שמחה יותר ממצוה - הרר"ב מפרשיסחא

[למאי נפקא מינה]

מקובל בפי חסידים שהרבי ר' בונם מפרשיסחא זיע"א התבטא פעם, כי אכן השמחה אינה מצוה, אך מה היא מביאה את האדם למה שאפילו המצוה הגדולה ביותר אינה מביאתו.
היש מקור לדברים?

 

[אליז]

מימרא זו נאמרה על ידי הרה"ק ר' אהרן מקרלין בבית אהרן, וכן ע"י הרה"ק ר' העניך מאלכסנדר (שיח שרפי קודש ערך עצבות).
עצבות איז נישט קיין עבירה, אבער וואס עצבות בריינגט צו קען קיין עבירה נישט צו בריינגען. שמחה איז נישט קיין מצוה, אעבר וואס שמחה בריינגט צו, קען קיין מצוה נישט צו בריינגען.

 

[גליל555]

לגבי שמחה של מצוה:

ספר עבודת הקודש - צפורן שמיר - סימן יא:
[קסא] הדור מצוה שיהא שמח הרבה בעשייתה. וכתבו ז"ל דנוטל שכר הרבה על עשייתה בשמחה יותר מהמצוה גופה. ואפשר דנוטריקון שמחה הוא שמחת מצות חיוב הוא. ויצדק מאד דרך המפרשים במאמר (ברכות ח.) גדול הנהנה מיגיעו ששמח במצות, דהשמחה לבד חוץ מגוף המצוה הוא גדול מירא שמים שעושה המצות, דהשמחה גדולה מהמצוה. (עי' ראש דוד פ' עקב. צוארי שלל בהפטורת בהעלותך):

שפת אמת האזינו תרל"ד:
כי מי יוכל לקיים המצוה כמשפטה. אבל הרצון והכנה להמצוה הוא לעשותו כרצונו ית' ולזאת ההכנה והשמחה לבוא להמצוה חשוב מאוד כנ"ל. ויש לדון קו"ח ממ"ש ז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה. כש"כ מדה טובה הרהורי מצוה שאדם מהרהר ומשתוקק לקיים פקודת השי"ת טובים מהמצוה ושומרים האדם.

שפת אמת פרשת בא - שנת [תרנ"ט]:
והענין הוא כי וודאי עיקר המצוה היא צורך גבוה. וצריך האדם לעשות המצוה לש"ש בלבד. אבל הכנת המצוה והתשוקה קודם המצוה ולאחריה. מצד זה נעשה מלבוש הנפש שהמצוה נותנת ברכה לפני' ולאחרי'. וכמ"ש במ"א ממ"ש חז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה. כמו כן הרהורי מצוה טובים מגוף המצוה. והיינו כי הגם שעיקר פגם העבירה בשורש היא בעשייתה. אבל הקילקול אל נפש האדם. מתרבה ביותר ע"י הרהורי עבירה. וכן הוא במצוה. אשר עיקר המצוה צורך גבוה. אבל רוב ההרהור והתשוקה אל המצוה. מתקן נפש האדם.