הנושאים החמים
הנושאים החמים
1
רידינג מול שדה דוב. תל אביב, ישראל. חורף תשע"ו (2016)
ספסליה המקובעים של הטיילת רידינג בתל אביב התמלאו למחצה בעוברי אורח. אפלוליות של ערב נזרקה בחלל השבילים והחלה מושכת עמה רוח חופשית מן הים. מקצה אחד השבילים דמות פוסעת נראתה, דומה כי צלליתה הייתה חיוורת כמותה.
בלבוש ישיבתי אם כי זרוק התהלך לו יענקי בן התשע עשרה, בשבילי הטיילת. רעמת בלוריתו התנופפה ברוח, וכמו נלחמה במקומו להתקדם קדימה. מאז עזב את הישיבה האחרונה בסדרה של שנת הלימודים האחרונה, החליט שכשם שסילקו אותו מן הישיבה כך גם הוא מסלק את עצמו מן המספרה.
'אין מצב שאני חוזר הביתה', הרהר בליבו. 'הם חושבים שאם הם יצעקו הם יוכלו להכתיב לי מה לעשות? היום הם ילמדו שאני קרוץ מחומר אחר, חומר שיודע לבד מה הוא צריך לעשות'.
הפלאפון החדיש שבכיסו שרק והודיע לו על הודעת מסרון טרייה שהתקבלה זה עתה. המכשיר שעליו קמה החלטתו לישון כאן בספסלי הטיילת ובלבד שלא לשוב לבית.
ספסל יחיד ומקובע לקרקע היה פנוי בשולי השביל בו פסע. התיישב על הספסל תוך כדי שריקה משחררת. ליבו כאב. 'נכון שאמא בכתה ואבא צעק,' - שחזר לעצמו את קורותיו הערב בבית - 'אבל הם פשוט לא מרפים ממני. עכשיו אני לא לידם, אני חופשי ואין מי שיעיר לי שאני כל הזמן 'מתבטל עם המכשיר', כלשונם'.
ידיו נשלפו אל המכשיר, וראשו נרכן לתנוחת שקיעה רציפה בגלישה איטית אל תוך המסך. החל להתכתב כמו שרק הוא יודע. החברים בקבוצה הגיבו בהתלהבות ישראלית למנהל הקבוצה המצליחן שלהם. אמירות שנונות קלחו מבין אצבעותיו, וקטלו ללא רחם כל 'מתפתח', כהגדרתו.
אבל בלב הוא חש שאינו מסוגל לקטול במיטב שבקטילותיו. כמו עצור הוא וכאוב. לרגע חש פגוע ובמשנהו חש כאסיר שברח מהכלא. יענקי פלט לו 'אוף' ארוך ומתוסכל, וסגר את המכשיר בלי לומר שלום לחברי הקבוצה.
ראשו התרומם והחל סורק בוהה בלי מטרה, בשטח שסביבו. עצים, שבילים, כסאות, גלים, ושמים שחורים. בהייתו נקטעה באחת - - -
"הי גבר, נדבקו לך המכנסיים לספסל?" שאל בחור ג'ינג'י כשסיגריה כבויה תחובה בין שפתיו.
"תגיד" – המשיך הג'ינג'י – "יש לך אולי צמר גפן? פשוט נגמר הגז במצית שלי, ומצאתי שני אבני אש רק חסר לי צמר גפן."
חיוכו הציני של הג'ינג'י עצבן אותו.
"י'אלה עם הצמר גפן ש'ך" – ענה יענקי בעצבים – "קח אש מהמצית שלי, ואל תלפף אותי בשאלות על צמר גפן. ולא, לא נדבקתי לכיסא."
"הופה, מה קרה התעצבנת" – הגיב הג'ינג'י – "זרום אחי, קח ת'חיים באיזי. כולה ביקשתי אש לסיגריה, לא שתשרוף אותי באש של העצבים ש'ך."
נבוך ומעט כעוס, לקח הג'ינג'י את המצית, קרבה אל פיית הסיגריה ושאף לראותיו אוויר צלול של חוף ים משולב בארומה מעושנת של מרלברו טאצ' הבהיר.
נשיפת העשן מראותיו, ותנוחת עמידתו של הבחור נראתה כמי שלא ממהר לשום מקום. 'אז מה, מחכה למישהו?' זרק בשעמום, כביכול הוזמן לשיחה.
"לא" - ענה יענקי קצרות. תוהה על כוונותיו של הג'ינג'י.
"אז אתה לא ממהר" – שאל קבע הג'ינג'י – "אוקיי, שמי עוזי. ואתה נראה לי בחור לעניין, אבל עצבני. ת'שמע לי, לא משנה כמה אתה עצבני תזכור תמיד שלא כדאי לשבור כלים. בשום מקום." סיים ונעלם בשבילי רידינג, משאיר אחריו שובל ענן משאיפותיו.
יענקי הביט מהורהר בענני העשן שהתאדו. 'מה מבין העוזי הזה' - הרהר לעצמו - 'וכי חש הוא אי פעם תסכול מחוסר הבנת הסובבים אותו? האם אי פעם הרגיש את בליל הקולות בראש, כאשר מסביב רק המגיד שיעור מוסר את שיעורו המפולפל? האם גם בו הטיחו שוב ושוב שהוא 'יכול אבל הוא לא רוצה'? אז שאף אחד לא יתחיל להסביר לו איזה כלים לשבור ואיזה כלים לא לשבור'. רוחו סערה בקרבו, ותחושות הזעם והכאב הציפו אותו ביתר שאת. ושוב מבטו של אביו הכועס צף ועלה לנגד עיניו...
שבילי רידינג התרוקנו אט אט, משאירים מקום לחושך הסמיך שהחל לנום את שנתו הלילית בינות לעצי הדקל בשפת חוף ימה של תל אביב.
נער אחד לא מקובע, נותר לבלות את הלילה השקט בין השבילים על ספסל מקובע...
הלילה לא היה שקט כמו שהוא חשב שיהיה לו.
* * *
ריצות רגליים מהירות העירוהו משנתו החפוזה. שומר המסך במכשירו הראה על השעה 2:45 בלילה, הוא הרים את ראשו לראות את הרצים.
נדמה היה לו כי ראה דמות שפופה מתרחקת מאחד השבילים משמאלו.
בסקרנות נערית התרומם מספסלו – מיטתו, והחל פוסע לכיוון השביל. השקט הסובב היה לתיבת תהודה לפעמי פסיעותיהם של הרצים. לפי החשבון זה אמור היה להיות שני רצים, חשבן לעצמו במהירות.
יענקי נכנס אל השביל המדובר והחל פוסע לתוכו. השביל התפתל והתרחק משפך הירקון לכיוון תחנת הכוח, וכשהגיע לאחד מעיקולי השביל, הבחין כי אדיבותה של העירייה הסתיימה בהעמדת עמודי תאורה עד לקטע זה. אלא שגבול סקרנותו גבר על גבול אדיבות העירייה, ובלי לחשוב פעמיים הוציא את מכשירו והדליק את אפליקציית ה'פנס' הפופולרית, והחל פוסע במהירות בעיקולי השביל החשוך.
כעבור דקה ומחצה של צעידה מהירה, הדי הפסיעות שככו. 'כנראה שהרצים נעצרו כאן בקרבת מקום', הרהר לעצמו. צעדיו גברו ואחר דקה נוספת מצא עצמו בסופו הרשמי של השביל. שפת הים נפרסה למולו איננה מסתירה מאום, אולם גם לא מראה כלום מן הדמויות שאחריהן חיפש.
בעודו עומד מביט ותוהה לעצמו, האם חלם מתוך שנתו על צעדי רצים? הלוא שמע את צעדיהם עד לפני דקות אחדות. ספקותיו לא נמשכו זמן רב, רחש תזוזה נשמע בבירור לאוזניו מכיוון השיחים. אימץ את ראייתו לכיוון ממנו נשמע הרחש אולם לא ראה דבר. 'השיחים הללו דלילים מכדי שאי מי יוכל להסתתר ביניהם' החליט בינו לבין עצמו.
כמעט שפנה לשוב לכיוון הטיילת המוארת, אלא שאלומת פנסו נפלה על חפץ שנצנץ בין השיחים. נראה היה כנפל למישהו בעת ריצתו. בעקשנות בלתי מוסברת החל פוסע לעבר השיחים הדלילים שבצדו הימני של השביל לבחון את החפץ. לכשהתכופף, נבהל לראות מקרוב כי זה עתה גילה אקדח ברטה כסוף.
'פעם ראשונה שאני רואה אקדח מקרוב כל כך'. יענקי שלח את ידו לקחת את האקדח, הוא כבר יראה מה לעשות בחפץ הנפיץ הזה. אלא שבאותו הרגע בו נגעו אצבעותיו באקדח, זוג פנסים הבליח לפתע מעל לראשו. עוד לפני שהתעשת, זרועות אימתניות אחזוהו. עיניו כוסו, וסמרטוט דלוח מילא את פיו. סחרחורת ולאות עמוקה פשטה עליו בפתע פתאום, יענקי הספיק עוד לחוש את כאב הדקירה של המחט שננעצה בזרועו.
מנוע של טויוטה קורולה בגוון כחול מטלי הרעיד את השקט והמיית הגלים, חריקה צורמנית של גלגלי הרכב היוו אקורד הסיום ליצירת הדרמה שעתה רק החלה. הרכב שעט קדימה חותך את גבולות סימני החנייה שבחניון רידינג, ועולה לרחובותיה של תל אביב בואכה כבישי איילון.
גלי הים שהשתוממו על המנוע והגלגלים שגנבו להם את סולו נגינת המייתם בלילה הזה, השתוממו שוב אחרי דקה כשמנוע נוסף של ג'יפ החריד את השקט בדואט מושלם עם מנוע סוזוקי של אופנוע שחור כמו החושך שסביבו. קבוצת בעלי כנף נעורו משנתם והחלו משכשכים בכנפיהם כמו מטוס נוסף פנה לנחות בשדה דב הצמוד.
שני כלי הרכב דהרו אחרי הרכב הראשון, אל תוך הלילה.
גיורגי בן השישים שפסע כעבור שעתיים עם כלבו – להליכת לפנות בוקר – בשביל האחרון ברידינג, לא חש בשום סימני דריסת נעליים אכזריות בשיחים מצדו הימני, עדות אילמת לנעשה כאן שעתיים קודם. אך כלבו הנאמן לא היה רגוע כלל, מידי מספר שניות נעצר הכלב ואחר קפץ אל השיחים, תוך כדי נביחות ודילוגים. אולם גיורגי שהאזין בקשב רב לחדשות הטריות לבוקר העולה – מהערוץ הרוסי של 'קול ישראל' – לא הייתה כל כוונה ליחס חשיבות משמעותית לביצועיו הספורטיביים במיוחד של כלבו בבוקר זה.
---
'רשת בלי דגים' I עלילה, מסתורין, ופסיכותרפיה I סיפורת על התמודדות והתחלה I קישור לפרק הבא (אם יופיע בעזהי"ת) בהמשך האשכול
© כל הזכויות שמורות. אין להעתיק, לצלם, להפיץ, וכו' (השלם את החסר....) ושארית ישראל לא יעשו עוולה.
אלי
... תרשה לי להמתין עם התשובה לזה?...
