שיתוף - לביקורת שנינו בכינו במדרגות

כתיבה וסיפורת >> תוכן מקצועי

רגע לפני שאת קופצת ראש לעבודה, הרימי כתפיים ותני מבט
בטח שמת לב שחלקים גדולים מן היממה שלך עוברת עלייך בישיבה מול מחשב. והישיבה הזאת, היא לא טובה לך! למה? אם המחשב מכוונן לגובה נכון, הידיים...
5.00 star(s) 2 ratings
הפקות דפוס כל מה שצריך לדעת
הרבה צבע עבר במכונות הדפוס, מרגע המצאתו, בגלגולו המודרני לפני קרוב ל-600 ועד היום. דפוס הוא עולם מרתק המקפל בתוכו לא מעט ידע מקצועי. למי שאינו...
אם זה לא אתה- זה הוא!
מי מאיתנו לא שמע על המושג ניצול הזדמנויות? הפעם גם אתם תהיו בין האנשים שלא מפספסים את הצ'אנס הגדול של חייהם ופותחים שער לתקווה. ההגרלה הגדולה...
בלי להתבלבל, איך בוחרים מתנות?
קרה לך פעם, שהשקעת את הנשמה באירוע או פעילות מוצלחת ואף אחד לא ממש זוכר את זה? תהית לעצמך מדוע? אולי שכחת משהו קטן אך משמעותי? אין ספק, מזכרת...

וי שלוק

מהמשתמשים המובילים!
מוזיקה ונגינה
כתיבה ספרותית
דלת הכיתה נפתחה בסערה. נתן, איך לא. זיקים נורים מעיניו והוא שועט אל מקומו, לא לפני שהחליק לילד מכה קטנה לצוואר.

ברגע הראשון רציתי לנזוף - 'ככה לא נכנסים לכיתה וודאי שלא באמצע שיעור'. אבל העדפתי לסגור כאן את האירוע, סימנתי לילד המוחלק להבליג אף הוא. זה לא ייגמר.

אחר כארבע דקות הזכרתי לו שצריך גמרא. 'אהה, גמרא', בדרך לארון הספיק ללחוש בדיחה ליושב בסמוך ולהיתקל כאילו באחד אחר. אחר דקותיים נוספות הוזכר לפתוח את הגמרא, ידיו פתחו את הגמרא במקום שנפתחה ושב לבהות.

בהפסקה נכנסתי עמוק עמוק לתוך החדר מלמדים, משער מה הולך להיות. היום הוא לא 'לקח'! נקודה. אני יודע.

לקראת סוף ההפסקה, התורן חצר קורא לי "הרב'ה מליק, נתן משתולל נורא. הוא העיף כיסא. מרביץ לילדים ודודי מהכיתה שלכם בוכה בגללו". הרעבעס מצטנפים, מניחים לי לעבור. לא מקנאים בי במיוחד. אלו שכבר 'עברו' אותו הביטו בי ברחמים.

אוףף, נגמרה לי ההפסקה. ידעתי.

נתן...

אחר השתלטות קצרה ואיומים להרגעה מידיית הובלתי אותו למדרגות הת"ת, הייתי בטוח שאני שולח אותו כעת הבייתה. בידי אחזתי את השערות שתלש מפאתו של דודי. זוועה.

החלטתי לשבור איתו את הכלים ולדבר איתו גלויות.

"נתן, למה לא לקחת היום?"

"על מה הרב'ה מדבר?"

"נתן..."

פלבול בעיניים היה התשובה.

"נתן, זה טוב לך! למה אתה לא לוקח?"

"לקחתי, הרב'ה".

"ממני לא תוכל להסתיר, נתן. אני רואה עליך בדיוק מתי לקחת ומתי לא".

דמעה סוררת התגנבה לעינו של הילד הקשוח של הת"ת, הוא הושיט את ידו לכיסו ושלה משם גרגירים לבנים שפעם היו גוש עגול, "הרב'ה זה הורס לי את החייםםםם - התייפחות - זה האויב הכי גדול שלי!!! איך אני אקח את זה??? כאבי ראש. לא בא לי לשחק בהפסקה. איך אני אקח את זה???"

ושנינו,

בכינו,

במדרגות...
 

רוחי בלבוחי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
דלת הכיתה נפתחה בסערה. נתן, איך לא. זיקים נורים מעיניו והוא שועט אל מקומו, לא לפני שהחליק לילד מכה קטנה לצוואר.

ברגע הראשון רציתי לנזוף - 'ככה לא נכנסים לכיתה וודאי שלא באמצע שיעור'. אבל העדפתי לסגור כאן את האירוע, סימנתי לילד המוחלק להבליג אף הוא. זה לא ייגמר.

אחר כארבע דקות הזכרתי לו שצריך גמרא. 'אהה, גמרא', בדרך לארון הספיק ללחוש בדיחה ליושב בסמוך ולהיתקל כאילו באחד אחר. אחר דקותיים נוספות הוזכר לפתוח את הגמרא, ידיו פתחו את הגמרא במקום שנפתחה ושב לבהות.

בהפסקה נכנסתי עמוק עמוק לתוך החדר מלמדים, משער מה הולך להיות. היום הוא לא 'לקח'! נקודה. אני יודע.

לקראת סוף ההפסקה, התורן חצר קורא לי "הרב'ה מליק, נתן משתולל נורא. הוא העיף כיסא. מרביץ לילדים ודודי מהכיתה שלכם בוכה בגללו". הרעבעס מצטנפים, מניחים לי לעבור. לא מקנאים בי במיוחד. אלו שכבר 'עברו' אותו הביטו בי ברחמים.

אוףף, נגמרה לי ההפסקה. ידעתי.

נתן...

אחר השתלטות קצרה ואיומים להרגעה מידיית הובלתי אותו למדרגות הת"ת, הייתי בטוח שאני שולח אותו כעת הבייתה. בידי אחזתי את השערות שתלש מפאתו של דודי. זוועה.

החלטתי לשבור איתו את הכלים ולדבר איתו גלויות.

"נתן, למה לא לקחת היום?"

"על מה הרב'ה מדבר?"

"נתן..."

פלבול בעיניים היה התשובה.

"נתן, זה טוב לך! למה אתה לא לוקח?"

"לקחתי, הרב'ה".

"ממני לא תוכל להסתיר, נתן. אני רואה עליך בדיוק מתי לקחת ומתי לא".

דמעה סוררת התגנבה לעינו של הילד הקשוח של הת"ת, הוא הושיט את ידו לכיסו ושלה משם גרגירים לבנים שפעם היו גוש עגול, "הרב'ה זה הורס לי את החייםםםם - התייפחות - זה האויב הכי גדול שלי!!! איך אני אקח את זה??? כאבי ראש. לא בא לי לשחק בהפסקה. איך אני אקח את זה???"

ושנינו,

בכינו,

במדרגות...
מישהו התגנב לכיתתי?
אי מי מצטט לשיחותיי??
אני בהלם! כמעט מילה במילה היום לפני כחודש.
לא עם נתן, עם הודיה.
וככה עמדתי והיא דיברה, בכתה - ואני זולגת איתה.
נכון ומדוייק!!
 

וי שלוק

מהמשתמשים המובילים!
מוזיקה ונגינה
כתיבה ספרותית
האמת, אני מרגיש שהטור טוב וכך גם נראה מה'עולם'.
אבל,
אני לא יודע להסביר לעצמי, למה?, מישהו יכול להסביר?

(מישהו פנה אלי. שהטור עוצמתי ואינו יודע למה. ואז תפסתי שגם אני לא יודע למה....)
 

שלמה שקד

משתמש מקצוען
מוזיקה ונגינה
כתיבה ספרותית
מישהו יכול להסביר?
הוא לא מסובך, מתאר את המצב העגום של ילדים שלעיתים מולעטים כדי להקל על עצמם או על אחרים,
ולמעשה סובלים, מרגישים קצת מהונדסים. בקיצור זה טור מצוין שלא צריך הסברים.
 

סיפור8

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בעז"ה

בעיניי הוא עוצמתי כי הוא פשוט נוגע ללב... לראות פתאום את המקום החלש של הילד המופרע זה ממש נוגע ללב.
והמקום של הרב'ה ממש ממש לא מובן מאליו, מבחינה אנושית. מזלו של הילד שיש לו כזה רב'ה...
 

וי שלוק

מהמשתמשים המובילים!
מוזיקה ונגינה
כתיבה ספרותית
הוא לא מסובך, מתאר את המצב העגום של ילדים שלעיתים מולעטים כדי להקל על עצמם או על אחרים,
ולמעשה סובלים, מרגישים קצת מהונדסים. בקיצור זה טור מצוין שלא צריך הסברים.
בעז"ה

בעיניי הוא עוצמתי כי הוא פשוט נוגע ללב... לראות פתאום את המקום החלש של הילד המופרע זה ממש נוגע ללב.
והמקום של הרב'ה ממש ממש לא מובן מאליו, מבחינה אנושית. מזלו של הילד שיש לו כזה רב'ה...
תודה
והמקום של הרב'ה ממש ממש לא מובן מאליו, מבחינה אנושית. מזלו של הילד שיש לו כזה רב'ה...
שוב, תודה
 

וי שלוק

מהמשתמשים המובילים!
מוזיקה ונגינה
כתיבה ספרותית
מישהו התגנב לכיתתי?
אי מי מצטט לשיחותיי??
אני בהלם! כמעט מילה במילה היום לפני כחודש.
לא עם נתן, עם הודיה.
וככה עמדתי והיא דיברה, בכתה - ואני זולגת איתה.
נכון ומדוייק!!
לא יודע אם היית 'מעיז' לבכות לפני כל הכיתה...
טוב, אבל זה בנים.
 

רוחי בלבוחי

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
לא יודע אם היית 'מעיז' לבכות לפני כל הכיתה...
טוב, אבל זה בנים.
זה לא היה לפני כל הכיתה.
הילדה מאד התקשתה להחזיק את עצמה. ויצאתי איתה החוצה ושאלתי אותה מה קורה? ולמה לא לקחה היום? ואני כל כך רוצה שתקפיד לקחת. בשבילה זה יעזור לה וייתן לה כח.
וכאן היא התפרצה כל כך, בכתה לי ואמרה "המורה את יודעת כמה זה קשה לי לקחת כדור?"
"המורה יודעת אייזה בחילות? אין לי חשק לאכול ואני יורדת במשקל"
והיא המשיכה ודברה ודברה כמה המצב מתסכל אותה ולמה היא ודווקא היא במצב הזה. ואין לה כח ואין לה אנרגיות....
ואת האמת - היא נגעה לי עמוק בלב.
השיחה הייתה כל כך קשה ונוגעת שפשוט זלגתי איתה.
והבנתי את המצוקה שלה.
ושתינו בכינו במדרגות.
את האמת שאצלי זה היה שכשגמרנו לדבר היא פשוט חבקה אותי במסדרון ואמרה לי "המורה את המורה הראשונה שככה מבינה אותי וחושבת עלי. עד היום הרגשתי שהמורות רק רוצות שקט ממני". (גם נקודה למחשבה...)
אחת התלמידות שלי!!! המוערכות בעיניי!!! מעריצה אותה ואת ההתמודדות ,הלא קלה בכלל, שלה.
 

anotherית

משתמש סופר מקצוען
מנהל
מנוי פרימיום
כתיבה ספרותית
האמת, אני מרגיש שהטור טוב וכך גם נראה מה'עולם'.
אבל,
אני לא יודע להסביר לעצמי, למה?, מישהו יכול להסביר?

(מישהו פנה אלי. שהטור עוצמתי ואינו יודע למה. ואז תפסתי שגם אני לא יודע למה....)
הוא מתאר את החיים אז איז. בלי לנסות לעשות משהו, סתם, הבזק עצוב שהוא החיים בעצמם.
כנה, אמיתי, וזה הכל וכל מה שצריך.
 

המספרים של פרוג:

337,452

משתמשים נכנסו לפרוג בחודש האחרון

731

משתמשים מבקרים ברגע זה באתר

4,986

הודעות נכתבו בממוצע ליום בחודש האחרון

לוח נדל"ן | למכירה והשכרה

לוח מודעות | קניה מכירה

לוח דרושים

למעלה