הולמס?"
שריר לא נע בפניו.
"סליחה" ניסיתי יותר בקול, "ר' קלמן שלח אותי אליך"
לא נע ולא זע. אילולא ראיתי את אצבעותיו המתופפות הייתי יכול לחשוב שהוא ישן.
"סליחה, הרב הולמס. אנחנו אמורים להתחיל ללמוד אז..."
"שתוק!" הוא צעק לפתע, וחזר לתנוחת הריכוז במהירות מפתיעה.
מעוצמת ההלם עמדתי המום דקה ארוכה ובהיתי בו, ממולל את מגבעתי בידי.
חיוך גדול התפשט על פניו. "כמובן" לחש לעצמו בעונג "לרמב"ם הייתה את הגירסה שהב"ח שלל, הכל מסתדר..."
עיניו נפקחו, הוא בחן אותי מכף רגל ועד ראש "שלום וולפסון" הוא פנה אלי בחדות, "סליחה על חוסר הנימוס מקודם. המאמץ להיות מנומס עלול לבזבז לי תאים במוח שמנוצלים לדברים יותר חשובים." מהירות הדיבור שלו הייתה בלתי נתפסת, אבל הרהיטות והחיתוך שלו גרמו לי להבין כל מילה במדויק.
"שלום הרב הולמס" פתחתי.
"זו פעם שלישית שאתה קורא לי כך" חתך אותי הולמס, "אתה עושה בכך שתי טעויות. אחת - אני לא צריך לשמוע דבר יותר מפעם אחת כדי לקלוט אותו באופן סופי ובלתי הפיך. שתיים - החל מרגע זה ועד ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן - תקרא לי רק שרוליק. לא הרב, ולא הולמס. אין לי זמן וכוח להתנחמדויות, ברור וולפסון?"
עמדתי מולו בפה פעור. "רגע, מאיפה אתה יודע שקוראים לי וולפסון?" הצלחתי לבסוף לשאול.
בת שחוק קלושה עברה על פניו, הוא עבר לדבר בטון איטי ומודגש "בדיוק מהיכן שאני יודע שאתה גר ברחוב סורוצקין 43 קומה שנייה, שאתה נוסע לכולל בקו 59 של שעה שמונה וחצי, שאתה לומד יבמות, ושאתה תקוע עכשיו בתוס' הגדול בדף עג עמוד ב'"
ההלם ניכר על פני.
"מ... מאיפה...?"
"היקשים לוגיים", הסביר שרוליק בטון משועמם "השם 'וולפסון' רשום על המדבקה במגבעת שלך לצד מספר הטלפון שלך, מספר שעל פי חישוב מתמטי פשוט שייך לדירה ברחוב סורוצקין 43. רוב הבגדים שלך חדשים למדי מלבד הכובע שאתה אוחז בידיך, כובע בורסלינו בן שנתיים וחצי על פי הערכתי. לאף אחד אין בורסלינו ליום חול אלא אם כן רכשת כובע חדש והפכת את הכובע שהיה של שבת - לכובע של יום חול, מה שמוכיח את העובדה שהתחתנת לאחרונה. לפני ארבעה חודשים נפטר יהודי זקן בשם שימען בוים שהיה גר בקומה השניה של בנין 43 ברחוב סורוצקין ומֵרב הסיכויים הם שאתה גר שם כיום במקומו. הפתק שאתה אוחז בידך, עליו רשמת מצידו האחורי 'זהרי לבנה שרוליק הולמס', הוא קבלה של נהג האוטובוס עליה מופיעה השעה והקו בהם אתה נוסע."
"ו... יבמות, והתוס' בדף עג עמוד ב'?"
"אה, זה? קלמן אמר לי. אלמנטרי וולפסון".
החלטתי ליצור כעין פרודיה חרדית על הדמויות.
אני לא יודע עד כמה ייהנה מזה מי שלא מכיר את המקור.
קוראים לי וולפסון.
רק וולפסון. אין לי שם פרטי. אולי פעם היה, לא זוכר. היום אני וולפסון.
אבל לא על עצמי באתי לספר, מה אני ומי אני שאספר על עצמי. באתי לספר לכם על ידידי, מורי ורבי ר' ישראל הולמס. מכיוון שאנחנו בידידות ארוכת שנים, ומכיוון שהוא לא מרשה לקרוא לו בשם אחר, אני מרשה לעצמי לקרוא לו בשם החיבה שלו - שרוליק.
ברבות השנים צברנו הרפתקאות ותעלומות רבות מספור, אותם העליתי על הכתב למען יעמדו ימים רבים, והרי הם מוגשים לפניכם.
<<>><<>><<>>
פרק א'
המפגש
הייתי אז אברך צעיר, טרי-טרי, עדיין עם השעון המוזהב על היד. חיפשתי חברותא לסדר שלישי, משהו לא מחייב אבל שיהיה רציני.
יום אחד אני מהלך ברחובות ירושלים טרוד במחשבותיי, ולפתע אני פוגש את ר' קלמן. "מה שלומך, וולפסון?" הוא צהל לקראתי. "אני מחפש חברותא לסדר שלישי" סיפרתי אחרי סמול טוק קצר.
פניו של ר' קלמן נעשו רציניות, "יש לי רעיון נועז" הוא אמר "לך לבית הכנסת 'זהרי לבנה', בחדר האחורי תמצא אותו. קוראים לו שרוליק, שרוליק הולמס. הוא ביקש ממני למצוא לו חברותא. נראה לי שאתם תסתדרו לא רע"
הודיתי לקלמן בחום, ואז הוא אמר "תצטרך להתרגל אליו, יכול להיות שזה ייקח זמן, אבל זה יהיה שווה".
"למה, יש איתו איזו בעיה?" התפלאתי, "לא הייתי מגדיר את זה בעיה, כבר תראה בעצמך..." חתם ר' קלמן ונפנה לדרכו.
באותו ערב פסעתי אל עבר בית הכנסת זהרי לבנה, בחדר האחורי ראיתי אדם יושב בעיניים עצומות, לא נע ולא זע, מצחו חרוש קמטים והוא נראה מרוכז עד כאב.
"סליחה, אתה הרב הולמס?"
שריר לא נע בפניו.
"סליחה" ניסיתי יותר בקול, "ר' קלמן שלח אותי אליך"
לא נע ולא זע. אילולא ראיתי את אצבעותיו המתופפות הייתי יכול לחשוב שהוא ישן.
"סליחה, הרב הולמס. אנחנו אמורים להתחיל ללמוד אז..."
"שתוק!" הוא צעק לפתע, וחזר לתנוחת הריכוז במהירות מפתיעה.
מעוצמת ההלם עמדתי המום דקה ארוכה ובהיתי בו, ממולל את מגבעתי בידי.
חיוך גדול התפשט על פניו. "כמובן" לחש לעצמו בעונג "לרמב"ם הייתה את הגירסה שהב"ח שלל, הכל מסתדר..."
עיניו נפקחו, הוא בחן אותי מכף רגל ועד ראש "שלום וולפסון" הוא פנה אלי בחדות, "סליחה על חוסר הנימוס מקודם. המאמץ להיות מנומס עלול לבזבז לי תאים במוח שמנוצלים לדברים יותר חשובים." מהירות הדיבור שלו הייתה בלתי נתפסת, אבל הרהיטות והחיתוך שלו גרמו לי להבין כל מילה במדויק.
"שלום הרב הולמס" פתחתי.
"זו פעם שלישית שאתה קורא לי כך" חתך אותי הולמס, "אתה עושה בכך שתי טעויות. אחת - אני לא צריך לשמוע דבר יותר מפעם אחת כדי לקלוט אותו באופן סופי ובלתי הפיך. שתיים - החל מרגע זה ועד ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן - תקרא לי רק שרוליק. לא הרב, ולא הולמס. אין לי זמן וכוח להתנחמדויות, ברור וולפסון?"
עמדתי מולו בפה פעור. "רגע, מאיפה אתה יודע שקוראים לי וולפסון?" הצלחתי לבסוף לשאול.
בת שחוק קלושה עברה על פניו, הוא עבר לדבר בטון איטי ומודגש "בדיוק מהיכן שאני יודע שאתה גר ברחוב סורוצקין 43 קומה שנייה, שאתה נוסע לכולל בקו 59 של שעה שמונה וחצי, שאתה לומד יבמות, ושאתה תקוע עכשיו בתוס' הגדול בדף עג עמוד ב'"
ההלם ניכר על פני.
"מ... מאיפה...?"
"היקשים לוגיים", הסביר שרוליק בטון משועמם "השם 'וולפסון' רשום על המדבקה במגבעת שלך לצד מספר הטלפון שלך, מספר שעל פי חישוב מתמטי פשוט שייך לדירה ברחוב סורוצקין 43. רוב הבגדים שלך חדשים למדי מלבד הכובע שאתה אוחז בידיך, כובע בורסלינו בן שנתיים וחצי על פי הערכתי. לאף אחד אין בורסלינו ליום חול אלא אם כן רכשת כובע חדש והפכת את הכובע שהיה של שבת - לכובע של יום חול, מה שמוכיח את העובדה שהתחתנת לאחרונה. לפני ארבעה חודשים נפטר יהודי זקן בשם שימען בוים שהיה גר בקומה השניה של בנין 43 ברחוב סורוצקין ומֵרב הסיכויים הם שאתה גר שם כיום במקומו. הפתק שאתה אוחז בידך, עליו רשמת מצידו האחורי 'זהרי לבנה שרוליק הולמס', הוא קבלה של נהג האוטובוס עליה מופיעה השעה והקו בהם אתה נוסע."
"ו... יבמות, והתוס' בדף עג עמוד ב'?"
"אה, זה? קלמן אמר לי. אלמנטרי וולפסון".
נערך לאחרונה ב:
