מכירות את המאפים המושחתים האלו של נאמן.
כן, אלו המשולשים עם סוכריות שוקולד מעל.
אלו שעושים להם ביס וכל השוקולד משפריץ לפה. מדביק את הלשון לחיך ו...נחנקת.
מכירות?
אז גם אני מכירה.
אבל אני בבית.
ולא כל כך קונה בנאמן.
האמת היא שהרופרה שלי עשתה לי מין "נו נו נו" כזה באצבע ואמרה שהסוכר שלי כבר מתוק מדי. וכדאי להפחית. וכו'
ניסיתי להתגונן. "אני בכלל אל אוכלת. לא שוקולד. לא עוגות. לא בסלי. כלום."
מפה לשם נכנסתי למשטר.
אבל הילדים רוצים.
ואם רוצים אז אני אכין משהו שגם אני אוהבת שאם ממש יתחשק לי לחטוא שזה יהיה לפחות חטא שווה.
אז הכנתי אותם.
את המשולשים עם סוכריות שוקולד מעל.
אלו שעושים להם ביס וכל השוקולד משפריץ לפה. מדביק את הלשון לחיך ו...נחנקת.
אומרים כאן שיצא טעים.
אני בינתיים לא חטאתי.
משתדלת להתחזק קצת בימים אלו אחרי מכה כואבת שקיבלנו אני ועמ"י וכל משפחת הנפרולוגיה.
אולי זה מוזר, מתחזקת, בזה?
נו, באמת.
לפחות תתרמי כליה.
אבל אין לי מה לתרום. רק כזו כבר יד שניה משומשת במצב טוב.
האמת-
חשבתי במה להתחזק לע"נ הרב הבר זצ"ל. וברור לי שאם הוא היה מדבר איתי עכשיו ויודע שאני אוכלת משהו שלא בריא לי אז הוא היה אומר לי בנועם "תשמרי על הכליה של אח שלך".
אז אני שומרת עליה.
משתדלת עכשיו עוד יותר.
כדי לא לחטוא לתורם.
והלוואי שההתגברויות האלו שלי [שכל היום אופה, ומשתדלת לא לאכול] יהיו לע"נ. כי ממנו למדתי באמת שהחיים הם מתנה אמיתית. כל רגע. כל נשימה.
ואם תכינו את המשולשים האלו, בקשה קטנה לי, אנא לפחות ברכה אחת שתברכו עליהן [מתוך כל הברכות שתברכו עד שהם יגמרו] כוונו לעילוי נשמת הרב אברהם ישעיהו הלוי בן צבי.
וארגיש שעשיתי משהו בשביל המלאך הזה.
אחרי כל הנאום אתן עדיין רוצות מתכון?
צפה בקובץ המצורף 643855
צפה בקובץ המצורף 643859