דרוש מידע שלום, טיטול – על חוויית פרידה מטיטולים

[UU]

(ואגב בצורה זאת ראיתי שגם גמלו ת"ד ועוד ילדים "לא מפותחים", קשיי גמילה שנתקלתי בהם היו עם ילדים שהבשילו יותר מידי, או שהיו חכמים באופן יוצא דופן)

או שההורים לקחו את האחריות על התזכורות לשרותים (והרבה עושים את זה בטעות, מה ג שקשה לשים לב איפה עובר הגבול בין דירבון ללקיחת אחריות)

 

[מלפפון]

אבל הם המיעוט. לא הרוב.

לא מסכימה עם זה.
וגם לגבי קריאה- לא מסכימה עם מה שכתבת.

הרבה ילדים אינם בשלים, אי אשר לגמד אותם לעשרה אחוזים.
גם לא בקריאה, אחרת לא היו מכניסים את המורות הפרטיות לכיתות א' בחיידרים.


וכתבו כאן שהרבה ילדים לא נגמלו לא בגלל חוסר בשלות, אלא כי האמא לא עשתה לפי הכללים הנוקשים שנכתבו בתחילת האשכול.
ואם כך, אין פלא שאמהות כמוני שחוו אחרת, רואות צורך לכתוב צד שני.
לכתוב לאמא שהיא לא עשתה לפי כללים מסוימים ולכן ילדה אינו נגמל, זו האשמה.

ולא קראתי את כל האשכול, אבל אם את אומרת שניקיות נוספות ראו לנכון להתגונן,
משמע לא רק אני הרגשתי כך.

 

[מלפפון]

מצד שני - גם את מסכימה שיש פה מקום לבשלות של האמא,

מסכימה שיש כאן בשלות של האמא. בהחלט.
אבל זה רק חלק בתהליך הזה. ולכן לא נכון לתלות את כל התהליך בבשלות ההורית בלי להתייחס לשאר הגורמים בתמונה.

 

[מלפפון]

כלומר=
כפי שכתבתי, מעולה לכתוב שיטות וכללים,
אבל לא לכתוב שאם לא הצליח למישהי, סימן שהיא לא נהגה בדיוק לפי השיטה.
זה מה שצרם.
(במיוחד שהשיטה הזו לא מתאימה לכל אמא, והיא עלולה לפסול כביכול אמא שאין לה יותר מדי סבלנות. זה בסדר להיות אמא גם אם את מתעניינת בדברים אחרים מאשר בגמילה, ואין לך סבלנות גם לשחק עם הילדים ברמי על הספה), וגם אמהות כאלו גומלות את ילדיהן מוקדם ומאוחר. תלוי.

 

[Ruty Kepler]

אבל לא לכתוב שאם לא הצליח למישהי, סימן שהיא לא נהגה בדיוק לפי השיטה.
זה מה שצרם.

הי, זה כשל 'איש קש' קלאסי, להתווכח עם טיעון שלא נאמר...

הטיעון היחיד שנאמר היה, שאם לא ניסו *בפועל* להפרד מהטיטול בצורה ברורה ועם הרבה סבלנות מתוך הבנה של התהליך - אי אפשר לקבוע שהילד לא בשל.

ואם אשה אכן ניסתה, בנחת וברוגע, ימים ארוכים וסבלניים, בלי חרטות והחזרות, והילד עדיין לא גמול אז הגיוני לומר שהוא לא בשל, או חסרה לו מוכנות כלשהי.

 

[מלפפון]

הטיעון היחיד שנאמר היה, שאם לא ניסו *בפועל* להפרד מהטיטול בצורה ברורה ועם הרבה סבלנות מתוך הבנה של התהליך - אי אפשר לקבוע שהילד לא בשל.

אוקי. על הטיעון הזה אני חולקת, וגם אומרת שהוא האשמה.
אמא יכולה לקבוע שילדה אינו בשל גם אם לא היתה לה סבלנות לתהליך.

אבל חבל על הדיו של פרוג.
כבר כתבה כאן ניקית אחת שגם היא בעבר כתבה בצורה הזו, עד שנתקלה במקרים אחרים.

כך שלכתוב שיטות- מעולה.
לכתוב שמי שאינו עושה בדיוק כך, אינו יכול לטעון שהילד אינו בשל, זו התנשאות של מי שב"ה הצליח לה.

ומישהי כתבה שהיא מכירה את הבן שלך ויש לו בשלות שפתית גבוהה. אני חושבת שזה קשור לתהליך גמילה, כחלק מההבנה של הילד במח הימני או השמאלי. מניחה שאת יותר מבינה בזה ממני.

 

[yudit10]

בלת"ק
(בכ"א אמצע הלילה)
השיטה שהבאת היא מקסימה.
וכך אכן נהגתי עד כה.
אבל מה הקשר בין השיטה לגיל?
למה להתעסק עם הסיפור שבוע- שבועיים בגיל שנה ועשרה חודשים
לא עדיף יום אחד בגיל שנתיים וחצי?

הבכורה שלי נגמלה בגיל שנתיים וחצי ביום אחד,
וגם ביום הזה לא היו פספוסים בכלל!
הפספוס הראשון היה אחרי שבועיים כשהיינו בחוץ.

השניה נגמלה תוך יומיים,
כן היו לה פספוסים, אבל בקטנה ממש. לא יותר מחמש פעמים,כנראה שפחות.

שלא לדבר על זה שאפשר כבר לגמול מיד גם ביום וגם בלילה, שזה מומלץ הרבה יותר.

 

[Ruty Kepler]

אוקי. על הטיעון הזה אני חולקת, וגם אומרת שהוא האשמה.
אמא יכולה לקבוע שילדה אינו בשל גם אם לא היתה לה סבלנות לתהליך.

אבל חבל על הדיו של פרוג.
כבר כתבה כאן ניקית אחת שגם היא בעבר כתבה בצורה הזו, עד שנתקלה במקרים אחרים.

כך שלכתוב שיטות- מעולה.
לכתוב שמי שאינו עושה בדיוק כך, אינו יכול לטעון שהילד אינו בשל, זו התנשאות של מי שב"ה הצליח לה.

ומישהי כתבה שהיא מכירה את הבן שלך ויש לו בשלות שפתית גבוהה. אני חושבת שזה קשור לתהליך גמילה, כחלק מההבנה של הילד במח הימני או השמאלי. מניחה שאת יותר מבינה בזה ממני.

טוב שאת כותבת, ונותנת לי הזדמנות להבהיר:

זו לא 'שיטה', אלא יותר 'רוח הדברים'. ההבנה שפרידה מטיטולים היא תהליך חינוכי וחווייתי. שפספוסים הם לא כשלון - אלא חלק מההצלחה. שחשוב לתת לילד את האחריות ולא לקחת אותה ממנו.
אין פה כללים נוקשים, אלא יותר סוג של סוויץ' במוח לגבי המשמעות והתהליך.

לי, הגישה הזאת עזרה מאד מאד. (וגם הילדות הראשונות שלי היו עם בשלות שפתית גבוהה. רק שאני זו שחשבתי שגמילה = מאבק, ופספוס = כשלון, והתהליך נראה בהתאם).

מי שהחומר יכול לעזור לה - מצויין.
מי שחושבת שזה לא מתאים לילד שלה - יכולה לעבור לאשכול הבא.

 

[תמי פ]

בלת"ק
(בכ"א אמצע הלילה)
השיטה שהבאת היא מקסימה.
וכך אכן נהגתי עד כה.
אבל מה הקשר בין השיטה לגיל?
למה להתעסק עם הסיפור שבוע- שבועיים בגיל שנה ועשרה חודשים
לא עדיף יום אחד בגיל שנתיים וחצי?

הבכורה שלי נגמלה בגיל שנתיים וחצי ביום אחד,
וגם ביום הזה לא היו פספוסים בכלל!
הפספוס הראשון היה אחרי שבועיים כשהיינו בחוץ.

השניה נגמלה תוך יומיים,
כן היו לה פספוסים, אבל בקטנה ממש. לא יותר מחמש פעמים,כנראה שפחות.

שלא לדבר על זה שאפשר כבר לגמול מיד גם ביום וגם בלילה, שזה מומלץ הרבה יותר.

יש כאלה שנגמלים בגיל 3 וחצי במשך חודשים, מי אמר לך שאם היית גומלת אותה קודם זה לא היה לוקח יום אחד?

 

[אהבת עולם]

לפעמים 4 חודשים מוקדם יותר יכולים לגרום לתהליך לזרום טוב יותר
כמו שאמרת תלוי בילד
צריך להיות עירניים ל2 הכיוונים

חושבת כמוך.
ולכן , בשביל הורים שאין להם את הסבלנות לתהליך שאולי יהיה יותר ארוך, ומצד שני רוצים למנוע התפתחות של חרדות ותסביכים יש את שיטת האמצע:
להרגיל את הילד לעשות בשרותים פעם ביום / בשבוע / מידי פעם ,
עושים את זה ב"תחנות" קבועות שאז הילד נוטה לשחרר (לפני מקלחת או בבוקר מיד)
ואז הוא חווה את ההצלחה , ויחד עם זאת גם לא מתחייבים לתהליך ארוך.

אישית, בפעם הבאה אני כנראה אנסה מוקדם, אבל ממש בלי להתעקש,
מה שבטוח שאוסיף את ההתנסויות האלו, הן מלמדות המון וגם חוסכות הרבה עבודה קשה בהחלפת חיתולים מלוכלכים [הבת שלי מגיל שנה לכלכה רק בשרותים !]

 

[My name]

הבעיה שאת מנסה לגמד את המקרים הללו, כאילו מדובר רק במקרים בודדים.
וזה לא נכון!!

לדעתי, ילדים עם בשלות שפתית גבוהה יגמלו מהר יותר,
וילדים שמדברין מאוחר- יקח להם זמן לקלוט את הנושא.
אבל לא בדקתי, אולי זה קשור לנושאאחר.

בכל מקרה, היו לי כמה ילדים.
אחת שנגמלה תוך כמה ימים ללא בעיות,
ואחד שנגמל במשך שנה!

ואני חושבת שלהפיל על אמהות את האחריות לגמילה, זה יפה וגם נכון במקרים שהילד בשל.
אבל כשהוא לא בשל- (ויש מלא שבגיל שלוש עדין אינם בשלים! מלא! והאמהות אינן אשמות, רק כי לא השאירו אותו בבית במשך שבוע), אי אפשר לבוא ולהטיל את האחריות על ההורה.

וכשאמא של ילד שאינו נגמל קוראת ושומעת שכנראה לא היתה לה סבלנות או שלא השאירה אותו בבית במשך שבוע, וכל מיני רעיונות שבכלל לא אפשריים לה, היא נוטה לחשוב שבאמת זו הבעיה!
היא לא השאירה את הילד שבוע בבית או לא היתה מספיק סבלנית אליו, ולכן הוא לא נגמל!

יכולה לומר שאחרי הילד שנגמל במשך זמן רב, הגיעה הבת שלי, ולא היה לי כח לגמול אותה! לא כח ולא סבלנות. היא היתה בת שנתיים וחצי בפסח, ולא בער לי.
אבל המטפלת הורידה לה את הטיטול והילדה נגמלה.

תתנו שיטות, זה מעולה ויכול לעזור במקרים מסוימים,
אבל אל תקחו אחריות על מקרים שלא נחשפתם אליהם ותקישו מהם.

הייתי חייבת ללייק לך שוב.
הכתיבה שלך תמיד כזו מדויקת וחדה...

לדעתי, כל ההתפלספות כאן נובעת הרבה מהמקום של מה שאתה רואה מפה אתה לא רואה משם.
כשאת נחשפת לקושי
את לומדת להפסיק לחשוב על אחרים וגם מפסיקה בכלל לקבוע כל מיני אמירות או שיטות.
את לומדת שהן פשוט לא רלוונטיות.
איני אומרת שלא כדאי להיעזר ולשמוע הדרכה נכונה, עשיתי את זה המון ונעזרתי.
אבל היום אני יודעת להשאר במקום הנטו של ההדרכה בלי להכניס שם שום אם... אז...
ושלקבוע ששיטה זו או אחרת או התנהגות כזו או אחרת הם הם היו המדד להצלחה. סורי, זה טעות ענקית.
[וזה יכול להיות אצל כל ילד, יש לי קרוב ילד פיקח וחכם בטירוף, מדבר יותר מחלק ושהגמילה שלו לקחה למעלה מחצי שנה. גמילה קששששה מאד וממש לא היה קשר לאמא. היא גמלה לפניו כבר שש...]

אז היום אני מסתכלת על הגמילות הקודמות שלי ויודעת רק לפתוח ידיים ולהגיד ה' תודה תודה
שום כוחי ולא עוצם ידי עשה לי את החייל הזה.
שום דבר לא השתנה בינם לבין הפעם הנוכחית. אותה אמא ואותה צורת גמילה ואולי אפילו הפעם רק עם משנה סבלנות.
רק מה, התהליך הזה הוא ס"ד וס"ד וס"ד. תדעו להודות לה' עליו כמו על כל דבר זה הכל.

 

[חנון]

גם אני הרגשתי התנשאות כשנשים כתבו שהצליחו לגמול מוקדם וכו'
זה שבס"ד הצליח לך לא אומר שאחרים לא בסדר
מומלץ מאוד לגמול גם עם הלילה אבל יש ילדים שממשיכים להרטיב גם אם האמא בשלה מאוד ורוצה לגמול ואצל רוב הילדים זה כן הצליח לה
חוץ מזה יש עוד הרבה סיבות מתי בדיוק מתאים לי להתחיל עם הגמילה, לחכות לקיץ / לייבש יותר מוקדם כדי להכניס יבש לגן מסויים ועוד
הרגשתי שחופרים לי כשאומרים שיכולתי לייבש מוקדם יותר וכו' וכו' מה שחלק כתבו באשכול
תפרגנו לאנשים לחיות! בפרט כשלא מדובר על דברים עקרוניים שגם הם תלויים במנטליות ובמנהג המקום איך שהתחנכו

 

[שרה מגן]

אפשר להסתכל על זה אחרת, שהילד נכנס לתוך עולם שיש בו עוד כמה דברים חוץ ממנו, וזה בסדר שהוא ירגיש את זה.
לשים את הפוקוס עליו ורק עליו -
לא חושבת שזה בריא לו.

וזה לא ספציפית לגבי גמילה. זו שאלה של תפיסה.

מסכימה עם כל מילה לגבי זמנים רגילים, אך במקרה הנוכחי לדוגמא.
אם אמא רוצה לעבור את התהליך בגיל צעיר, ובצורה רגועה לה ולילדה, אין לה כמעט דרך אחרת לולי זו הארוכה, שהיא קצרה. ובעיקר שמה את הילד בפוקוס זמני.

מוסיפה, שהיו תקופות לחוצות בהן העדפתי לגמול את הילד בשלב מאוחר ובקצרה.
תקופות בהן לא היתה שום אפשרות לשים את הילד והלמידה המסויימת הזו במקום מרכזי, מבלי לפגוע במערך הכללי.
התהליך היה, נסיון של כיומיים לראות אם הילד נמצא בכלל בעסק. ואם לאו נסיון חוזר לאחר חודשיים וכו'. מנסיון, יש ילדים שזה עבד מצויין. ונגמלו אמנם בשלב מאוחר - שנתיים וחצי פלוס - אבל תוך יומיים שלושה.

 

[במבה נוגט]

וואו, לא הבנתי את ההתלהמות,
רותי הקדישה לנו זמן יקר וכתבה באריכות ובפירוט רב דברים שעשויים להועיל להרבה אמהות.
לא הכריחו אף אחת לבצע או לנסות.
לכל אמא יש שכל וראש ישר והיא יכולה להחליט לבד אם מתאים לה לנסות עם הילד שלה, או לא - ולא משנה מאיזו סיבה.
יש פה הודעות כפויות טובה ממש, שלא בדיוק עושות חשק לאנשים להמשיך בשיתופים מועילים...

מי שהחומר יכול לעזור לה - מצויין.
מי שחושבת שזה לא מתאים לילד שלה - יכולה לעבור לאשכול הבא.

 

[גלבוע]

וואו, לא הבנתי את ההתלהמות,
רותי הקדישה לנו זמן יקר וכתבה באריכות ובפירוט רב דברים שעשויים להועיל להרבה אמהות.

היתה כאן התלהמות?
לא מצאתי אותה

 

[Ruty Kepler]

וואו, לא הבנתי את ההתלהמות,
רותי הקדישה לנו זמן יקר וכתבה באריכות ובפירוט רב דברים שעשויים להועיל להרבה אמהות.
לא הכריחו אף אחת לבצע או לנסות.
לכל אמא יש שכל וראש ישר והיא יכולה להחליט לבד אם מתאים לה לנסות עם הילד שלה, או לא - ולא משנה מאיזו סיבה.
יש פה הודעות כפויות טובה ממש, שלא בדיוק עושות חשק לאנשים להמשיך בשיתופים מועילים...

במבה, תודה.

יש גם תשובות פשוטות מאד לחלק מהתהיות שהועלו כאן, אבל נראה לי מיותר לכתוב אותן. נסתפק במה שציטטת, בינתיים.

 

[מרחבית]

אני קוראת את התגובות השונות ויותר משחושבת על נושא האשכול, רואה שוב את ה'ברוך' הגדול שכמעט כולנו נמצאים בו. לא מסוגלים להתנתק מהשורש א.ש.ם. וזה קורה משני הכיוונים.

בואו נדבר על ביטויים והקונוטציה שלהם.
'אמא לא בשלה' נשמע לא טוב אצלנו, בצדק או שלא. זה נשמע מתנשא ומאשים, גם אם לא לזה היתה הכוונה. ובפרט אם יש אימהות בגינה, שזו כן הכוונה שלהן.
כשיש ויכוח אם הילד 'לא בשל' או האמא 'לא בשלה', זה מעצים את העניין ונשמע כמו ויכוח, האם הילד עוד לא מסוגל או שהאמא אשמה.

כתבו על שיום... אז בואו נשיים.
רותי הביאה שיטה מעניינת, מלמדת, מחכימה.
בואו נתייחס לזה, משני הצדדים, רק כלמידה; למידה של שיטה.
לא מחויבות להשתמש בה. לא מוסר ולא תוכחה.
זה בסדר גמור ללמוד את זה, וזה בסדר גמור לא ללמוד את זה.
זה בסדר גמור ליישם את זה, וזה בסדר גמור לא ליישם את זה.

אני מציעה להימנע מלהשתמש במילים 'בשלות וחוסר בשלות'. ודאי כשמדובר על אימהות.
במקום המילה 'בשלות' אפשר להשתמש במילה 'התאמה'.
יש ילדים שמתאימה להם השיטה, ויש ילדים שלא מתאימה להם השיטה.
יש אימהות שמתאים להן המבצע הזה בצורה הזו, ויש אימהות שלא מתאים להן
יש מערכות משפחתיות או מצבים או זמנים שזה שייך, ויש שלא.

כשמדברים על 'מתאים או 'לא מתאים', אזי כולם מרגישים שווים לטובה, מה שנכון. וכולם בגובה העיניים. המיישמות לא נופלות לבור של התנשאות או ביקורת על אחרות. והלא מיישמות לא נופלות לבור של נחיתות או נקיפות מצפון או תחושה שלא מבינים את הקשיים והמצב שלהן (מה שנכון לעיתים קרובות).

אחרי נטרול המסביב, תהיה יכולת להסביר שיטות בכיף, וללמוד או לא ללמוד אותן בכיף.

 

[y&m]

גם אם לא היתה לה סבלנות לתהליך.

זה בדיוק אחד הפרמטרים לבשלות והתאמה לתהליך.
סבלנות לתהליך.

זה לגיטימי ביותר שלאמא לא תהיה סבלנות מכל סיבה שהיא, אין סיבה לתלות את אי ההפרדות מהטיטול בילד.

למה להתעסק עם הסיפור שבוע- שבועיים בגיל שנה ועשרה חודשים
לא עדיף יום אחד בגיל שנתיים וחצי?

מניסיון אין ערובה לכך שבגיל 3 זה יהיה ביומיים.
וגמילה מוקדמת לא חייבת להתפרס על חודשים.

והשורש א.ש.ם לא קשור לכאן כי בתהליך כזה אין אשמים. לא אמא ולא ילד. וגם אין בית משפט.
יש בדיקת המציאות והפקת לקחים לעתיד בגמילה נוכחית, או בגמילה עתידית לילד אחר.

 

[Rivka-Prog]

אבל מה עושים אם הילד מבין את העניין
קלט יפה מאוד מה איך ומתי,
אבל לא אכפת לו להתלכלך ולהשאר מלוכלך!
אני רואה שהוא צריך ומתאפק, אבל לא מבקש, ומפספס,
ולא אכפת לו להשאר מלוכלך.
כבר חודש (!) אני מנסה עם כל הרצינות, בלי להוריד ולהחזיר,
מנקה אותו בסבלנות בלי לגעור ובלי לצעוק, רק מזכירה לו שאם הוא צריך שיקרא לאמא שתקח אותו לשרותים,
שום דבר לא עובד...
עוד שבוע עולה לגן גמולים!!!

 

[ששונית]

אבל מה עושים אם הילד מבין את העניין
קלט יפה מאוד מה איך ומתי,
אבל לא אכפת לו להתלכלך ולהשאר מלוכלך!
אני רואה שהוא צריך ומתאפק, אבל לא מבקש, ומפספס,
ולא אכפת לו להשאר מלוכלך.
כבר חודש (!) אני מנסה עם כל הרצינות, בלי להוריד ולהחזיר,
מנקה אותו בסבלנות בלי לגעור ובלי לצעוק, רק מזכירה לו שאם הוא צריך שיקרא לאמא שתקח אותו לשרותים,
שום דבר לא עובד...
עוד שבוע עולה לגן גמולים!!!

בלי להתייחס לנושא האשכול,
אני קניתי לילדים שלי לבנים עם ציורים של הלו קיטי או מיקימאוס וכד' ונתתי לנגמל/ת התורן לשחק איתם ולהתחבר עם הדמויות, אחרי שהם כבר ממש אהבו את הדמויות התחלתי את הגמילה בנחת ורוגע, וכל פעם שהיה פספוס הראיתי לנגמל איך המיקימאוס עצוב (מקפלים מעט את הפנים שלו כלפי מטה.)
זה עבד מדהים ומהר.
עד היום הם נזכרים במתיקות ובחיוך בקשר שלהם עם הדמויות האלו.