מה הגיל? לפי זה נדע את אופן התרגיל.
ככה בכללי מהנקודה שלי:
אנחנו בתור מורות לא אמורות "לתקן" את הילדה אלא לעזור לה לגדול עוד קצת, בשלב בו היא אצלינו,
אני לא מאמינה בשינויים של 100 מעלות, שינויי אופי גדולים. ואין בכך כל צורך. כל ילדה היא מקסימה איך שה' ברא אותה. כוחנית או חלשה, מהססת או נועזת. וכולי!
כל אופי אפשר לנתב. אבל זה עבודה של חיים.
כרגע, ההתרכזות ביתרונות וביופי שבאופי- זה מה שייתן לילדונת את הכוח להתמודד אם הקושי שבאופי מהסוג הזה.
מה שעוזר מאוד לילדות כאלו זה תפקידים רבי משמעות, שתורמים לסביבה.
כמו למשל: להיות אחראית חסרות. לשמור דפים לחסרות, לעזור למורה בכל מיני שליחויות. כל הזמן משבחים אותה על הדרך, איך היא עוזרת לחברות, דואגת להן, מועילה וכו'.. אפשר גם להיות אחראית לכתוב לבת חולה פתק משמח כזה מכל בנות הכיתה עם ממתק קטן.
והמון מחמאות. המון הזרמת כוחות ודירבונים. לתת לה לוותר בפומבי. הן טובות בזה. לשבח! להראות לה כמה היא מקסימה דווקא עם החברות. כמה היא מקסימה שהיא מוותרת, שהיא נותנת מקום. כמה החברות מעריכות אותה.
וכן! לפעמיים לתת לה להחליט במשחקים בצורה יזומה. ולכבד את ההחלטה שלה. כמו שמכבדים אותה, היא תלמד לכבד אחרות.
מאוד ממליצה לחפש ילדות כאלו בטוב שלהן. כי אז הן קולטות שיש דרך אחרת.
מה שאמרת שאצלך היא פיקס, מצויין. שימשיך כך. חשוב שהילדה תדע שיש לך קשר למורות המקצועיות. תנחי את המקצועיות לחפש אותה בטוב ולספר לך. את תגשי אליה ותגידי לה כמה התרגשת לשמוע.. כדאי גם לשתף את אמא שלה בתהליך.
טוב זרקתי קצת דיבורים. הלוואי שיהיה לתועלת.
אני רואה יותר ויותר שברגע שהמורה זוכרת שהיא נשמה יפה גם כך. (שהיא בכיסוי ובהעלמה משתלטת ומשתוללת) ולא נופלת לגינוי
פתאום היופי האמיתי של האופי הזה מתגלה. ויש לזה הרבה צורות לגילוי הזה.
שנזכה!! (ולא רק עם התלמידות)
וללכת עם הרבה תפילה. צריך סיעתא דישמיא גדולה להצליח להבין נשמות. סיעתא דישמיא גדולה מאוד.